בברכה המשולשת כתב:ייש"כ גדול על הדברים המלאים באהבת התורה הקדושה.
עם זאת, ואחרי בקשת המחילה, אני מרגיש חובה לציין כי כל המהלך הנפלא (באמת) הזה איננו תואם את עצם עניין הלימוד בליל שבועות, שמהותו בדווקא אמירת התיקון כסדרו.
בברכה המשולשת כתב:ייש"כ גדול על הדברים המלאים באהבת התורה הקדושה.
עם זאת, ואחרי בקשת המחילה, אני מרגיש חובה לציין כי כל המהלך הנפלא (באמת) הזה איננו תואם את עצם עניין הלימוד בליל שבועות, שמהותו בדווקא אמירת התיקון כסדרו.
בן אדם כתב:בברכה המשולשת כתב:ייש"כ גדול על הדברים המלאים באהבת התורה הקדושה.
עם זאת, ואחרי בקשת המחילה, אני מרגיש חובה לציין כי כל המהלך הנפלא (באמת) הזה איננו תואם את עצם עניין הלימוד בליל שבועות, שמהותו בדווקא אמירת התיקון כסדרו.
אם משום "חובה" לציין, יצאת ידי חובתך, אבל האם באמת דעתך שכל התיקון אינו אלא איזה דין "אמירה" גרידא? האם מי שאינו מבין מה הוא מדבר גם מתקן בזה 'תיקוני' ליל שבועות? וגם אם מבין את פירוש המילות, אבל אין לו מושג על מה עולים דברי הנביא, האם לא עדיף שילך לישון, ויבואו אחרים ויתקנו התיקונים במקומו?
אגב, גם בזוה"ק מבואר לשון "דילעון באורייתא" - עמל התורה. עיקר הענין היא "לימוד" התורה, לא "אמירת" התורה. ואכן מי שיש לו יכולת ללמוד את התיקון - תבוא עליו ברכה, אבל מי שאין בידו ללמוד ולעמול לעסוק ולהגות בסדר התיקון, האם לא עדיף שילמוד כראוי?
סגי נהור כתב:בן אדם כתב:בברכה המשולשת כתב:ייש"כ גדול על הדברים המלאים באהבת התורה הקדושה.
עם זאת, ואחרי בקשת המחילה, אני מרגיש חובה לציין כי כל המהלך הנפלא (באמת) הזה איננו תואם את עצם עניין הלימוד בליל שבועות, שמהותו בדווקא אמירת התיקון כסדרו.
אם משום "חובה" לציין, יצאת ידי חובתך, אבל האם באמת דעתך שכל התיקון אינו אלא איזה דין "אמירה" גרידא? האם מי שאינו מבין מה הוא מדבר גם מתקן בזה 'תיקוני' ליל שבועות? וגם אם מבין את פירוש המילות, אבל אין לו מושג על מה עולים דברי הנביא, האם לא עדיף שילך לישון, ויבואו אחרים ויתקנו התיקונים במקומו?
אגב, גם בזוה"ק מבואר לשון "דילעון באורייתא" - עמל התורה. עיקר הענין היא "לימוד" התורה, לא "אמירת" התורה. ואכן מי שיש לו יכולת ללמוד את התיקון - תבוא עליו ברכה, אבל מי שאין בידו ללמוד ולעמול לעסוק ולהגות בסדר התיקון, האם לא עדיף שילמוד כראוי?
ממש ממש לא. ובכלל אין דבר כזה "להגות בסדר התיקון". הרי הקורא קובץ ומדלג מספר לספר ומנושא לנושא בלי שום יכולת להתעמק בנאמר, וכך סודר התיקון מלכתחילה. ענינו של התיקון הוא להתקשט באותיות כ"ד ספרי קודש ככלה לקראת חתן, הקטן והגדול כאיש כאחד, לא מתוך אהבה שלימה אבל מתוך תמימות ואהבה שלימה, ומתוך הכרה שכל כמה שלא נבין ונשכיל בדברי התורה עדיין תורת ה' גבוהה ונעלית מהשגתנו, ונותן התורה הלא הוא הקב"ה השווה ומשווה קטון וגדול. בעיני אומרי התיקון זו ההכנה הראויה והאמיתית לקבלת התורה, והעיון והעמל לא יבואו אלא לאחר קבלת התורה בלב שלם אחר הכנה גדולה זו.
וכבר האריכו בענין התיקון, ולא באתי לעורר הדיון מחדש אלא שלא להשאיר הדברים שנכתבו כאן בלא תשובה.
לענין כתב:ממש נפלא
מחזק ומעורר
זה מה שצריך להגיד לגיל שצריך לשמוע את זה - הנדון על התיקון אינו שייך להכא (זה לא אותו קהל יעד)
בן אדם כתב:סגי נהור כתב:בן אדם כתב:אם משום "חובה" לציין, יצאת ידי חובתך, אבל האם באמת דעתך שכל התיקון אינו אלא איזה דין "אמירה" גרידא? האם מי שאינו מבין מה הוא מדבר גם מתקן בזה 'תיקוני' ליל שבועות? וגם אם מבין את פירוש המילות, אבל אין לו מושג על מה עולים דברי הנביא, האם לא עדיף שילך לישון, ויבואו אחרים ויתקנו התיקונים במקומו?
אגב, גם בזוה"ק מבואר לשון "דילעון באורייתא" - עמל התורה. עיקר הענין היא "לימוד" התורה, לא "אמירת" התורה. ואכן מי שיש לו יכולת ללמוד את התיקון - תבוא עליו ברכה, אבל מי שאין בידו ללמוד ולעמול לעסוק ולהגות בסדר התיקון, האם לא עדיף שילמוד כראוי?
ממש ממש לא. ובכלל אין דבר כזה "להגות בסדר התיקון". הרי הקורא קובץ ומדלג מספר לספר ומנושא לנושא בלי שום יכולת להתעמק בנאמר, וכך סודר התיקון מלכתחילה. ענינו של התיקון הוא להתקשט באותיות כ"ד ספרי קודש ככלה לקראת חתן, הקטן והגדול כאיש כאחד, לא מתוך אהבה שלימה אבל מתוך תמימות ואהבה שלימה, ומתוך הכרה שכל כמה שלא נבין ונשכיל בדברי התורה עדיין תורת ה' גבוהה ונעלית מהשגתנו, ונותן התורה הלא הוא הקב"ה השווה ומשווה קטון וגדול. בעיני אומרי התיקון זו ההכנה הראויה והאמיתית לקבלת התורה, והעיון והעמל לא יבואו אלא לאחר קבלת התורה בלב שלם אחר הכנה גדולה זו.
וכבר האריכו בענין התיקון, ולא באתי לעורר הדיון מחדש אלא שלא להשאיר הדברים שנכתבו כאן בלא תשובה.
לשון הזוהר היא "למלעי באורייתא", האם קריאת פסוקים נקרא כן לדעתך? איני מכריע בשאלה "הכבדה", אני רק מנסה להבין את גודל הפשיטות שבדבריך. הענין של התיקון יתבאר אחרי שנדע מהו התיקון עצמו, לא הבנתי איך אתה בא להכריע באמצעות סברא מהקדקד. ומהיכן הסברא הפשוטה שהבקי בתנ"ך אינו יכול ללמוד מהר בלא להתעמק? הרי לא מדובר בלמדו פעם ראשונה.
לענין כתב:א. אפשר להספיק את התיקון (הבסיסי) די בזריזות (אם אתה מתחיל עם קבלת היו"ט, ומנצל גם את ההפסקה לפני מעריב, וקצת לפני קידוש וכיו"ב). יש לכב' שורשים חסידיים? הלא כן...
ב. תיקון, בגלל האר"י, גמרא כי אנחנו בני ישיבה, אבל משניות מנא לן?
דרומי כתב:אגב, מיטיבי לכת מסיימים את ה'תיקון' די מהר (אני לא ביניהם...),
סגי נהור כתב:בתיקון מובאים חצאי ורבעי פרשיות שאין בהם שום הבנה בלתי מה שלפניהם ואחריהם. ענינו של התיקון מבואר בתפילות הנאמרות לפניו ולאחריו, "לעשות עשרים וארבע קישוטין לשכינה כו' בזכות האותיות ובזכות השמות כו' וחילופי תיבות ואמצעי תיבות וכו'", ע"ש. והדבר פשוט וברור שאין כאן שום סדר של לימוד אלא עבודה של אמירת אותיות הקודש הפועלת פעולה רוחנית למעלה. אם יש כאן שאלה לדון בה היא לא אודות מי שאינו מבין את עומק דברי הנביא, אלא מה דינו של מי שאינו יודע לכוון את הכוונות הרוחניות (כגון שמות אדנ"י שבסוף כל ספר), אבל בזה קיי"ל שהאמירה עצמה פועלת כאילו כיוונו כל הכוונות. אם כל דרך עבודה זו משונה וזרה לחוגים מסוימים, הכי משום זה ישתנה ענינו של התיקון שפשוט וברור שעל דעת כן נתקן.
ובכל אופן, לא באתי לשכנע את מי שהתחנך באופן אחר, וכשם שאמרו כאן לגבי המאמר שעלה (שטרם קראתיו) שהוא נועד עבור אלה שאינם אומרים את התיקון שכך הוא סדר עבודתם, כך לא באתי אלא להעמיד על דיוקו את ענין אמירת התיקון עבור אלה שזהו סדר עבודתם. ואיש איש במסילתו יעלה בדרך העולה בית א-ל.
בן אדם כתב:איני יודע היכן ראיתי בדברים שציטטת שיש כאן איזה ענין באמירה וקריאה, בעיניי פשוט שהכוונה היא לימוד הכ"ד ספרים, וה"לימוד" היא העושה את התיקונים והקישוטים.
בן אדם כתב:רק להזכירך, אאל"ט קריאת תושבע"פ בלי להבין את התוכן, אינו יוצא בזה אפילו מצות תלמוד תורה.
סגי נהור כתב:בן אדם כתב:איני יודע היכן ראית בדברים שציטטת שיש כאן איזה ענין באמירה וקריאה, בעיניי פשוט שהכוונה היא לימוד הכ"ד ספרים, וה"לימוד" היא העושה את התיקונים והקישוטים.
הדגש בדברים הוא על קדושת התיבות ולא על עומק התוכן. הצירופים והשמות לא רמוזים בתוכן אלא בתיבות, שכידוע תושב"כ קדושתה אינה רק בתוכנה אלא באותיותיה, שכל התורה שמותיו של הקב"ה, ועז"נ תפוחי זהב במשכיות כסף, שתוכן הפסוקים וסיפורי המעשה הוא עטיפת הכסף ותפוחי הזהב הם האותיות עצמן.
בן אדם כתב:לא מסתבר לי שבקריאת דברים מן השפה ולחוץ בלי שום חיבור בין המילים להאדם, יש בזה ערך כלשהי, ואולי אני טועה, אבל לדעתי המחדש עליו להביא ראיה.
בן אדם כתב: . . לא שאני מבין בתיקונים, אבל עד כמה שעיינתי בזוה"ק לא מצאתי את החידוש הזה שהוא מתכוון לקריאה ואמירה גרידא, אדרבא לשון הזוהר היא עמל התורה, ואין בה משמעות של קריאת פסוקים.
ש. ספראי כתב:התפרסם ביתד נאמן היום, יום ד' במדבר התשע"ח.
גלרשטיין כתב:לא מצליח להוריד...
חזור אל “בין פסח לעצרת - ספיה"ע, ל"ג בעומר, שבועות”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 6 אורחים