פלתי כתב:עזריאל ברגר כתב:הרמב"ם שם מדבר על שני מקוואות, שאחד כשר ואחד פסול, ומתאר מצב שאדם טבל בשניהם בזה אחר זה, ובין שתי הטבילות נטמא בוודאי, שזה בדיוק נדו"ד - ספק אם הטבילה במקווה הכשר קדמה לנגיעה בשרץ או להיפך.
ובכל האפשרויות שמדובר שם - לא מעמידים על חזקת טומאה ולא על חזקת טהרה, ולא מחלקים בין ספק ברה"י לספק ברה"ר, אלא בכולם אומרים שבספק טומאה "חמורה" (כגון שרץ) - טהרותיו תלויות, ובספק טומאה קלה (טומאות שעיקרן מדרבנן כגון האוכל אוכל טמא והבא ראשו ורובו במים שאובין) - טהרותיו טהורות (ודלא כפי שנטיתי לעיל להחמיר אפילו בדרבנן).
ואצלי זו כן בושה לשכוח רמב"ם שלמדתי אותו כמה פעמים...
אני ממש מבקש סליחה על הטירחא. אני לא רואה שם ברמב"ם שמתאר את הציור שכתבת כאן. האם תוכל לצטט את הקטע הרלוונטי בבקשה.
אשריך שזכית ללמוד את הרמב"ם הזה כמה פעמים עד אשר בושה מכסה פניך בשכחת הלכה אחת. הלואי עלי.
מעתיק את כל ההלכה, ומדגיש את המילים שלפענ"ד מתארות את הנידון דידן:
שני מקואות אחד כשר ואחד פסול וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות הרי אלו תלויות. טבל בשני ועשה טהרות הראשונות תלויות כשהיו והשניות טהורות. ואם נגעו אלו באלו ראשונות תלויות ושניות ישרפו. וכן אם נטמא באמצע טומאה קלה שביארנו וטבל בשני ועשה טהרות. אבל אם טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות ונטמא טומאה חמורה וטבל בשני ועשה טהרות הראשונות טהורות והשניות תלויות. ואם נגעו אלו באלו ראשונות ישרפו והשניות תלויות כשהיו. היה באחד מהן ארבעים סאה ואחד כולו שאוב וטבלו בהן שנים אחד מטומאה חמורה ואחד מטומאה קלה ועשו טהרות הטובל מטומאה חמורה טהרותיו תלויות והטובל מטומאה קלה טהרותיו טהורות. היה אחד טמא וירד לטבול והשני ירד להקר זה שירד לטבול באחד מהן טהרותיו תלויות כמו שביארנו. וזה שירד להקר טהור כשהיה. שזה ספק מים שאובין הוא שמא בשאוב טבל כשהקר ונטמא:
השניות הן בדיוק נדו"ד.