מחלוקת בהלכה למשה מסיני -מעניני דיומא

[עינא דשפיר חזי]

ידועים דברי הרמב"ם שאין מחלוקת בהלכה למשה מסיני.

ויש להקשות שהרי כתב הרמב"ן במלחמות בסוכה(יז. ד"ה וראיתי) שלמ"ד שסכך פסול פוסל בארבע אמות א"צ להגיע לדין של דופן עקומה, וכיון שסתמא דגמרא בכמה מקומות מזכירה דין זה משמע דהלכה לא כך, אלא סכך פסול פוסל בארבעה טפחים. עכ"פ נמצאנו למדים שישנה מחל' האם ינאמרה הלמ"מ כזו, איך הדברים מתיישבים עם דברי הרמב"ם.

[בברכה המשולשת]

ידועים דברי הרמב"ם שאין מחלוקת בהלכה למשה מסיני.

ויש להקשות שהרי כתב הרמב"ן במלחמות בסוכה(יז. ד"ה וראיתי) שלמ"ד שסכך פסול פוסל בארבע אמות א"צ להגיע לדין של דופן עקומה, וכיון שסתמא דגמרא בכמה מקומות מזכירה דין זה משמע דהלכה לא כך, אלא סכך פסול פוסל בארבעה טפחים. עכ"פ נמצאנו למדים שישנה מחל' האם ינאמרה הלמ"מ כזו, איך הדברים מתיישבים עם דברי הרמב"ם.

זכורני שהחוות יאיר כתב שאין כמעט הלמ"מ שאין בה מחלוקת (ומנה הרבה דוגמאות)

[החושב]

אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, הלכה למשה מסיני [המתחיל בטור שסה]
ב. מחלוקת ושכחה בהלמ"מ. דברים שהם הלכה למשה מסיני, כתבו ראשונים שאין בהם מחלוקת67, וכל דבר שתמצא בו מחלוקת בידוע שאינו קבלה ממשה רבנו68. ויש מהראשונים סוברים שיש מחלוקת בדבר שהוא הלכה למשה מסיני69. ואחרונים כתבו ממקומות רבים בתלמוד שיש מחלוקת בהלכה למשה מסיני70, וכתבו שאם זה שאמר את ההלכה אמר בפירוש שהלכה זו מסורת בידו שהיא הלכה למשה מסיני, לא יתכן שיחלוקו עליו חבריו71, אבל אם אמר ההלכה בסתם, אף על פי שהגמרא מפרשת דבריו שזו הלכה למשה מסיני, אפשר שחבריו לא ידעו זה וחלקו עליו72, וכן כתבו בכוונת האומרים שלא מצינו מחלוקת בהלמ"מ, היינו שאין מחלוקת בעיקר הדבר, שזה יאמר טמא וזה טהור, או אסור ומותר כשר ופסול, כדרך החולקים, אבל אפשר שיחלקו בפרטים של ההלכה ובענפים המסתעפים ממנה73. ויש שכתבו שאפשר שתהיה מחלוקת בהלמ"מ כשהחולק מודה בדין עצמו, אלא שסובר שאינו הלכה למשה מסיני אלא [טור שעא] נלמד בדרך מדרכי הדרשות, או שהוא מדרבנן, אבל שיהא זה מתיר לגמרי וזה אוסר לא מצינו בהלכה למשה מסיני74.
יש שכתבו שלא קיבל משה מסיני אלא כלל ההלכה, אבל לא הפרטים, כגון בשיעורים, שלא פירט לו הקדוש ברוך הוא השיעור של כל דבר ודבר, לחייב את אוכל חלב ודם ונותר* וכיוצא בכזית והאוכל ביום הכפורים בככותבת וכדומה, אלא שהשיעורים נמסרו למשה דרך כלל, ששיעורי אוכלים יש מהם כזית וכביצה וככותבת, והוצאת שבת שיעור חיובה כשהוציא בשיעור המועיל, ונמסר הדבר בידי חכמים מהו שיעור המועיל בכל דבר, ומתוך כך נולדה מחלוקת בפרטי השיעורים75, וכן נמסרו בהלכה למשה מסיני בדרך כלל שמנה סוגי טרפות, נקובה וחסרה וכו', וחכמים הוציאו לאור פרטי הטרפות באיזה אבר פוסל נקב ובכמה ובאיזה חסרון וכיוצא76. אבל יש שגם פרטי השיעורים הם הלמ"מ, כמו חצי לוג שמן לתודה ורביעית לוג שמן לנזיר ואחד עשר יום שבין נדה לנדה77.
בכמה הלכות למשה מסיני אמרו שניתנו בקבלה למשה מסיני ונשתכחו וחזרו אחר כך ויסדום, כמו שיעורים של עונשין - באיזה שיעור של אכילות אסורות חייב עונש - הלכה למשה מסיני הם, ושכחום וחזרו בית דינו של יעבץ - עתניאל בן קנז78 - ויסדום79. וכן אמרו באותיות מנצפ"ך שניתנו מהלכה למשה מסיני80 ושכחום וחזרו [טור שעב] צופים - נביאי הדורות81 - ויסדום82. וכן אמרו בערבה, בזמן שבית המקדש קיים, שנוהגת מהלכה למשה מסיני ונשתכחה וחזרו נביאים ויסדוה83. וכן אמרו בדין שני מיני שעורים לפאה* שהלכה למשה מסיני היתה בידם ושכחוה וחזרו והוזכרו84. ואמרו שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה, ואחת מהן חטאת שמתו בעליה85, שהיא הלכה למשה מסיני86. אף ההלכות שאמרו שכחום וחזרו ויסדום87, יש שכתבו שהם מכלל שלשת אלפים ההלכות88. ויש שכתב שאלו שלשת אלפים הלכות שנשתכחו, וחטאת שמתו בעליה בכלל, כשחזרו בית דין אחר כך וגזרו עליהן, לא בתורת הלמ"מ גזרו, ולכן יכול בי"ד אחר לבטלן89.
____________________________
אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך ט, הלכה למשה מסיני [המתחיל בטור שסה]
67. הרמב"ם בהקדמה לפהמ"ש ובממרים פ"א ה"ג, ועי' סהמ"צ שורש ב בפירושים המקובלים; תוס' יבמות עז ב ד"ה הלכה; שו"ת הריב"ש החדשות סי' יז; תוי"ט סוכה פ"ד מ"ט ותמורה פ"ג מ"ג. ועי' רש"י שבת נז א סוד"ה הא נמי וסוכה לח א ד"ה באמת ומהר"ם לובלין שבת קלב א ד"ה ור' יוחנן, ועי' הגהות מהרצ"ח נדה טו א.
68. רמב"ם ממרים שם.
69. עי' תוס' יומא עט ב ד"ה לומר תימה אמאי לא קאמר בהלמ"מ פליגי כו' ומנחות צב ב ד"ה גירסא ורמב"ן בהשגות לסהמ"צ שורש א.
70. עי' בארוכה בשו"ת חו"י סי' קצב.
71. עי' יבמות עו ב וכריתות טו ב אם הלכה היא נקבל.
72. שו"ת חו"י סי' קצב אות כה בפי' ד' התוס' יבמות עז ב. ועי' מהדו"ב למהרש"א יבמות שם ויבין שמועה כלל נב וארעא דרבנן סי' א אות ג, ועי' להלן: לשונות הלמ"מ.
73. חו"י שם בסוף התשו', וכ"כ מהרצ"ח בתורת נביאים במאמר תורה שבעל פה.
[טור שעא] 74. מהרצ"ח שם. ועי' מו"ק ד א ונדה עג א לר"ע קראי לר' ישמעאל הלכתא.
75. ס' מסכת הלמ"מ לר' שלמה רפאל יהודה ליאון ע"פ רמב"ם טומאת מת פ"ב ה"ב ועוד.
76. פליתי סי' כט ס"ק ג. ועי' הרצ"ח שם ובהגהותיו לב"ק יז ב ויומא פ א.
77. מנחות פט א. ועי' רמב"ם מאכלות אסורות פ"ב הי"א שיעורים ומחלוקתם הלמ"מ ור"ל חילוקי השיעורים, עי"ש בהגה שבגליון ובתורת נביאים שם בהגה.
78. רש"י, ע"פ תמורה טז א.
79. יומא פ א.
80. ירושלמי מגילה פ"א ה"ט ומד"ר בראשית פ"א.
[טור שעב] 81. רש"י מגילה ב ב.
82. שבת קד א ומגילה שם. ועי' שו"ת חו"י סי' קצב אות סו שבמד"ר שם ר"ל ג"כ ששכחום ויסדום, וכ"כ בפ"מ מגילה שם בפי' הירושלמי שם.
83. סוכה מד א, לפי' ר"ח שם וכן לפי' ר"ת בתוס' שם שגם במסקנא נשאר כך, עי' מהרש"א ומהרש"ל לד' התוס', אלא שהר"ח כ"כ בגבולים בזמן המקדש ולר"ת אף במקדש. ועי' רש"י שם שלפירושו במסקנא חזרו מהתי' של שכחום וכו'. וע"ע ערבה.
84. ירושלמי פאה פ"ב ה"ד ופ"מ שם.
85. תמורה טז א.
86. עי' תמורה יח א ורמב"ם פסולי המוקדשין פ"ד ה"א, וע"ע חטאות המתות. ועי' ס' מלאכת חושב לתמורה טז אם הלכות אלו הוחזרו ג"כ ע"י עתניאל בן קנז בפלפולו כמו שאמרו בגמ' שם על ק"ו וגז"ש שנשתכחו.
87. עי' לעיל במנצפ"ך ועוד.
88. מהרש"א שבת קד א בחא"ג ד"ה דאפילו בימי יהושע.
89. מרה"פ שבת פ"א ה"ד ד"ה חמש חטאות. ועי' שו"ת חו"י סי' קצב שהבין בד' הרמב"ם בהקדמת פהמ"ש שבהלמ"מ לא יתכן שכחה, והאריך להשיב עליו אבל כבר העירו שאין נמצא כן כלל בפהמ"ש, עי' מהרצ"ח בתורת נביאים מאמר תושבע"פ עמ' יח וביברפלד בקונט' ואלו ההלכות בחלק הלועזי עמ' 26 - 27.

[שמואל אריאל]

רצ"ב קטע מספרי "נטע בתוכנו", העוסק בשאלה זו של קיומה של מחלוקת בהל"מ, וביאור דברי הרמב"ם.
(ההקשר של הקטע הוא השאלה האם יש בידינו מדד להבחין בין דין שהתקבל בסיני לדין שנלמד על ידי חכמים. החלק הרלוונטי לשירשור מתחיל לקראת סוף העמוד הראשון בצילום.)

[פלוריש]

רצ"ב קטע מספרי "נטע בתוכנו", העוסק בשאלה זו של קיומה של מחלוקת בהל"מ, וביאור דברי הרמב"ם.
(ההקשר של הקטע הוא השאלה האם יש בידינו מדד להבחין בין דין שהתקבל בסיני לדין שנלמד על ידי חכמים. החלק הרלוונטי לשירשור מתחיל לקראת סוף העמוד הראשון בצילום.)

ההסבר ברמב"ם ברור וישר עד שפלא איך הקושיה כ"כ מפורסמת בתור צ"ע שאין לו תשובה

[שברי לוחות]

מי מבאר בכוונת הרמב"ם שלא יתכן שתהיה מחלוקת בעצם ההלכה למשה מסיני, היינו אם נאמרה הלכה זו או לאו, ולכו"ע נאמרה הלכה זו אבל אפשר דפליגי בפרטי ההלכה, מה היתה ההלכה למשה בענין זה.
שו"ר כן בשדי חמד בשם שרשי הים

[ישנו]

רצ"ב קטע מספרי "נטע בתוכנו", העוסק בשאלה זו של קיומה של מחלוקת בהל"מ, וביאור דברי הרמב"ם.
(ההקשר של הקטע הוא השאלה האם יש בידינו מדד להבחין בין דין שהתקבל בסיני לדין שנלמד על ידי חכמים. החלק הרלוונטי לשירשור מתחיל לקראת סוף העמוד הראשון בצילום.)

ההסבר ברמב"ם ברור וישר עד שפלא איך הקושיה כ"כ מפורסמת בתור צ"ע שאין לו תשובה

לא מובן, הרמב"ם הרי מביא את יש מי שפירש (הראב"ד הראשון) שהמחלוקות נוצרו ע"י תלמידים שלא שימשו כל צרכם, ונשכחה המסורת, והוא חולק על כך בתוקף, כלומר שטענתו היא שלא תיתכן שהמחלוקת נוצרה ע"יש כחת המסורת, וברור שכוונתו היא שלא רק כאשר אחד בא עם מסורת לא חולקים עליו.

[ביקורת תהיה]

ז"ל ביאור הלכה בסימן תרלד בהתייחס לדברי פרי מגדים:

מַה שֶּׁכָּתַב דְּכֹל שֶׁאֵין שִׁבְעָה עַל שִׁבְעָה מִן הַתּוֹרָה פְּסוּלָה דְּהוּא הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי, לָא נְהִירָא, דְּיָדוּעַ מַה שֶּׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם דְּבַהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי אֵין בָּהּ מַחֲלֹקֶת, וּבָזֶה פְּלִיגִי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא.

[שמואל אריאל]

רצ"ב קטע מספרי "נטע בתוכנו", העוסק בשאלה זו של קיומה של מחלוקת בהל"מ, וביאור דברי הרמב"ם.
(ההקשר של הקטע הוא השאלה האם יש בידינו מדד להבחין בין דין שהתקבל בסיני לדין שנלמד על ידי חכמים. החלק הרלוונטי לשירשור מתחיל לקראת סוף העמוד הראשון בצילום.)

ההסבר ברמב"ם ברור וישר עד שפלא איך הקושיה כ"כ מפורסמת בתור צ"ע שאין לו תשובה

לא מובן, הרמב"ם הרי מביא את יש מי שפירש (הראב"ד הראשון) שהמחלוקות נוצרו ע"י תלמידים שלא שימשו כל צרכם, ונשכחה המסורת, והוא חולק על כך בתוקף, כלומר שטענתו היא שלא תיתכן שהמחלוקת נוצרה ע"יש כחת המסורת, וברור שכוונתו היא שלא רק כאשר אחד בא עם מסורת לא חולקים עליו.

הדעה שהרמב"ם שולל סוברת שכל אחד מן הצדדים בא בשם הקבלה - שהאחד טוען שהקבלה היא א' והשני טוען שהקבלה היא ב'. זו לשונו:

הקדמת הרמב"ם למשנה
אבל סברת מי שחשב שגם הדינים שיש בהם מחלוקת קבלה ממשה, ונפלה בהם מחלוקת מחמת טעות בקבלה או שכחה, ושהאחד צודק בקבלתו והשני טעה בקבלתו, או ששכח, או שלא שמע מרבו כל מה שצריך לשמוע, ומביא ראיה לכך מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות, הנה זה חי ה' דבר מגונה ומוזר מאד, והוא דבר בלתי נכון ולא מתאים לכללים, וחושד באנשים שמהם קבלנו את התורה, וכל זה בטל.

וכנגד זה אומר הרמב"ם, שאם באים בשם הקבלה לא תהיה מחלוקת.
זו דרך שונה מן הראב"ד הראשון, שמצייר מצב שנשכחה הקבלה, ועכשיו אף אחד מן הצדדים אינו טוען שיש בידו קבלה. כו"ע מודים שאין הם יודעים את מה שנמסר בסיני בעניין זה, והחולקים מנסים לפרש בעצמם את התורה כדי לברר את הדין. למצב כזה גם הרמב"ם מסכים שזה אפשרי.
רצ"ב קטע שעוסק בהבדל זה שבין הדעה שמזכיר הרמב"ם ובין הראב"ד וסיעתו.