מובא בגמרא (גיטין נח.):
אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים לימים נזדווגו שניהם במקום אחד זה אומר יש לי עבד שאין כיופיו בכל העולם וזה אומר יש לי שפחה שאין בכל העולם כולו כיופיה אמרו בוא ונשיאם זה לזה ונחלק בוולדות הכניסום לחדר זה ישב בקרן זוית זה וזו ישבה בקרן זוית זה זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד ובכו כל הלילה כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן ועליהן קונן ירמיה (איכה א, טז) על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים
ועל כך קונן המקונן:
וְאֶת נָוִי חַטָּאתִי הִשְׁמִימָה וְדִמְעָתִי עַל לֶחְיִי אַזְרִימָה וּבְיוֹם זֶה נְהִי וְנִהְיָה אָרִימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה
אֶבֶל לֵב וְנִחוּם חָדַל חָדוֹל וּמִכָּל כְּאֵב צִירִי נִבְדַּל בָּדוֹל עַל בֵּן וּבַת רִבִּי יִשְׁמָעֵאל כֺּהֵן גָּדוֹל זִכְרָם יְקוֹד בִּלְבָבִי אָשִׂמָה וְאָהִימָה מִיִּמִים יָמִימה:
עֵת נִשְׁבּוּ וְנָפְלוּ לִשְׁנֵי אֲדוֹנִים וְהֵם שְׁכֵנִים זֶה לְעֻמֶּת זֶה חוֹנִים וַיְסַפְּרוּ זֶה לָזֶה עִנְיָנִים זֶה אָמַר מִשִּׁבְיַת צִיּוֹנִים שָׁבִיתִי שִׁפְחָה לְכוּשַׁת שָׁנִים כַּלְּבָנָה בְּזִיו וּקְלַסְתֵּר פָּנִים וּבְתֺאַר כִּקְצִיעָה וִימִימָה וְאָהִימָה מִיִּמִים יָמִימה:
רֵעֵהוּ סִפֶּר לוֹ בַּכִפְלַיִם וַאֲנִי בָא מִשְּׁבִי יְרוּשָׁלַיִם שָׁבִיתִי עַבֶד יְפֵה עֵינַיִם כּשֶּׁמֶשׁ בְּתָקְפּוֹ עֵת צָהֳרַיִם וְסַהַר עֵת זְמַנָּהּ הִשְׁלִימָה וְאָהִימָה מִיִּמִים יָמִימה:
בֺּא וּנְזַוְּגשׁם וְנַחַלְקָה בֵּינוֹתַיִם בִּוְלָדוֹת כְּמוֹ כוֹכַבֵי שָׁמַיִם לְשֵׁמַע זֺאת תִּצַּלְנָה אָזְנַיִם לְזֵכֶר זֺאת אֶת מַדַּי אַפְרִימָה וְאָהִימָה מִיִּמִים יָמִימה:
כְּהִסְכִּימוּ עַל זֺאת שְׁנֵיהַם יַחַד לָעֶרֶב זִוְּגוּם בְּחֶדֶר אֶחָד וְהָאֲדוֹנִים מִבַּחוּץ לִבָּם כְּאֶחָד וְהֵם בּוֹכִים בְּמַר נֶפֶשׁ וָפַחַד עַד בֺּקֶר בְּכִיָּתָם לֹא הִדְמִימָה וְאָהִימָה מִיִּמִים יָמִימה:
זֶה יִסְפּוֹד בְּחִיל לֵבָב יִמְסֶה נִין אַהֲרֺן אֵיךְ שִּׁפְחָ יְהִי נוֹשֵׂא וְהִיא גַם הִיא תְּיַלֵל בְּתִגְרַת שׁוֹסֶה בַּת יוֹכֶבֶד אֵיךְ לְעֶבֶד תִּנָּשֵׂא אוֹי כִּי זֺאת גָּזַר אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה לְזֺאת יִבְכּוּעָשׁ כְּסִיל וְכִימָה וְאָהִימָה מִיִּמִים יָמִימה:
אוֹר בֺקֶר זֶה אֶת זֶה כְּהִכִּירוּ הוֹי אָח וְהוֹי אָחוֹת הִגְבִּירוּ וְנִתְחַבְּקוּ יַחַד וְנִתְחַבָּרוּ עַד יָצְאָה נִשְׁמָתָם בִּנְשִׁימָה וְאָהִימָה מִיִּמִים יָמִימה:
לְזֺאת יְקוֹנֵן יִרְמְיָה בִּשְׁאִיָּה גְּזֵרָה זֺאת אֲנִי תָּמִיד בּוֹכִיָּה וּבִלְבָבִי יֵקַד יְקוֹד וּכְוִיָּה עַל בֵּן וּבַת מִסְפֵּד רַב אַעֲצִּימָה וְאָהִימָה מִיָּמִים יָמִימָה אָרִיד בְּשִׂיחִי וְאָהִימָה וְקוֹל נְהִי אָרִימָה:
ואחר בקשת המחילה על אריכות הציטוטים, אתחיל בשאלה:
מנין לנו כל אותו המעשה, הלא שניהם נסגרו בחדר בערב, ובבוקר אף אחד לא יצא משם, ומנין לנו כל הדין ודברים ביניהם?
אפשר דאמרוהו חז"ל ברוה"ק.
ואפשר דהשבאים שמעו הכל וסיפרו זאת, ודוחק.
אשמח ליישוב המיישב את הדעת.