רמב"ם הלכות תשובה פרק ב
כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם
החושב כתב:רמב"ם הלכות תשובה פרק ב
כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם
וכעין זה כותב ר' יונה. שראשית התשובה של איש כזה - לעזוב את החטא, ורק אחר כך הוידוי והחרטה.
אני הייתי מעמיד את השאלה כך:
ודאי שזה לא תשובה שמועילה למחוק את העוון לגמרי. אבל השאלה, האם במצב כזה אין טעם כלל שאדם יעסוק בוידוי וחרטה?
ואם תאמר שאין לו לעשות וידוי בינתיים, יש לעיין באחד שבכוחו להמעיט בעבירה. דרך משל, הוא מספר לשון הרע 10 פעמים ביום בממוצע. ברור לו שלא יכול לחדול מזה לגמרי (כלומר, הוא לא מוצא בעצמו מספיק כוחות לזה). אבל הוא יכול להמעיט בעבירה ומעתה והלאה יספר רק 5 פעמים ביום. האם עזיבה חלקית פותחת דרך לוידוי?
עובדיה חן כתב:החושב כתב:רמב"ם הלכות תשובה פרק ב
כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ, וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם
וכעין זה כותב ר' יונה. שראשית התשובה של איש כזה - לעזוב את החטא, ורק אחר כך הוידוי והחרטה.
אני הייתי מעמיד את השאלה כך:
ודאי שזה לא תשובה שמועילה למחוק את העוון לגמרי. אבל השאלה, האם במצב כזה אין טעם כלל שאדם יעסוק בוידוי וחרטה?
ואם תאמר שאין לו לעשות וידוי בינתיים, יש לעיין באחד שבכוחו להמעיט בעבירה. דרך משל, הוא מספר לשון הרע 10 פעמים ביום בממוצע. ברור לו שלא יכול לחדול מזה לגמרי (כלומר, הוא לא מוצא בעצמו מספיק כוחות לזה). אבל הוא יכול להמעיט בעבירה ומעתה והלאה יספר רק 5 פעמים ביום. האם עזיבה חלקית פותחת דרך לוידוי?
למה זה לא גמר בליבו? הוא מצידו כאמור מאוד רוצה וכרגע גמר בליבו לעזוב את החטא בשעת התשובה.רק הוא לא משקר את עצמו הוא יודע מנסיון העבר שזה יכול לחזור בעתיד.השאלה האם אין תשובה בכה"ג?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 29 אורחים