ידוע הסיפור על רבי יוחנן ורבי אלעזר המובא בברכות ה ע"ב:
רבי אלעזר חלש, על לגביה רבי יוחנן. חזא דהוה קא גני בבית אפל, גלייה לדרעיה ונפל נהורא. חזייה דהוה קא בכי רבי אלעזר. אמר ליה: אמאי קא בכית? אי משום תורה דלא אפשת - שנינו: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים! ואי משום מזוני - לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות! ואי משום בני - דין גרמא דעשיראה ביר. אמר ליה: להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא. אמר ליה: על דא ודאי קא בכית...
בקטע מהגניזה (אוקספורד Heb. e. 73/80–81) מופיעה הוספה אחרי "לשתי שולחנות", והיא: "אקיל אקיל והא מיתנין" [ואולי יש לקרוא "מיתמן"].
מי חכם יודע פשר?