איש_ספר כתב:בסביבות שנת תשמ"ט [כשהיהדות החרדית בארץ ישראל התחלקה לעוד שני חלקים, ובעקבות כך אף נפתח עיתון יומי חדש] הגרש"ד היה מגדולי ישראל היחידים שהצליחו לא להגיב כלום ולהשאר מחוץ לתחום זה, ולכן גם נשאר [עוד הרבה שנים] מנוי של העיתון היומי הישן 'המודיע', על אף שרוב בני קהילתו עזבו ונמנו על העיתון החדש 'יתד נאמן'. פעם שאלו הר"י בינג מה דעתו בנושא השנוי במחלוקת, ענה לו: מיין קינד זה לא יעזור לך כלום, אינני מתערב בענינים האלה.
שמחו כתב:איש_ספר כתב:בסביבות שנת תשמ"ט [כשהיהדות החרדית בארץ ישראל התחלקה לעוד שני חלקים, ובעקבות כך אף נפתח עיתון יומי חדש] הגרש"ד היה מגדולי ישראל היחידים שהצליחו לא להגיב כלום ולהשאר מחוץ לתחום זה, ולכן גם נשאר [עוד הרבה שנים] מנוי של העיתון היומי הישן 'המודיע', על אף שרוב בני קהילתו עזבו ונמנו על העיתון החדש 'יתד נאמן'. פעם שאלו הר"י בינג מה דעתו בנושא השנוי במחלוקת, ענה לו: מיין קינד זה לא יעזור לך כלום, אינני מתערב בענינים האלה.
טרימינולגיה חסידית מוכרת.
אמור מעתה: הרב שך היה בעל מחלקת, והגרש"ד לרוב צדקותו לא נגרר אחר מחלוקתו של הרב שך...
אוצר החכמה כתב:אי אפשר להתאפק?
לענין כתב:היה מכוין לצאת באהבת עולם [ותמהני על העולם שאין עושין כן, הדבר קרוב לחיוב!. כל יר''ש שישן בצהרים יכוין באהבת עולם, ויוסיף פסוקי תורה אחרי ערבית].
איש_ספר כתב:לענין כתב:היה מכוין לצאת באהבת עולם [ותמהני על העולם שאין עושין כן, הדבר קרוב לחיוב!. כל יר''ש שישן בצהרים יכוין באהבת עולם, ויוסיף פסוקי תורה אחרי ערבית].
והיה אומר מיד בסוף שמו"ע אחר הפסיעות אלו דברים שאין להם שיעור וכו'. (שלא לומר פסוקים בלילה) ובשבתות ויו"ט, יברכך וגו'.
אברך כתב:נקודה מענינת ששמתי לב, ומענין אותי אם זה נכון,
הרב זצ"ל הקפיד מאד מאד על חשש ברכה לבטלה, וכמו שנזכר כמה פעמים, אך מצד שני לא חשש כלל לשנות מהנוסח של פנים הברכות, כלומר, על אף שנהג כנוסח הגר"א ברוב התפילה, הרי שהוסיף וחיסר רבות על פי האריז"ל או נוסחאות אחרות שמצא, [בברכות ק"ש היה מוסיף מילים עפ"י האריז"ל, ובשמו"ע עצמה היה אומר נוסח אחר בלמלשינים ועוד], ולא עוד אלא שעשה נוסח חדש לברכת על המחיה בשבת אף שלא נזכרה בשום מקום. כלומר, יתכן והוא הבין שכיון שתוכן הברכה אינה לעיכובא [אם מסיים כעין הברכה] אף שיש ענין של נוסח שתיקנו חכמים, מכל מקום ניתן לשנות לפי מה שנראה לנכון, אבל הברכה עצמה שיש בזה חשש ברכה לבטלה, הקפיד מאד.
נהר שלום כתב:מאמר מירחון האוצר האחרון:
"הליכות חיים ממורנו הגאון החסיד רבי שריה דבליצקי זצלה"ה"
מאת הרב משה מרדכי אייכנשטיין ראה"כ דע"י ישיבת יד אהרן
אברך כתב:עשה נוסח חדש לברכת על המחיה בשבת אף שלא נזכרה בשום מקום.
עזריאל ברגר כתב:אברך כתב:עשה נוסח חדש לברכת על המחיה בשבת אף שלא נזכרה בשום מקום.
ומהו?
איש_ספר כתב:נהר שלום כתב:מאמר מירחון האוצר האחרון:
"הליכות חיים ממורנו הגאון החסיד רבי שריה דבליצקי זצלה"ה"
מאת הרב משה מרדכי אייכנשטיין ראה"כ דע"י ישיבת יד אהרן
איש_ספר כתב:נהר שלום כתב:מאמר מירחון האוצר האחרון:
"הליכות חיים ממורנו הגאון החסיד רבי שריה דבליצקי זצלה"ה"
מאת הרב משה מרדכי אייכנשטיין ראה"כ דע"י ישיבת יד אהרן
מאמר מיוחד ומלא ענין.
כז. תפילין אנו נוהגים אף להיכנס ולהטיל מים בבית הכסא, אם אינו קבוע והיינו
שאין חשש שיפנה, והיינו כשהדלת קצת פתוחה, ובזמן האחרון הוריד תפילין של ראש, כנראה מפני שחשש למבואות המטונפים, דבעי כיסוי (או מפני שהשמש התלונן
שעושים שלא כמנהג העולם והיה נראה ח"ו כזילזול בפני ההמון בקדושת התפילין החמורה).
לעת הצורך כגון שיתבטל עי"ז מתפלה בצבור יכול לסמוך אדיעה ראשונה אך שיזהר הרבה שלא יבוא לידי הפחה כ"כ הח"א ומ"מ נוהגין לחלוץ הש"ר. וגם הש"י [ט] נכון להסיר הרצועות מכף היד שלא יבוא לשפשף הניצוצות בהם:
מפי השמועה שמעתי שלפני מספר שנים ענה (בדעת הריטב"א בשבת שתכלה רגל תלוי במציאות) שתלוי בכל רחוב ורחוב התכלה רגל שלו, ויש רחובות שלא כולה שם הרגל אז החיוב יהיה כל הלילה.יא). עד שתכלה רגל בנר הארוך, לא החמיר אף פעם יותר מ 11 בערב.
חרסון כתב:לאורו של אשכול זה, אני מציע להנהלת הפורום לשקול שוב את האיסור לכתוב על גדולים חיים עמנו לאיוש"ט.
את נשוא האשכול זצ"ל ראיתי כמה פעמים ברח' ירושלים וסביבותיו. הסתכלתי בסקרנות, הכרתיו מהחיבורים השונים כת"ח, ירא"ש, מתמיד וכו' (וסביו של אי"ס....). היו לי הזדמנויות אין ספור להסתופף בצילו מעט יותר. מהיסח הדעת ואהבת הרגילות לא ניצלתים. וחבל, חבל מאד. לו הייתי יודע ולו רבע מהאוצר הגדול שנחשף כעת, באשכול הזה לאחר שהוא כבר איננו עמנו, וכי לא הייתי מוביל מאני' אבתרי' לבי מסותא?
אני מעריך שיש מרגליות רבות השרויות בסביבתי, שלו רק יבהיק אורם לנגדי - והלכתי לאורו. אבל מה אעשה ואינני יודע מקומם?
חבל.
אברך כתב:עזריאל ברגר כתב:אברך כתב:עשה נוסח חדש לברכת על המחיה בשבת אף שלא נזכרה בשום מקום.
ומהו?
מצורף צילום של הנוסח מתוך סידור הגר"א שהדפיס לפני שנים רבות [בהקדמה כתובת תשל"ח].
איש_ספר כתב:נהר שלום כתב:מאמר מירחון האוצר האחרון:
"הליכות חיים ממורנו הגאון החסיד רבי שריה דבליצקי זצלה"ה"
מאת הרב משה מרדכי אייכנשטיין ראה"כ דע"י ישיבת יד אהרן
מאמר מיוחד ומלא ענין.
ברשות הרב הכותב שליט"א אתקן כמה דברים לא נכונים שהשתרבבו שם.
כתוב שם: לא הניח ידו על המזוזה - היה מניח ובעיני ראיתי וכ"ה בספר דרך ישרה. יתכן שבזמן האחרון שנחלש והתכופף לא התמיד בכך.
עשה כפרות באשמורת עריו"כ - בשלושים שנה האחרונות עשה בעשי"ת בצהרי היום, מה שהיה קודם איני יודע.
לא הכה על החזה בסלח לנו כמנהג הגר"א - לא ידוע על דברי הגר"א בענין זה. לא היה מכה כי לדעתו אינו מנהג של רבנן קשישאי (היה אומר בשם עיון תפילה מהרמילוב (חד מהספרים החביבים עליו) כי בימים שאין מתוודים אין מכים...).
היה מניח שבעה זוגות תפילין לצאת ידי כל השיטות - לצאת ידי שיטות לא הניח אלא רש"י (ט"ז), רש"י (רמב"ם) ר"ת. עוד הניח שימושא רבה כמנהג המקובלים שלא נשתנה אלא בגודל ולא בפרשיות (דלא כרמ"ע מפאנו). כל שאר הזוגות שהניח היו רש"י שהיו חביבים עליו מכמה טעמים.
ליל הסדר היה לו קערה גדולה כמנהג הגר"א - לא מובן מה ענין הגר"א לגודל הקערה. הנכון שהיה מסדר הקערה כהגר"א. והנכון שהיה מקפיד שכל הסימנים יהיו בקערה ולא מחוצה לה ולכן הקפיד על קערה שיש בה מקום ברווח לכל.
טעם העליון באותחנן להקהל - היה רגיל לומר כן בשם ר' בצלאל הכהן, בחידושיו שבסו"ס שלחן הקריאה. וכ"ה במכתבו שבראש תיקון סופרים "סימנים".
נהג לומר ביהללו או ברכו את השווא נע כעין פתח - וצ"ל בכל מקום שמופיע חטף פתח והוא מתחלק לשנים או בשווא הבא בשתי אותיות דומות, או בשווא נע חריג (היוצא מן הכללים של שווא נע).
אחר התפילה ערך קידוש בביתו על מזונות דלא כהגר"א ואמר לי שזה הוא משום שקשה לו מיד לאכול לחם - והר"ז ללמד יצא כמה יש להזהר בפרסום דבריו, שאם אמר כך בודאי ביקש להשתמט. כי טעמו האמיתי אמר לנו כמה פעמים שהוא משום דברי רבינו קלונימוס הידועים שהובאו באו"ז ובנו"כ לשו"ע סי' רמט, להרבות בברכות אע"פ שיש חולקים.
בר"ה היה מכוון את הכוונות בתקיעות – לא היה מכוון בתקיעות, ואדרבה אמר שיש להתרכז אז רק לצאת יד"ח, אבל היה מכון בין סדר לסדר וחוזר על כל הכוונות בכל חודש אלול.
במנורה שבפתח החצר השאיר נר עם הרבה שמן - עשה כן גם במנורה שבפתח ביתו.
תיקון חצות בערך כחצי שעה. התיקון עצמו היה לוקח פחות מזה רק שהיה מוסיף כל מיני אמירות ולימודים. וראוי להדגיש את זה, כי הס"ק היה מעורר שאמירת התיקון מיסוד הרב אינה לוקחת זמן ארוך, והאחרונים שהוסיפו קינות ובקשות השיאו לב ההמון מלומר התיקון לגודל אריכותו (והיה מצרף לזה למה שעשו בחק לישראל ובתיקון ליל שבועות, בבחינת תפסת מרובה לא תפסת).
פרי יהושע כתב:איש_ספר כתב:נהר שלום כתב:מאמר מירחון האוצר האחרון:
"הליכות חיים ממורנו הגאון החסיד רבי שריה דבליצקי זצלה"ה"
מאת הרב משה מרדכי אייכנשטיין ראה"כ דע"י ישיבת יד אהרן
מאמר מיוחד ומלא ענין.
ברשות הרב הכותב שליט"א אתקן כמה דברים לא נכונים שהשתרבבו שם.
כתוב שם: לא הניח ידו על המזוזה - היה מניח ובעיני ראיתי וכ"ה בספר דרך ישרה. יתכן שבזמן האחרון שנחלש והתכופף לא התמיד בכך.
עשה כפרות באשמורת עריו"כ - בשלושים שנה האחרונות עשה בעשי"ת בצהרי היום, מה שהיה קודם איני יודע.
לא הכה על החזה בסלח לנו כמנהג הגר"א - לא ידוע על דברי הגר"א בענין זה. לא היה מכה כי לדעתו אינו מנהג של רבנן קשישאי (היה אומר בשם עיון תפילה מהרמילוב (חד מהספרים החביבים עליו) כי בימים שאין מתוודים אין מכים...).
היה מניח שבעה זוגות תפילין לצאת ידי כל השיטות - לצאת ידי שיטות לא הניח אלא רש"י (ט"ז), רש"י (רמב"ם) ר"ת. עוד הניח שימושא רבה כמנהג המקובלים שלא נשתנה אלא בגודל ולא בפרשיות (דלא כרמ"ע מפאנו). כל שאר הזוגות שהניח היו רש"י שהיו חביבים עליו מכמה טעמים.
ליל הסדר היה לו קערה גדולה כמנהג הגר"א - לא מובן מה ענין הגר"א לגודל הקערה. הנכון שהיה מסדר הקערה כהגר"א. והנכון שהיה מקפיד שכל הסימנים יהיו בקערה ולא מחוצה לה ולכן הקפיד על קערה שיש בה מקום ברווח לכל.
טעם העליון באותחנן להקהל - היה רגיל לומר כן בשם ר' בצלאל הכהן, בחידושיו שבסו"ס שלחן הקריאה. וכ"ה במכתבו שבראש תיקון סופרים "סימנים".
נהג לומר ביהללו או ברכו את השווא נע כעין פתח - וצ"ל בכל מקום שמופיע חטף פתח והוא מתחלק לשנים או בשווא הבא בשתי אותיות דומות, או בשווא נע חריג (היוצא מן הכללים של שווא נע).
אחר התפילה ערך קידוש בביתו על מזונות דלא כהגר"א ואמר לי שזה הוא משום שקשה לו מיד לאכול לחם - והר"ז ללמד יצא כמה יש להזהר בפרסום דבריו, שאם אמר כך בודאי ביקש להשתמט. כי טעמו האמיתי אמר לנו כמה פעמים שהוא משום דברי רבינו קלונימוס הידועים שהובאו באו"ז ובנו"כ לשו"ע סי' רמט, להרבות בברכות אע"פ שיש חולקים.
בר"ה היה מכוון את הכוונות בתקיעות – לא היה מכוון בתקיעות, ואדרבה אמר שיש להתרכז אז רק לצאת יד"ח, אבל היה מכון בין סדר לסדר וחוזר על כל הכוונות בכל חודש אלול.
במנורה שבפתח החצר השאיר נר עם הרבה שמן - עשה כן גם במנורה שבפתח ביתו.
תיקון חצות בערך כחצי שעה. התיקון עצמו היה לוקח פחות מזה רק שהיה מוסיף כל מיני אמירות ולימודים. וראוי להדגיש את זה, כי הס"ק היה מעורר שאמירת התיקון מיסוד הרב אינה לוקחת זמן ארוך, והאחרונים שהוסיפו קינות ובקשות השיאו לב ההמון מלומר התיקון לגודל אריכותו (והיה מצרף לזה למה שעשו בחק לישראל ובתיקון ליל שבועות, בבחינת תפסת מרובה לא תפסת).
נפלא מאד ויישר כוחכם שהארתם נקודות אלו.
בכל זאת אציין אי אלו נקודות שיש לבעל דין לחלוק.
לגבי הקערה האם זה לא משום דעת הגר"א בביאורו שיהיה הקרוב קרוב וממילא יש להניח הכל על הקערה (ומאד מאד יהיה נכון למי שיערוך סדר במה שנהג כהגר"א בניגוד להאר"י ולהפך הלא קונטרס שלם כתב ע"כ בז"ה ולגבי דידו האם מבואר אצלו באיזה מקום?).
לגבי קידוש גם אני שמעתי משום ברכות, אבל כיון ואמר משום שקשה לו לאכול לחם ולמה ישתמט לומר הטעם של ריבוי ברכות (אף שמאד מצוי אצלו היה לומר טעם עקרוני ובעת מעשה לומר טעם יותר פשוט), מסברא יש לומר שאם לא היה סבור שיש בזה משום הפרה של עונג שבת, לא היה משלים ברכות בקידושא רבה דווקא, דהלא באותו מידה יכול גם אח"כ.
אברך כתב:כמה זמן אחר הקידוש היה נוטל ידיים ללחם? והאם היה יוצא מהחדר בין הקידוש על המזונות לסעודה?
כידוע לדעת רבים, גם לדעת הגר"א אין ענין לא לעשות קידוש על מזונות אלא יש ענין לעשות קידוש נוסף על הלחם, שיהא קידוש במקום סעודה. [ראה הלכות חג בחג של הגרמ"מ קארפ שהאריך בזה], האם נהג כן? או שהיה נוטל ידיים לסעודה ללא קידוש?
אברך כתב:כידוע לדעת רבים, גם לדעת הגר"א אין ענין לא לעשות קידוש על מזונות אלא יש ענין לעשות קידוש נוסף על הלחם, שיהא קידוש במקום סעודה.
פרי יהושע כתב:אברך כתב:כמה זמן אחר הקידוש היה נוטל ידיים ללחם? והאם היה יוצא מהחדר בין הקידוש על המזונות לסעודה?
כידוע לדעת רבים, גם לדעת הגר"א אין ענין לא לעשות קידוש על מזונות אלא יש ענין לעשות קידוש נוסף על הלחם, שיהא קידוש במקום סעודה. [ראה הלכות חג בחג של הגרמ"מ קארפ שהאריך בזה], האם נהג כן? או שהיה נוטל ידיים לסעודה ללא קידוש?
בחורף היה נוטל ידיים מיד, ובקיץ מברך (ומוציא אחרים אף שאין חייבים רק בעל המחיה ולא בעל הגפן וכמש"כ השע"ת, ודיבר ע"ז כמה פעמים שכאילו לוקחים מה שהם צרכים), ומפסיק ונוטל ידיים אולי אחרי שעה (ועושה הקפות מסביב לשולחן ומברך על בשמים וכו' כהאר"י), ולא עושה שוב קידוש.
ומה שכתב עפ"י הגר"א ואותם גאונים הסוברים כן איני חושב שזה מוסכם, דהלא לא יוצר יד"ח קידוש בזה, וכל המדקדקים כדעת הגר"א לא נוהגים כן, למשל הגר"א נבנצל מקפיד לאכול פת וכל הציבור אוכל מזונות ואח"כ כשהקהל הולך משלים כל סעודתו. (אבל כן מנהג אבי מורי שליט"א, שעושה קידוש בישיבה על מזונות ואח"כ אחרי הלימוד בבית עושה קידוש לפני סעודת פת).
פרי יהושע כתב:אציין שכשהיו מגיעים אליו כאלו שהקפידו לקדש דווקא על פת, היה מקפיד עליהם שיאכלו הפת עם איזה תיבול משום עונג שבת, (ואגב כותב על מנהג העולם כיום שטובלים הלחם בחומוס וכיו"ב במקום מלח שאין לו טעם שהפת מתובלת אלא מאי מלח משום העניין המיוחד וזה לא מתקיים).
אבקברד כתב:אם אפשר להסביר יותר במפורט מה היתה שיטתו בעניין כוונת פסוק ראשון דקריאת שמע.
אברך כתב:אך ישנם תלמידי חכמים מובהקים שנוהגים כהגר"א, ובענין זה סוברים שאם מקדש שוב קודם הסעודה אין בזה בעיה גם להגר"א.
אב בבינה כתב:כמדומה באחד מכרכי נזר התורה יש לו מכתב שמסביר דעת הגר"א בענין מזונות בקידוש
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 41 אורחים