כדכד כתב:במלה "שתי" לשון מנין יש דעה שהשוא נח על אף שהוא בראש מלה.
בן ראובן כתב:מאחר שבני עדות אשכנז (וכן במבטא הרגיל בימינו בא"י, שהושפע בענין זה ממבטא בני עדות אשכנז) אינם מתקשים לבטא שבא נח בראש תיבה (בחלק מהעיצורים, והעיצור ש' ביניהם), יש מקום לומר שקריאתם מתאימה לדעה השניה גם ללא הוספת א'.
מעט דבש כתב:בן ראובן כתב:מאחר שבני עדות אשכנז (וכן במבטא הרגיל בימינו בא"י, שהושפע בענין זה ממבטא בני עדות אשכנז) אינם מתקשים לבטא שבא נח בראש תיבה (בחלק מהעיצורים, והעיצור ש' ביניהם), יש מקום לומר שקריאתם מתאימה לדעה השניה גם ללא הוספת א'.
אי אפשר לנו להמציא דברים מדעתנו, בדברים שתלויים במסורת.
אלו שסוברים שצריך להוסיף א' קודם, אין זו המצאה אישית שלהם (כדי שיוכלו לקרוא את ה-ש' בשוא נח), אלא שהם סבורים שכך מסורת הקריאה.
וראה עוד:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=323799#p323799
כדכד כתב:לי כן ידוע על דעה כזו (עם כי לע"ע אין ידוע לי מקורה) ויתכן שכונת הרב מעט דבש שאין ראוי לו לכנות זאת בשם דעה
כדכד כתב:ביררתי אצל מו"ר שעזר ללמדני חכמת הקריאה בתורה והדקדוק והוא לימד לקרוא הש' בשווא נח ואמר לי שהוא מקובל כך מרבותיו ואמנם הוא יודע שזה נגד הרד"ק ואינו מכיר מקור כתוב לכך אך הוא בטוח שרבותיו הכירו את הרד"ק ובכ"ז לימדו אחרת אך מכיוון שידוע לו על שיטת הרד,ק אינו מתקן בעלי קריאה הקוראים בשווא נע כיוון שיש להם על מה שיסמוכו
צבי שץ כתב:אמנם, עדיין נשאלת השאלה באופנים שמצינו בהם חילוק, האם יש להחזיר עליהם, כגון.
יראו - לשון ראיה, שוא נח, ייראו - לשון יראה, שוא נע.
היה לי מקרה שהסתפקתי בו, שהבעל קורא לא הפסיק בין עשו ל -כלה (פרשת וירא) כשיש שם "פסיק" (יש שם "קו" בין שתי המילים וזה אחד מהטעמים הנקרא "פסיק" שמורה לעשות הפסקה קטנה) וקרא "עשו כלה" וזה לכאורה משנה את המשמעות.
עוד מקרה, הבעל קורא קרא שנותי מלעיל (פרשת האזינו) במקום שנותי מלרע, ויעויין ברש"י ובתרגום,ויתכן שעכ"פ לאחד מהפירושים צריך לחזור, וצ"ע
ביקורת תהיה כתב:בדבר הקורא 'עשו כלה' ברצף: אפשר לומר, כי קריאת 'כלה' בכף דגושה, היא עצמה מורה ששתי המלים אינן דבוקות וקשורות זו לזו, והמשפט לא איבד אפוא את משמעותו הנכונה.
צבי שץ כתב:הבעל קורא קרא שנותי מלעיל (פרשת האזינו) במקום שנותי מלרע, ויעויין ברש"י ובתרגום,ויתכן שעכ"פ לאחד מהפירושים צריך לחזור, וצ"ע
ביקורת תהיה כתב:בדבר הקורא 'שנותי' מלעיל: כלום יש למלה 'שנותי' שני משמעים, שבמשמע אחד היא מוטעמת מלעיל, ובמשמע שני – מלרע?
מעט דבש כתב:ביקורת תהיה כתב:בדבר הקורא 'עשו כלה' ברצף: אפשר לומר, כי קריאת 'כלה' בכף דגושה, היא עצמה מורה ששתי המלים אינן דבוקות וקשורות זו לזו, והמשפט לא איבד אפוא את משמעותו הנכונה.
ר' דויד יצחקי שליט"א, כתב בזה ב'לוח ארש' עמ' תסד (לגבי 'בעלמא די ברא כרעותיה' שלפי הגר"א האות כ' דגושה), שהדגש לכשעצמו אינו מורה על הפסק, אלא הוא נמשך כתוצאה מן ההפסק.
והביא כמה ראיות לזה, ואחת מהן מדברי הר"ן בנדרים (לז:) לגבי 'צדקתך כהררי אל', שאף שהאות כ' דגושה, אילולי בא טעם מפסיק במילה 'כהררי' עדיין לא היינו יודעים שיש הפסק.
מעט דבש כתב:צבי שץ כתב:הבעל קורא קרא שנותי מלעיל (פרשת האזינו) במקום שנותי מלרע, ויעויין ברש"י ובתרגום,ויתכן שעכ"פ לאחד מהפירושים צריך לחזור, וצ"עביקורת תהיה כתב:בדבר הקורא 'שנותי' מלעיל: כלום יש למלה 'שנותי' שני משמעים, שבמשמע אחד היא מוטעמת מלעיל, ובמשמע שני – מלרע?
מתוך 'משמרת הקורא' שבסוף שו"ת 'פאת שדך' חלק ב' (ההערות החתומות 'ד.י.' הן מר' דויד יצחקי שליט"א)
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 6 אורחים