הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' מאי 24, 2018 5:51 pm
בספר דרכי הגמרא לר"י קנפנטון כתב, 'אין חכמתו של אדם מגעת אלא עד מקום שספריו מגיעין'.
הפתגם הזה מעולם לא נתיישב על לבי, וכי חכמתו של אדם בקמטרא של ספריו היא נמדדת, והלא גדולי חכמינו רבנן קשישאי דלי אמצעים ומחוסרי ספרים היו, ותורה שלמדו באף היא שעמדה להם. מתוך שצמאים ומשתוקקים היו על כל דבר חדש, נחקקו הדברים במוחם וקנו שביתה בלבבם, ולא משו מזכרונם לאורך ימים.
כהיום הזה, עמוסים ומשופעים אנו באלפי ורבבות ספרים, מכל המינים והסוגים, חדשים גם ישנים, בכל פינות ומחנות. והאחרון הגדיל, כל היבול האדיר והענק הזה מכונס בתוך דיסק קטנטן, עם אפשרויות חיפוש בלתי מוגבלות.
והנה רואים אנו צורבים ברי אוריין היושבים על כלים אלו ונעזרים בהם למלאכתם בכל עת. אין ספק כי מהירות העבודה וההספקים הכפילו ושלשו את עצמם, ואף האיכות והשלימות נשתבחו ונשתכללו מאוד, אך לא נוכל לומר כי החכמה הפכה לנדירה פחות ונעשתה מצויה יותר, ואולי להיפך.
הוי אומר, אין חכמתו של אדם מגעת אלא עד מקום שעין שכלו ומרחב התענינותו מגיעים.
'הרי שולחן והרי בשר והרי סכין ואין לנו פה לאכול'.
אף כאן בפינת יקרת דידן, שחכמים וסופרים איוו להם למקום מרעה וימצאו בה מנוח, רבו בה המדורים ובתי הועד, ולאו כל אנפין.
יש לך אדם ששם עיונו בגנוזות קדמונים ובית נכאותם, ויש שמתאוה לשולחנם של בעלי הוראה, יש ששואל לימים ראשונים ושנות דור ודור, ויש שחוקר 'תולדותם למשפחותם לבית אבותם'.
לא הרי זה כהרי זה, והצד השווה שבהן שהרי הן סמוכים על שולחן מלכים מלא כל טוב שבעולם, תל תלפיות שכולם פונים אליו, ואין מחסרים ממנו אלא ככלב המלקק מן הים הגדול.
-----
ויהי איש אחד מן הרמתיים צופים, ושמו פלאי. צופה נסתרות, גולה עמוקות, בכל חכמה ומדע, בתורה ובהוראה, בדקדוק ובחקירה, בדברי הימים ובפיסוק טעמים. ידו בכל, וידו לכל פתוחה. עשר ידות לו ומשנתו ברורה, בשפה ברה ובדרך קצרה.
בין חגוי הסלע שם מושבו, עבים רכובו וחושך סתרו, ויחפוץ בעילום.
בענוות צדקו ובחין צניעותו יטמין ברמז מילתו, ויכבוש מבועו. יתן לחכם ויחכם עוד מדעתו, ולא מחזיק טובה לנפשו.
ידיד ד' ועמו, לכל נדמה כאומתו.
אשרי שלו ככה, ומד' ישא ברכה.