רש"י ז"ל (פר' חוקת כא, לה ד"ה ויכו אותו) כותב וז"ל: "משה הרגו".
ולכאורה הרי כתיב ויכו אותו ומשמע שמדובר על כל בנ"י.
ואת"ל שרש"י לומד זאת ממ"ש "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו", ומ"ש ויכו אותו ל"ר הכוונה למ"ש אח"ז ואת בניו ואת כל עמו שאותם באמת כל בנ"י הרגו.
זה אינו בגלל ג' סיבות:
א) מצינו הרי הרבה מקומות שבהם הקב"ה מדבר למרע"ה אבל מתכוון לכל היהודים וזה כתוב בל"י ("אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך . . ולהבאיך אל המקום גו'" "הנני גורש מפניך את האמורי גו'" - למרות שזה היה אחר פטירתו של משה), ומכיוון שכן מניין יש לרש"י ראיה מכך שהפס' כתוב בל' יחיד שמשה הרג את עוג?
ב) אפי' את"ל שהל' "בידך נתתי" שונה מהל' "לפניך" "מפניך" רואים לכאורה את אותו לשון גם אצל סיחון "ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמורי" ושם רש"י לא אומר שמשה הרג את סיחון, ולכאורה מה ההבדל בין הל' שבפס' שלנו (עוג) לפס' השני (סיחון)?
ג) באותו פס' עצמו שבו הקב"ה מדבר אודות עוג הוא ממשיך "כי בידך נתתי אותו" - "ואת כל עמו" וא"כ מניין רש"י לוקח את זה שבידך הכוונה למשה, הרי א"כ משה היה צריך להרוג גם "את כל עמו".
אבל מכך שרש"י מעתיק (בד"ה) רק את המילים "ויכו אותו" ולא מביא "(ואת בניו) ואת כל עמו" - אפי' לא בצורת רמז (גו'. .) ואומר משה הרגו (רק את עוג), מובן, שלגבי ההמשך לומד רש"י ש"ויכו" זה כפשוטו (שכל היהודים הרגו את עם הבשן).
וא"כ מוכרח שמ"ש "בידך" בפרשתנו בנוגע ל"ואת כל עמו" הכוונה לידי היהודים, א"כ מה מכריח את רש"י שבנוגע ל"אותו" הכוונה של "בידך" לידי משה?
(המשך יבוא אי"ה)