הודעהעל ידי יוסף חיים אוהב ציון » ד' אוגוסט 12, 2020 11:30 pm
היבי"א כתב כמה ישובים שאפשר להזמין.
הנה דבריו בשו"ת יביע אומר חלק ד' יורה דעה סימן י"ט
ומעתה בנ"ד הואיל ואפשר לסעודת מצוה שתתקיים ע"י אחרים, תלמוד תורה קודם לסעודת מצוה, ומכ"ש כשיושב ועוסק בתורה, שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ומה גם לפמ"ש התוס' פסחים (קיד), שכל הקפידא בזה דוקא כשיש שם בנ"א מהוגנים, וכדאמרינן (סנהדרין כג) נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא אם כן יודעין מי מיסב עמהם. וכ"כ בשו"ת התשב"ץ ח"א (סימן קמד). ע"ש. וז"ל הרמ"א בהגה (סי' רסה סי"ב), כל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים. ודוקא כשנמצאו שם בנ"א מהוגנים, אבל אם נמצאו שם בני אדם שאינם מהוגנים א"צ לאכול שם. ע"כ. ובזה"ז בעוה"ר רוב פעמים ישנם שם בני אדם שאינם מהוגנים. וכ"כ בערוך השלחן (שם סל"ז), שעתה אין חשש בזה, כי בעוה"ר ע"פ רוב ימצאו שם גם בנ"א שאינם מהוגנים. ע"ש. ולא יהא אלא ספק, הרי אין ספק מוציא מידי ודאי של מצות תלמוד תורה שהיא כנגד כולם. וע' בשו"ת מקום שמואל (סי' פ) בד"ה הבט וראה, בשם ס' שרביט הזהב, וז"ל, וראיתי רבותי גאוני עולם, שהיו מוחים בשמשים הסובבים בתי בני ישראל ומזמינים אותם לסעודת ברית מילה, [ומזהירים אותם] שלא להזמינם, באמרם אולי מטעמים המתהוים לא ילכו לסעוד שמה ויהיו ח"ו בכלל נידוי. ע"כ. ולכאורה משמע שהיו מוחים בשמשים שלא יראו להזמין אותם עצמם, והרי סמא בידייהו להפטר מזה ע"י עסק תלמוד תורה. אך י"ל שהיו מוחים בהם שלא יזמינו לאנשים אחרים שאינם ת"ח שתורתם אומנותם. ועוד י"ל. ושוב מצאתי להגאון ר' צדוק הכהן מלובלין בספר הזכרונות (עמוד כט) שכ', כל מי שאינו הולך לסעודת מילה כשמזמינים אותו הוי כמנודה לשמים. ומיהו אם נמצאו שם בני אדם שאינם מהוגנים רשאי להמנע מלילך לשם. וה"ה אם בעל הבית רע עין וכו'. ונראה שכל זה דוקא כשאינו עוסק בתורה אז, אבל אם עוסק בתורה, לא יהא אלא מצוה גדולה העוסק בתורה פטור מן המצוה שאפשר לעשותה ע"י אחרים. וכן אם עוסק בעשיית איזה מצוה רשאי להמנע. ע"כ. ודפח"ח. ויש להוסיף עוד מ"ש בארחות יושר (פ"כ), ראיתי רבים בזה"ז שמזמינים אותם לסעודת ברית מילה ואינם הולכים אף ששם בנ"א מהוגנים. וה"ט דבזה"ז מוכרח הבעה"ב להזמין אנשים הרבה משום שורת דרך ארץ, ואינו מקפיד שיבואו, ולפעמים ניח"ל שלא יבאו כולם שלא זימנם אלא מפני הכבוד. ועי"ל דוקא כשאין שם מנין בלעדו אם אינו הולך הוי כמנודה לשמים, אבל אם יש שם מנין אין להקפיד. וקצת ראיה לזה, שמהר"ש מלובלין היה סנדק בע"ש ולא רצה לילך לסעודה (סמוך למנחה בע"ש מפני כבוד השבת), מאחר שהיה שם מנין בלעדו. ע"כ. והובא ביפה ללב ח"ג (סי' רסה ס"ק כב), וכתב ע"ז, וכל זה דיינו, ואין אנו צריכים למ"ש הבאה"ט שיצוה לשמש שלא יקראהו בתוך הקרואים וכו'. ע"כ. והראיה שהביא הארחות יושר ממהר"ש מלובלין. (ומקורו בשל"ה ח"ב דט"ו ע"ג, והביא ראיה ממילה שחלה אחר ר"ח אב שאין לאכול בסעודה בשר אלא מנין ולא יותר. וכ' ע"ז השל"ה, ואני אמרתי לו, מה זו ראיה, התם איכא תקנה לקבוע סעודה על מאכלי חלב, ויסבו הרבה כמה שירצו, אבל בע"ש אין תקנה וכו'. ודחה דבריי מטעם שאין שמחה אלא בבשר. ע"כ.) יש לדחותה שנזהרו שלא להזמינו לסעודה. א"נ משום אזהרת חז"ל שלא לקבוע סעודה בע"ש, כל שיש מנין בסעודת מצוה, רשאי להמנע, אבל בעלמא אפשר שאפילו יש מנין אינו רשאי להמנע. ובס' יפה ללב ח"ה (סי' רסה ס"ק יט), הניף ידו שנית ע"ד הארחות יושר הנ"ל, שמד' השל"ה שבבאה"ט סי' רמט סק"ה נראה שיש להקפיד אפילו יש שם מנין. וע"כ צריכים אנו לטעם האחר הנ"ל, וגם יש לנו סמוכים ממ"ש הרמב"ם (פ"ה מה' דעות ה"ב), שאין ראוי לת"ח לאכול אלא בסעודת מצוה בלבד. והצדיקים והחסידים הראשונים לא אכלו מסעודה שאינה שלהן. (רפב"י בחולין ז:). ע"כ. והנה המעיין ישר יחזו פנימו כי מהשל"ה אין ראיה להקפיד אפילו יש שם מנין. וגם מד' הרמב"ם לא תסייען, דדוקא לאדם שהוחזק בחסידות כזאת, יוכל להפטר בטענה זו. אבל הנהנה מאחרים אין לו מנוס בטענה זו. וכן מבואר להדיא בשו"ת התשב"ץ ח"א (ס"ס קמד). ע"ש. ועכ"פ בצירוף כל הטענות יחד שמא ימצאו שם אנשים שאינם מהוגנים, ושמא יש שם מנין בלעדו, ושמא לא הוזמן אלא מפני הכבוד, יוכל למצוא טעם להתחמק מללכת לסעודת מצוה. וכ"כ הגאון יעב"ץ במגדל עוז, דבעינן שקראו אותו פעמיים לסעודה. וע' בכורת הברית ואות שלום. וכשעוסק בתורה אינו צריך לכל זה, דהו"ל כעוסק במצוה שפטור מן המצוה. וכמ"ש בס' הזכרונות הנ"ל. +והלום ראיתי אגב רהטאי בס' שערים המצויינים בהלכה ח"א (עמוד קנז) שכ' בזה"ל, וע' בש"ע הגר"ז הל' תלמוד תורה, דהא דאמרו חז"ל דמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים דוחה ת"ת, היינו דוקא מצות לימוד, שהוא לצאת י"ח לימוד, אבל כשעדיין לא גמר ללמוד כל ההלכות גדולה מצות ת"ת מכל המצות. עכ"ל. ולפ"ז לימוד ההלכות יש להם מצות קדימה בזה"ז לכל המצות שבתורה, כי מי הוא זה שיוכל לומר שלמד כל ההלכות. ודו"ק.