חגי פאהן כתב:דף מח: ד"ה מתחיל בנחמה - "דאין צריך להזכיר של שבת לא בפתיחה ולא בנחמה אלא באמצע" - אולי 'לא בפתיחה ולא בחתימה'?
חגי פאהן כתב:דף מט: ד"ה אי בעי - אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל פת שחייבנו בברכת המזון - אולי 'שיחייבנו'?
תוכן כתב:'לא מצינו לפרש', הוא לשון רגיל בפי רבותינו, כפי שאפשר להווכח בחיפוש בבר אילן, ואין צורך לתקן.
ביקורת תהיה כתב:תוכן כתב:'לא מצינו לפרש', הוא לשון רגיל בפי רבותינו, כפי שאפשר להווכח בחיפוש בבר אילן, ואין צורך לתקן.
'לא מצינו לפרש' – שיבוש מובהק הוא, ואין נכון לומר ש'הוא לשון רגיל בפי רבותינו', אלא שיבוש המעתיקים הוא שהכה שרשים כלבנון.
ביקורת תהיה כתב:'מָצִינוּ' – מלה עברית היא, שמשמעה 'מצאנו', כמו שאתה אומר 'מה מצינו'.
'מָצֵינַן' – מלה ארמית היא, שמשמעה 'יכולים אנו'.
והמבקש לומר 'אין אנו יכולים לומר כן', ואומר 'לא מצינו לפרש הכי' – 'מצינן' ב'מצינו' נתחלף לו, ושיבוש הוא.
ביקורת תהיה כתב:'מָצִינוּ' – מלה עברית היא, שמשמעה 'מצאנו', כמו שאתה אומר 'מה מצינו'.
'מָצֵינַן' – מלה ארמית היא, שמשמעה 'יכולים אנו'.
והמבקש לומר 'אין אנו יכולים לומר כן', ואומר 'לא מצינו לפרש הכי' – 'מצינן' ב'מצינו' נתחלף לו, ושיבוש הוא.
קאצ'קלה כתב:חגי פאהן כתב:דף מט: ד"ה אי בעי - אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל פת שחייבנו בברכת המזון - אולי 'שיחייבנו'?
בדפוסים הראשונים (שונצינו; ויניציאה) נדפס כהוגן: "שיחייבנו".
חגי פאהן כתב:שלום וברכה. בעברי על תוס' ברכות כחלק מעריכת ספר, נצטברו אצלי כמה קושיות על הגירסא. אשמח לראות אם במקומות האלו תעזרו לי למצוא גירסאות מתאימות.
דף לט: ד"ה מניח - "ולפירוש ר"ת לא מצינו לפרש הכי" - אולי "לא מצינן"?
דף מו: ד"ה אין מכבדין - "אבל אם כל אחד ילך לדרכו ופגעו זה בזה ואירע להם דרך למקום אחד אין מכבדים": - אולי "הלך לדרכו"?
דף מח: ד"ה מתחיל בנחמה - "דאין צריך להזכיר של שבת לא בפתיחה ולא בנחמה אלא באמצע" - אולי 'לא בפתיחה ולא בחתימה'?
דף מט: ד"ה אי בעי - אי בעי אכיל ואי בעי לא אכיל פת שחייבנו בברכת המזון - אולי 'שיחייבנו'?
אודה לעוזר וזכות הרבים ייתלה בו.
ושא_נס כתב:כבדפוסים ראשונים נדפס גם בדפוס לובלין הגדול ובדפוס אמשטרדם הקטן ובדפוס אמשטרדם תע"ד ובדפוס סלאוויטא השני. ולא בדקתי בכל הדפוסים שלפניהם ושאחריהם ושביניהם (כמה עשרות דפוסים נכבדים), אך נראה כי זו שגיאה שצצה בדפוס מאוחר יחסית.
(חידה: נראה אם יש פה איזה חכם ונבון, שיקשה על פרט קטן בהודעתי זו הרגשה מתבקשת. אולי ראוי לצרף לאשכול "חידה נאה". ובחידה זו נכללים הכל למעט החכם הדובר עמיתי בתורה רב חביב'א החכם קאצקל'ה נר"ו, יען הוא בנקל יפתור לה. רמז לפתרון: אות אחת בלבד).
ביקורת תהיה כתב:בריש תפלת השחר (דף כו ע"ב) נזכר בתוספות (סד"ה טעה) 'הרב רבי משה מאלאוור'. מה ידוע על החכם הזה ועל המקום 'אלאוור'?
הוגה כתב:ביקורת תהיה כתב:בריש תפלת השחר (דף כו ע"ב) נזכר בתוספות (סד"ה טעה) 'הרב רבי משה מאלאוור'. מה ידוע על החכם הזה ועל המקום 'אלאוור'?
כנראה צ"ל ה"ר משה מאיוורא, וכן העתיק המרדכי שם (סי' פח).
אגב באופן כללי את תוס' ברכות שעל הדף אפשר להגיה ולתקן על פי ארבעה מקורות, 1 תוספות רבינו יהודה שירלאון שכידוע הוא היסוד לתוספות שלנו בברכות, שמקצרו ומוסיף עליו. 2, כנזכר לעיל תוספות ברכות כת"י אוקספורד שנדפס בטעות כתוספות רבינו פרץ, ובאמת איננו לרבינו פרץ אלא העתקה נוספת של אותו קובץ תוס' שעל הדף (אך הוא לא נלקח מהדפוס אלא מכת"י אחר), בדר"כ שלנו יותר צח אך לפעמים הכת"י שלם או מתוקן יותר. 3, כנזכר כאן המרדכי ברכות העתיק הרבה מן תוספות שהיה לפניו שהוא אותו קובץ שנדפס על הדף (ואך מעט העתיק גם מן תוס' רבינו יהודה), ובדר"כ אפשר לראות כאשר שומר על הנוסח שעמד לפניו, ונוסחאותיו מכריעות בדעת התוספות כי הוא בסמיכות זמן ומקום אל חיבור התוס'. (תוס' ברכות נתחבר כנראה בראשית האלף, והמרדכי נתחבר בסביבות שנת נ', והתוס' כפי שהוא על הדף הופיע רק בשנת רמ"ד בשונצינו, ולמרדכי ידועים כת"י טובים ונאמנים). 4, הרבה דיבורים הועתקו בגליונות כת"י אשכנזיים של הרי"ף ונקרא תוספות אלפס, שגם הוא ככה"נ נוצר בסביבות שנת ק - קל. ויש עוד מקורות. הלוואי מישהו ייכנס ברצינות לההדיר התוס' כהוגן וזכות הרבים תהיה תלויה בו.
ביקורת תהיה כתב:יישר! וקרוב לזה בדפוס וינציה: רבי משה מאלוור"א. כלומר, יש להחליף אות אחת בלבד - למד ביוד.
עדיאל ברויאר כתב:אפשר לציין גם את תוס' הרא"ש לברכות, שאף הוא מבוסס על תוספות רי"ש.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 304 אורחים