במסכת שמחות פרק שמיני, לאחר דברי הברייתא "אין מבטלין תלמוד תורה למת עד שתצא נשמתו". מופיע הסיפור עם רבי עקיבא כיצד נהג ע"פ ההלכה הזאת עד לקיצוניות:
"כשהיה שמעון בנו של רבי עקיבא חולה, לא ביטל מבית המדרש שלו, אלא פיקדו ביד שלוחין.
בא הראשון ואמר לו: נטען (כלומר חליו קשה), אמר להם: שאלו (כלומר, המשיכו לשאול בדברי תורה ואל תבטלו מלימודה).
בא השני ואמר לו: הכביד, החזירן לתלמוד תורה.
בא השלישי ואמר לו: גוסס, אמר להם: שאלו.
בא הרביעי ואמר לו: השלים.
עמד וחלץ את תפיליו וקרע את בגדיו, ואמר להם: אחינו ישראל שמעו,
עד כאן היינו חייבין בתלמוד תורה, מכאן ואילך אני ואתם חייבין בכבודו של מת".