אימתי קיבלו בנות ישראל חומרא דז' נקיים (ר' זירא)

[פי האתון]

במנחות פט. ברש"י כתב יד (ד"ה י"א יום) במהדורות הישנות:

מנחות ישן.jpg (63.3 KiB) נצפה 6540 פעמים

ובמהדורות עוז והדר החדשים ערכו את רש"י כת"י מחדש ונוספו הרבה הוספות:

מנחות חדש.jpg (42.8 KiB) נצפה 6540 פעמים

ובכת"י של רש"י למנחות המכונה כת"י פטרבורג:

מנחות פטרבורג.jpg (177.82 KiB) נצפה 6540 פעמים

בגמרא בנדה סו. משמע שתקנה זו הייתה אחרי דורו של רבי.

וא"כ קשה מה הפשט בזה ובאיזה דור קיבלו עליהם דין זה?

מי יודע מה הראש"י תיבות ש"נ בכת"י פטרבורג?

[לוצאטי]

כנראה 'שנות'

[הוגה]

כנראה סימן מחיקה (שתחילה דילג הסופר בשגגה שתי תיבות והתחיל לכתוב "שנים" ושוב הגיה).

[פי האתון]

כנראה 'שנות'

כנראה סימן מחיקה (שתחילה דילג הסופר בשגגה שתי תיבות והתחיל לכתוב "שנים" ושוב הגיה).

אבל עדיין קשה שזה סותר לסוגיא דנדה - שמשמע אחר רבי נתקנה תקנה זו?

יש לי איזה הרהורי דברים שאולי צ"ל: ולאחר שנ' (שנפטר) רבי (והאות ח' של חרבן -בטעות. והיו"ד התארך לנו"ן).

וכך צריך להיות: "ולאחר שנפטר רבי כמה שנים קבלו עליהם דבר זה".

האם שייך לומר כך?

האם ידוע על עוד כתבי יד של רש"י למנחות לבדוק דבר זה?

[פי האתון]

הצלחתי בס"ד למצוא עוד כת"י לרשי מנחות (כת"י וטיקן).
אך דא עקא שרשעים ארורים אלו מחריבי בית מקדשנו, לא נותנים לצפות בכל העמוד אלא בריבועים מסויימים.
ובדיוק המילה שאני צריך מוסתרת.
וזו התמונה:

ואטיקן.jpg (134.93 KiB) נצפה 6410 פעמים

אודה למי שיוכל בכל זאת לצפות בזה אם יוכל להעלות כאן הצילום!
וזה הקישור: (עמוד 58V).
https://digi.vatlib.it/view/MSS_Vat.ebr.487

[אוצר החכמה]

לא הבנתי איזה ריבועים אתה רואה אולי זה הסינון שלך בכל מקרה הנה התמונה.

[פי האתון]

יש"כ עצום.
שם כתוב בבירור "ולאחר חורבן כמה שנים קיבלו עליהם דבר זה".

והתמיהה עולה שוב הרי היה זה לאחר רבי (כ-300 שנה לאחר חורבן) ולא יתכן שכונת רש"י ש'לאחר כמה שנים' זה 300 שנה לאחר חורבן!

[הוגה]

רש"י מסכת תענית דף טו עמוד א
לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים,

רש"י מסכת נדה דף ו עמוד ב
קדש בימי רבי מי הוה - כמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים.

[פי האתון]

רש"י מסכת תענית דף טו עמוד א
לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים,

רש"י מסכת נדה דף ו עמוד ב
קדש בימי רבי מי הוה - כמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים.

יש"כ.

כנראה שהמושג 'כמה שנים' פעם, היה לשון ריבוי, ולא לשון הקטנה כמו בסלנג דהיום...

[הוגה ומעיין]

עיקר הנקודה שיש קשר בין החורבן לבין חומרא דר"ז, וכן מבואר בגאונים שהחומרא קשורה להיותינו על אדמה טמאה.

[הוגה]

עיקר הנקודה שיש קשר בין החורבן לבין חומרא דר"ז, וכן מבואר בגאונים שהחומרא קשורה להיותינו על אדמה טמאה.

לפי"ז י"ל שר' ישמעאל בר' יוסי, ורבי, כיון שהיו בארץ ישראל עוד לא קיבלו החומרא, כמבואר בפסחים קיב ע"ב ונדה סו ע"א, ורבא ורב פפא היו בבבל וקיבלו זאת היכא דנהוג, בנדה שם. (ואולי לכן דווקא ר' זירא שהיה הולך ובא נבחר להלכה זו.)

[פי האתון]

עיקר הנקודה שיש קשר בין החורבן לבין חומרא דר"ז, וכן מבואר בגאונים שהחומרא קשורה להיותינו על אדמה טמאה.

מעניין.
התוכל להביא כאן דברי הגאונים?

[הוגה ומעיין]

עיקר הנקודה שיש קשר בין החורבן לבין חומרא דר"ז, וכן מבואר בגאונים שהחומרא קשורה להיותינו על אדמה טמאה.

מעניין.
התוכל להביא כאן דברי הגאונים?

בשכל טוב. בשנים קדמוניות שישר' היו שרוים על אדמתם בימי הנביאים והחכמים שהיו מכירין את הדמים ומבחינים בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור כדכת' [דברים י"ז] כי יפלא ממך דבר וגו', וכת' וקמת ועלית וגו', וכת' ובאת אל הכהנים וגו', וכת' ועשית על פי התורה וגו', אבל בזמן הזה שאנו שרוין בארץ טמאה אין אנו יכולין לטהר את פעמינו בגלות לפיכך החמירו בית יעקב על עצמן והסכימו בני ישר' על ידיהן שלא להראות דם לחכם שאין בכל מקום חכם בקי מצוי מפני שלא יבאו בני ברית קדש לידי חיוב כרת קבלו עליהם להזהר מטומאת הנדה שהוא קשה לפני המקום וגזרו בין נדות בין זבות בין ספקות בין ודאות בין טועות בין יולדות בין מעוברות בין מניקות בין זקנות בין בחורות בין בתולות בין מפילות בזמן שרואות אפלו טפת דם כחרדל מכל מראה מין דם יושבות וסופרות ז' נקיים לאחר שיפסוק. [ספר האסופות כת"י הלכ' נדה].

[פי האתון]

יש"כ.

[מָרוֹקַאִי זן חזו''א]

יש"כ עצום.
שם כתוב בבירור "ולאחר חורבן כמה שנים קיבלו עליהם דבר זה".

והתמיהה עולה שוב הרי היה זה לאחר רבי (כ-300 שנה לאחר חורבן) ולא יתכן שכונת רש"י ש'לאחר כמה שנים' זה 300 שנה לאחר חורבן!

רבי לא היה 300 שנה לאחר חורבן אלא כ120 - 150 שנה לאחריו...!

[פי האתון]

יש"כ עצום.
שם כתוב בבירור "ולאחר חורבן כמה שנים קיבלו עליהם דבר זה".

והתמיהה עולה שוב הרי היה זה לאחר רבי (כ-300 שנה לאחר חורבן) ולא יתכן שכונת רש"י ש'לאחר כמה שנים' זה 300 שנה לאחר חורבן!

רבי לא היה 300 שנה לאחר חורבן אלא כ120 - 150 שנה לאחריו...!

אכן כן.
תודה על התיקון.

[פי האתון]

כנראה שהמושג 'כמה שנים' פעם, היה לשון ריבוי, ולא לשון הקטנה כמו בסלנג דהיום...

העירני חכ"א לקרא דזכריה.
ספר זכריה (פרק ז ג) "לֵאמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית ה' צְבָקוֹת וְאֶל הַנְּבִיאִים לֵאמֹר הַאֶבְכֶּה בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי הַנָּזֵר כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים"

(ושם מדובר על שבעים שנה של גלות בבל וקרי ליה 'כמה שנים'...)

[עושה חדשות]

בשכל טוב. בשנים קדמוניות שישר' היו שרוים על אדמתם בימי הנביאים והחכמים שהיו מכירין את הדמים ומבחינים בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור כדכת' [דברים י"ז] כי יפלא ממך דבר וגו', וכת' וקמת ועלית וגו', וכת' ובאת אל הכהנים וגו', וכת' ועשית על פי התורה וגו', אבל בזמן הזה שאנו שרוין בארץ טמאה אין אנו יכולין לטהר את פעמינו בגלות לפיכך החמירו בית יעקב על עצמן והסכימו בני ישר' על ידיהן שלא להראות דם לחכם שאין בכל מקום חכם בקי מצוי מפני שלא יבאו בני ברית קדש לידי חיוב כרת קבלו עליהם להזהר מטומאת הנדה שהוא קשה לפני המקום וגזרו בין נדות בין זבות בין ספקות בין ודאות בין טועות בין יולדות בין מעוברות בין מניקות בין זקנות בין בחורות בין בתולות בין מפילות בזמן שרואות אפלו טפת דם כחרדל מכל מראה מין דם יושבות וסופרות ז' נקיים לאחר שיפסוק. [ספר האסופות כת"י הלכ' נדה].

יש"כ על הבאת הידיעה.

האם מצינו בפוסקים שיבדילו בכל זאת בין עיקר הדין דאו' ובין החומרא של רב זירא, או שכיון שקיבלו ע"ע כבר אין בזה שום חילוק.

כגון אשה שראתה מראה מסופק ביום השביעי של הבדיקות,
והקלו לה לדון את זה כמראה טהור (מחמת הקושי לסתור את כל השבעה נקיים),
ומ"מ יורו לה לחכות עוד יום אחד כדין שומרת יום.
יש כזה דבר?

[בן מיכאל]

בתנא דבי אליהו מוזכר כבר חומרא דרבי זירא, ובזמנו של התד"א אני מסופק, כי מצד אחד נראה שהיה קודם חתימת הירושלמי, ומצד שני יש בו הוספות מאוחרות עמוק לימי הגאונים, ועכ"פ העתקות מהבבלי.
עד כעת הייתי סבור שזוהי הוכחה לאיחור הספר, ישר כח על הרש"י, ואולי זהו מקור דבריו, כי רש"י סובר
(ספר הפרדס הלכות נדה סימן רעב, ספר האורה ח"ב א הלכות נדה) שתד"א ברייתא היא ומביא ראיה מכך שהגמרא מביאה מימרא זו בשם תנו רבנן.
עוד בעניין זה אעתיק ממ"ש במבואי לתד"א.

הראבי"ה (תשובות תתקסב) הביא את רבינו תם שסבר כי תנא דבי אליהו הוא ברייתא, וחלק עליו. וזה לשונו: מה שפירש רבינו תם דגזירה דרבי זירא דהחמירו וכו' (נדה סו.) הייתה קדמונית, וראייתו מדשאלה אליהו בימי ליבונך מהו אצלך. פר"ת ולא שמיע ליה כלומר... ותו דתנא דבי אליהו דשאל בימי ליבוניך מהו, שנה רב ענן כדאיתא בפרק שני דייני גזירות (כתובות קו.) דמסיק התם דאיהו תנא סדר דבי אליהו רבה וסדר דבי אליהו זוטא. ואפשר שהמעשה ששאלה אליהו היה לאחר גזירה ובימי רב ענן. ורב ענן תלמיד דרב הונא היה כדאיתא בכתובות (סט.), ור' זירא תלמיד דר' יוחנן הוה. וכמה מעשים דמדרבנן תמצא בתנא דבי אליהו. ודוק ותשכח

[חיים שאול]

כמדו׳ שהרי"ף בפ"ב דשבועות הביא מירושלמי דר׳ יוחנן ור׳ זירא אמרו שנחלשה הראי׳ (ור"ז אמר משום טיבעא דבבל) ואז קיבלו עלייהו, וא"כ הי׳ בזמן ר"ז תלמיד ר׳ יוחנן וזה קצת יותר משלוש מאות שנים אחר החורבן (ר"י נפטר כ310 שנים אחר החורבן)

[עושה חדשות]

האם מצינו בפוסקים שיבדילו בכל זאת בין עיקר הדין דאו' ובין החומרא של רב זירא, או שכיון שקיבלו ע"ע כבר אין בזה שום חילוק.

כגון אשה שראתה מראה מסופק ביום השביעי של הבדיקות,
והקלו לה לדון את זה כמראה טהור (מחמת הקושי לסתור את כל השבעה נקיים),
ומ"מ יורו לה לחכות עוד יום אחד כדין שומרת יום.
יש כזה דבר?

שמעתי היום ממו"ץ אחד שאמר שמקובל אצלם שיש מראות מסופקות שראוי להחמיר בהם דהוי כאדום, ואעפ"כ אם נמצא מראה כזה ביום השביעי, שהוא שעת הדחק גדול, אין להחמיר בכה"ג. וסימנך אלב"ז; אין להחמיר ביום ז'. ויש להעיר כנ"ל, דלכאו' השביעי קשה מכולם כלפי איסורא דאו'. שהרי בדרך כלל ספירת ז' נקיים הם בי"א יום של זיבה, ואם רואה באמצעיתם יום אחד אינה נעשית בכך נדה מדאו' להצריך עוד שבעה, אלא סגי לה בשומרת יום כנגד יום, וחומרתה היא רק משום הא דאמר ר' זירא בנות ישראל קבלו ע"ע וכו'. וא"כ קשה הדבר להקל במראות שיש בהם צד חומרא, שאם נראו ביום השביעי היה ראוי לכה"פ שתמתין עוד יום אחד, ותינצל מטומאה דאו' של שומרת יום כנגד יום.

[מעט דבש]

שומרת יום כנגד יום - ארחות רבינו חדש ח''ד עמ' צב-צג' .png (74.6 KiB) נצפה 752 פעמים

שומרת יום כנגד יום - ארחות רבינו ח''ד חדש עמ' צד.png (30.08 KiB) נצפה 752 פעמים

[מעט דבש]

שבט הלוי ח"ה סימן קו, אות ח

הנה לא נסתפק אדם מעולם דאין לנו בהנהגה שלנו ענין שומרת יום כנגד יום דהיינו זבה קטנה והוא ע"פ דברי הטור יו"ד סי' קפ"ג דאין לך ראה טיפת דם נדה שאינה יושבת ז' נקיים עכ"פ, ולא הוצרכתי לזה אלא שראיתי בס' אמרי יהודה להגאון המפורסם ר' יהודה הלוי רוזנער זצלה"ה אב"ד סיקעלהעד, שנדפס עתה מחדש ונספחו בסופו כמה תשובות מכתבי ידו, ושם בסי' א' דן הגאון באשה המטפלת אצל רופא והוא מכניס כלי וכפי דברי הרופא אינו נוגע במקור, וגאון המחבר נו"נ בדברי הח"ס יו"ד סי' קע"ה ושאר פוסקים אם ליתן אמונה לרופאים וחשש להחמיר, ונתן עצה להשואל בדרך זה שהאשה אחרי שראתה דם נדתה בזמן וסתה ופסקה מלראות תתחיל ז' נקיים מיד (גם בזה הקיל המחבר לצורך רפואה שלא תמתין ה' ימים לפני ז' נקיים וצ"ע) ולאחר ג' ימים שהוחזק למעיינה סתום תתחיל ברפואות שלה ע"י הרופא, אבל לא שלושה ימים רצופים שעי"ז אין חשש לזבה גדולה אפי' אם נחוש שמא נגע הרופא במקור והיה בפתיחת פי המקור, וממילא די בספירת יום א' מה"ת ותטבול בלילה לאחר ספירת נקיים מתחילת הספירה (ור"ל דעל עיקר ראיה שלה הרי יש לה כבר ז' ימים נקיים, ועל חשש דלמא ראתה באמצע ז' נקיים ע"י הרופא די לה בטבילה לאחרי יום כשומרת יום) ובימי שמושה תתנהג ג"כ באופן זה דלאחר תשמיש יכולה לעשות הרפואה ב' ימים ולאחר ב' ימים תפסוק בטהרה יום א' ותטבול בלילה מחמת חומרא כדי לצאת מחשש דאורייתא, ועוד האריך דברים בזה.
וכמה האריך לנו הדרך והכניס עצמו בדרך מסוכן מחשש חומרא שלו, ולהנהיג דין שומרת יום נגד יום בזמנינו ואין לך מכשול גדול מזה להראות בפני הנשים והמונים שאפשר לטבול אחרי יום או יומים, וחלילה להקל ומי שם אותנו בקיאים בזה"ז לדעת מתי ימי נדה וימי זיבה, ובפרט למסור זה לנשים, ע"כ ישתקע הדבר, ומוטב לסמוך על הרופאים בענין זה כי באמת אף על פי שאין אמון ברופאים מכ"מ בזה נאמנים כמש"כ הגאון מהרש"ם בכמה מתשובותיו וכן שאר גדולים וכן למדתי מהרגילות הרבה פעמים מאד, ואם פותח צואר הרחם באמת מיד האשה תרגיש בכאב ובפרט שיש לנו עוד לצרף דעת החולקים על הנוב"ת יו"ד סו"ס ק"כ וסוברים דמבחוץ יש פתיחת הקבר בלא דם ועיין בחזון איש יו"ד פ"ג בזה והדברים ברורים.

שבט הלוי ח"ו סימן קכ, אות ה

ודע עוד דדבר פשוט מאד דמעת שקבלנו עלינו גזירת בנות ישראל החמירו על עצמן בטל לגמרי הנהגת שומרת יום כנגד יום דהיינו זבה קטנה ואסור לנהוג בה כיון שהוא נגד הלכה דיושבת שבעה נקיים, וגם אין שום אשה בקיאה בימי נדה וזיבה שלה וע"כ תמהתי בעניי בשבט הלוי ח"ה סי' ק"ו אות ח' על מש"כ בס' אמרי יהודה מגאון מפורסם לצרף חשבון זבה קטנה בהוראת הלכות נדה לענין אשה שהלכה לרופאים ולדעתו היה מקום לחשוש לפתיחת המקור עם חשש ראית דם, ובארתי שם באורך דישתקע הדבר לומר כן בזמנינו דלענ"ד איסור גמור להחזיר בנות ישראל בזה"ז להבדלי זיבה ונדה ובפרט זבה קטנה, - וכמש"כ רבינו הרמב"ן הנ"ל דא"כ אתה מחזיר בנות ישראל וכו' ודו"ק.