יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף נט עמוד ב
והדין היא פירוקא דכי קאמרינן דלא הותר לו בשר לאכילה לאו דאצטוי עלויה בפירוש קאמרינן אלא לא הותר לו קאמרי' דמסתמא כל הנבראות שהיו בעולם היו אסורות לו כעבד זה שאין לו רשות ליהנות משל רבו עד שיטול רשות הימנו ומאי דאשתרי ליה אשתרי ובשר דלא אשתרי ליה לא אשתרי.
האם יש ללמוד מדבריו שכל דבר שלא התפרש היתרו בתורה להדיא ה"ה אסור, או שאין זה אלא כלפי אדה"ר.
(נפק"מ לדוג': כאשר התורה מתירה חגבים באכילה ולא מציינת האם צריך בהם שחיטה, מה ה'מונח פשטא').