זיהוי אחד הנרצחים בפרעות תרפ"ט בחברון
זיהוי אחד הנרצחים בפרעות תרפ"ט בחברון
כידוע היו כמה בחורים אמריקאים שנרצחו, [אחד מהם יעקב וקסלר גיסו של הרב זולטי] שמתי [ברשת] נכדו של הרב פרנק שהיה בחור אחד שאביו היה בעל תפקיד באמריקה ועקב רציחתו השקיע רבות כדי שהאמריקאים ילחצו על האנגלים לשפר יחסם ליהודים. ואכן היו לזה השלכות .הוא לא יודע מי הבחור, יש למישהו רעיון איך אפשר לברר
Re: זיהוי אחד הנרצחים בפרעות תרפ"ט בחברון
תגלית: מכתבים מחברון תרפ“ט
SHLOMO TIKOCHINSKI·יום שני, 30 ביולי 2018
י"ח באב, יום מיוחד ועצוב בתולדות ישראל. להלן פוסט מיוחד לזכר בחור מיוחד:
אהרן דוד שיינברג ז"ל הי"ד. תלמיד ישיבת סלבודקה-חברון, שנרצח היום לפני 89 שנים בפרעות תרפ"ט, בתוך 26 תלמידי הישיבה, בתוך 67 יהודי חברון, בתוך 133 יהודים ברחבי הארץ.
מדובר בבחור אמריקאי מהעיר ממפיס-טנסי, בן 23 מבית לא דתי, שביצע מהלך מרדני, ואחרי תואר באוניברסיטה יוקרתית הלך ללמוד בישיבת ר' יצחק אלחנן בניו יורק. אחר כך החליט שהוא רוצה את 'הדבר האמיתי' ונסע לארץ ישראל לישיבת ’כנסת ישראל - סלבודקה‘ אשר בחברון. כמעט שנה למד שם, עד שנפל חלל בטבח תרפ"ט.
בדיוק השבוע הגיע לידי אוסף מכתביו ששלח למשפחתו באמריקה, באדיבות המשפחה ור' עקיבא מיילס רב קהילת 'ישראל הצעיר' בממפיס, המתעתד לפרסמם בשנה הקרובה, לקראת יובל ה-90 לאירועי תרפ"ט. כבר כמה ימים שאני קורא אותD7 בשקיקה, ולו ידעתי על כך בעת כתיבתי את ספרי על ישיבת סלבודקה, הייתי משלב במחקר נתונים מעניינים מתוכם.
על פי הרשימה אודותיו ב’ספר זכרון לקדושי ישיבת חברון‘ - תר“ץ, הוריו החילוניים של שיינברג התנגדו תחילה למהלך זה. עם זאת, עיון במכתביו שנחשפו עתה מלמד שהיחסים חזרו למסלולם. מכתביו הביתה מלאים רגש אינטימי משפחתי, עניני דואר, כספים, סיפורים, התעניינות בנעשה בבית, וסיפורים מן הנעשה בישיבה, בחברון, ובארץ ישראל בכלל. שנה אחת בלבד - תרפ"ט - למד שיינברג בישיבה, וכמעט את כולה הוא 'מכסה' בסיפוריו במכתביו השבועיים להוריו.
אולם הנקודה המרכזית היא ההתפעמות של הצעיר האמריקאי מגילוי האור, מן התורה והמוסר, מן הישיבה הארצישראלית, הליטאית, מחברון העניה, מן הארץ האקזוטית, הרחוקים כל כך מנעורי-השפע שלו. לא כל האמריקאים שבישיבת חברון היו כאלה מורדים ומבקשי דרך, רובם הגיעו בתמיכת הוריהם הליטאיים, להשתלם שנה או שנתיים בתורה בטרם ייצאו לעסקים, מהם שנתפסו לתורה והפכו רבנים, ומהם שצעדו במסלול התוכנית המקורית. תשעה מהם נהרגו בפרעות.
חלפו כמה עשורים, ויהדות אמריקה, כמו יהדות ארץ ישראל, השתנתה שינוי גדול. מרד נעורים, ובתוך כך מרד נעורים בכיוון החזרה בתשובה, התחזקות בתורה ובהלכה - הפכו חזון נפרץ. לפנינו אחת הסנוניות הראשונות והבודדות של תהליך זה, שהקדימה את זמנה במרידתה בתרבות השפע המערבית ובחרה בלימוד תורה ובחיי הישיבה.
ובכן, לרגל היארצייט של אהרן דוד הי"ד, אביא כאן קטעים נבחרים שתרגמתי מתוך מכתביו:
יום רביעי בלילה – כבר אחרי חצות ואני עייף מאד, אבל אני D7כריח את עצמי לכתוב את המילים האלה... עבודה פיסית מעולם לא עייפה אותי כמו המאמץ הנפשי כאן בישיבה. עם התקרב זמן השינה איני יכול כבר כמעט לעמוד על רגלי... אולם יחד עם תחושת עייפות זו יש לי סיפוק ואושר.. הן הגדלתי היום את ידיעותי בתורתו של הקב"ה. הזמן שלי כבר אינו מבוזבז כפי שהיה בעבר...
..דרך אגב, אתם יודעים ששמי השתנה עם הכניסה לישיבה? מנהג הישיבה קובע שכולם קוראים בשם פרטי יחד עם שם עיר המוצא, כאמצעי הזיהוי היחיד. למשל אליעזר "ביאליסטוקר"; חיים "ריגר"; משה "ברדיצ'בר"; שמחה זיסל "סלאבודקר" ועוד. השם האמיתי שלי כיום הוא אהרון דוד "ממפיסר". אבל החברים האירופים מתקשים להגות את זה, כמו את כל השמות האמריקניים, אז אני פשוט אהרון דוד 'האמריקנער'. כך זה עם כל האמריקאים כאן, כולם מכונים 'דער אמריקנערס'... הרוח הרווחת בישיבה היא אחת חברתית וידידותית, אבל זה די מצופה ביחס ללהקת 17 האמריקנים הצמודה..
... אמא, נא לשלוח לי את הפרטים הבאים: שמיכה אחת (את האדומה) כי קריר כאן למדי ועדיין מוקדם להחליט אם לקנות כאן שמיכה נוספת. שניים או שלושה סדינים. שתי מגבות אמבטיה גדולות. זוג מכנסיים ליומיום מהחנות, מידה 30 או 31. בנוסף, אנא שימו בחבילה גם שני ספרים עבריים מהמדף שלי, מורה נבוכים וכוזרי, וכמעט שכחתי, שלחו לי גם גליל גדול של חוט דנטלי. הדראגסטורס כאן לא שמעו על זה..
...עכשיו אדבר על חברון. העיר מחולקת בבירור בין העיר הישנה לחדשה. (מן הראוי שלא לכנות בכלל את חברון בשם 'עיר', אבל מאז הצטרפתי ל'לשכת המסחר' שלה.. אני חייב להתפאר!) עם הגיעך מירושלים ומבית לחם לחברון אתה נכנס מיד אל לב הרובע החדש, ומיד מקדמים את פניך מבני האבן הגדולים של הישיבה, ובתיהם היפים של הרב אפשטיין והרב סרנא, שני ראשי 'הפקולטה הסלבודקאית' בחברון.
ככל שאתה ממשיך עוד במורד הרחוב הראשי (אנחנו האמריקנים מכנים אותו "ברודווי") אתה מבחין כי כל הבתים עשויים אבן, אף לא אחד מעץ. הסיבה לכך ברורה, האבן כאן בשפע ואילו העץ נדיר. קל לדמיין עד כמה זה מוסיף ליופיה של העיר. כאשר מהלכים במורד "ברודווי", ישנם הרבה אתרים מעניינים המושכים את העין האמריקנית. אציין עובדה מעניינת: אתה נתקל בדמויות הנראות כבני אדם, אבל משהו בהן מתמיה.. תארו לכם הליכה ברחוב הראשי ולכל כיוון שאתם פונים אתם רואים כעין רוח רפאים, אפופת סדינים לבנים או שחורים.. בפרצופים מכוסים.. מסתבר שה'רוחות' הללו הן הנשים הערביות... גם הגמלים כאן בשפע, והם משמשים בהמות משא, בעיקר של נאדות מים. כל העיר עסוקה כאן במים וגוררת נאדות עור של מים, על חמורים ועל הכתפיים. ביומיים הראשונים לא הבנתי מדוע נושאים כאן בהמות על הכתף.. עד שתפסתי שמדובר בנאדות עור..
..עוד יומיים חנוכה. שקלתי לנסוע לתל אביב למשך כשבוע, אבל בסוף שיניתי את דעתי. אינני יכול לעזוב את הגמרא אף לא ליום אחד. אני חש אותה כמגנט חזק המחזיק אותי כאן בחברון. החלטתי בעז"ה להמתין עד סוף ה'זמן' המסתיים בפסח.
..בערב יום שני האחרון, אחד מהכנופיה האמריקאית, ברני כהן, חגג יום הולדת, בסעודה קטנה ו'משתה לאטקעס'. אינני זוכר ערב כל כך מהנה. כ-35 צעירים הסבו אל השולחן, בשירים, קטעי נגינה בכינור, 'וולדוויל' חובבני ונאומים רהוטים.. ממש הופתעתי מכמה מהנאומים המעולים שהושמעו באותו ערב של 'מסדר טוסטים ונאומים'.. לא דמיינתי כלל עד כמה בוגרת היא התבונה הטמונה במוחם של תלמידי הישיבה. כל בחור צעיר בן עשרים חמש יש לו כבר 'זקן מתושלח' בהתבגרות מנטלית. באמת נ=D7המתי מהנאומים המאולתרים הללו שלא היו מביישים את המוחות הגדולים בעולם..
..אתם שמים לב שקצת שכחתי את האנגלית שלי? כן, זו אינה בדיחה. אני מדבר עכשיו כמעט רק ביידיש עם קומץ של עברית, השפה נשכחה במהירות. תכלית העסקה היא: אנגלית תמורת עברית, כאשר היידיש זמנית היא ואמורה גם היא להיעלם..
..השבוע יותר מתמיד חשתי התקדמות עצומה בלימודי כאן. כאשר לומדים גמרא, מתנתקים מממד הזמן, לא חשים בהתקדמות הידע, בשינוי, עד שלפתע תופס אותך השינוי, השיפור, משהו כמו קרן אור פתאומית...
..תודה לאל, לא שומעים כאן בחברון זיקוקין או כל תופעה אחרת של חג המולד. (זה אחד היתרונות המשמעותיים של יישוב ערבי) הערבים מתעבים את הנוצרים בגלל הפעילות המיסיונרית שלהם, ובצדק.
..אנו מקימים קבוצת "משמר" של מספר אמריקנים, פירוש הדבר להעביר לילה או שניים בשבוע בלימוד רצוף עד הבוקר. לראות נחישות שכזו בנוער אמריקני ילידי – זה מעורר השראה. המוטו שלנו הוא 'אמריקן תלמודיסט – זהו תורה ויהדות לאמריקה'. מובטחני כי ההשראה והלהבה הרוחנית שניצתה כאן בעשרים הצעירים המוזרים האלה עוד תביא אור אלוהי ולימוד תורה ללבבות אמריקניים רבים בעתיד. בישיבות חברון, ניו יורק ושיקגו, מונח היסוד והתקווה הבלעדית ליהדות אמריקה. מיותר לומר שמגדלורים אלה של תורה הצילו את ספינת היהדות מן הים הסוער בעבר, והם עתידים להביא אותה לחוף מבטחים בהווה. אחחח.. אילו רק יכולתי לקחת קצת מרגשותי אלה המעלים לי עכשיו את הדופק.. לדחוס אותם לתוך קפסולות ולשלוח לכם הביתה... אילו רק יכולתי לפקוח את עיניכם שתראו את העולם כפי שהוא נוצר ועוצב על ידי הבורא, כמדרגה לעולם הנצח האלמותי! כסולם עם שלבים שבורים! איננו יכולים כמובן להקדיש את כל חיינו לתורה, אבל בהחלט ניתן להקדיש את החיים ליהדות. לא כולם יכולים להגיע לחברון, אבל אפשר בהחלט לעבוד את השם ולהתעלות בתורתו גם בממפיס..
..אושר ושביעות רצון – ארץ ישראל ותורה הם הגורמים: דף גמרא מוסיף לי משקל רב יותר מאשר "רק שתי כפות נוספות של מרק" –. "..דייב, רק עוד שניים!" - נשימה אחת של האוויר בחברון, וצעד אחד על אדמת חברון, מספקים לי חלבונים יותר מאשר טונות של תרד וגלונים של ויסקי בעבר..
..מחר, לפי הלוח הכללי, ימלאו לי 23 שנים, ואני מהרהר בחרטה: מדוע לא ביצעתי את המעבר לחברון או לישיבה אחרת לפני כמה שנים? התחלה מוקדמת משמעותה רבה בחייו של למדן. אבל בעזרת השם עוד אתגבר על הנכות הזאת, ואני מודה לו על שהוביל אותי אפילו בגיל זה למוסד כה גדול - ואולי מוטב שבאתי לכאן לאחר נסיבות שונות. ומעל הכל, אני מודה לקב"ה על שנתן לי הורים המוכנים לשתף פעולה עמי ולסייע בידי להגשים את רצון לבי.
..יהודים מכל פינות הארץ נוסעים מחר למירון, לרגל היארצייט של רבי שמעון בר יוחאי, אני וביל [ברמן] מתפתים מאד לבצע נסיעה זו, אבל יום או יומיים של לימוד יקרים לי מידי בשביל להחליפם אפילו בזה.
..וכדי להשלים לכם את הסצנה המאושרת שלי, אני שומע את קולותיהם העליזים של ילדי ארץ-ישראל שתחת לאור הירח. ילדים שלאושרם נולדו וגדלו בארץ. יש להם יתרון של סביבה אלוהית. גבעות הארץ - גבעות שאברהם ודוד צעדו עליהן - אוויר ואווירה של טוהר והשראה. הו, איך אני מקנא בהם - לא כל כך בגין עצמי - כי אני הרי כאן עכשיו, נושם את אותו האוויר, מתבונן באותה סביבה - אבל בגין כולכם, בשביל גי'רום - ואפילו בשביל ילדי העתידיים, אם קללת אלוהים תאלצני לעזוב את הארץ... אני שומע אותם משחקים ומתבדחים בעברית! הנה =D7רנש קטן נכנס לחדרי לבכות בלשון הקודש.. הנה הוא בא לספר לי את סיפורו העצוב. מה יש? אני שואל אותו בעברית. ובקול מייבב הוא עונה: 'אחותי לא מרשה לי לנשק אותה'.. מעולם לא בכיתי על דבר כזה, נכון אמא? לשמוע את הילדים האלה מדברים עברית (ובניב הספרדי הטהור!) לבי נמס בתוכי... השירים שלהם בעברית גומרים אותי...
מכתבו האחרון של שיינברג מתאר בפרוטרוט את תשעה-באב תרפ"ט. הוא מתאר בהתלהבות את ביקורו בכותל, מדמיין את ההרג שביצעו הרומאים ביום זה, מציין את נאום ר' בן ציון ידלר, את תהלוכת הבית"רים שמנתה 2000 צועדים, ואת המתח באויר בין יהודים וערבים עקב אירועי הכותל בשנה האחרונה ובתשעה באב...
לא חלף שבוע, וגם הוא הפך קרבן של הארץ הזו. הי"ד.
SHLOMO TIKOCHINSKI·יום שני, 30 ביולי 2018
י"ח באב, יום מיוחד ועצוב בתולדות ישראל. להלן פוסט מיוחד לזכר בחור מיוחד:
אהרן דוד שיינברג ז"ל הי"ד. תלמיד ישיבת סלבודקה-חברון, שנרצח היום לפני 89 שנים בפרעות תרפ"ט, בתוך 26 תלמידי הישיבה, בתוך 67 יהודי חברון, בתוך 133 יהודים ברחבי הארץ.
מדובר בבחור אמריקאי מהעיר ממפיס-טנסי, בן 23 מבית לא דתי, שביצע מהלך מרדני, ואחרי תואר באוניברסיטה יוקרתית הלך ללמוד בישיבת ר' יצחק אלחנן בניו יורק. אחר כך החליט שהוא רוצה את 'הדבר האמיתי' ונסע לארץ ישראל לישיבת ’כנסת ישראל - סלבודקה‘ אשר בחברון. כמעט שנה למד שם, עד שנפל חלל בטבח תרפ"ט.
בדיוק השבוע הגיע לידי אוסף מכתביו ששלח למשפחתו באמריקה, באדיבות המשפחה ור' עקיבא מיילס רב קהילת 'ישראל הצעיר' בממפיס, המתעתד לפרסמם בשנה הקרובה, לקראת יובל ה-90 לאירועי תרפ"ט. כבר כמה ימים שאני קורא אותD7 בשקיקה, ולו ידעתי על כך בעת כתיבתי את ספרי על ישיבת סלבודקה, הייתי משלב במחקר נתונים מעניינים מתוכם.
על פי הרשימה אודותיו ב’ספר זכרון לקדושי ישיבת חברון‘ - תר“ץ, הוריו החילוניים של שיינברג התנגדו תחילה למהלך זה. עם זאת, עיון במכתביו שנחשפו עתה מלמד שהיחסים חזרו למסלולם. מכתביו הביתה מלאים רגש אינטימי משפחתי, עניני דואר, כספים, סיפורים, התעניינות בנעשה בבית, וסיפורים מן הנעשה בישיבה, בחברון, ובארץ ישראל בכלל. שנה אחת בלבד - תרפ"ט - למד שיינברג בישיבה, וכמעט את כולה הוא 'מכסה' בסיפוריו במכתביו השבועיים להוריו.
אולם הנקודה המרכזית היא ההתפעמות של הצעיר האמריקאי מגילוי האור, מן התורה והמוסר, מן הישיבה הארצישראלית, הליטאית, מחברון העניה, מן הארץ האקזוטית, הרחוקים כל כך מנעורי-השפע שלו. לא כל האמריקאים שבישיבת חברון היו כאלה מורדים ומבקשי דרך, רובם הגיעו בתמיכת הוריהם הליטאיים, להשתלם שנה או שנתיים בתורה בטרם ייצאו לעסקים, מהם שנתפסו לתורה והפכו רבנים, ומהם שצעדו במסלול התוכנית המקורית. תשעה מהם נהרגו בפרעות.
חלפו כמה עשורים, ויהדות אמריקה, כמו יהדות ארץ ישראל, השתנתה שינוי גדול. מרד נעורים, ובתוך כך מרד נעורים בכיוון החזרה בתשובה, התחזקות בתורה ובהלכה - הפכו חזון נפרץ. לפנינו אחת הסנוניות הראשונות והבודדות של תהליך זה, שהקדימה את זמנה במרידתה בתרבות השפע המערבית ובחרה בלימוד תורה ובחיי הישיבה.
ובכן, לרגל היארצייט של אהרן דוד הי"ד, אביא כאן קטעים נבחרים שתרגמתי מתוך מכתביו:
יום רביעי בלילה – כבר אחרי חצות ואני עייף מאד, אבל אני D7כריח את עצמי לכתוב את המילים האלה... עבודה פיסית מעולם לא עייפה אותי כמו המאמץ הנפשי כאן בישיבה. עם התקרב זמן השינה איני יכול כבר כמעט לעמוד על רגלי... אולם יחד עם תחושת עייפות זו יש לי סיפוק ואושר.. הן הגדלתי היום את ידיעותי בתורתו של הקב"ה. הזמן שלי כבר אינו מבוזבז כפי שהיה בעבר...
..דרך אגב, אתם יודעים ששמי השתנה עם הכניסה לישיבה? מנהג הישיבה קובע שכולם קוראים בשם פרטי יחד עם שם עיר המוצא, כאמצעי הזיהוי היחיד. למשל אליעזר "ביאליסטוקר"; חיים "ריגר"; משה "ברדיצ'בר"; שמחה זיסל "סלאבודקר" ועוד. השם האמיתי שלי כיום הוא אהרון דוד "ממפיסר". אבל החברים האירופים מתקשים להגות את זה, כמו את כל השמות האמריקניים, אז אני פשוט אהרון דוד 'האמריקנער'. כך זה עם כל האמריקאים כאן, כולם מכונים 'דער אמריקנערס'... הרוח הרווחת בישיבה היא אחת חברתית וידידותית, אבל זה די מצופה ביחס ללהקת 17 האמריקנים הצמודה..
... אמא, נא לשלוח לי את הפרטים הבאים: שמיכה אחת (את האדומה) כי קריר כאן למדי ועדיין מוקדם להחליט אם לקנות כאן שמיכה נוספת. שניים או שלושה סדינים. שתי מגבות אמבטיה גדולות. זוג מכנסיים ליומיום מהחנות, מידה 30 או 31. בנוסף, אנא שימו בחבילה גם שני ספרים עבריים מהמדף שלי, מורה נבוכים וכוזרי, וכמעט שכחתי, שלחו לי גם גליל גדול של חוט דנטלי. הדראגסטורס כאן לא שמעו על זה..
...עכשיו אדבר על חברון. העיר מחולקת בבירור בין העיר הישנה לחדשה. (מן הראוי שלא לכנות בכלל את חברון בשם 'עיר', אבל מאז הצטרפתי ל'לשכת המסחר' שלה.. אני חייב להתפאר!) עם הגיעך מירושלים ומבית לחם לחברון אתה נכנס מיד אל לב הרובע החדש, ומיד מקדמים את פניך מבני האבן הגדולים של הישיבה, ובתיהם היפים של הרב אפשטיין והרב סרנא, שני ראשי 'הפקולטה הסלבודקאית' בחברון.
ככל שאתה ממשיך עוד במורד הרחוב הראשי (אנחנו האמריקנים מכנים אותו "ברודווי") אתה מבחין כי כל הבתים עשויים אבן, אף לא אחד מעץ. הסיבה לכך ברורה, האבן כאן בשפע ואילו העץ נדיר. קל לדמיין עד כמה זה מוסיף ליופיה של העיר. כאשר מהלכים במורד "ברודווי", ישנם הרבה אתרים מעניינים המושכים את העין האמריקנית. אציין עובדה מעניינת: אתה נתקל בדמויות הנראות כבני אדם, אבל משהו בהן מתמיה.. תארו לכם הליכה ברחוב הראשי ולכל כיוון שאתם פונים אתם רואים כעין רוח רפאים, אפופת סדינים לבנים או שחורים.. בפרצופים מכוסים.. מסתבר שה'רוחות' הללו הן הנשים הערביות... גם הגמלים כאן בשפע, והם משמשים בהמות משא, בעיקר של נאדות מים. כל העיר עסוקה כאן במים וגוררת נאדות עור של מים, על חמורים ועל הכתפיים. ביומיים הראשונים לא הבנתי מדוע נושאים כאן בהמות על הכתף.. עד שתפסתי שמדובר בנאדות עור..
..עוד יומיים חנוכה. שקלתי לנסוע לתל אביב למשך כשבוע, אבל בסוף שיניתי את דעתי. אינני יכול לעזוב את הגמרא אף לא ליום אחד. אני חש אותה כמגנט חזק המחזיק אותי כאן בחברון. החלטתי בעז"ה להמתין עד סוף ה'זמן' המסתיים בפסח.
..בערב יום שני האחרון, אחד מהכנופיה האמריקאית, ברני כהן, חגג יום הולדת, בסעודה קטנה ו'משתה לאטקעס'. אינני זוכר ערב כל כך מהנה. כ-35 צעירים הסבו אל השולחן, בשירים, קטעי נגינה בכינור, 'וולדוויל' חובבני ונאומים רהוטים.. ממש הופתעתי מכמה מהנאומים המעולים שהושמעו באותו ערב של 'מסדר טוסטים ונאומים'.. לא דמיינתי כלל עד כמה בוגרת היא התבונה הטמונה במוחם של תלמידי הישיבה. כל בחור צעיר בן עשרים חמש יש לו כבר 'זקן מתושלח' בהתבגרות מנטלית. באמת נ=D7המתי מהנאומים המאולתרים הללו שלא היו מביישים את המוחות הגדולים בעולם..
..אתם שמים לב שקצת שכחתי את האנגלית שלי? כן, זו אינה בדיחה. אני מדבר עכשיו כמעט רק ביידיש עם קומץ של עברית, השפה נשכחה במהירות. תכלית העסקה היא: אנגלית תמורת עברית, כאשר היידיש זמנית היא ואמורה גם היא להיעלם..
..השבוע יותר מתמיד חשתי התקדמות עצומה בלימודי כאן. כאשר לומדים גמרא, מתנתקים מממד הזמן, לא חשים בהתקדמות הידע, בשינוי, עד שלפתע תופס אותך השינוי, השיפור, משהו כמו קרן אור פתאומית...
..תודה לאל, לא שומעים כאן בחברון זיקוקין או כל תופעה אחרת של חג המולד. (זה אחד היתרונות המשמעותיים של יישוב ערבי) הערבים מתעבים את הנוצרים בגלל הפעילות המיסיונרית שלהם, ובצדק.
..אנו מקימים קבוצת "משמר" של מספר אמריקנים, פירוש הדבר להעביר לילה או שניים בשבוע בלימוד רצוף עד הבוקר. לראות נחישות שכזו בנוער אמריקני ילידי – זה מעורר השראה. המוטו שלנו הוא 'אמריקן תלמודיסט – זהו תורה ויהדות לאמריקה'. מובטחני כי ההשראה והלהבה הרוחנית שניצתה כאן בעשרים הצעירים המוזרים האלה עוד תביא אור אלוהי ולימוד תורה ללבבות אמריקניים רבים בעתיד. בישיבות חברון, ניו יורק ושיקגו, מונח היסוד והתקווה הבלעדית ליהדות אמריקה. מיותר לומר שמגדלורים אלה של תורה הצילו את ספינת היהדות מן הים הסוער בעבר, והם עתידים להביא אותה לחוף מבטחים בהווה. אחחח.. אילו רק יכולתי לקחת קצת מרגשותי אלה המעלים לי עכשיו את הדופק.. לדחוס אותם לתוך קפסולות ולשלוח לכם הביתה... אילו רק יכולתי לפקוח את עיניכם שתראו את העולם כפי שהוא נוצר ועוצב על ידי הבורא, כמדרגה לעולם הנצח האלמותי! כסולם עם שלבים שבורים! איננו יכולים כמובן להקדיש את כל חיינו לתורה, אבל בהחלט ניתן להקדיש את החיים ליהדות. לא כולם יכולים להגיע לחברון, אבל אפשר בהחלט לעבוד את השם ולהתעלות בתורתו גם בממפיס..
..אושר ושביעות רצון – ארץ ישראל ותורה הם הגורמים: דף גמרא מוסיף לי משקל רב יותר מאשר "רק שתי כפות נוספות של מרק" –. "..דייב, רק עוד שניים!" - נשימה אחת של האוויר בחברון, וצעד אחד על אדמת חברון, מספקים לי חלבונים יותר מאשר טונות של תרד וגלונים של ויסקי בעבר..
..מחר, לפי הלוח הכללי, ימלאו לי 23 שנים, ואני מהרהר בחרטה: מדוע לא ביצעתי את המעבר לחברון או לישיבה אחרת לפני כמה שנים? התחלה מוקדמת משמעותה רבה בחייו של למדן. אבל בעזרת השם עוד אתגבר על הנכות הזאת, ואני מודה לו על שהוביל אותי אפילו בגיל זה למוסד כה גדול - ואולי מוטב שבאתי לכאן לאחר נסיבות שונות. ומעל הכל, אני מודה לקב"ה על שנתן לי הורים המוכנים לשתף פעולה עמי ולסייע בידי להגשים את רצון לבי.
..יהודים מכל פינות הארץ נוסעים מחר למירון, לרגל היארצייט של רבי שמעון בר יוחאי, אני וביל [ברמן] מתפתים מאד לבצע נסיעה זו, אבל יום או יומיים של לימוד יקרים לי מידי בשביל להחליפם אפילו בזה.
..וכדי להשלים לכם את הסצנה המאושרת שלי, אני שומע את קולותיהם העליזים של ילדי ארץ-ישראל שתחת לאור הירח. ילדים שלאושרם נולדו וגדלו בארץ. יש להם יתרון של סביבה אלוהית. גבעות הארץ - גבעות שאברהם ודוד צעדו עליהן - אוויר ואווירה של טוהר והשראה. הו, איך אני מקנא בהם - לא כל כך בגין עצמי - כי אני הרי כאן עכשיו, נושם את אותו האוויר, מתבונן באותה סביבה - אבל בגין כולכם, בשביל גי'רום - ואפילו בשביל ילדי העתידיים, אם קללת אלוהים תאלצני לעזוב את הארץ... אני שומע אותם משחקים ומתבדחים בעברית! הנה =D7רנש קטן נכנס לחדרי לבכות בלשון הקודש.. הנה הוא בא לספר לי את סיפורו העצוב. מה יש? אני שואל אותו בעברית. ובקול מייבב הוא עונה: 'אחותי לא מרשה לי לנשק אותה'.. מעולם לא בכיתי על דבר כזה, נכון אמא? לשמוע את הילדים האלה מדברים עברית (ובניב הספרדי הטהור!) לבי נמס בתוכי... השירים שלהם בעברית גומרים אותי...
מכתבו האחרון של שיינברג מתאר בפרוטרוט את תשעה-באב תרפ"ט. הוא מתאר בהתלהבות את ביקורו בכותל, מדמיין את ההרג שביצעו הרומאים ביום זה, מציין את נאום ר' בן ציון ידלר, את תהלוכת הבית"רים שמנתה 2000 צועדים, ואת המתח באויר בין יהודים וערבים עקב אירועי הכותל בשנה האחרונה ובתשעה באב...
לא חלף שבוע, וגם הוא הפך קרבן של הארץ הזו. הי"ד.
Re: זיהוי אחד הנרצחים בפרעות תרפ"ט בחברון
מעניין.
יישר כח
יישר כח
Re: זיהוי אחד הנרצחים בפרעות תרפ"ט בחברון
מדהים! תודה הרב ספרן על האדיבות וההעתקה
האם ידוע אם הוריו חזרו בתשובה?
האם ידוע אם הוריו חזרו בתשובה?
Re: זיהוי אחד הנרצחים בפרעות תרפ"ט בחברון
ראיתי פעם בארכיון הישיבה מכתב -מקורי- של אב אמריקאי, ששיכל את בנו רח''ל בפרעות. המכתב ממוען לראש הישיבה, והוא מבקש ממנו אם יוכלו נא ידידיו של בנו הי''ד, לכתוב לאב מה היה עם בנו בשעותיו האחרונות.
נוייירא!!
נוייירא!!
Re: זיהוי אחד הנרצחים בפרעות תרפ"ט בחברון
מן הדרום כתב:כידוע היו כמה בחורים אמריקאים שנרצחו, [אחד מהם יעקב וקסלר גיסו של הרב זולטי] שמתי [ברשת] נכדו של הרב פרנק שהיה בחור אחד שאביו היה בעל תפקיד באמריקה ועקב רציחתו השקיע רבות כדי שהאמריקאים ילחצו על האנגלים לשפר יחסם ליהודים. ואכן היו לזה השלכות .הוא לא יודע מי הבחור, יש למישהו רעיון איך אפשר לברר
אולי הכוונה להרב אפרים עפשטיין משיקגו - אחיו של הרמ"מ - שבנו נרצח בחברון הי"ד. ר' אפרים היה רב פעיל באמריקא, ואולי הוא המדובר כאן.
-
אשכול ישן על קדושי תרפ"ט
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=35557
Re: זיהוי אחד הנרצחים בפרעות תרפ"ט בחברון
הבחור בנימין הורביץ הי"ד מברוקלין שנהרג בחברון
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 145 אורחים