בקרבן אהרן על תו"כ (פרשה ב, אות יד) מבאר למה הוציאו חז"ל הכתוב מפשוטו:
ולי נראה דמיניה בעצמו יליף ליה, דאמר לא תתן מכשול, והמשים מכשול שיכשל בו חבירו לא יקרא נותן, כי מה נותן או למי נותן, ולא יקרא אם כן אלא משים, ואם כן לא היה לו לומר אלא ולפני עיור לא תשים מכשול, לזה הוכרחו חז"ל לדרשו בדבר ששייך בו נתינה, שהוא נותן אליו בזה המכשול, והוא בעצה שנותן לו דשייך ביה נתינה.
ובמנחת חינוך (רלב, ד) כתב:
לפמ"ש הקרבן אהרן בעצמו דלשון נתינה לא שייך, רק לשון שימה ע"ש, נראה דפשוטו כן הוא כמו שנדרש וצ"ע.
ועיין בתרגום אונקלוס גבי 'לא תתן להעביר למולך' (ויקרא יח, כא) תרגם מלת 'תתן' כמו בלה"ק - 'תתן', וכאן פ' קדושים גבי 'לפני עור לא תתן' (שם יט, יד) תרגם 'לא תשים', נראה דסובר כסברת הקרבן אהרן, דפירוש הפסוק הוא כמו הנדרש, וצ"ע:
והעיר אאמו"ר הכ"מ ב'מעט צרי', שלכאורה יש כאן ט"ס במנ"ח, וצ"ל:
'נראה
דאינו סובר כסברת הקרבן אהרן'
שהרי דיוקו של הקרבן אהרן הוא מזה שלא נכתב בתורה בלשון 'לא תשים', שאז היתה הכונה למכשול לפני העוור ממש. אבל אונקלוס שכן תרגם 'לא תשים' (אף שבמקומות אחרים אינו מתרגם כך), מפרש ש'לא תתן מכשול' הכונה 'לא תשים מכשול', והיינו מכשול לעוור ממש.
[ועל דבריו של המנ"ח העיר אאמו"ר, שלשון שימה שבתורה בדרך כלל מתרגם אונקלוס בלשון 'שוי' ('לא תשים' - 'לא תשוי'), ורק בשני מקומות מצינו שמתרגם בלשון 'שימה', כאן ובפסוק 'ויישם בארון במצרים' (בראשית נ, כו), וצ"ע].