לוצאטי כתב:כנראה 'שנות'
הוגה כתב:כנראה סימן מחיקה (שתחילה דילג הסופר בשגגה שתי תיבות והתחיל לכתוב "שנים" ושוב הגיה).
רש"י מסכת תענית דף טו עמוד א
לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים,
רש"י מסכת נדה דף ו עמוד ב
קדש בימי רבי מי הוה - כמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים.
הוגה כתב:רש"י מסכת תענית דף טו עמוד א
לפי שהיו ישראל נשכחים במצרים כמה שנים,רש"י מסכת נדה דף ו עמוד ב
קדש בימי רבי מי הוה - כמה שנים היה אחר החורבן בסוף התנאים.
הוגה ומעיין כתב:עיקר הנקודה שיש קשר בין החורבן לבין חומרא דר"ז, וכן מבואר בגאונים שהחומרא קשורה להיותינו על אדמה טמאה.
הוגה ומעיין כתב:עיקר הנקודה שיש קשר בין החורבן לבין חומרא דר"ז, וכן מבואר בגאונים שהחומרא קשורה להיותינו על אדמה טמאה.
פי האתון כתב:הוגה ומעיין כתב:עיקר הנקודה שיש קשר בין החורבן לבין חומרא דר"ז, וכן מבואר בגאונים שהחומרא קשורה להיותינו על אדמה טמאה.
מעניין.
התוכל להביא כאן דברי הגאונים?
פי האתון כתב:יש"כ עצום.
שם כתוב בבירור "ולאחר חורבן כמה שנים קיבלו עליהם דבר זה".
והתמיהה עולה שוב הרי היה זה לאחר רבי (כ-300 שנה לאחר חורבן) ולא יתכן שכונת רש"י ש'לאחר כמה שנים' זה 300 שנה לאחר חורבן!
מָרוֹקַאִי זן חזו''א כתב:פי האתון כתב:יש"כ עצום.
שם כתוב בבירור "ולאחר חורבן כמה שנים קיבלו עליהם דבר זה".
והתמיהה עולה שוב הרי היה זה לאחר רבי (כ-300 שנה לאחר חורבן) ולא יתכן שכונת רש"י ש'לאחר כמה שנים' זה 300 שנה לאחר חורבן!
רבי לא היה 300 שנה לאחר חורבן אלא כ120 - 150 שנה לאחריו...!
פי האתון כתב:
כנראה שהמושג 'כמה שנים' פעם, היה לשון ריבוי, ולא לשון הקטנה כמו בסלנג דהיום...
יש"כ על הבאת הידיעה.הוגה ומעיין כתב:בשכל טוב. בשנים קדמוניות שישר' היו שרוים על אדמתם בימי הנביאים והחכמים שהיו מכירין את הדמים ומבחינים בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור כדכת' [דברים י"ז] כי יפלא ממך דבר וגו', וכת' וקמת ועלית וגו', וכת' ובאת אל הכהנים וגו', וכת' ועשית על פי התורה וגו', אבל בזמן הזה שאנו שרוין בארץ טמאה אין אנו יכולין לטהר את פעמינו בגלות לפיכך החמירו בית יעקב על עצמן והסכימו בני ישר' על ידיהן שלא להראות דם לחכם שאין בכל מקום חכם בקי מצוי מפני שלא יבאו בני ברית קדש לידי חיוב כרת קבלו עליהם להזהר מטומאת הנדה שהוא קשה לפני המקום וגזרו בין נדות בין זבות בין ספקות בין ודאות בין טועות בין יולדות בין מעוברות בין מניקות בין זקנות בין בחורות בין בתולות בין מפילות בזמן שרואות אפלו טפת דם כחרדל מכל מראה מין דם יושבות וסופרות ז' נקיים לאחר שיפסוק. [ספר האסופות כת"י הלכ' נדה].
הראבי"ה (תשובות תתקסב) הביא את רבינו תם שסבר כי תנא דבי אליהו הוא ברייתא, וחלק עליו. וזה לשונו: מה שפירש רבינו תם דגזירה דרבי זירא דהחמירו וכו' (נדה סו.) הייתה קדמונית, וראייתו מדשאלה אליהו בימי ליבונך מהו אצלך. פר"ת ולא שמיע ליה כלומר... ותו דתנא דבי אליהו דשאל בימי ליבוניך מהו, שנה רב ענן כדאיתא בפרק שני דייני גזירות (כתובות קו.) דמסיק התם דאיהו תנא סדר דבי אליהו רבה וסדר דבי אליהו זוטא. ואפשר שהמעשה ששאלה אליהו היה לאחר גזירה ובימי רב ענן. ורב ענן תלמיד דרב הונא היה כדאיתא בכתובות (סט.), ור' זירא תלמיד דר' יוחנן הוה. וכמה מעשים דמדרבנן תמצא בתנא דבי אליהו. ודוק ותשכח
עושה חדשות כתב:האם מצינו בפוסקים שיבדילו בכל זאת בין עיקר הדין דאו' ובין החומרא של רב זירא, או שכיון שקיבלו ע"ע כבר אין בזה שום חילוק.
כגון אשה שראתה מראה מסופק ביום השביעי של הבדיקות,
והקלו לה לדון את זה כמראה טהור (מחמת הקושי לסתור את כל השבעה נקיים),
ומ"מ יורו לה לחכות עוד יום אחד כדין שומרת יום.
יש כזה דבר?
הנה לא נסתפק אדם מעולם דאין לנו בהנהגה שלנו ענין שומרת יום כנגד יום דהיינו זבה קטנה והוא ע"פ דברי הטור יו"ד סי' קפ"ג דאין לך ראה טיפת דם נדה שאינה יושבת ז' נקיים עכ"פ, ולא הוצרכתי לזה אלא שראיתי בס' אמרי יהודה להגאון המפורסם ר' יהודה הלוי רוזנער זצלה"ה אב"ד סיקעלהעד, שנדפס עתה מחדש ונספחו בסופו כמה תשובות מכתבי ידו, ושם בסי' א' דן הגאון באשה המטפלת אצל רופא והוא מכניס כלי וכפי דברי הרופא אינו נוגע במקור, וגאון המחבר נו"נ בדברי הח"ס יו"ד סי' קע"ה ושאר פוסקים אם ליתן אמונה לרופאים וחשש להחמיר, ונתן עצה להשואל בדרך זה שהאשה אחרי שראתה דם נדתה בזמן וסתה ופסקה מלראות תתחיל ז' נקיים מיד (גם בזה הקיל המחבר לצורך רפואה שלא תמתין ה' ימים לפני ז' נקיים וצ"ע) ולאחר ג' ימים שהוחזק למעיינה סתום תתחיל ברפואות שלה ע"י הרופא, אבל לא שלושה ימים רצופים שעי"ז אין חשש לזבה גדולה אפי' אם נחוש שמא נגע הרופא במקור והיה בפתיחת פי המקור, וממילא די בספירת יום א' מה"ת ותטבול בלילה לאחר ספירת נקיים מתחילת הספירה (ור"ל דעל עיקר ראיה שלה הרי יש לה כבר ז' ימים נקיים, ועל חשש דלמא ראתה באמצע ז' נקיים ע"י הרופא די לה בטבילה לאחרי יום כשומרת יום) ובימי שמושה תתנהג ג"כ באופן זה דלאחר תשמיש יכולה לעשות הרפואה ב' ימים ולאחר ב' ימים תפסוק בטהרה יום א' ותטבול בלילה מחמת חומרא כדי לצאת מחשש דאורייתא, ועוד האריך דברים בזה.
וכמה האריך לנו הדרך והכניס עצמו בדרך מסוכן מחשש חומרא שלו, ולהנהיג דין שומרת יום נגד יום בזמנינו ואין לך מכשול גדול מזה להראות בפני הנשים והמונים שאפשר לטבול אחרי יום או יומים, וחלילה להקל ומי שם אותנו בקיאים בזה"ז לדעת מתי ימי נדה וימי זיבה, ובפרט למסור זה לנשים, ע"כ ישתקע הדבר, ומוטב לסמוך על הרופאים בענין זה כי באמת אף על פי שאין אמון ברופאים מכ"מ בזה נאמנים כמש"כ הגאון מהרש"ם בכמה מתשובותיו וכן שאר גדולים וכן למדתי מהרגילות הרבה פעמים מאד, ואם פותח צואר הרחם באמת מיד האשה תרגיש בכאב ובפרט שיש לנו עוד לצרף דעת החולקים על הנוב"ת יו"ד סו"ס ק"כ וסוברים דמבחוץ יש פתיחת הקבר בלא דם ועיין בחזון איש יו"ד פ"ג בזה והדברים ברורים.
ודע עוד דדבר פשוט מאד דמעת שקבלנו עלינו גזירת בנות ישראל החמירו על עצמן בטל לגמרי הנהגת שומרת יום כנגד יום דהיינו זבה קטנה ואסור לנהוג בה כיון שהוא נגד הלכה דיושבת שבעה נקיים, וגם אין שום אשה בקיאה בימי נדה וזיבה שלה וע"כ תמהתי בעניי בשבט הלוי ח"ה סי' ק"ו אות ח' על מש"כ בס' אמרי יהודה מגאון מפורסם לצרף חשבון זבה קטנה בהוראת הלכות נדה לענין אשה שהלכה לרופאים ולדעתו היה מקום לחשוש לפתיחת המקור עם חשש ראית דם, ובארתי שם באורך דישתקע הדבר לומר כן בזמנינו דלענ"ד איסור גמור להחזיר בנות ישראל בזה"ז להבדלי זיבה ונדה ובפרט זבה קטנה, - וכמש"כ רבינו הרמב"ן הנ"ל דא"כ אתה מחזיר בנות ישראל וכו' ודו"ק.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 129 אורחים