הגאון ר' גדליה רבינוביץ זצ"ל, בעל גידולי הקדש

[נוטר הכרמים]

כד הוינא טליא הייתי נכנס ויוצא בבית הכנסת 'דברי שיר' בבני ברק, זכיתי לשמוע – מהזקנים אשר שבתו בשער - לא פעם את שמו של המגיד שיעור הותיק הגאון ר' גדליה רבינוביץ זצ"ל נהגה בערגה ובגעגועים. הרבה אמרי שפר ומכתמים שנונים נקשרו לפיו מפיק המרגליות, והנה אחד מהם.

תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב, ואילו מי שלומד רשב"א בעיון, מה מובטח לו לחלקו? – שהוא בן עולם הזה...

בספרו המצוי באוצר, שבראשו הקדמה מלאת ענין, קוים לדמותו ומעט מתולדותיו, אנו עדים להערצה מופלגת ו'קשר עליון' דאורייתא שהיה לו עם גדולי הדור, כמו הרב מטשעבין ועוד, ובמיוחד עם מרן הקה"י זי"ע שנתקרב אליו כבר בילדותו בשהותו בישיבתו המחתרתית של ר' יהושע הורודנר במינסק, הניבטים ממכתביהם אליו בפלפולא דאורייתא בסוגיות חמורות בעניני קדשים.

הסטייפלער כותב לו באחד ממכתביו: אגב, הנני להודיעו כי שמעתי שהגאון האמיתי הגרי"ז מבריסק שליט"א הפליג הרבה בשבח מע"כ, אע"פ שמעכ"ת נחבא אל הכלים, תורתו מכרזת עליו, וראוי מאוד מאוד שישתדל ידי"נ להדפיס חידושיו הנפלאים לזכות את הרבים בחדו"ת משמחי לב.

[נוטר הכרמים]

אביו הגאון האדיר ר' משה אליעזר הלוי רבינוביץ זצ"ל, אב"ד דק"ק סונדרלנד באנגליה, היה מגאוני הזמן, בספר שאל אביך ויגדך מובא שהג"ר שלום שבדרון זצ"ל שמע מהגר"ג זצ"ל על אביו שהספיק ללמוד את הש"ס לא פחות מחמישים פעם, ופעם בא לאביו לדבר עמו, ונענה שאין לו זמן כעת, כי הוא לומד עכשיו מסכת שבת ועומד בדף קכא ועליו לסיים את המסכת עוד באותו יום, וכ"כ למה, כי יש בש"ס חמש פעמים הדין של טבילה בזמנה מצוה (במס' יומא פעמיים וכן בפסחים, מגילה ושבת) והוא זוכר רק ארבע, ולכן קנס את עצמו לחזור על כל מסכת שבת, ומפני שקיבל ע"ע לגמור באותו יום אין לו זמן לדבר אתו.

[נוטר הכרמים]

בהקדמה הנ"ל מספרים בניו כי שמעו ממנו, שפ"א היה משתעשע בדברי תורה עם מרן בעל הקה"י זצ"ל עד שעה מאוחרת בלילה, והחליטו להכנס אצל החזו"א לשאול חוות דעתו. כאשר פתחו הדלת ראוהו להחזו"א שקוע בלימוד, והיה דומה להם שכעין עטרה של אור מקיפה אותו. אימה נפלה על ר' גדליה, ומרן הקה"י תפס אותו בידו ומיהר להוציאו מן החדר.

[א"ה, אני שמעתי המעשה הנ"ל, מממשיכו בשיעוריו ב'דברי שיר' הגר"צ רוטברג שליט"א ששמע ממנו, והוסיף, הרי מי שהכירו ידע שהוא לא היה בעל דמיון, וכן מהג"ר אשר אריאלי שליט"א ששמעו מפיו בעת לינתו עימו בסוכה].

ובספר מעשה איש ח"ג עמ' עה מסופר (מפי הג"ר צבי שיינקר ששמעו מפי של ר' גדליה שסיפרו לחמיו הגר"ש שבדרון), הגר"ג רבינוביץ זצ"ל הגיע לשאול לרבינו על ספק שכתב בספרו על זבחים, שספק זה נמצא כבר בגמ', החזו"א סבר תחילה שהספק של הגמ' שונה מזה של ספרו, ובמשך כשעתיים התווכחו שני הצדדים בריתחא גדולה, לבסוף אמר לו רבינו: ר' גדליה, אתם צודקים, מודה אני על האמת, זה באמת הספק של הגמ', אבל ב"ה שהגמ' נשארה בתיקו וגם אני נשארתי בצריך עיון!

ובהערה שם מובא עוד משם הגר"צ שינקר, שבהלויתו של ר' גדליה זצ"ל שמע שהסטייפלער אמר לפלוני, שפעם היה ר' גדליה אצל החזו"א, וכיצא אמר החזו"א: הוא ירה עלי בתותחים...

[נוטר הכרמים]

עוד נכתב בהקדמה הנ"ל לספרו: בשנת תשכ"ח באו חלומותיו של אאמו"ר זצ"ל לידי הגשמה והשליך מעליו עול הפרנסה, חיסל את עסקיו בחו"ל ועלה לא"י והתיישב בב"ב יחד עם זוגתו הרבנית מרם מרים שתחי' [א"ה, הרבנית רבינוב – רבינוביץ ע"ה שהיתה בזיו"ר אשת הגרש"י רבינוב בעל דברי שיר, עוד זכינו להכיר, נודעה בשערים במעשי צדקותה וחסדיה הרבים], ושם בבני ברק קבע בית מדרשו בביהכנ"ס ע"ש דברי שיר. מיום שתקע אהלו בב"ב, גם שם בעיר מלאה חכמים וסופרים, נעשה הוא לנס ע"י שיעוריו שנמסרו בכשרון רב והסברה נפלאה, ולאו דווקא בשיעוריו בגפ"ת קנה לו שם, אלא גם ע"י השיעור היומי במשניות שהיה רגיל להגיד בין מנחה למעריב נתפרסם שמו כאחד מיחידי סגולה בעולם של הרבצת תורה, וכן עמא דבר כי לשמוע מפי ר' גדליה ביאור משנה בנגעים ואהלות היה עונג רוחני שאין למעלה ממנו.

תח"י מצוי מכתב שלו מלא בד"ת לת"ח חשוב ממיודעיו, בו הוא כותב: דרך אגב, משתוקק אני לדעת אם שיעורי הקבוע במשניות בין מנחה למעריב נמשך, וע"י מי, גם השיעור בגמ' אחרי מעריב, מי הוא המגיד? יואיל נא כב' ידידי להודיעני.

[נוטר הכרמים]

הנה תצלום המכתב.

[נוטר הכרמים]

עוד נכתב בהקדמה שם: 'מלבד גאונותו בתורה היה אאמו"ר זצ"ל נואם בחסד עליון והיה נחשב לאחד מגדולי הדרשנים שבדור. ברגע שהיה קם על רגליו היתה כל אוזן כאפרכסת לקלוט את המרגליות שיצאו מפיו. דרשותיו היו מלאים מזן אל זן ביאורים וחידושים נפלאים, ומכל מאמר חז"ל היה מעלה פנינים יקרים, והיה שוזר רעיונות מלאים חן ורגש. כמעט שמעולם לא אמר דבר וחזר עליו, כל דרשה היתה יצירה חדשה ובכל הזדמנות היה קולע אל המטרה'.

לדאבון – לב באגדה לא נשתמר ממנו תורה שבכתב, רק זעיר שם זעיר שם בספרי תלמידו הרה"ג ר' יחיאל ציק ז"ל שנפ' באחרונה. אביא כאן כמה גרגרים, ואולי יוסיפו בו יודעי דבר.

[נוטר הכרמים]

תחילה סנסן אחד מרשימותי. בפרשת תרומה (כה,יח) ועשית שנים כרבים זהב מקשה תעשה אתם.

הנה כבר עמדו המפרשים על הלשון דכתיב שנים כרובים ולא שני כרובים, עי' רבינו בחיי והעמק דבר.

ושמעתי מאאמו"ר שליט"א דבר נחמד בביאור הענין באופ"א, שאמר הגאון רבי גדליה רבינוביץ זצ"ל בשמחת כלולותיו, דהנה יש בנמצא שנים שהם זוג יחדיו, אבל שייך שיהיו במציאות כל אחד גם בנפרד, וכמו זוג עינים, זוג אזנים וכיוצא בזה, וכאשר אדם אומר שתי עינים הוא מתכוין לשני עינים דהיינו זוג אחד של עינים ולא לשתי זוגות עינים, שכן עין בסתמא זה אחד ולא שתים. ברם, יש בנמצא זוג שכל מציאותו הוא כזוג וכמו זוג מכנסיים או זוג משקפיים וכיו"ב, שאין ערך לאחד לבד, והרי הוא כחצי דבר, ולא יצלח לשום מלאכה. בכגון דא כאשר אדם אומר שני מכנסיים, אינו מתכוין לזוג אחד אלא לשתי זוגות, ופשוט.

והנה הכרובים הם רמז לדביקות השי"ת וכלל ישראל, וזה לשון הסה"ק נפש החיים (שער א פרק ח): וידוע שהכרובים, האחד - רמז עליו יתברך שמו, והשני - על ישראל סגולתו...וכענין שאמרו ז"ל ביומא (נד,א) שהיו מגללין הפרוכת לעולי רגלים ומראין להם הכרובים שהיו מעורין זה בזה, ואומרים להן ראו חיבתכם לפני המקום וכו'.

ודביקות זו דביקות גמורה היא, והרי זה כמו מציאות אחת שמורכבת משנים, וע"כ שפיר לא יאות על זה הלשון שני כרובים, שאזי היה משמע שני זוגות של כרובים, אלא שנים כרובים, דהיינו שנים שיחד הם כרובים, ודפח"ח.

[נוטר הכרמים]

ומספר יקרא דאורייתא – במדבר.

בהפטרת פרשת מטות: קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם נאם ה'.

קדש ישראל, פירש"י, כתרומה, וכן פירש הרד"ק, כי התרומה שהיא ראשית התבואה, הוא קודש, וזרים שאוכלים אותו יש עליהם אשם, כן ישראל אע"פ שהקב"ה מביא עליהם את האויב, האויב נענש עליהם.

ולכאורה צ"ב, מפני מה ממשיל הנביא את ישראל לתרומה ולא לקדשים שקדושתם יותר משל תרומה.

וי"ל דיש חילוק בין קדשים לבין תרומה, דבקדשים יש מעילה, ואחר המעילה הקדשים יוצאים מיד לחולין, ואם יבוא אחר ויאכל מהקדשים שמעלו בהם לא יתחייב, ושוב ל"ש בהם מעילה, אבל בתרומה ל"ש מעילה, וכאו"א שיאכל מהתרומה או ישתמש בה או יזיקה יהיה חייב. ומעתה י"ל שזהו הטעם שהמשיל הנביא את ישראל דווקא לתרומה, דלא תימא דרק על מי שיפגע בהם הראשון תבוא עליו פורענות, שאחרי הפגיעה הראשונה יצאו כבר לחולין כמו בקדשים, קמ"ל דישראל הוו כתרומה, ולכך 'כל' אוכליו יאשמו.

[בדומה לזה, ראה בספר משאת המלך בשם מרן הרב מפוניבז' זצ"ל].

[נוטר הכרמים]

וכך אמר הגר"ג זצ"ל בשם המרחשת לבאר בדרך חידוד את הפס' בפרשת בראשית: 'את קולך שמעתי בגן', לפי מה דאיתא בשבת כב,א: איתמר, רב אמר אין מדליקין מנר לנר, ושמואל אמר מדליקין, רב אמר אין מתירין ציצית מבגד לבגד ושמואל אמר מתירין מבגד לבגד, רב אמר אין הלכה כר"ש בגרירה ושמואל אמר הלכה כר"ש בגרירה. אמר אביי, כל מילי דמר עביד כרב לבר מהני תלת וכו'.

והנה בכל הש"ס קיי"ל דהלכתא כרב באיסורין, ובדרך כלל רב הוא המחמיר ושמואל הוא המיקל, ומחמירינן כרב לבר מהני תלת, דאע"פ דהוו איסורין קיי"ל כשמואל לקולא, ומעתה י"ל דזה מרמזת לנו התורה, 'את קולך' כלומר, את הקולות שלך, 'שמעתי' – אני מסכים דהוי הלכה כשמואל אפי' שזה קולא, אבל אך ורק בג"ן – ר"ת בגד גרירה ונר דבהי תלת קיי"ל כשמואל. (יקרא דאורייתא – בראשית).

[נוטר הכרמים]

והנה דבר נפלא שהובא בשמו ביקרא דאורייתא על מגילת אסתר.

בתוס' במגילה טז,א ד"ה ודחי, וז"ל: שמעתי שעשרה אלפי ככר כסף עולין חצי שקל לכל אחד מישראל שהיו שש מאות אלף כשיצאו ממצרים, ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם, ודוק ותשכח.

וכבר נתייגעו כל האחרונים למצוא פשר דברי תוס', היאך מחצית השקל כנגד ששים ריבוא יעלה לעשרת אלפים כסף, עי' פנ"י ועוד.

וביאר הגר"ג זצ"ל ע"פ דברי האלשיך הק' שהקשה היאך אמרה שיתנו כופר נפשם מחצית השקל, הרי קיי"ל דהאומר ערכי עלי נותן חמישים שקלים, ולמה סגי במחצית השקל בלבד. וביאר האלשיך שהתורה חסה על ממונם של ישראל, וכפי שמצינו בתרומת מעשר שמפרישים אחד ממאה, כך גם במחצית השקל אמרה תורה לתת מחצית השקל שזה חלק אחד ממאה מחמישים שקלים שהיו צריכים לתת לפי שווי ערכם.

והנה בפר' פקודי מבואר שסך כל מחציות השקל של ששים ריבוא ישראל היה מאת ככר כסף שמהם עשו את אדני המשכן ואדני הפרכת שהיו מאה אדנים ככר לאדן, ובדברי רש"י מבואר אופן החשבון, שכל ככר היה משלשת אלפים שקלים, וא"כ שש מאות אלף חצאים הם שלש מאות אלף שלמים, הרי לנו מאה ככר. (אף שבאמת בני ישראל היו יותר מששים ריבוא בשלשת אלפים חמש מאות חמישים שנתנו עוד אלף שבע מאות שבעים וחמש שקלים, אך החשבון לס' ריבוא הוא מאת ככר, דסתם ישראל ששים ריבוא).

והנה המן הרשע אמר שבני ישראל נתנו רק מחצית השקל שהוא אחד ממאה, אבל הוא יתן את מלוא ערכם לפי חמישים שקלים שצריכים לתת לפי דין תורה, ויתן כנגד ששים ריבוא. והנה ששים ריבוא כפול חמישים שקלים הם שלשים מליון, וזהו עשרת אלפים ככר כסף, שהרי ככר זה שלשת אלפים שקל כסף כפול עשרת אלפים הם שלשים מליון, וזהו מלוא ערכם לפי חמישים שקלים לאחד, וזהו שכתבו תוס' 'ואמר שיתן לאחשורוש כל פדיונם'.

[איש_ספר]

ייש"כ על הדברים היפים. יש וורט מפורסם ממנו בבית המדרש, על גדר שיעור רביעית דם בטומאה, שמביא בשמו הקהילות יעקב אאל"ט. אחפש יותר מאוחר.
זקנו של ר' גדליה היה ר' דוד ראמנווער, בן הגאון ר' גדליה משה.
על רג"מ כתבו דברים גדולים מאד:

'הרב מו"ה גדליה הלוי ראבינאוויץ, הגאון הגדול שהיה אבד"ק מאגלינא פלך מינסק ובק"ק ראמאנאוו הסמוכה לק"ק סלוצק ובק"ק מוהילוב ע"נ דניעפר ושם מנו"כ בשנת תרנ"ג'. (שם הגדולים השלישי כת"י). 'ר' גדליה, אדם גדול וקדוש, חבירו של הגדול ממינסק ומתלמידיו של ר' ישראל סלנטר זי"ע, עליו סיפרו שקרוב לעת פטירתו בא אליו חבר אחד מנעוריו והגיד לו שעוד מעט והוא יתבקש בישיבה של מעלה, מיד מסר את רסן הרבנות לידי בנו ר' דוד והקדיש את מספר ימיו הנותרים לחזור על הש"ס. עשרה בנים נולדו לר' גדליה ותשעה נפטרו בהיותם קטנים ורק דין עשיראה נשאר לו, הוא ר' דוד, גם הוא גדול בתורה ובמע"ט ששימש כרב בעיר מוהילוב ובסונדרלנד'. (מתוך פתיחת בני המחבר לספר גדולי הקדש, ב"ב תשמ"ה, להגאון ר' גדליה רבינוביץ בהגאון ר' משה אליעזר בן הגאון ר' דוד הנזכר). 'הגאון ר' דוד הלוי זצ"ל הרביץ תורה ברבים כל ימיו במוהילוב ובלונדון ובסונדרלנד וקירב את ליבן של ישראל לאביהם שבשמים ואבי אביו הגאון החסיד ר' גדליה הלוי זצוקללה"ה, אשר שמעתי נפלאות מזקני מוהילוב בהזכירם את שם אא"ז ר' גדליה רומנובר, ברטט וחרדת קודש חסידותו ומעשיו הכבירים אשר קישט את עצמו וקישט את אחרים בתוכחת אהבה והעמיד תלמידים הרבה גדולי תורה ויראה'. (נכדו הגאון ר' גדליה בהקדמת קונטרס גידולי הקדש, ירושלים תשי"ד).

והנה תמונה נדירה של בנו הגאון ר' דוד זצוק"ל

רבי דוד רומונווער.JPG (73.2 KiB) נצפה 8004 פעמים

[איש_ספר]

יש וורט מפורסם ממנו בבית המדרש, על גדר שיעור רביעית דם בטומאה,

מצאתי. זה בגידולי הקדש חלק התשובות סי' ז. מו"מ עם מרן הקהי"י.

[בור הגולה]

תמונת הג"ר משה אליעזר.

רבי משה אליעזר רבינוביץ.jpg (50.82 KiB) נצפה 7991 פעמים

[נוטר הכרמים]

בהקדמה הנ"ל מספרים בניו כי שמעו ממנו, שפ"א היה משתעשע בדברי תורה עם מרן בעל הקה"י זצ"ל עד שעה מאוחרת בלילה, והחליטו להכנס אצל החזו"א לשאול חוות דעתו. כאשר פתחו הדלת ראוהו להחזו"א שקוע בלימוד, והיה דומה להם שכעין עטרה של אור מקיפה אותו. אימה נפלה על ר' גדליה, ומרן הקה"י תפס אותו בידו ומיהר להוציאו מן החדר.

[א"ה, אני שמעתי המעשה הנ"ל, מממשיכו בשיעוריו ב'דברי שיר' הגר"צ רוטברג שליט"א ששמע ממנו, והוסיף, הרי מי שהכירו ידע שהוא לא היה בעל דמיון, וכן מהג"ר אשר אריאלי שליט"א ששמעו מפיו בעת לינתו עימו בסוכה].

viewtopic.php?f=7&t=2072&p=14137&hilit=%D7%92%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%94+%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5#p14133

[נוטר הכרמים]

מספר הג"ר שמואל חיים דומב שליט"א:

פעם נזדמן לי להיות ב'דברי שיר', נגשתי אל ר' גדליה ואמרתי לו, ר' גדליה, אפשר לשאול אותך שאלה? הוא אמר לי, למה לא, אינני יודע אם אוכל לענות לך, אבל לשאול ודאי שמותר לך. שאלתי אותו, מה עם פסח שני שלא לשמה, הרי במשנה ריש זבחים מבואר שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, ואילו פסח וחטאת שלא לשמה פסולים לגמרי, ולא מצאתי מה דין פסח שני? והשיב: למה שיהיה שונה? אמרתי לו, כי בפסח ראשון יש פסוק וכאן אין פסוק. והשיב: מה עם המשנה בפסחים צה – מה בין פסח ראשון לפסח שני, ולא כתוב חילוק זה, ובאמת התוס' שם הביאו מתוספתא שאמרו חילוק נוסף, וכתבו דתנא ושייר, אבל בזה הדין אותו דבר.

כשכילה תשובתו עמדתי ללכת, ואחרי שהלכתי מספר פסיעות שמעתי קריאה מאחורי, בוחר! יונגרמאן! תחזור! סבתי על עקבותי וראיתיו מרמז לי לגשת אליו, ואז שאלני לשמי ולגילי. עניתי לו. הייתי אז כבן שלושים, ומאז עברו עשרות שנים, וזכורני איך שתפסני בידי ואמר לי, תשמע היטב, גלייב מיר [תאמין לי], למדתי זבחים מנחות יותר מכפליים מהשנים שלך, [ז"א למעלה מששים פעם], איך זה שעדיין לא חשבתי על זה, לכן מעניין אותי לדעת מי אתה.

[מתוך הספדו על הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל, אגרא דהספידא עמ' צב].

[נוטר הכרמים]

ועוד פנינה נפלאה מפי השמועה:

בפר' ויגש (בראשית מז כא–כב), וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם.

וברש"י, ואת העם העביר - יוסף מעיר לעיר, לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ, והושיב של עיר זו בחברתה. ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת, אלא להודיע שבחו של יוסף שנתכוין להסיר חרפה מעל אחיו, שלא יהיו קורין אותם גולים... הכהנים – הכומרים.

וביאר דבעם ישראל רב שיושב בעיר, ככל שיושב שנים מרובות יותר, מרבה ישיבה – מרבה חכמה, הן הרב אומר דרשות ושיעורים ויש לו עול לחדש, שכן אינו יכול לחזור על אותם דרשות ושיעורים, שהציבור כבר שמע ומכיר. אך כשרב עובר למקום חדש, יכול הוא לחזור על דרשות ושיעורים שאמר בעיר האחרת, ולכן אם מרבה בישיבה במקום אחד מרבה חכמה, עושה יותר 'שטייגען'. אך להבדיל אצל אומות העולם, הכומר ככל שמרבה את שהייתו במקום אחד כך הציבור מגלה וחושף את טבעו הרע ושפלות נפשו, לכך יוסף העדיף להותיר את הכמרים במקומם.

[נוטר הכרמים]

ועוד דבר נפלא על פר' פינחס שהובא בשמו בספר פרדס יוסף.

כתיב (כו, כד) לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשֻׁבִי.

ופירש"י, הוא יוב האמור ביורדי מצרים, כי כל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים. והנולדין משם והלאה לא נקראו המשפחות על שמם, חוץ ממשפחות אפרים ומנשה שנולדו כולם במצרים.

ומובא בספר נחלת יעקב ובמדבר קדמות להחיד"א (מערכת יו"ד אות לא) ועוד הטעם לשינוי השם, לפי שלאחר ימים נקרא אליל כן בשם יוב, ובא יוב לפני אביו בקובלנא רבא על שנתן לו שם בשם ע"ז ונתן לו אביו אות א' משמו והוא השי"ן כפולה וקראו ישוב.

והוסיף הג"ר גדליה נופך בזה, דהנה הובא בבית יוסף (או"ח סי' לב), וז"ל, כתב הר"י אסכנדרני ז"ל הטעם הנכון לשי"ן של תפילין מפני ששם ההויה בא"ת ב"ש עולה ש' והיינו מצפ"ץ, וע"כ נאמר וראו וגו' כי שם ד' נקרא עליך שאין נראה מבחוץ אלא השיני"ן.

ולפי"ז מבואר שפיר דאות השי"ן שהיא רומזת לשם הוי"ה היא התיקון הראוי והנכון לשם ע"ז. [ושו"ר שכ"כ גם בשו"ת אפרקסתא דעניא ח"ב יו"ד סי' קמ].

[סמבטיון]

לפי שלאחר ימים נקרא אליל כן בשם יוב

איזה אליל נקרא יוב?

[מה שנכון נכון]

המקור לפירוש הנ"ל הוא בקיצור נחלת יעקב נדפס בשנת תעח.

קיצור נחלת יעקב תעח.GIF (16.15 KiB) נצפה 7666 פעמים

[בקרו טלה]

ועוד דבר נפלא על פר' פינחס שהובא בשמו בספר פרדס יוסף.

כתיב (כו, כד) לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשֻׁבִי.

ופירש"י, הוא יוב האמור ביורדי מצרים, כי כל המשפחות נקראו על שם יורדי מצרים. והנולדין משם והלאה לא נקראו המשפחות על שמם, חוץ ממשפחות אפרים ומנשה שנולדו כולם במצרים.

ומובא בספר נחלת יעקב ובדבש לפי להחיד"א (מערכת יו"ד אות לא) ועוד הטעם לשינוי השם, לפי שלאחר ימים נקרא אליל כן בשם יוב, ובא יוב לפני אביו בקובלנא רבא על שנתן לו שם בשם ע"ז ונתן לו אביו אות א' משמו והוא השי"ן כפולה וקראו ישוב.

הובא באופ"א בדעת זקנים מבעלי התוספות בראשית ל, יח
ד"א משום הכי אין נקראת לפי שניתנה ליוב בנו כדכתיב ובני יששכר וכו'. אמר יששכר אין יוב שם הגון אוסיף לו אות אחת משמי ויקרא שמו ישוב והיינו דכתיב בסדר פנחס לישוב:

המקור לפירוש הנ"ל הוא בקיצור נחלת יעקב נדפס בשנת תעח.

עדיף להביא גוף הספר הנדפס בשנת תמו כפי שהובא באשכול דלקמן
viewtopic.php?f=7&t=10417&p=203292#p97159

[בברכה המשולשת]

ועוד פנינה נפלאה מפי השמועה:

בפר' ויגש (בראשית מז כא–כב), וְאֶת הָעָם הֶעֱבִיר אֹתוֹ לֶעָרִים מִקְצֵה גְבוּל מִצְרַיִם וְעַד קָצֵהוּ: רַק אַדְמַת הַכֹּהֲנִים לֹא קָנָה כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה עַל כֵּן לֹא מָכְרוּ אֶת אַדְמָתָם.

וברש"י, ואת העם העביר - יוסף מעיר לעיר, לזכרון שאין להם עוד חלק בארץ, והושיב של עיר זו בחברתה. ולא הוצרך הכתוב לכתוב זאת, אלא להודיע שבחו של יוסף שנתכוין להסיר חרפה מעל אחיו, שלא יהיו קורין אותם גולים... הכהנים – הכומרים.

וביאר דבעם ישראל רב שיושב בעיר, ככל שיושב שנים מרובות יותר, מרבה ישיבה – מרבה חכמה, הן הרב אומר דרשות ושיעורים ויש לו עול לחדש, שכן אינו יכול לחזור על אותם דרשות ושיעורים, שהציבור כבר שמע ומכיר. אך כשרב עובר למקום חדש, יכול הוא לחזור על דרשות ושיעורים שאמר בעיר האחרת, ולכן אם מרבה בישיבה במקום אחד מרבה חכמה, עושה יותר 'שטייגען'. אך להבדיל אצל אומות העולם, הכומר ככל שמרבה את שהייתו במקום אחד כך הציבור מגלה וחושף את טבעו הרע ושפלות נפשו, לכך יוסף העדיף להותיר את הכמרים במקומם.

מעין זה מובא בקהלת יצחק בשם הגרי"י מוילנא (ואחר מכן בניו-יורק)- בפרשת פנחס

[נוטר הכרמים]

אמש ראיתי במהדורה החדשה של ספר 'יקרא דאורייתא' של הרב צ'יק זצ"ל (שי"ל לאחר פטירתו, בתוספת מרובה, ובצירוף דברי שבח והערכה נפלאים מרבותיו יבלחט"א, הגאונים ר' שריה דבליצקי ורבי צבי רוטברכ שליט"א), בפר' אמור - לחם הפנים, ביאור חדש ונחמד ששמע מר' גדליה זצ"ל בשם המרחשת במחלוקת התנאים בעצרת שחל בשבת אי חלוקת שתי הלחם קודמת או לחם הפנים, דתליא בספיקת המג"א אי לחם גדול יותר עדיף או נקי. נלאיתי להריקו מכלי אל כלי ולהעתיקו כאן בשפתי.

[ארופאי]

ס' יקרא דאורייתא לא ראיתי לעיין בו מש"כ משמי' דהגר"ג משמי' דהמרחשת, אבל דא ידענא דיש בזה דברים מפורשים עד"ז בס' המרחשת גופי' ח"א סי' יא ענף א אות יא, ע"ש.

[דבר ראוי]

תמונתו:

[נוטר הכרמים]

גליון 116 בראשית.pdf

(350.08 KiB) הורד 329 פעמים

מצו"ב גליון כאיל תערוג ובו עובדות על הגר"ג זצ"ל שיום פטירתו חל השבוע

[נוטר הכרמים]

עלי תמר תרומות פרק ח

אמר לון רבי ינאי בר"י בן אמר רשב"ל וכו'. בבבלי אמרו ליה נסמוך "מחוי" להו ר"י בר"י עלי ועל צוארי. כלשון זה הוא בפסחים ח אמר להו ניתו עלי ועל צוארי. וצ"ע למה רמז להם בידו ולא אמר להם מפורש עלי ועל צוארי כמ"ש בפסחים. ונ"ל שהיה קשה לו לרבי ינאי בר"י הדיבור מפאת מחלתו ולפיכך הוכרח להסתפק ברמיזה. והתעוררתי על פירוש זה עפ"י שראיתי בהקדמה לקונטרס גידולי הקדש שנדפס בספר משפטי בני אדם למחותני הרה"ג רבי גדליה שליט"א שכתב כשלמד במכוון פירוש משובש בסוגיא עמוקה לפני סבו הרה"ג רבי דוד האבד"ק סנודרלנד זצ"ל כשהיה חולה אנוש וניטל ממנו כח הדיבור, כדי לנסותו אם דעתו צלולה עליו רמז לו באצבעותיו ונענע לו בראשו לסימן כי השתבש בפירושו, וכשחזר ולמד הפירוש הנכון צהלו פניו ונענע לו בראשו.