תודה.יעל כתב:יש מאמר מאת פרופ' יוסף הקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת ציון, עח, ד, תשע"ד:
"ר' יוחנן טריוויש ומשפחתו באיטליה וישיבה בפדובה בראשית המאה החמש עשרה".
בשער הספר כתוב שכן וצריך לומר שזה דרך אימהות כי לא ידוע שזו משפחת כהנים.מיללער כתב:רבי הילל דוד הכהן טריווש אב"ד וילקי בעל ונגש הכהן ושאר ספרים (משתייך למשפחה הזו?)
אבן זועקת כתב:בשער הספר כתוב שכן וצריך לומר שזה דרך אימהות כי לא ידוע שזו משפחת כהנים.מיללער כתב:רבי הילל דוד הכהן טריווש אב"ד וילקי בעל ונגש הכהן ושאר ספרים (משתייך למשפחה הזו?)
מצ"ב גם ערך משפחת טריוויש מתוך אוצר ישראל
אבן זועקת כתב:תודה.יעל כתב:יש מאמר מאת פרופ' יוסף הקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת ציון, עח, ד, תשע"ד:
"ר' יוחנן טריוויש ומשפחתו באיטליה וישיבה בפדובה בראשית המאה החמש עשרה".
שמא מישהו יכול להעלות?
חכם באשי כתב:מצורף
נתקבצנו כאן רבותי, לחלק את הכבוד האחרון, להגבירה המצוינת מרת איטא לבית טריוויש שאמנם כדאית היא לכבוד רב. עליה קורא אני את המקרא, אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה. הפנינים מוצאים אותם בקרקע הים ע"י צוללים עושי מלאכה במים רבים. אמנם במקום שהפנינים מצויים, שם נמצאים חרסים רבים, צרורי אבנים שאין בהם חפץ. והרבה פעמים יצלול הצולל במים אדירים ויעלה חרס בידו, חרס את חרסי האדמה, שאינם שווים מאומה. והרבה פעמים מכסים החרסים הללו את המרגליות, את הפנינים. שעל כגון זה אומרים, במשל לקוח מן המציאות, אי לאו דדלאי חספא לא משכחת מרגניתא תותיה. וכשמוצא הצולל את הפנינה, המרגניתא, למרות החספים הרבים המכתירים אותה מכל צד ועבר, זהו לגביה חזון יקר.
והנה אנחנו יודעים את המעמד הרוחני של השאננות, נשי העשירים נטילי הכסף, מה הוא בחלק רשום מהן, כל תוכן רוחן, תענוגות ומותרות, קשוטים למכביר והבלים רבים, אשר כל החפצים האלה כחרסי אדמה המה. ומה יקר הוא החזון, רחוק מפנינים של אשת חיל כזאת, אשר עם מעמדה בחיים, בעושר ורחבות רבה, עיניה ולבה היו ליראת ד', למדות טובות, לצדקה וחסד, ובאחרית ימיה שאפה לעלות לארץ ישראל. וכאשר תקף לה עלמא, וראתה שהיא הולכת למות בחו"ל, גלתה רצונה, שיעלוה בניה הנכבדים להקבר בארץ ישראל. אשת חיל כזאת רחוק מפנינים מכרה.
וראוי להזכיר לשבח את כל בית טריוויש, הגבירים הנדיבים יראי ד' ושומרי תורה ומצוה בכל מעשי צדקתם. וביחוד, אשר הם לקחו חלק עיקרי ויסודי בהקמת ישיבת רבי יצחק אלחנן ז"ל בנויארק. בודאי היתה האם הנכבדה ברוחה העדין, באהבת תורה ויראת שמים שבנפשה הוקרה, גם כן כח גורם לפעולה קדושה רבת ערך לתקומת היהדות בגלות ישראל אשר באמעריקא: כזאת גם הצטיינה נטיית הרוח של האם היקרה המנוחה ז"ל, ומשפחתה, בכבדם את התורה. ומאן דמוקיר רבנן הוה ליה חתנוותא רבנן. וחתנה המפורסם לתפארת ה"ה הרה"ג ר' דוב המכונה ד"ר רעוועל שליט"א ראש ומנהל הישיבה המפוארה הנ"ל. גם סופר לי שהיה דרכה בקודש לעורר את רוח בעלה הגביר הישיש שי', לקביעת עתים לתורה. אשת חיל כזאת סופה מוכיח על תחילתה, כי היתה אחת מבנות ישראל המצוינות אשר בהן יתפאר ישראל.
ד' ינחם את כל אבליה הנכבדים, משפחת טריוויש הכבודה, וירומם קרנם למעלה למעלה, כימים מקדם, ועוד ביתר עוז. ויזכו לעשות רב טוב וחסד בישראל, לכבוד התורה ולבנין ארצנו הקדושה. וד' יגדור פרצות עמו בית ישראל, ויראנו בישועתו ותנצב"ה. יקיצו וירננו שוכני עפר, ובלע המוות לנצח, ומחה ד' אלוקים דמעה מעל כל פנים, בבא לציון גואל במהרה בימינו אמן.
במעמד קהל הקודש רבנן ותלמידהון, חכמי ותלמידי מפעלנו, ובנוכחות בנה הנכבד ומעריציה הרבים של המנוחה השוכנת כבוד ברגע זה כאן לפנינו בשער עירנו הקדושה, יש את נפשי חובה עמוקה להרצות אילו דברים בקשר עם הערכת האבידה הגדולה הלזו:
"גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר - נשים שאננות קומנה וגו'... הני נשי במאי קא זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו לבי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן" [ברכות י"ז].
מסורת קדושה זו, היא טבועה עמוק-עמוק בחיי ישראל מאז היותו לעם, ומצאה לה את הבטוי הנכון וההדגשה האמיתית ע"י מאמרי חז"ל הרבים בנדון זה: כי מושג הנצחיות שאנו מיחסים לחיי ישראל הן במובן הכללי והן במובן הפרטי, קשור וצמוד עם "למוד וקיום התורה" שהיא נצחית-החלטית "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום!" וההנחה היסודית הזאת היא אמנם גם משמשת לנקודת ההערכה לכל אישיות ולכל צבור ותקופה בישראל.
ושקדו חכמינו לתקנת כל האומה, והתקינו לאלה שאינם עוסקים בתורה בעצמם להיות מחזיקי תורה ותומכי אורייתא מהונם, לבל ידח נדח מנצחיות החיים המיוחדים לבני האומה הנבחרת.
הנשים אינן חייבות בלמוד התורה ופטורות גם מחלק גדול של מצוות שהגברים מחויבים בהן - "הני נשי במאי קא זכיין?" - מהי זכותה ותעודתה בחיינו עלי אדמות להיות "נצחיות" כמוה כמונו, בת האומה הנבחרת לחיי עד?
אבל גדולה ההבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים. לנשים השאננות אשר ביתן נוה שאנן מלא שלום ואצילות, רחמים ועדינות, קן נאמן לשכינת הקודש ע"י קיום המצוות וצלילי התורה הנשמעים בתוכו!
האשה בת חיל המנוחה הזאת, היא מופת לרבים בתכונתה המיוחדת ומעשיה הטובים במשך כל ימי חייה, היא קמה אם בישראל לטוהר-לב לתום-רוח ולאצילות-נפש. היא הייתה סמל מילוי תעודת האשה הישראלית לא רק במובן הפשוט והפרטי; כי הגדילה תמיד לעשות ביתרון-דעת ושלהבת-אמונה לטובת "אקרויי בנייהו" ו"אתנויי גברייהו" של אחיותיה נשי-ישראל ביחוד בארץ ישראל, שלמרות אדיר חפצן, נשלל מאתן היכולת לקיים את תעודתן הגדולה והנעלה.
חתנה כבנה הרה"ג ר' דוב המכונה דר' רעוועל שליט"א, העסקן התורני רב-הפעלים בארצות הברית, בניה ובני משפחתה הי"ו שרכשו להם יד ושם טוב בחילם לאורייתא בחיבת קודש ומסירות נאמנה לכל קודשי ישראל, הם קנינה הכביר והעשיר לשם ולתפארת של שובקת החיים הזאת.
ועל כולנה, צדקת פזרונה הגדולה לתמיכת היכלי התורה ומוסדי החנוך הצבוריים בעיר קדשנו, אשר שם גם אוותה למושב לנשמתה הטהורה, זאת היא נס פעולותיה וגולת הכותרת של רוחה ומצפונה המצויין!
דמותה הרוחנית של המנוחה הזאת קבלה ערך עוד יותר גדול, וכמעט יוצא מן הכלל, בהתחשבות עם מעמדה החברתי המיוחד. היא הייתה נחשבת במובן המעמדי בתור בת הספירות העליונות באמריקא, לפחות מצידו הפורמלי של סוג זה, היא לא רק שנשארה נאמנה ושלמה למקוריותה ולא נתנה לשכינת הקודש לזוז מביתה אף זיז כל שהוא, כי אם התאמצה להיות מופת ודוגמא נהדרה לכל בתי ישראל לבנות גילה, ותאציל מרוחה גם עליהן, ובהליכות-חייה סגולתה ומעשיה הורתה להם: זכרו מרחוק את ה' וירושלם תעלה על לבבכם!
היא בעצמה סיכמה את חייה, בהתאם לדברינו הנ"ל גבור בארץ יהי' זרעו דור ישרים יבורך!
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים הנצחיים! ושמה הטוב ישאר חקוק לעד למזכרת ברכה ותהילה! ונזכה במהרה ליעוד נביאנו "ובלע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים" וכו', אמן!.
חכם באשי כתב:מצורף
הקר י, ר' יוחנן טריוויש ומשפחתו באיטליה וישיבה בפדובה בראשית המאה החמש-עשרה. pdf
ברוז כתב:
אודות הרב זקהיים
"וע"ד משפחתי - הנה כן הדברים כי חותני זצ"ל הוא ר' הלל דוד הכהן מחבר ספר ונגש הכהן ועבודת הכהן וס' ע"ג (?) - וגסי ר' אברהם זקהיים זצ"ל נפטר בפתח תקוה
וע"ד הספר גורלות לא ראיתי גם כשהייתי בביתו וכו'
מיללער כתב:רבי הילל דוד הכהן טריווש אב"ד וילקי בעל ונגש הכהן ושאר ספרים (משתייך למשפחה הזו?)
בנו:
ר' קלונימוס קלמן (נפ' כ"ז אדר א' תש"ו)
חתניו:
ר' אברהם זקהיים בעמח"ס נטעי איתן
ר' משה ראזין בעל נזר הקודש
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 73 אורחים