לפי הרב ברויאר בהקדמה לחמישה חומשי תורה חורב, גם ת' וגם ע' בקמץ קטן, כי היה צ"ל תָעֳבדם שהפך לתָעָבדם בגלל השווא באות ב' (ראו תמונה מצורפת). השאלה מה המקור שלו שהצורה הייתה צריכה להיות תָעֳבדם? הדקדוק של המילה הזאת מוזר בכל מקרה, והניתוח שלו לא פותר את המוזרות. אז למה הוא טוען שהיא בסל הזה?
(אני שואל לפי הדקדוק. לא לפי המסורת הספרדית. ראו הערה 9).