במסגרת עבודתי בעריכת תורת תלמיד הרמ"ע מפאנו נ"ע, מצאתי וזה לשונו:
בן ששים לזקנה, בן שבעים לשיבה. הודיע זמנם, כדי שיוכל האדם לקיים מפני שיבה תקום והדרת פני זקן. וגם לפי שטוב לצרף למחשבה ולמעשה , הדיבור, ולמצות אלו לא תקנו בהם חכמים ברכה , וכתוב בספר ראשית חכמה (*) שכל מצוה שלא תקנו לה ברכה כגון אלו, וכגון נתינת הצדקה, טוב לומר קודם שיעשנה הריני עושה מצוה זו לקיים מה שנאמר (ויקרא יט, לב) והדרת פני זקן או מפני שיבה תקום וכיוצא. והכרח הוא לדעת כמה שנים יהיה לאדם ויקרא זקן או שב, לקיים המצוה כתקונה
בבדיקה בראשית חכמה לא מצאתי את דבריו אלו, האם יש מי שיודע מקורם???