תוכן כתב:הסטייפלר הביא ראיה שבעבר היו מקנחים באבנים, שלא צריך להקפיד על נקיות לגמרי.
כדכד כתב:עד כמה שזכור לי המשנ"ב במפורש מתיר פס"ר דלא ניח"ל בתרי דרבנן
לגבי ספק ס"ר נחלקו הט"ז ואחרונים אחרים בסי' שט"ז בתיבה שספק אם יש בה זבובים אבל איני מבין מ"ט כאן יוגדר ספק פס"ר שכן הספק הוא על העתיד ולא על העבר ובזה יוצדק לקרוא לזה דשא"מ ולא ספק פס"ר ונלע"ד פשוט שמותר
כדכד כתב:עד כמה שזכור לי המשנ"ב במפורש מתיר פס"ר דלא ניח"ל בתרי דרבנן
יעקובי כתב:כדכד כתב:עד כמה שזכור לי המשנ"ב במפורש מתיר פס"ר דלא ניח"ל בתרי דרבנן
אין זה פשוט.
כוונתכם לדברי השעה"צ סימן שטז אות יח (בביאור היתר הרמ"א שם). אולם במקומות אחרים השעה"צ עצמו חזר ופקפק בזה, וכמו שכתב בסימן שלז אות ב ואות י (וסוף דבר אפקיה בלשון 'אסור לכתחילה'), יעו"ש.
...
והנה נידון דידן חמיר טפי, דיש לדון בו מחמת שני איסורים (המבוארים שניהם בסימן שכח סעיף מח). א) צובע הנייר בדם. ב) עצם הוצאת הדם דהוי חובל.
כדכד כתב:א. המשנ"ב מביא היתר זה בעוד מקום (אמנם ראיתי בספר נתיבות שלום שהביא מקורות במשנ"ב שבהם משמע שמכריע אחרת כדבריך)
וכן לא יכריע החבית וישפוך ממנה, אלא מגביה מן הארץ ושופך, שאל"כ יחפיר מן הארץ בודאי. ואף שמקלקל הוא, וגם מלאכה שאצל"ג היא, וגם חופר כלאחר יד הוא, אסור מד"ס.
פרנקל תאומים כתב:כדכד כתב:עד כמה שזכור לי המשנ"ב במפורש מתיר פס"ר דלא ניח"ל בתרי דרבנן
לגבי ספק ס"ר נחלקו הט"ז ואחרונים אחרים בסי' שט"ז בתיבה שספק אם יש בה זבובים אבל איני מבין מ"ט כאן יוגדר ספק פס"ר שכן הספק הוא על העתיד ולא על העבר ובזה יוצדק לקרוא לזה דשא"מ ולא ספק פס"ר ונלע"ד פשוט שמותר
היכן אתה רואה כאן תרי דרבנן? לכאו' זה פ''ר ולא מכווין בדרבנן אחד בלבד.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 77 אורחים