ישנה קינה די ארוכה המתארת משא ומתן קשה וכואב בין כנסת ישראל להקב"ה. איני זוכר את שמה ואף את שם מחברה.
אשמח אם מי שיודע על איזו קינה אני מדבר - שיעתיקה לכאן.
תודה רבה
אTKH כתב:האם לזה הכוונה:
בקשה
חברו רבינו חיים הכהן זללה"ה מאר"צ, תלמיד מוהרח"ו
דודי ירד לרעות בגנים. להשתעשע וללקוט שושנים.
קול דודי דופק פתחי לי תמתי. שערי ציון אשר אהבתי:
ענתה השכינה:
אליך דודי נפשי אשא. איך אשת נעורים, היא גרושה.
מאז הייתי על לבך חרושה. ועתה המלכת, אשת זנונים:
ענה דודי:
בתי אל תפחדי, כי עוד אזכרך. מארץ רחוקה אקבץ פזורך.
עוד אבנך ונבנית ביפיך והדרך. וגם אמנה, את אחותי:
ענתה השכינה:
גדל כאבי, כל עת אזכרה. איכה שפחה, תירש גבירה.
והיא עתה מתנכרה. בשמחת עולם ונטעי נעמנים:
ענה דודי:
דעי כי אחישנה, עת רצון. ותשאבי מים חיים, בששון.
אשלח גדי עזים מן הצאן, אל ארץ גזרה, ביד איש עתי:
ענתה השכינה:
הה הה אדוני, כי בזיתני. ומשמים ארץ שעיר, השלכתני.
ביום קרה מעדה בגד יעטני. ואשר ביתי היה, לבוש שנים:
ענה דודי:
ואלבישך רקמה, ושש אחבשך. ומשבצות זהב, על לבושך.
ועטרת תפארת תהיה בראשך, ועל כל כבוד, יפה את רעיתי:
ענתה השכינה:
זר טמא, היכל קדשי. בני ציון היקרים, לנבלי חרשי.
ערו ערו יסוד מקדשי, עכרו על נפשי, מים הזדונים:
ענה דודי:
חץ יפלח, סגור לבבם. תחת הנחושת, אביא זהבם.
בניך מרחוק יביאו על גבם. עתרי בת פוצי, יובילון מנחתי:
ענתה השכינה:
טהור אתה, לא אל חפץ רשע. עד מתי תהיה, צדיק ונושע.
תשוב ותלבישני בגדי ישע. מעיל צדקה ורוב פנינים:
ענה דודי:
ידידות נפשי, מה תתאונני. צדקך גם אהבתך, לא נפלאת מני.
לכן מיום גלותך נדדתי אני. כצפור נודדת, עזבתי את ביתי:
ענתה השכינה:
כלום יש הנאה מבשר חמורים. כי תשכח אהבת, אשת נעורים.
לחצוב לך בורות כולם נשברים. ואין בהם מים, אך ראש פתנים:
ענה דודי:
לכן הצדיק אבד, עקב נפילתך. וימיני הושב אחור, מרוב אהבתך.
לא נכנסתי בביתי מיום גלותך. לבל אראה, ברעתי:
ענתה השכינה:
מלכי. קנא לכבוד שכינתך. בעלונו אדונים זרים, זולתך.
ובמקום מקדשך ונחלתך. שמו האשרים, והחמנים:
ענה דודי:
נקם אלבש, ושלהבת יה. ואשרוף בית עשו, ובית המצריה.
אשכיר הצי מדם חלל ושביה. ותהי זאת, נחמתי:
ענה דודי:
ספיך אבנה, ושעריך ארים. ויסדתיך סביב מביב, בספירים.
ושמתי כדכד שמשותיך מאירים. ובני היצהר, על ראש גיא שמנים:
ענה דודי:
עורי עורי, לבשי בגדך ציון. כי בניך אגאל, עני ואביון.
עורי דברי שיר בבנין אפריון. השמעיני קולך, תחת אהבתי:
ענה דודי:
פני אל תשורי, מראש אמנה. ועין תשורך, מראשית השנה.
וחמש הידות תהיה לך למנה. כן דודי ברוך, בין הבנים:
ענה דודי:
צוף דבש יזוב, אמרתך ושיחך. תשכח ימיני, אם אשכחך.
ולהעלות תמיד על רצון מזבחך. על משכבי בלילות, בקשתי:
ענתה השכינה:
קולך שמעתי, מחמד עיני. אשאל מנשיקות פיהו ישקני.
ובימין חשקי תחבקני. נגילה בנאות דשא , ומעין גנים:
ענתה השכינה:
רעי לכה נשכימה, לכרמים. שם אתן את דודי לך, אהבת עולמים.
כאח לי אשקך נגד כל העמים. אנהגך אל בית אמי, ואל חדר הורתי:
ענה דודי:
שפתותיך כלה, צוף יזובון. ועיניך יונים, לב יטיבון.
שני שדיך רצון ישאבון. חסדי דוד הנאמנים:
ענתה השכינה:
תבענה שפתי כי אזמרה לך. ידידות נפשי, ולבי אחריך הלך.
אהבת נעורים זכרתי לך. לכן בואי שכבי, עמי, אחותי:
ענה דודי:
מור ואהלות, בגדיך. נרד וכרכום, שמניך.
צרור המור בין שדיך. פאר וכבוד, כל עדתי:
ענתה השכינה:
תען לשוני שיר, בסוד ישרים. עת ישמח ישראל, עם אשת נעורים.
והיכל תוסד בראש ההרים. בשערי ציון, נעוף כיונים:
חלו גבורי כח, אחי ולאומי. יומם ולילה לאל, אל תתנו דמי.
יבנה ציון ויכנס נדחי עמי. מארבע כנפות, אל בית חמדתי:
כבוד ה' בתוכה, למופת ולאות. האש חומה ארוכה, סביב להראות.
נא חיש גאלנו, אדון הנפלאות. הושיעה ימינך, בירח האיתנים:
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 58 אורחים