החושב כתב:אריך כתב:זה חלק מהחיים, ומי שמנסה למחוק את השאלות הטבעיות הללו, מגדל אנשים מנותקים ועקומים או שהוא עצמו מנותק וחושב שהילד שלו לא חושב על הדברים האלה.
במקום להשקיע בהסתרה שבתוך ההסתרה, ולגדל ילדים שהעולם מצוייר אצלם בצורה עקומה, אפשר לחשוף אותם בצורה מבוקרת למציאות המורכבת, יחד עם הסברה נכונה ואיתנה
ע"ז נאמר: וכי החינוך שלנו כ"כ רעוע שאם רק נספר לילדים שלנו שיש חיילים שמסרו נפש בשביל עם ישראל, הם מכח זה ילכו לצבא?
משקר לא מרויחים אף פעם. אולי מרויחים זמן, אבל בסוף צריך לשלם על הצ'ק ללא כיסוי.
ויותר גרוע, החינוך המסתיר משדר פחד, פחד גדול. ואוי למתבגר שיזהה כזה דבר אצל הוריו ומוריו.
אז אתה טוען שדרך החינוך המקובלת בציבור החרדי אינה נכונה?
איני מכנה זאת "דרך החינוך". עיקר החינוך הוא התוכן החיובי שמכניסים. הקב"ה, אבות, יצ"מ, תורה, מקדש, תנ"ך, משניות, גמרא, הלכה, שו"ע, וכו' וכו'. עובר לכך שגם היום אנו ממשיכים את שרשרת הדורות מהאבות ומתן תורה.
כעת יש שאלה נוספת איך מתייחסים לעולם שבחוץ, לאור החינוך. אך לא זה החינוך גופא.
בגדול אני חושב שלא צריך להרבות בהתייחסות, וזו באמת השיטה החרדית שלא עוסקת באובססיביות בפאנלים ובימי עיון על "המפגש בין התורה והמדינה", "אמונה בזמנים משתנים" וכדומה, כמקובל במזרחי, וזאת בין היתר משום שהחרדי חי בין חומותיו, ומערכת חייו אינה כוללת התחככות בלתי פוסקת עם התרבות המערבית באקדמיה, ועם ההתחדשות החילונית בארץ בצבא ומדינה (כמו בדת"ל).
הטענה שלי אינה כ"כ על הבמות הציבוריות כמו מאמרי מערכת בעיתונים וכדומה, שכל טיבם הוא לדבר ברמקול בכיכר העיר, ויש דברים מורכבים שלא מתאימים להיות מוסברים במקומות שכאלה. אלא יותר על הדיבור הפרטני, של אב עם בנו, ושל משגיח בועד, שם אפשר בהחלט לדבר בעדינות על המצב המורכב שלנו כאן בארץ ועל היחס הנכון לציבור הכללי שמחוץ לחומות ההתבדלות החרדית (והעולם שבחוץ מורכב ולא פשוט, שכולל בו גוונים שונים, מאתאיסטים להכעיס, עובר בחילוניים שמצהירים שמאמינים, דרך מסורתיים שומרי שבת בפרהסיא, ועד דת"ל וחרד"ל).