תסיסה רעיונית בקרב בני תורה בא"י

[תוכן]

זה אכן חקירה תחת אזהרה

רפואה שלמה.

תודה על האיחולים. עכשיו תענה על השאלה: האם לדעתך בדעת הרמב"ם מותר לחז"ל לעקור כל דבר שלא בא מפורש בתורה?

[בן מלך]

אני לא עומד תחת חקירה, ולא תחת ציווי "עכשיו תענה", ולא מתכוון לענות לך על שאלה זו או כל שאלה אחרת, עד שתוציא תעודת שוטר (או למצער, תעודת באסיג').

[תוכן]

אני לא עומד תחת חקירה, ולא תחת ציווי "עכשיו תענה", ולא מתכוון לענות לך על שאלה זו או כל שאלה אחרת, עד שתוציא תעודת שוטר (או למצער, תעודת באסיג').

אתה צודק, זה היה באמת שטות להגיד שזה חקירה תחת אזהרה. לפעמים אני מדבר ממש לא לענין.

עכשיו, תכלית, האם אתה מאמין שכל דבר שלא בא מפורש בתורה, אפשר לכל ב"ד לעקור אותו?

[בן מלך]

עכשיו זו טקטיקה של "החוקר הרע והחוקר הטוב"?
בעקבות הדברים שכתבת, אני לא מתכוון להשיב לך על שום שאלה בנידון, בין אם תשאל אותה בתקיפות מנופחת ובין אם בענווה מעושה.

[תוכן]

עכשיו זו טקטיקה של "החוקר הרע והחוקר הטוב"?
בעקבות הדברים שכתבת, אני לא מתכוון להשיב לך על שום שאלה בנידון, בין אם תשאל אותה בתקיפות מנופחת ובין אם בענווה מעושה.

אתה יורד לנבכי נפשי באופן מפליא. אבל דע לך, שאני ושכמותי כשקוראים את תגובתך מבינים שסך הכל אתה מתחמק. כתבת משהו, ואין אתה רוצה לחזור בך, כי ככה אתה באמת סבור, ואין אתה רוצה להבהיר, כי אתה מפחד לצאת בפומבי עם דעותיך הכפרניות. אז משנה ראשונה במקומה עומדת.

[ארי שבחבורה]

אני לא עומד תחת חקירה, ולא תחת ציווי "עכשיו תענה", ולא מתכוון לענות לך על שאלה זו או כל שאלה אחרת, עד שתוציא תעודת שוטר (או למצער, תעודת באסיג').

אתה צודק, זה היה באמת שטות להגיד שזה חקירה תחת אזהרה. לפעמים אני מדבר ממש לא לענין.

עכשיו, תכלית, האם אתה מאמין שכל דבר שלא בא מפורש בתורה, אפשר לכל ב"ד לעקור אותו?

אני לא הדובר של בן מלך ואין לי מושג במה הוא מאמין, וזה גם לא רלוונטי, הוא עצמו התבסס בדבריו על הרמב"ם ולכן השאלה הנכונה היא: האם לדעת הרמב"ם כל דבר שלא בא מפורש בתורה אפשר לכל ב"ד לעקור אותו? והתשובה כמובן היא לא. לדעת הרמב"ם, בכל מצוה ישנו גרעין בסיסי של הלכות מקובלות איש מפי איש עד משה רבנו, שאת חלקן לא ניתן לדרוש מן הפסוקים ואלו הן 'הלכה למשה מסיני', ואת רובן כן ניתן לדרוש מן הפסוקים בי"ג מידות. מעבר לגרעין הבסיסי הזה כל שאר ההלכות הן הלכות מחודשות שמקורן בדרשת חז"ל מן הכתובים ע"פ י"ג מידות, ועל הסוג הזה כתב הרמב"ם שכל ב"ד יכול לעקור את דברי חבירו.
לעניננו, בן מלך נקט לעיל שפסול אשה לעדות הוא מן ההלכות המחודשות ולכן כל ב"ד יכול לבטל אותו, כמובן אפשר להתווכח על זה וכפי שעשיתי לעיל (ובן מלך טרם ענה על כך), אבל להסיק על סמך זה שלדעתו כל הלכה שהיא אפשר לבטל זה כמובן קשקוש מוחלט, והמהירות שבה גולשים כאן למסקנות שכאלו ולהאשמות בכפירה מזכירה ציד מכשפות.

[המעיין]

אתה פספסת את נקודת הויכוח המרכזית.

זה שבית דין, סנהדרין במקרה זה, שיסבור שהדרשה שאומרת שרק אנשים כשרים לעדות היתה טעות יכול לומר דין אחר, על האפשרות הזאת לא התווכחו כאן עם בן מלך.

בן מלך טען שבית הדין יכול לומר אמנם הדרשה הזאת נכונה ואין לנו ויכוח איתה אבל כיוון שנראה לנו שדין התורה הזה שגוי, כלומר הוא התאים לתקופה עתיקה אבל אינו מתאים כבר היום, יש לשנותו ולקבוע דין תורה אחר. האם לזה אתה מסכים. או האם אתה מסכים שזה טיעון בתחום הלגיטימי?

[החושב]

אבל אתה יכול להבין שתפיסה כזו מעצימה עד מאוד את הקושי הנפשי לקיים את ההלכה במקרה שכזה כאשר אתה תופס שבעצם ההלכה לא רלוונטית בעליל, סוג של 'מאובן' פרהיסטורי, ורק בגלל איזה מכשול 'טכני' אתה מחוייב להמשיך לקיים אותה.

מה הקושי הגדול?
גם 'בן מלך' כתב שלמעשה אין סמכות לשנות, ולכן ההלכה נשארה על כנה.
אם כן הקב"ה רוצה שתעשה כך. תעשה כך, תקבל גן עדן. לא תעשה כך - תקבל גיהינום.
בשביל זה באת לעולם, לא?
מה זה כל כך משנה אם אתה מתחבר לטעמי ההלכה?

ולמה בכלל לחפש טעמים למצוות?
הקב"ה רוצה שתעשה כך. תעשה כך, תקבל גן עדן. לא תעשה כך - תקבל גיהינום.
בשביל זה באת לעולם, לא?

מבחינתי, חיפוש טעמי המצוות, אין מטרתו לסלק קושי רגשי (או אחר). אלא זהו חלק מלימוד התורה.
מי שקשה לו עם מצות לולב כל עוד לא הבין את טעמה (או כל עוד הוא חושב שהיא רק בבחינת 'אמרתי ונעשה רצוני') – לענ"ד לא מבין משהו מאוד בסיסי ביסוד עבודתנו בעולם.

[ארי שבחבורה]

אתה פספסת את נקודת הויכוח המרכזית.

אני התייחסתי להתקפות של תוכן שהתחילו בהודעה הזאת:

הרמב"ם מחלק, שבדרשות מן התורה, כל בי"ד יכול לבטל דברי בי"ד הגדול כפי מה שנראה בעיניו; בגזירה ותקנה שפשטה בכל ישראל צריך להיות גדול חכמה ובמניין; ובסייג שפשט איסורו בכל ישראל גם גדול בחכמה ובמנין אינו יכול לחלוק.
פסול נשים, ככל הידוע לי, איננו כתוב בתורה, אלא הוא דרשת חז"ל מן הכתובים (עכ"פ לדעת הרמב"ם הל' עדות פ"ט ה"ב), ובעיקרון גם מי שאינו גדול בחכמה ובמניין יכול לבטל את ההלכה הזו כמו שכתב הרמב"ם.

אז לדעתך, כל בית דין שהוא, אפילו מי שאינו גדול בחכמה ובמנין יכול לבטל כל דרשה שדרשו חז"ל. האם אתה יכול לאשר שזו היא דעתך? ואם כן, תוכל להסביר לנו מה זה בדיוק תורה שבעל פה שהתקבלה מסיני?

ועל זה כתבתי את מה שכתבתי.

בן מלך טען שבית הדין יכול לומר אמנם הדרשה הזאת נכונה ואין לנו ויכוח איתה אבל כיוון שנראה לנו שדין התורה הזה שגוי, כלומר הוא התאים לתקופה עתיקה אבל אינו מתאים כבר היום, יש לשנותו לקבוע דין תורה אחר.

לא נראה לי שלזה הוא התכוון. אני הבנתי שהטענה שלו היא שבית הדין יוכל לומר שמאחר שבתקופתנו המציאות היא שנשים אמינות לא פחות מגברים על כן אין זה הגיוני שהתורה תפסול נשים לעדות ועל כן נראה לנו שהדרשה שדרשו חז"ל לפסול נשים לעדות היא דרשה מוטעית וממילא אנו יכולים לבטלה.

[המעיין]

גם כמו שאתה מציג את זה זו בעייה חמורה ביותר. הטענה אינה שהדרשה לא נכונה משיקולים של כללי הדרשות. אלא שדין התורה אינו מתאים לנו ולכן איננו מקבלים אותו.

הוא גם לא טען כך אלא טען שהמציאות השתנתה.

[ארי שבחבורה]

מבחינתי, חיפוש טעמי המצוות, אין מטרתו לסלק קושי רגשי (או אחר). אלא זהו חלק מלימוד התורה.
מי שקשה לו עם מצות לולב כל עוד לא הבין את טעמה (או כל עוד הוא חושב שהיא רק בבחינת 'אמרתי ונעשה רצוני') – לענ"ד לא מבין משהו מאוד בסיסי ביסוד עבודתנו בעולם.

יפה. 'כל עוד לא הבין את טעמה' דייקא, שמע מינה שהוא מבין שיש לה טעם אלא שהוא עדיין לא הבין את טעמה, אבל כאן אנחנו מדברים על הלכה שברור לנו שאין לה טעם!

[ארי שבחבורה]

גם כמו שאתה מציג את זה זו בעייה חמורה ביותר. הטענה אינה שהדרשה לא נכונה משיקולים של כללי הדרשות. אלא שדין התורה אינו מתאים לנו ולכן איננו מקבלים אותו.

לא נכון. על זה גופא הדיון כאן האם זה אכן דין התורה או לא. הרי לא מדובר כאן על הלכה מקובלת אלא על הלכה מחודשת שחז"ל דרשו מהפסוקים מעצמם, אז מה זה משנה מאיזה טעם נראה לבית הדין שהדרשה הזו לא נכונה?

[החושב]

תוכל לציין מקור מדויק יותר?
וכן להתייחס לשאלה האם מדובר באופן שהבית דין השני סוברים שהבית דין הראשון טעו.

עלתה כאן שאלה מה כוונת הרמב"ם בהל' א' "ונראה לו טעם אחר לסתור אותו", שאז "הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו" - האם זה רק באופן שהבי"ד השני סובר שהבי"ד הראשון דרש את הפסוקים באופן לא נכון (דוג' הרבה מחלוקות בדרשות הפסוקים שאנו מוצאים בין התנאים), או שהוא גם באופן שהבי"ד השני סבור שטעם הדין השתנה. ויש לדון בדבר.

קצת משתמע שאתה מעמיד זאת כחקירה עם שני צדדים כמעט שקולים.
איני מסכים עם זה. לדעתי הצד הראשון הוא פשוט והגיוני מאוד (בית דין אחר יכול לחלוק ולומר שהתורה התכוונה למשהו אחר), ואילו הצד השני (הדין באמת משתנה) - חידוש גדול, שבינתיים לא ראינו לו שום ראיה.
מובן מאוד, שיתכן שבית דין אחד יקבעו שהמילה 'שמע' נדרשת כ-בכל לשון שאתה שומע.
ואחריהם יבוא בית דין אחר, ויגידו שלדעתם נכון יותר לדרוש 'שמע' - השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך.

אבל זה שבית דין א' ידרשו "איש כתיב בפרשה - לאפוקי אשה". כלומר, התורה רמזה כאן שהיא מדברת דווקא על איש, ולא על אשה.
ואילו בית דין ב' יגידו: במצב של היום, בהקשר הנושא המדובר בפרשה, אין סברא לחלק בין איש לאשה. ולכן אין סברא לדרוש 'איש - ולא אשה', אלא ראוי לדרוש 'איש - לאפוקי קטן'.
זה דבר מוזר מאוד, וכמדומה מופרך מצד ההיגיון. הרי בית דין ב' מסכימים שבית דין א' דרשו נכון. אז מה התורה התכוונה?
[מן הסתם תרצה לומר, שביסוד העניין התורה התכוונה 'איש - ולא מי שאינו דומה לאיש'.]

[החושב]

מבחינתי, חיפוש טעמי המצוות, אין מטרתו לסלק קושי רגשי (או אחר). אלא זהו חלק מלימוד התורה.
מי שקשה לו עם מצות לולב כל עוד לא הבין את טעמה (או כל עוד הוא חושב שהיא רק בבחינת 'אמרתי ונעשה רצוני') – לענ"ד לא מבין משהו מאוד בסיסי ביסוד עבודתנו בעולם.

יפה. 'כל עוד לא הבין את טעמה' דייקא, שמע מינה שהוא מבין שיש לה טעם אלא שהוא עדיין לא הבין את טעמה, אבל כאן אנחנו מדברים על הלכה שברור לנו שאין לה טעם!

נו... הלא בשביל דייקנים כמוך מלכתחילה הוספתי במוסגר (הדגשתי כעת).

[ארי שבחבורה]

מבחינתי, חיפוש טעמי המצוות, אין מטרתו לסלק קושי רגשי (או אחר). אלא זהו חלק מלימוד התורה.
מי שקשה לו עם מצות לולב כל עוד לא הבין את טעמה (או כל עוד הוא חושב שהיא רק בבחינת 'אמרתי ונעשה רצוני') – לענ"ד לא מבין משהו מאוד בסיסי ביסוד עבודתנו בעולם.

יפה. 'כל עוד לא הבין את טעמה' דייקא, שמע מינה שהוא מבין שיש לה טעם אלא שהוא עדיין לא הבין את טעמה, אבל כאן אנחנו מדברים על הלכה שברור לנו שאין לה טעם!

נו... הלא בשביל דייקנים כמוך מלכתחילה הוספתי במוסגר (הדגשתי כעת).

אז מבחינתי, מי שלא קשה לו עם עצם ההנחה הזו שכל המצוות 'אין להן טעם ולא בוקשה להם תכלית' (לשון הרמב"ם במו"נ) - לענ"ד לא מבין משהו מאוד בסיסי ביסוד אמונתנו בבורא עולם.

[דרומי]

הקביעה שאתה מציג אינה כה פשוטה. יש בזה מחלוקת בין גדולי הדורות, ויש הכותבים בפירוש (כמדומני רש"י) שאין למצוות טעם. והאריכו בזה מאוד בספרי המחשבה. וראה גם בדברי הרמב"ם בסוף ספר עבודה ובסוף ספר קרבנות - בסוף ספר עבודה הוא מציג צד אחד ובסוף ספר קרבנות הוא מציג צד שני. ודו"ק.

[ארי שבחבורה]

אבל זה שבית דין א' ידרשו "איש כתיב בפרשה - לאפוקי אשה". כלומר, התורה רמזה כאן שהיא מדברת דווקא על איש, ולא על אשה.
ואילו בית דין ב' יגידו: במצב של היום, בהקשר הנושא המדובר בפרשה, אין סברא לחלק בין איש לאשה. ולכן אין סברא לדרוש 'איש - ולא אשה', אלא ראוי לדרוש 'איש - לאפוקי קטן'.
זה דבר מוזר מאוד, וכמדומה מופרך מצד ההיגיון. הרי בית דין ב' מסכימים שבית דין א' דרשו נכון. אז מה התורה התכוונה?
[מן הסתם תרצה לומר, שביסוד העניין התורה התכוונה 'איש - ולא מי שאינו דומה לאיש'.]

למה זה כל כך מוזר? האם בכל מקום יש רק דרשה אחת 'נכונה'? הרי כל הש"ס מלא במחלוקות על כל פסוק כיצד לדרוש אותו, זאת אומרת שכמעט בכל מקום יש כמה דרשות 'נכונות', אלא שלזה היה נראה יותר לדרוש כך ולזה היה נראה יותר לדרוש אחרת.

[ארי שבחבורה]

הקביעה שאתה מציג אינה כה פשוטה. יש בזה מחלוקת בין גדולי הדורות, ויש הכותבים בפירוש (כמדומני רש"י) שאין למצוות טעם. והאריכו בזה מאוד בספרי המחשבה. וראה גם בדברי הרמב"ם בסוף ספר עבודה ובסוף ספר קרבנות - בסוף ספר עבודה הוא מציג צד אחד ובסוף ספר קרבנות הוא מציג צד שני. ודו"ק.

בסוף ספר קרבנות הוא לא מציג צד שני, הוא רק אומר שם שהקרבנות הם מכלל החוקים, אבל לפי הרמב"ם חוקים הם לא מצוות שאין להם טעם אלא מצוות שאיננו מסוגלים לעמוד על טעמם.

[דרומי]

מי שלומד את הרמב"ם על הסדר ורואה את דבריו בסוף ספר עבודה, מבין שענין הטעם בכלל לא משנה לאף אחד.

רק בסוף ספר קרבנות הוא מגלה שיש תועלת בענין הטעם. זה מחדד את ההרגשה שלא מדובר בדבר מובן מאליו וגם לא ביסוד באמונה, אלא בחידוש נוסף.

מי שמשום מה לא מתחבר עם החידוש הזה אין בזה שום שמץ של כפירה ח"ו, ובמדה מסויימת אדרבה - אמונתו חזקה יותר.

[החושב]

אבל זה שבית דין א' ידרשו "איש כתיב בפרשה - לאפוקי אשה". כלומר, התורה רמזה כאן שהיא מדברת דווקא על איש, ולא על אשה.
ואילו בית דין ב' יגידו: במצב של היום, בהקשר הנושא המדובר בפרשה, אין סברא לחלק בין איש לאשה. ולכן אין סברא לדרוש 'איש - ולא אשה', אלא ראוי לדרוש 'איש - לאפוקי קטן'.
זה דבר מוזר מאוד, וכמדומה מופרך מצד ההיגיון. הרי בית דין ב' מסכימים שבית דין א' דרשו נכון. אז מה התורה התכוונה?
[מן הסתם תרצה לומר, שביסוד העניין התורה התכוונה 'איש - ולא מי שאינו דומה לאיש'.]

למה זה כל כך מוזר? האם בכל מקום יש רק דרשה אחת 'נכונה'? הרי כל הש"ס מלא במחלוקות על כל פסוק כיצד לדרוש אותו, זאת אומרת שכמעט בכל מקום יש כמה דרשות 'נכונות', אלא שלזה היה נראה יותר לדרוש כך ולזה היה נראה יותר לדרוש אחרת.

במקרה שציירת אחד מהחכמים אומר: התורה התכוונה למה שאני אומר.
כאן העניין הוא אחר: בית דין ב' אומר פעם התורה התכוונה למה שדרשו בית דין א', ועכשיו היא מתכוונת למשהו אחר.

[ארי שבחבורה]

אבל זה שבית דין א' ידרשו "איש כתיב בפרשה - לאפוקי אשה". כלומר, התורה רמזה כאן שהיא מדברת דווקא על איש, ולא על אשה.
ואילו בית דין ב' יגידו: במצב של היום, בהקשר הנושא המדובר בפרשה, אין סברא לחלק בין איש לאשה. ולכן אין סברא לדרוש 'איש - ולא אשה', אלא ראוי לדרוש 'איש - לאפוקי קטן'.
זה דבר מוזר מאוד, וכמדומה מופרך מצד ההיגיון. הרי בית דין ב' מסכימים שבית דין א' דרשו נכון. אז מה התורה התכוונה?
[מן הסתם תרצה לומר, שביסוד העניין התורה התכוונה 'איש - ולא מי שאינו דומה לאיש'.]

למה זה כל כך מוזר? האם בכל מקום יש רק דרשה אחת 'נכונה'? הרי כל הש"ס מלא במחלוקות על כל פסוק כיצד לדרוש אותו, זאת אומרת שכמעט בכל מקום יש כמה דרשות 'נכונות', אלא שלזה היה נראה יותר לדרוש כך ולזה היה נראה יותר לדרוש אחרת.

במקרה שציירת אחד מהחכמים אומר: התורה התכוונה למה שאני אומר.
כאן העניין הוא אחר: בית דין ב' אומר פעם התורה התכוונה למה שדרשו בית דין א', ועכשיו היא מתכוונת למשהו אחר.

לא נכון. גם כאן בית דין ב' אומר שלדעתו אף פעם התורה לא התכוונה למה שדרשו בית דין א'.

[החושב]

במקרה שציירת אחד מהחכמים אומר: התורה התכוונה למה שאני אומר.
כאן העניין הוא אחר: בית דין ב' אומר פעם התורה התכוונה למה שדרשו בית דין א', ועכשיו היא מתכוונת למשהו אחר.

לא נכון. גם כאן בית דין ב' אומר שלדעתו אף פעם התורה לא התכוונה למה שדרשו בית דין א'.

אז אתה פשוט מדבר על משהו אחר. באופן רעיוני אתה צודק. אבל ספציפית לגבי הנידון של נשים איני מבין את דבריך.
למה שבית דין ב' יגידו שבית דין א' טעו?
הרי בית דין ב' יודע שבזמן בית דין א' היה הבדל גדול בין נשים וגברים, והיה מוצדק לחלוטין למעט אשה. אז למה הם טעו? בית דין א' היו צריכים להתייחס בדווקא למצב שיתחדש בעוד אלפיים שנה ולא למציאות שלהם? מה ההיגיון בזה?

[ארי שבחבורה]

מי שלומד את הרמב"ם על הסדר ורואה את דבריו בסוף ספר עבודה, מבין שענין הטעם בכלל לא משנה לאף אחד.

רק בסוף ספר קרבנות הוא מגלה שיש תועלת בענין הטעם. זה מחדד את ההרגשה שלא מדובר בדבר מובן מאליו וגם לא ביסוד באמונה, אלא בחידוש נוסף.

מי שמשום מה לא מתחבר עם החידוש הזה אין בזה שום שמץ של כפירה ח"ו, ובמדה מסויימת אדרבה - אמונתו חזקה יותר.

ועד כדי כך זה לא שינה לרמב"ם שהוא טרח להקדיש לנושא הזה את חלקו המרכזי של החלק השלישי ממו"נ.

זו לא כפירה, אבל לדעת הרמב"ם זה בהחלט יסוד חשוב באמונה להאמין שכל מעשי ה' 'אין בהם דבר שווא, לא משחק ולא לבטלה, אלא הם מעשי חכמה מופלגת... אלא שהיא נסתרת מאיתנו' כלשונו שם.

[דרומי]

יש הרבה מה להאריך בדברי הרמב"ם (במו"נ) ובדעת הראשונים שסוברים אחרת (ראה רש"י תולדות כו, ה. קדושים יט, יט. בשלח טו, כו. יומא סז, ב). אך אין לי את הזמן כרגע.

[ארי שבחבורה]

במקרה שציירת אחד מהחכמים אומר: התורה התכוונה למה שאני אומר.
כאן העניין הוא אחר: בית דין ב' אומר פעם התורה התכוונה למה שדרשו בית דין א', ועכשיו היא מתכוונת למשהו אחר.

לא נכון. גם כאן בית דין ב' אומר שלדעתו אף פעם התורה לא התכוונה למה שדרשו בית דין א'.

אז אתה פשוט מדבר על משהו אחר. באופן רעיוני אתה צודק. אבל ספציפית לגבי הנידון של נשים איני מבין את דבריך.
למה שבית דין ב' יגידו שבית דין א' טעו?
הרי בית דין ב' יודע שבזמן בית דין א' היה הבדל גדול בין נשים וגברים, והיה מוצדק לחלוטין למעט אשה. אז למה הם טעו? בית דין א' היו צריכים להתייחס בדווקא למצב שיתחדש בעוד אלפיים שנה ולא למציאות שלהם? מה ההיגיון בזה?

אשאל אותך שאלה אחרת:
מה קורה במקרה שבו בית דין א' דרשו דרשה מסוימת מפסוק מסוים, ולאחר כמה דורות באו בית דין ב' ודרשו מפסוק אחר דרשה מסוימת שסותרת לחלוטין את הדרשה שדרשו בית דין א', האם יש להם לגיטימציה לטעון מכח זה שהדרשה שדרש בית דין א' היא דרשה מוטעית ולבטל אותה?

[איש-אחד]

כלימוד זכות, ברור שכאשר יקויים היעוד ואשיבה שופטיך כבראשונה ויהיה לנו בי"ד גדול בחכמה ובמנין, יוכלו להכריע הלכות באופן אחר מהיום. וזהו סוד מה דאיתא בספרים שאז תהיה הלכה כבית שמאי, משום שבית הדין החדש ידון במחלוקות באופן מחודש והכרעת שכלם תהיה אז נוטה יותר לבית שמאי. אמנם זה כמובן רק בדברים שנחלקו בהם כבר גדולי עולם, ומסתבר גם שבדרך כלל השינוי יהיה לחומרא.

שאל אותי פעם אברך יר"ש שאלה שלא היתה לי תשובה טובה לענות לו ב'שלוף'.
כיוון שרק סנהדרין יכולים לשנות וכו', א"כ ישנה לפנינו מציאות בלתי הגיונית 'לכאורה', שאין לנו סנהדרין יותר שנים מאשר שכן היה לנו סנהדרין והיהדות "קפואה" בגלל זה כמעט 2,000 שנה, זה הגיוני?
אפשר לענות על זה בכל מיני דרכים, אבל אני אשמח לתשובה ברורה וחד-משמעית בענין זה.

[דרומי]

ברור שיש 'קפאון' מסויים, שהרי אין מקדשים את החודש ע"פ הראיה והלוח קבוע מראש וכו' וכו'. וברור שהמצב בזמן הגלות אינו הגיוני והוא נחשב למצב בלתי תקין.

מצד שני הרי יש כל הזמן התפתחות של התורה - ללא 'מהפכות'. וראה בהקדמת הרמב"ם לספר היד.

[אוצר החכמה]

כלימוד זכות, ברור שכאשר יקויים היעוד ואשיבה שופטיך כבראשונה ויהיה לנו בי"ד גדול בחכמה ובמנין, יוכלו להכריע הלכות באופן אחר מהיום. וזהו סוד מה דאיתא בספרים שאז תהיה הלכה כבית שמאי, משום שבית הדין החדש ידון במחלוקות באופן מחודש והכרעת שכלם תהיה אז נוטה יותר לבית שמאי. אמנם זה כמובן רק בדברים שנחלקו בהם כבר גדולי עולם, ומסתבר גם שבדרך כלל השינוי יהיה לחומרא.

שאל אותי פעם אברך יר"ש שאלה שלא היתה לי תשובה טובה לענות לו ב'שלוף'.
כיוון שרק סנהדרין יכולים לשנות וכו', א"כ ישנה לפנינו מציאות בלתי הגיונית 'לכאורה', שאין לנו סנהדרין יותר שנים מאשר שכן היה לנו סנהדרין והיהדות "קפואה" בגלל זה כמעט 2,000 שנה, זה הגיוני?
אפשר לענות על זה בכל מיני דרכים, אבל אני אשמח לתשובה ברורה וחד-משמעית בענין זה.

שאלה לא מובנת לחלוטין. מה התורה היא המין האנושי שהיה צריך להתפתח מהקוף?

התורה ניתנה מושלמת ואינה צריכה שום שינוי ושום התפתחות.

כל הרעיון שהסנהדרין הוא הפתרון לקפיאה הוא עקום. מאיפה הוא הגיע אליו?

כמובן שיש לנו בעיות בגלל הגלות ומלכה ושריה בגויים אין תורה שיש הלכות שאין אנו יודעים את הדין בהם ומחמירים מספק וכדומה. אבל זה לא קשור לקפיאת התורה. יש לנו גם בעייה שהמשיח לא הגיע ואין לנו בית מקדש ועוד כמה בעיות.

[אוצר החכמה]

אשאל אותך שאלה אחרת:
מה קורה במקרה שבו בית דין א' דרשו דרשה מסוימת מפסוק מסוים, ולאחר כמה דורות באו בית דין ב' ודרשו מפסוק אחר דרשה מסוימת שסותרת לחלוטין את הדרשה שדרשו בית דין א', האם יש להם לגיטימציה לטעון מכח זה שהדרשה שדרש בית דין א' היא דרשה מוטעית ולבטל אותה?

מה הם עצמם אומרים על הסתירה שיש להם בין שתי הדרשות?
מה אומר ר' משה פיינשטיין שמישהו הביא ראיה מגמרא להיתר והוא מצא ראיה מגמרא אחרת בדיוק להיפך?

[איש-אחד]

שאלה לא מובנת לחלוטין. מה התורה היא המין האנושי שהיה צריך להתפתח מהקוף?

התורה ניתנה מושלמת ואינה צריכה שום שינוי ושום התפתחות.

כל הרעיון שהסנהדרין הוא הפתרון לקפיאה הוא עקום. מאיפה הוא הגיע אליו?

כמובן שיש לנו בעיות בגלל הגלות ומלכה ושריה בגויים אין תורה שיש הלכות שאין אנו יודעים את הדין בהם ומחמירים מספק וכדומה. אבל זה לא קשור לקפיאת התורה. יש לנו גם בעייה שהמשיח לא הגיע ואין לנו בית מקדש ועוד כמה בעיות.

אז התורה הק' נתנה לסנהדרין סמכויות "מיותרות" לשנות מה שאין שום סיבה לשנות?

[פלתי]

ברור שיש 'קפאון' מסויים, שהרי אין מקדשים את החודש ע"פ הראיה והלוח קבוע מראש וכו' וכו'.

ראיתי ברבינו בחיי שמביא שיטת רבינו חננאל, שמעולם ועד היו מקדשים על פי חשבון, והא דהיו מקדשים על פי עדים, אינו אלא לרווחא דמילתא, אבל עיקר הקידוש היה לפי חשבון.

[ארי שבחבורה]

אשאל אותך שאלה אחרת:
מה קורה במקרה שבו בית דין א' דרשו דרשה מסוימת מפסוק מסוים, ולאחר כמה דורות באו בית דין ב' ודרשו מפסוק אחר דרשה מסוימת שסותרת לחלוטין את הדרשה שדרשו בית דין א', האם יש להם לגיטימציה לטעון מכח זה שהדרשה שדרש בית דין א' היא דרשה מוטעית ולבטל אותה?

מה הם עצמם אומרים על הסתירה שיש להם בין שתי הדרשות?
מה אומר ר' משה פיינשטיין שמישהו הביא ראיה מגמרא להיתר והוא מצא ראיה מגמרא אחרת בדיוק להיפך?

שאלתי אותם והם אומרים שאין על זה תירוץ...
אם לר' משה היה תירוץ הוא תירץ ואם לא הוא נשאר בקושיא, מה עוד היה לו לעשות? לעומת זאת, לבית-דין יש סמכות עקרונית לטעון שדרשה שדרש בית דין א' היא טעות ולבטל אותה כמבואר בדברי הרמב"ם, השאלה שלי היא האם זה לגיטימי להגיע למסקנה כזו בגלל סתירה מדרשה שלא נדרשה על ידי הבית דין הראשון?

[אוצר החכמה]

מה אנחנו משחקים בנדמה לי?

מה באמת עושים סנהדרין כשיש להם סתירה?
אני לא יודע ולכן אין לי מושג מה הם היו עושים.

יש כאן טעות מהותית בעניין.
באופן עקרוני אין לבית הדין יותר סמכות מהותית מאשר לר' משה פיינשטיין. ר' משה פיינשטיין יכול להתווכח עם הרב הענקין בדיוק כמו שסנהדרין אחד יכול להתווכח עם סנהדרין אחר. בדאורייתא שניהם לא יוצרים את ההלכה אלא מבררים את האמת. ולשניהם כשאין תירוץ על סתירה אין פתרון.

ההבדל העיקרי היחיד הוא שר' משה פיינשטיין לא יכול לחלוק על סנהדרין (וגם לא על הגמרא) וסנהדרין יכולה. אבל רק בתנאי שהם חושבים שזו האמת.
יש עוד הבדל לגבי חובת הציות שלר' משה פיינשטיין לא מחוייבים כולם לציית ומי שממרה ומורה נגד הסנהדרין הרי הוא זקן ממרה.

[סגי נהור]

ברור שיש 'קפאון' מסויים, שהרי אין מקדשים את החודש ע"פ הראיה והלוח קבוע מראש וכו' וכו'.

ראיתי ברבינו בחיי שמביא שיטת רבינו חננאל, שמעולם ועד היו מקדשים על פי חשבון, והא דהיו מקדשים על פי עדים, אינו אלא לרווחא דמילתא, אבל עיקר הקידוש היה לפי חשבון.

צריך לראות את הדברים בפנים. לגופם של דברים הלוח הנוכחי כידוע איננו מדויק במאה אחוז, ומאז קביעתו חודש האביב כבר גלש כמה ימים אל תוך הקיץ, וללא חידוש הסנהדרין אין שום דרך לתקן זאת.

[עקביה]

שאל אותי פעם אברך יר"ש שאלה שלא היתה לי תשובה טובה לענות לו ב'שלוף'.
כיוון שרק סנהדרין יכולים לשנות וכו', א"כ ישנה לפנינו מציאות בלתי הגיונית 'לכאורה', שאין לנו סנהדרין יותר שנים מאשר שכן היה לנו סנהדרין והיהדות "קפואה" בגלל זה כמעט 2,000 שנה, זה הגיוני?
אפשר לענות על זה בכל מיני דרכים, אבל אני אשמח לתשובה ברורה וחד-משמעית בענין זה.

שאלה לא מובנת לחלוטין. מה התורה היא המין האנושי שהיה צריך להתפתח מהקוף?

התורה ניתנה מושלמת ואינה צריכה שום שינוי ושום התפתחות.

כל הרעיון שהסנהדרין הוא הפתרון לקפיאה הוא עקום. מאיפה הוא הגיע אליו?

כמובן שיש לנו בעיות בגלל הגלות ומלכה ושריה בגויים אין תורה שיש הלכות שאין אנו יודעים את הדין בהם ומחמירים מספק וכדומה. אבל זה לא קשור לקפיאת התורה. יש לנו גם בעייה שהמשיח לא הגיע ואין לנו בית מקדש ועוד כמה בעיות.

למה השאלה לא מובנת?
וכי חסרות הלכות דרבנן שנתקנו לזמנן ובהעדר סנהדרין איננו יכולים לשנותן?
דוגמה אחת קטנה - יו"ט שני של גלויות.

[אוצר החכמה]

מה זה קשור לקפאון. אין סנהדרין אז מקדשים לפי חשבון ולא לפי הראייה. יודעים שיש בזה קצת בעייה אבל זה עדיין בסדר. מה הקפאון כאן?

[אוצר החכמה]

שאל אותי פעם אברך יר"ש שאלה שלא היתה לי תשובה טובה לענות לו ב'שלוף'.
כיוון שרק סנהדרין יכולים לשנות וכו', א"כ ישנה לפנינו מציאות בלתי הגיונית 'לכאורה', שאין לנו סנהדרין יותר שנים מאשר שכן היה לנו סנהדרין והיהדות "קפואה" בגלל זה כמעט 2,000 שנה, זה הגיוני?
אפשר לענות על זה בכל מיני דרכים, אבל אני אשמח לתשובה ברורה וחד-משמעית בענין זה.

שאלה לא מובנת לחלוטין. מה התורה היא המין האנושי שהיה צריך להתפתח מהקוף?

התורה ניתנה מושלמת ואינה צריכה שום שינוי ושום התפתחות.

כל הרעיון שהסנהדרין הוא הפתרון לקפיאה הוא עקום. מאיפה הוא הגיע אליו?

כמובן שיש לנו בעיות בגלל הגלות ומלכה ושריה בגויים אין תורה שיש הלכות שאין אנו יודעים את הדין בהם ומחמירים מספק וכדומה. אבל זה לא קשור לקפיאת התורה. יש לנו גם בעייה שהמשיח לא הגיע ואין לנו בית מקדש ועוד כמה בעיות.

למה השאלה לא מובנת?
וכי חסרות הלכות דרבנן שנתקנו לזמנן ובהעדר סנהדרין איננו יכולים לשנותן?
דוגמה אחת קטנה - יו"ט שני של גלויות.

אני כבר לא מבין לאיזה מחוזות אתם מגיעים.
מה התחדש ביום טוב שני של גלויות היום ביחס לזמן חז"ל שקבעו שאע"פ שאנחנו בקיאים יש לנהוג יו"ט שני של גלויות ולמה צריך לשנות את זה?

[ארי שבחבורה]

מה אנחנו משחקים בנדמה לי.
מה באמת עושים סנהדרין כשיש להם סתירה?
אני לא יודע ולכן אין לי מושג מה הם היו עושים.

אני לא רואה שום סיבה לחשוב שהיתה לסנהדרין איזו נוסחא מיוחדת להתמודדות עם סתירות שאנחנו לא יודעים אותה.
בדיוק כפי שכל אדם עלול לפעמים לחזור בו מחידוש כלשהו שחידש מפני חידוש אחר שנתחדש לו וסותר את החידוש הראשון כך גם הסנהדרין.

[פלתי]

ברור שיש 'קפאון' מסויים, שהרי אין מקדשים את החודש ע"פ הראיה והלוח קבוע מראש וכו' וכו'.

ראיתי ברבינו בחיי שמביא שיטת רבינו חננאל, שמעולם ועד היו מקדשים על פי חשבון, והא דהיו מקדשים על פי עדים, אינו אלא לרווחא דמילתא, אבל עיקר הקידוש היה לפי חשבון.

צריך לראות את הדברים בפנים.

ר''ח.jpg (87.82 KiB) נצפה 7203 פעמים

[סגי נהור]

מה זה קשור לקפאון. אין סנהדרין אז מקדשים לפי חשבון ולא לפי הראייה. יודעים שיש בזה קצת בעייה אבל זה עדיין בסדר. מה הקפאון כאן?

מה לא ברור? הלוח הנוכחי הוא מוגבל בזמן. הדרך היחידה לקיים את לוח השנה העברי לאורך זמן היא ע"י סנהדרין שיעברו שנה אחת נוספת מחוץ לחשבון.