קונטרס פתי יאמין לכל דבר - <סיפורים שיסודם בשקר> להורדה

[איש_ספר]

מאת הגאון חוב"ט ר' נחום אבראהאם שליט"א ממונסי, מחבר כמה ספרים נכבדים.

"בו יתבאר מתי מותר להאמין מעשיות ומתי לא, וגם יובא בו כמה דוגמאות של מעשיות הנפוצות ויסודם בשקר. וגם יבאר כמה עניני הלכה ומנהג שנתפשטו בטעות".

פרק א'– מתי אסור להאמין בסיפורי מעשיות.
פרק ב' - דוגמאות לכמה שקרים וכזבים בסיפורי מעשיות שנתפרסמו. מורה באצבע כמה הלכות ויסודי התורה נעקרין ע"י מעשיות בדויים.
פרק ג' - הזיוף ששלט במנהגים.
פרק ד' - אצל חסידים לא החשיבו סיפורי מעשיות ומופתים.
פרק ה' - עונש על ידי צדיקים.
פרק ו' - צדיקים שעושים שלא כהלכה.
פרק ז' - קובץ 'היכל הבעש"ט' מרבה הבל.
פרק ח - הסרת לעז מאדמור"י בעלז שלא קיימו מצות תוכחה - המצאה של איסור שינה בסוכה בבעלז.

פתי.pdf

(200.63 KiB) הורד 1192 פעמים

[חכם באשי]

ייש"כ של המחבר ושל אי"ס!
והאמת, ניתן לכתוב בענין ספר עב כרס ולא רק קונטרס...

[איש_ספר]

והנה סיפור שנתקלתי בו הבוקר

ללא שם.JPG (79.9 KiB) נצפה 12613 פעמים

מי יכול לספור כמה שגיאות יש כאן?

א. ר' חיים צאנזר מהקלויז נולד ת"פ נפטר בתקמ"ג.
ב. ר' משה יצחק דרשן המגיד מקעלם נולד בתקפ"ח נפטר בתר"ס.
ג. הסיפור עם אמה על אמה שהייתה או שלא הייתה הוא על ר' חיים מצאנז ובנו השינאווער.

[ישבב הסופר]

יפלא בעיניי מדוע התלהבו ידידיי החכם איש ספר וחכם באשי על הקונטרס הלז, ושמא לא עברו בין בתריו בתשומת לבב.
ראשית כל אדגיש שהוא נכתב בסגנון בוטה ומתלהם, והוא אינו מסתיר את הכפייתיות שהוא שומר לצד שהוא נוקט. (אף שגילוי לב כזה בדרך כלל מעולה מהללו שמנסים להסתיר את נגיעותם...) ובמחילת כבוד תורת הרב נחום אבראהאם שליט"א, לא ראיתי בו כ"כ תועלת.
ואקדים שקראתי עכשיו את רוב הקונטרס ואני משתאה כיצד הוא פוסח על הסעיפים, ובמטרה לברר "את השקר" שבין הסיפורים שנמסרים מפה לאוזן, הוא מקדיש את האמצע להכחיש סיפור אף אם הוא אמת והמכחיש יודע שנכון הוא, מפני המלעיגים והמלעיזים... וע"ז הסתמך על סוף ספר קדמות הזהר ע"ש.
כל טענותיי על הקונטרס הלז לא אוכל לפרוט כי עצמו מספר, ואף שלבבי אתו שצריך לברר אוכל מתוך פסולת ולבער את הקותים מכרם בית ישראל, אי אפשר לגשת לעבודה שכזו עם החלטות מוקדמות, פן יהיה לריק ולשווא העמל.
ויספיק להביא מה שהליץ יושר על הגה"ק המנח"א זיע"א, נגד טענתו של ר' יהושע מונדשיין, (שרוב הקונטרס מיועד לשפוך חימה על קדקדו, ואף שראיתי במקום אחד (פרק א' אות י"ד - דף ז') שיודע בעל הקונטרס שהוא ומונדשיין נתנבאו בסגנון אחד, היינו שמונדשיין סירב להאמין לסיפור מפני שהוא נוגד את ההשקפה, וגם בזה הוא קובל כנגדו בטענות מוזרות ועלומות אף שהוא שיטת בעל הקונטרס העצמו, ולא הספיק להסביר מה בינו לבין מונדשיין בדעה זו.)
וע"ע פרק א' מדברי הרה"ק ממונקאטש אות ה] שהביא שמונדשיין טען שהרה"ק ממונקאטש ביטל ספר פאר יצחק - זידיטשויב מפני שהשתמש בלשון עברית, עונה הרב אבראהם לעומתו שלא רק המנחת אלעזר התנגד לשפת העברית אלא הרבה מצדיקי הדור אחזו כך... נו, ובכן??!
ולסיום אציין מה שכתב בפרק ב' אות ד' בסוף - דף 10, (שסומן בטעות לאות ט"ז), מזקני חסידי קארלין שאמרו שהרעש בצפת וטבריה בשנת תקצ"ז היתה מפני שהחכמים הרבו בהטפת מוסר להמון העם ולמדו ברבים חובות הלבבות. (טענות על סיפור זה לא צריך לחפש, זה מוזר מאוד, וגם אין בעל מימרא אלא "זקני חסידי קרלין", וגם ר' פישל מנקה הארובות בכלל הזקנים היה, ומי ביקש לדעת עמדתו בגרם הרעש?) אבל בעל הקונטרס קובל כנגדו בטענה מעוררת גיחוך: "הרי כבר העיד רבינו בעל החתם סופר זיע"א שהרעש היתה מפני שמאסו בישיבת ירושלים".
א גוטן שבת.

[איש_ספר]

רבי ישבב, לא עברתי על הקו' בעיון מספיק, לדעתו יש להסירו מכאן?

[גם זה הבל]

לא להסירו, אך להודיע שאינו מדויק כלל.

[איש_ספר]

ובזה יצאנו יד"ח. יאש"כ.

[ישבב הסופר]

לא, חס ושלום, יש בו גם דברי טעם והוא מאד משעשע, אבל משתקף שיהיה דיון פורה בעז"ה מסביב לקונטרס.
ואף אקוה שנראה את ה'נמען' הדגול מופיע בשערי הפורום כמקדמת דנא.

[איש_ספר]

לא, חס ושלום, יש בו גם דברי טעם והוא מאד משעשע, אבל משתקף שיהיה דיון פורה בעז"ה מסביב לקונטרס.
ואף אקוה שנראה את ה'נמען' הדגול מופיע בשערי הפורום כמקדמת דנא.

מה חס ושלום? התכוונתי שבדבריך על חוסר הדיוק, יצאנו יד"ח בהעלאת הדבר כמות שהוא, בלא הסתייגות.
לענ"ד המחבר בתמימותו אינו מבין איזה חרב הוא נותן בידי מי שימלא אשפתו מן הסיפורים שאסף (בפרק ב'בעיקר) ולא יצטרף אליו גם להכחשות....
אם לא נטען שהסיפורים הינם מזימה זדונית של משכילים וכו', הרי שעם כל ההכחשות, עדין נשאר עם טעם חמוץ, וכמו שאמר ההוא, על החפץ חיים (לא) מספרים סיפורים כאלה וד"ל. וצ"ע.

[אורי אגסי]

והנה סיפור שנתקלתי בו הבוקר

ללא שם.JPG

מי יכול לספור כמה שגיאות יש כאן?

א. ר' חיים צאנזר מהקלויז נולד ת"פ נפטר בתקמ"ג.
ב. ר' משה יצחק דרשן המגיד מקעלם נולד בתקפ"ח נפטר בתר"ס.
ג. הסיפור עם אמה על אמה שהייתה או שלא הייתה הוא על ר' חיים מצאנז ובנו השינאווער.

גם אתה טעית.

הסיפור היה אכן עם הדברי חיים, אך לא עם בנו השינאווער רב, אלא עם המגיד והמוכיח המפורסם רבי הילל קאלאמייער בעל "משכיל אל דל" ועוד.

[איש_ספר]

גם אתה טעית.

הסיפור היה אכן עם הדברי חיים, אך לא עם בנו השינאווער רב, אלא עם המגיד והמוכיח המפורסם רבי הילל קאלאמייער בעל "משכיל אל דל" ועוד.

לא טעיתי אלא לא ידעתי. מה שידעתי הוא שהיה איזה דו"ד בין השינאווער לאביו על אודות אמה על אמה? האם זה נכון?

[אורי אגסי]

איני יודע על מה אתה מדבר, אבל הסיפור עם ר' הילל קאלאמייער מופיע ב"דרכי חיים" של ר' רפאל צימעטבוים משב"ק הד"ח (עמ' 149 באוצה"ח), ב"עולמו של אבא" ועוד.

[דראל]

כך גם כותב הרב זוין ב'סיפורי חסידים' - תורה, עמ' 287.

[הבונה]

פילד1.JPG (31.84 KiB) נצפה 12408 פעמים

פילד2.JPG (9.89 KiB) נצפה 12408 פעמים

[תולדות אדם]

הסיפור היה אכן עם הדברי חיים, אך לא עם בנו השינאווער רב, אלא עם המגיד והמוכיח המפורסם רבי הילל קאלאמייער בעל "משכיל אל דל" ועוד.

זה עדיין אינו עושה את הסיפור לשקר, המרחק מר' חיים מצאנז עד ר' חיים צאנזער, ומהקאלאמייער עד הקעלעמער אינו כה רחוק ושכיחא טעות (ולא נחשוד שהיה כאן כוונה מכוונת לשנות את השמות...).

[אורי אגסי]

זה רק עכשיו תפסתי.

איש ספר כתב בואו תראו כמה טעויות בסיפור אחד,

ובעצם, המספר החליף בין קלם לקולומיי ובין ר"ח צאנזער להד"ח מצאנז.

[אורי אגסי]

עברתי על חלקים נרחבים מהקונטרס.

כדברי ישבב הסופר, ההגדרה של הקונטרס הוא "משעשע"...

לדוגמא, הוא מתחבט על האימרה של הרה"ק מברסלב שיוציא את חסידיו מהגיהנם ע"י שימשוך בפיאותיהם, ובתנאי שיקבלו ע"ע שלא לשוב על העבירות,

והוא דן שם שצריך להוסיף גם שאר תנאי התשובה, ואח"כ דן מדוע דוקא ימשוך בפיאות וכו', ממש "מתוק מדבש". ועוד הרבה פנינים...

(בעיקרון הכל אצלו יושק על פי הרה"ק מסאטמאר.)

[מתעמק]

להבין הויכוח, מומלץ לראות המאמר של מונדשיין עליו מתנפל המחבר.
לעומת זאת, מאמר אחר של מונדשיין, בו מחמיר הרבה יותר מאבראהאם, ותלה זיינו בדברי הלל נח מגיד שסיפורי הזקנים אינם מוסמכים, ולפי זה מעתה אין צורך להוכחות לדחות סיפור - כל שהמספר מהזקנים.

בענין דברי הפאר יצחק על תענית בכורים בערב פסח, כבר דנו בעבר.
אך מאחר שישבב ציטט מקונטרס פתי יאמין דברי מונדשיין המאשים את המנח"א כאילו יצא כנגד דברים נכונים מחמת חשבונות וסיבות צדדיים, דברים שלא ניתן להאמר על שום ת"ח ויר"ש, יש צורך להבהיר הדברים. דברי ר"י מונדשיין הם במאמר שבלינק הראשון, ואלו דבריו בנידון זה:

המפורסמת שבהשגותיו של האדמו"ר ממונקאטש על הס' 'פאר יצחק' היא, במ"ש שם בשם האדמו"ר רצ"ה מזידיטשוב "שאמר, שבמסכתא סופרים שממנו נובע זה המנהג של תענית בכורים בערב פסח, נזדקר טעות ובמקום הבכורים "מתענים" צ"ל הבכורים "מתענגים" –
על כך כותב ב'דברי תורה' שם: ובאתי בזה להעיר מה שתקע עצמו לפגוע בדבר הלכה (ולתלות בוקי סרוקי בשם אותו צדיק ז"ל) שאין להתענות הבכורים בערב פסח עיי"ש בטוש"ע או"ח (סי' ת"ע) שהבכורים צריכי' להתענות בע"פ הוא ט"ס וצ"ל להתענ"ג (ר"ל מדעתא דהאי סופר היינו כו') ובדברי תועבות כאלו יכולי' לעקור ח"ו כלומר לעבור על כל התורה כולה ולומר על הכל שהוא ט"ס וז"ב ופשוט כי דברי ריק והבל הוא כנגד כל הפוסקים ראשונים... וא"צ להאריך ופשוט כי אפי' לא עלה זאת על דעת אותו צדיק ז"ל... עכ"ל.
והנה כל הקורא ישתומם: האם הרבי מזידיטשוב טען שהטעות היא בשו"ע? הרי לא אמר אלא שבמס' סופרים – ששם מקורו של דין התענית – נזדקרה הטעות! וכך כתב לתמוה על הד"ת בשו"ת מנחת יצחק (או"ח ח"ב סי' צג).
ואם בד"ת כתב שה'פאר יצחק' תולה בוקי סרוקי ברבי מזידיטשוב, הנה הדברים מאושרים מפי הרה"ק רמ"מ מזידיטשוב ומפי חתנו של הרמ"מ הגה"צ מבריזדאוויץ בשמו של הרה"ק ר' שלמה מדאלינא (ראה מ"ש על כל אלה בעל ה'מנחת יצחק' בהסכמתו לס' 'תענית בכורים'). גם הגרש"ז אויערבאך מקבל שכך אמנם אמר הרה"ק מזידיטשוב, ואף הראה פנים לדבריו, והוסיף שהרה"צ מבארניב יצא נגד מכחישי השמועה והודיע ברבים שכך אמנם אמר הרבי מזידיטשוב! (ראה בס' 'ועלהו לא יבול', ירושלים תשנ"ט, א, עמ' קעג-קעד. 'הליכות שלמה', ירושלים תשס"ז, ניסן-אב, עמ' קפ).

אמת נכון הדבר שבעל פאר יצחק כתב בשם העטרת צבי להגיה במסכת סופרים, ולא כמו שמעתיק המנחת אלעזר בדברי תורה (ח"ה סי' ט') כאילו כתב להגיה בשלחן ערוך. אך חדא שאין נ"מ בכל זה, כי במסכת סופרים גם כן אין לה מקום, כמו שהערתי באשכול הנזכר. ועל השינוי בהעתקת המנחת אלעזר, לק"מ להיודע טבעו ודרכו של המנחת אלעזר, שבהיותו בעל זכרון מפליא סמך ביותר על זכרונו ולא עיין בפנים בספרים בעת כתיבתו. ראה לדוגמא בהקדמת המו"ל לספרו הגהות הירושלמי שכותב שיש לו הוכחות שהמנחת אלעזר לא עיין בפנים הירושלמי בעת כותבו הגהות על הירושלמי! רואין מכאן גודל גאונותו שבידו היה לצטט ולחבר ספר על הירושלמי (וכמובן שכל שכן על הבבלי) בלי עיון בגוף הספר. ועיין עוד בגליון חודש בחדשו שי"ל על ידי חסידי מונקאטש סיפור איך הגיד שיעור וביסס סברא על פי הגהות הגר"א על התוספתא, כשלאמיתו של דבר היתה הגהת אחד האחרונים, הרי מזה שאף לפני שהגיד שיעור לא עיין ובדק בספרים עליהם בנה יסודותיו.
ומכיון שהשתמש במידה זו, לא ימלט מכמה טעויות השכיחות בהעתקות כאלו (אף מדברי הירושלמי, וכל שכן בספרים שונים שלא למד בהם שיעור עיון רק הביט בהם פעם רצוא ושוב). ולדוגמא עיין בדברי תורה ח"ו אות ע"ז בהעירו על ספר עטרה לראש צדיק פרשת ואתחנן (כמדומה שבזה גם ר"י מונדשיין מודה שלא היו לו נגיעות נגדו), שציטט משם כאילו המו"ל ניסה לנחש מה היה היחוד של היהודי הקדוש, והמעיין בפנים בעטרה לראש צדיק יראה כי לא נחש ביעקב אלא הרה"ק מפאריסוב הגיד דברים המקובלים מידיעה, וגם שאר קושיות המנח"א נופלות להמעיין בגוף הספר.
היוצא מזה, הגם שהמנחת אלעזר לא העתיק יפה דברי הפאר יצחק, ולכן קושיותיו לא מפריכות הסיפור, אך גוף הדבר להגיה במסכת סופרים מוקשה, ומכל שכן שדברי מסכת סופרים הובאו להלכה בראשונים (תוספות מרדכי והרא"ש). גם הראיה שהביא המנחת אלעזר מהירושלמי, אין מקום להקשות עליו, כי לאו דידיה הוא אלא הרא"ש והמרדכי כבר הביאוה.
אך נכון הדבר שדברי הפאר יצחק בענין זה נתאשרו על ידי נכדי מהרי"א מזידיטשוב. אך אי משום הא לאו תמוהים הם, וכי המפקפק בדבר התמוה מכל עבר הוא מן המתמיהין, והרי אין המדובר במנהג העטרת צבי לעצמו, אלא בהוראה לרבים לחדש הלכה על פי הגהה, ושפיר קמתמה המנחת אלעזר וכדין עשה. ולחומר הנושא נצטרך לומר שגם העטרת צבי לא אמרה אלא כמליצה, לאשר נהג לאכול בערב פסח (על ידי סיום מסכת, או שמא אף סמך על דברי רבינו יחיאל שאין זה תענית אלא מניעת סעודה אבל מיני תרגומא רשאין).

עוד כתב שם:

שניה להן, שב'פאר יצחק' כותב שהאדמו"ר מזידיטשוב "הרעיש על ס' עה"ת שנדפס סביב החומש (היינו היכל הברכה ואוה"ח [=אוצר החיים]), וזהו אינו ראוי לחבר בדפוס על החומש".
ומה פירכתו? "והלא הוא ז"ל בעצמו נתן עליו הסכמה גדולה ונדפס שם על החומש בהסכמתו (ידיעתו)".
תאמר שנתעלמה מבעל ה'פאר יצחק' העובדה שרבו נתן הסכמה לחיבור זה? לא ולא! הרי הוא מפרש זאת על אתר בתוך כדי דיבור: כשנזדמנו לידו החומשים שנדפס בצדם פירושיו של צדיק גדול וקדוש בדורו, פירושים שכשהם לעצמם נתן רבנו הסכמתו עליהם, קלל רבנו את המדפיסים...
כלומר, ההסכמה ניתנה לעצם הפירוש, אבל לא להדפסתו בעמוד אחד עם החומש! (מלשון ההסכמה עצמה אין הכרע אם ידע שהפירוש יודפס על הדף יחד עם ה"מסורה גדולה").

הנה מה שתמה על מה שבדברי תורה הקשה מהסכמת מהרי"א מזידיטשוב, על אף שהסכמה זו הוזכרה בתוך דברי הפאר יצחק עצמו אשר מדגיש שלא כעס אלא כשראה שמודפס בתוך החומש. הנה גם בזה נכון הדברים הנאמרים לעיל, שמהעתקות על פי הזכרון ירבו הטעויות. אך לגוף הדבר עדיין יש לתמוה על סיפור זה, וכי זה ספר הראשון מאחרונים שנדפס בתוך החומש, וכי הפנים יפות לא נדפס בתוך החומש בחיי מהרי"א מזידיטשוב? מה גם שגדול בדורו בעל בית אפרים הוא שהחליט להדפיס את הפנים יפות בתוך החומשים. כמו כן נדפס הבאר מים חיים בתוך החומש בשנה הקודמת להדפסת חומש היכל הברכה. ואדרבה, לספרים הנ"ל יש מקום לדון אם להדפיסם בתוך החומש, אבל ספר היכל הברכה המיוחד לברר טעמי מסורת המקרא מסתבר יותר להדפיסו צמוד לחומשים.

בל"נ אשוב להעיר על קונטרס פתי יאמין לכל דבר, נושא האשכול.

[שבטיישראל]

מתעמק

לפני שאתה ממשיך ראוי לציין שהספה"ק דברי תורה נכתבה רובו ככולו באם הדרך כשהמנח"א זיע"א היה נוסע לצורך הכלל ולצורך ברי"מ

[אורי אגסי]

קצת שמן למדורה.

בספר חיי נפש להג"ר גדליה אהרן קעניג זצ"ל מצפת (מופיע באוצר) בדף האחרון מופיע סיפור
שמוהרנ"ת מברסלב הלך לאסוף כספים עבור הדפסת ספרי רבו מוהר"ן זי"ע, וביקש עבור "הכנסת כלה".
הגרג"א נשאל האם הסיפור נכון, והרי זה גזל, כיון שהתורמים נתנו עבור הכנסת כלה ולא עבור הדפסת ספרים.
והוא משיב שהסיפור נכון ומקובל אצלו מזקני וחשובי החסידים.
ואומר שאין צריך לתרץ את מוהרנ"ת שהיה דיין גדול והשתתף כדיין בבית דינו של הברדיטשובער רב וכו',
אבל אפשר להסביר עפי"ד מוהר"ן שאמונה היא בחי' איש ואשה וכו' והיות וזה כל הענין של רבינו מוהר"ן הרי זה כהכנסת כלה,

עיי"ש בדף האחרון בספר הנ"ל ותמצאו נחת.

[אדג]

ק
מוהרנ"ת מברסלב הלך לאסוף כספים עבור הדפסת ספרי רבו מוהר"ן זי"ע, וביקש עבור "הכנסת כלה".

וכן נהגו רבים...

[חכם באשי]

הרבים שנוהגים כך (עד היום ובכל יום...), מתכוונים ל'הכנסה קלה'. ודוק.

[שבטיישראל]

ולזאת ייקרא מגבית עבור ישיבת "מיר"

[אישצפת]

ולזאת ייקרא מגבית עבור ישיבת "מיר"

מה רוצה יעשה בכסף...

[קראקובער]

קצת שמן למדורה.

בספר חיי נפש להג"ר גדליה אהרן קעניג זצ"ל מצפת (מופיע באוצר) בדף האחרון מופיע סיפור
שמוהרנ"ת מברסלב הלך לאסוף כספים עבור הדפסת ספרי רבו מוהר"ן זי"ע, וביקש עבור "הכנסת כלה"
הגרג"א נשאל האם הסיפור נכון, והרי זה גזל, כיון שהתורמים נתנו עבור הכנסת כלה ולא עבור הדפסת ספרים.
והוא משיב שהסיפור נכון ומקובל אצלו מזקני וחשובי החסידים.
ואומר שאין צריך לתרץ את מוהרנ"ת שהיה דיין גדול והשתתף כדיין בבית דינו של הברדיטשובער רב וכו',
אבל אפשר להסביר עפי"ד מוהר"ן שאמונה היא בחי' איש ואשה וכו' והיות וזה כל הענין של רבינו מוהר"ן הרי זה כהכנסת כלה,

עיי"ש בדף האחרון בספר הנ"ל ותמצאו נחת.

באותו מידה אפשר לקנות גם סוס ופרה.."מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו, ומן הבהמה אשר לא טהרה היא שנים איש ואשתו".

[בקרו טלה]

מענין הכנסת כלה - החזקת ת"ח עי' במפתחות משנה שכיר עובדא ממרן החת"ס

[קראקובער]

יש הבדל לתת באופן חד פעמי ומה גם מהסיפור משמע שבשביל הדפסת ספרים הם לא היו מסכימים לתת ואין לך משנה מדעת הנותן גדולה מזו וצריך לומר שיש סיבה אחרת אבל ההסבר שלו משונה.

[צביב]

לענין פרק ב אות א אל תלחם את לחם רע עין, ראה שם במשלי המשך הפסוקים, הסכנה.
בענין פרק ב אות כ, מי שיבוא על קברו יהיה איך שיהיה... ומקבל על עצמו שלא לעשות במזיד...
לענין צדקה המעשה מבואר בפעולת צדיק סימן תק''צ, ( לכאורה כדברי ''קראקובער'')

[דוד4]

עיי' הסכמת הגאון ר' ישראל וועלץ המופיעה בראש הספר חיי נפש (ושם מציין למשנה שכיר הנ"ל)

[דוד4]

למען הדיוק כדאי להעתיק הלשון המלא בחיי נפש:
"ודע שאם הוא ז"ל עשה כך, אין לך יסוד יותר איתן מזה, שבוודאי בירר מוהרנ"ת ז"ל ההלכה לאמתה שמותר לעשות כך, כי ר' נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא, וכידוע שכ"ק הגאון האמתי הצדיק המפורסם הקדוש פאר הדור הרב ר' לוי יצחק זצוקללה"ה זיע"א מבארדיטשוב צירפו כמה פעמים לבית דינו, ובפרט כשהיה נחוץ לפתור ולברר שאלה מסובכת, וע"כ אין להרהר כלל אחר דבריו הק' ובפרט מעשה רב, אבל לרווחא דמילתא יש להבין זאת עפ"י מ"ש רבינו ז"ל בליקו"א וכו' וכו'. עיי"ש

[פרמישלאן]

בספר ויקהל משה מר' משה הכהן גורדון פרשת פנחס מובא סיפור שהדגל מחנה אפרים הכריע הרבנות בעיר דובנה
וכן מובא בתולדות הנדפס בתחילת ספר דגל מחנה אפרים מהדורת פאר מקדושים [והנני מצרף צילום]
אך המעשה לא יכול להיות נכון כי הדגמח"א נפטר בשנת תק"ס ואז עדיין היה הרב נתן הורוביץ הרב בדובנא ורק בשנת תקס"ז ניהיה השע"ת רב בדובנא

[גביר]

דוגמא נאה להפרכת סיפור - ר' יעקב שמואל שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי: תלמיד עורך. עמ' 256 ושם הערה 105 [הסיפורים עוסקים ב'הסכמתו היחידה של רבי חיים מצאנז', בעוד שידועות כמאה הסכמות שלו].

[עובדיה חן]

סיפור ידוע על רועה בזמן הבעש"ט שלא ידע להתפלל, והגיע בר"ה לבית כנסת ,בצר לו לקח חליל ונשף כמה נשיפות, ואמר ריבונו של עולם לו יהי תפילה זו כאילו התפללתי, והבעש"ט אמר שזה המליץ על כל עם ישראל. ומעולם תמהתי היאך איסור של לנגן בכלי ביו"ט, יכול להמליץ על עם ישראל? וע"כ שהסיפור לא נכון.

[לבי במערב]

וע"כ שהסיפור לא נכון.

לא כן, אלא שהפרט אודות החליל שגוי הוא (וגם עוד כמה פרטים שנכתבו לעיל אגב שיטפי'... הי' זה ביוהכ"פ, ובשעת נעילה).
וכ"ה ב'תורת מנחם' חכ"ח ס"ע 241. אג"ק כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ מליובאוויטש נ"ע, ח"ד ע' שיד ואילך (מקונטרס 'תורת החסידות' ע' 6). וראה סה"ש תש"א ע' 158.

[בברכה המשולשת]

אולי הסיפור (כמו הסיפור על הלחם והאר"י הקדוש) בנוי על הסיפור בספר חסידים.
ושם אין כלל קושיא

[אור עולם]

הסיפור עם ר' אהרן קוטלר והנעליים של הרב שך. מוכר?