לענין כתב:כפי העומד בזכרוני בדקתי פעם מהיכן התקבל אצל בני התורה ענין האריכות בתפילה, ונתברר לי כי מרן החזו''א היה מעודדו [והיה מזכיר לדברי חז''ל אודות המאריך בתפלתו], ואיני זוכר המקורות עתה.
גיזונטע קאפ כתב:שמעתי מהגר"ש פינקוס חודש לפני פטירתו, הוא דיבר באזכרה לחמיו הגר"מ מן זצ"ל.
הוא דיבר על זה שכשחמיו זצ"ל היה מגיע לקריאת שמע היה שם את ידו על העינים, אומר מוריד וממשיך, בלי אריכויות ובלי פרצופים, אותו דבר בשמונה עשרה מתפלל בפשטות בלי אריכות יתירה ובלי פרצופים מיוחדים.
לעומת זאת אני מגיע לקריאת שמע אני עושה פרצוף של ריכוז וכיוצ"ב, וכן בשמונ"ע,
אם תשאלו מי יותר גדול אני או חמי, נראה שאני, הקריאת שמע שלי קולות וברקים, השמונה עשרה אותו דבר
אבל האמת היא, אמר הגר"ש זצ"ל חמי היה דבוק כל חייו בבורא עולם, ממילא כשמגיע לקריאת שמע הוא שם יד על העינים ויש לו את הבורא עולם, אותו דבר בשמונה עשרה, ובלימוד, הוא בלאו הכי מחובר לבורא עולם,
אבל אני הראש שלי נמצא בכל מקום חוץ מהבורא עולם, כשאני מגיע לקריאת שמע אני צריך לעשות פרצופים להצליח להתרכז ולחשוב על הקב"ה, אותו דבר בשמונה עשרה, המחשבה בורחת לכל הכיוונים ומנסים להתרכז על ידי כל מיני אמצעים, חמי זצ"ל לעומת זאת היה שקוע בעבודת ה' שלא היה נצרך לזה.
אלו דבריו.
רבי ישראל בעל שם אמר, כשאדם טובע בנהר והוא מראה כמה תנועות שיוציא עצמו מן המים השוטפים אותו, בוודאי הרואים אותו לא יתלוצצו עליו ועל תנועתו, כן כשמתפלל ועושה תנועות אין להתלוצץ עליו, שהוא מציל עצמו ממים הזדונים שהם הקליפות ומחשבות זרות הבאים לבטלו ממחשבתו בתפילתו.
חבר פורום אוצר החכמה כתב:
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:
המתפלל כמי שיושב תוך המלים ומוצץ את פירושם עד בוש, ולא זז למלה הבאה עד שנתחוור לו בדעתו הכוונה של המלה שהוא עומד, זהו עשיית תפלתו תחנונים כדבעי.
כי הגאון ז"ל הוי מנגן מראש חודש אלול בחול עד אחר יום הכיפורים בברוך שאמר כמעט שעה אחת (הלכות תפילה אות ד)
והי' מנגן בברוך שאמר כנגד שלש חלקי שעה לבד שאר מזמורים שלא אמר במהירות (הלכות תפילה אות טז)
דודי צח כתב:ליטוואק פון בודאפעסט כתב:
המתפלל כמי שיושב תוך המלים ומוצץ את פירושם עד בוש, ולא זז למלה הבאה עד שנתחוור לו בדעתו הכוונה של המלה שהוא עומד, זהו עשיית תפלתו תחנונים כדבעי.
כלומר, בעל כישרון שיכול לכלול כל הפירושים ולקלוט אותם בקצרה, כשהוא גם 'מוצץ' את הכל על אתר, האם לדעתך אינו יכול להאריך בתפילה???
ואם כן, מאריכי השמו"ע הם בדרך כלל פחות מוכשרים ובעלי קליטה קשה??
אם אתה סובר כן, לא פסעת על מפתן התפילה!! שאינה עניין של שכל והבנה או לומדות, אלא של התבוננות רגשית. נכון שהרבה בעלי שכל פחות נרגשים בהתפעלות הנפש, כי זהו אופיים הבסיסי והטבעי, אבל ודאי יש המון מוכשרים ברמות, בעלי קליטה וראש פנטיום, ועדיין בעלי רגש למופת, שופכים את 'ליבם' (לא את ראשם) בתפילתם כדבעי.
אם בעל הלקט יושר כותב על תפילת רבו בעל "תרומת הדשן" בימי חודש אלול:כי הגאון ז"ל הוי מנגן מראש חודש אלול בחול עד אחר יום הכיפורים בברוך שאמר כמעט שעה אחת (הלכות תפילה אות ד)
ועוד שם:והי' מנגן בברוך שאמר כנגד שלש חלקי שעה לבד שאר מזמורים שלא אמר במהירות (הלכות תפילה אות טז)
חברי בן ישיבה נאלם דום כשהראיתי לו הדברים הנ"ל, בפתע פתאום התחוור לו כי אריכות בתפילה אין מקורה באסכולת מכווני הכוונות ומייחדי ייחודים, או לבעלי מלבושי שיראין, ואף לא למחדשי 'מחשבה ולומדות' באמצע התפילה (כדברי הגר"ש ולבה שבזמנינו תפילה 'טובה' היינו שנתחוור לנו איזה חידוש באמצע התפילה...), אלא יש מושג של 'התעוררות' בעת התפילה, אף לאותו גדול בקי וחריף ממעמידי ההלכה באשכנז (טיפוסים קרירים ומאופקים?) לפני 600 שנה
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 10 אורחים