במסכת חגיגה (דף טו, ע"ב) מסופר שכשמת אחר. אמרו בשמים: לא נוכל לדון אותו לגיהנם - לפי שעסק בתורה, וכן לא נזכהו לעולם הבא - לפי שחטא. אמר רבי מאיר תלמידו: עדיף שידונו אותו בגיהנם בכדי שיוכל לזכות לחיי עולם הבא. ואמר: מתי אמות, ואעלה עשן מקברו (היינו, שאדאג להכניסו לגיהנם כדי שאחר כך יזכה לגן עדן). כשנפטר רבי מאיר עלה עשן מקברו של אחר.
העשן עלה עד לאחר פטירתו של רבי יוחנן שכן רבי יוחנן אמר: וכי זה דבר גדול הוא לשרוף את רבו? אמר: מתי אמות, ואכבה עשן מקברו (היינו: אוציא אותו מגיהנם ואביאהו לגן עדן). ואכן עם פטירתו נפסק העשן.
ומכאן התמיהה הגדולה - הרי "משפט רשעים בגיהנם, שנים עשר חדש" (משנה עדיות ב י), כיצד אלישע היה מעל מאה שנים בגיהנם??