הדיוק בלשון הרמב"ם הוא ברור, כמו שש שעות.
כמו כן מדובר בשעות זמניות, בחורף זה פחות משש שעות שלנו.
בעבר לא היו שעונים, האם מאן דהו חושב שהיו יכולים בזמנם לחשב שש שעות מדוייקות?
אגב אכתוב את מה שחשבתי בדרך הלצה, שהרי מקור ענין "שש שעות" הוא בראשונים שפירשו כך את הגמרא שצריך להמתין בין סעודה לסעודה, וענין "שש" בכל מקום הוא לשון גוזמא... שישים, ושש מאות, ושישים ריבוא... (ראו מהר"ץ חיות מבוא התלמוד פי"ז, רשב"ם בפסחים דף קיט עמוד א המתייחס למספר 300, וראו תוספות בב"ק דף צ"ב ורש"י שבת דף צ עמוד ב).