מונסיור (מר) שושני - איש מסתורין

מותיב ומפרק · הודעהעל ידי **מותיב ומפרק** » ו' יולי 29, 2011 3:53 am

איש טמיר ונעלם, שהי' חי בפריז אחרי המלחמה, כפי הנראה מוח עצום. שמו האמיתי אינו ידוע, ונחלקו הדיעות בשמות שונים.
לדברי רבי יצחק ישעי' ווייס ששמע מש"ב הרב גלנזר שהי' נוכח בפריז כשהפגישו עם האדמו"ר מסטמר זצ"ל שנת תשי"ב ודברו בכל מקצועות התורה
כמו"כ בויקי יש שכשהי' תקופה קצרה בחיפה ינק ממנו הגרמ"מ שולזינגר, (תלמידיו בפורום יאשרו, או יכחישו)
כמו"כ יש שם שהרמ"מ מליובביץ הסתובב אצלו בפריז,(חסידיו בפורום יאשרו, או יכחישו)
כמו"כ שהי' לו קשר לראי"ה קוק.,(חסידיו בפורום יאשרו, או יכחישו)
יבואו חברי בי מדרשא ויספרו כפי מיטב ידיעתם.
מוצאו?
רבותיו? וכו'

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » ו' יולי 29, 2011 4:02 am

דבר בשם אומרו
http://www.datshe.co.il/blog/2011/06/24 ... %a0%d7%99/

ישבב הסופר · הודעהעל ידי **ישבב הסופר** » ו' יולי 29, 2011 4:12 am

יצויין שבויקי http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7% ... 7%A0%D7%99 כתוב שם שהרמ"מ מליובאוויטש זצ"ל השתתף בשיעורים שמסר מר שושני על ספר "נפש החיים" להגר"ח מוולאזין זיע"א, מה שמוסיף התמיה בזה, [במקרה ויש לשמועה זו רגליים].

הוגה ומעיין

מותיב ומפרק כתב:איש טמיר ונעלם, שהי' חי בפריז אחרי המלחמה, כפי הנראה מוח עצום. שמו האמיתי אינו ידוע, ונחלקו הדיעות בשמות שונים.
לדברי רבי יצחק ישעי' ווייס ששמע מש"ב הרב גלנזר שהי' נוכח בפריז כשהפגישו עם האדמו"ר מסטמר זצ"ל שנת תשי"ב ודברו בכל מקצועות התורה
כמו"כ בויקי יש שכשהי' תקופה קצרה בחיפה ינק ממנו הגרמ"מ שולזינגר, (תלמידיו בפורום יאשרו, או יכחישו)
כמו"כ יש שם שהרמ"מ מליובביץ הסתובב אצלו בפריז,(חסידיו בפורום יאשרו, או יכחישו)
כמו"כ שהי' לו קשר לראי"ה קוק.,(חסידיו בפורום יאשרו, או יכחישו)
יבואו חברי בי מדרשא ויספרו כפי מיטב ידיעתם.
מוצאו?
רבותיו? וכו'

כנראה התחלפו מקורותיך ולא דייקת. לא מצאתי בויקי על הגרמ"מ שולזינגר.
בכל אופן תודה על העלאת הנושא, אולי עוד אנשים יעלו ויספרו על כתבים שלו הנמצאים בידיהם.
ההתקדמות בטיפול בכתביו היא איטית. כשיהיה משהו משמעותי אשמח לעדכן.

בר ששת · הודעהעל ידי **בר ששת** » ו' יולי 29, 2011 12:17 pm

מעניינת מאוד, תגובת הרי"י וייס שראה את כתביו. (נכתבה בקישור הראשון).

גוראריה · הודעהעל ידי **גוראריה** » ו' יולי 29, 2011 1:47 pm

כנראה שהוא הוא הלל פרלמן תלמידו העילויי של הראי"ה ביפו.
הדברים התפרסמו לאחרונה במאמר מרתק מאד לתולדותיו שהתפרסם ע"י ארגון "אור האורות"

הוגה ומעיין · הודעהעל ידי **הוגה ומעיין** » ו' יולי 29, 2011 2:19 pm

גוראריה כתב:כנראה שהוא הוא הלל פרלמן תלמידו העילויי של הראי"ה ביפו.
הדברים התפרסמו לאחרונה במאמר מרתק מאד לתולדותיו שהתפרסם ע"י ארגון "אור האורות"

https://docs.google.com/viewer?a=v&pid= ... m&hl=en_US

מותיב ומפרק · הודעהעל ידי **מותיב ומפרק** » ו' יולי 29, 2011 4:03 pm

הוגה ומעיין כתב:
מותיב ומפרק כתב:איש טמיר ונעלם, שהי' חי בפריז אחרי המלחמה, כפי הנראה מוח עצום. שמו האמיתי אינו ידוע, ונחלקו הדיעות בשמות שונים.
לדברי רבי יצחק ישעי' ווייס ששמע מש"ב הרב גלנזר שהי' נוכח בפריז כשהפגישו עם האדמו"ר מסטמר זצ"ל שנת תשי"ב ודברו בכל מקצועות התורה
כמו"כ בויקי יש שכשהי' תקופה קצרה בחיפה ינק ממנו הגרמ"מ שולזינגר, (תלמידיו בפורום יאשרו, או יכחישו)
כמו"כ יש שם שהרמ"מ מליובביץ הסתובב אצלו בפריז,(חסידיו בפורום יאשרו, או יכחישו)
כמו"כ שהי' לו קשר לראי"ה קוק.,(חסידיו בפורום יאשרו, או יכחישו)
יבואו חברי בי מדרשא ויספרו כפי מיטב ידיעתם.
מוצאו?
רבותיו? וכו'

כנראה התחלפו מקורותיך ולא דייקת. לא מצאתי בויקי על הגרמ"מ שולזינגר.
בכל אופן תודה על העלאת הנושא, אולי עוד אנשים יעלו ויספרו על כתבים שלו הנמצאים בידיהם.
ההתקדמות בטיפול בכתביו היא איטית. כשיהיה משהו משמעותי אשמח לעדכן.

אמנם לא דייקתי, ואתכם הסליחה
אך כנראה ראיתי במקום אחר

ישבב הסופר · הודעהעל ידי **ישבב הסופר** » ו' יולי 29, 2011 4:58 pm

על הרמ"מ שולדינגר נזכר בדאצ'ה (ראה קישור לעיל)

הוגה ומעיין

נוספו בלינק שלעיל הדברים הללו:

בשלב זה, בו התחלתי לעסוק בפענוח מחברת אחת מכתביו, עולה שהם כתובים בצורה מאוד מעניינת:

בכתב קטן וצפוף, מצטט מר שושני גמרות. כל "שטיקל תורה" היא בת שורותיים עד שלוש, ומצוטטים בה גמרא אחת, שתי גמרות או שלוש. מר שושני לעולם אינו מוסיף מילה משל עצמו כפירוש, אלא לכל היותר מצטט מרש"י, מסורת הש"ס ומגליון הש"ס של רבי עקיבא איגר. במקום אחד שבו כבר נראה היה שהוא כותב דברים משלו, לא היו הדברים אלא ציטוט מנימוקי הגרי"ב הנדפס בסוף המסכת.

אלא שבניגוד לכתבים שהגיעו לידיו של הרה"ג רי"י ווייס, במחברת שלפני אין הציטוטים תקצירים של ספרים או של גמרות בלבד. אלו שלפני מכילים קושיות, תירוצים וביאורים. הדבר עולה באופן חד משמעי מהעובדה שהציטוטים הם ממקומות שונים: מר שושני מביא לרוב שתי גמרות ממקומות שונים, שיש ביניהן דמיון כלשהו, במקרים רבים בשמו של בעל השמועה; והוא מוסיף גם ההדגשות ב"קו תחתון" תחת מילים שונות, ולפעמים גם סימונים נוספים, כגון מספרים. נראה איפוא שמר שושני בחר לכתוב את חידושיו בלי להוסיף מילה משל עצמו, והוא מצא דרכים יצירתיות מאוד לבצע זאת.

לא ברורה לי הסיבה לדרך זו של הבעת חידושים. יתכן שהדבר קשור לשיטתו של רבי נתן אדלר, רבו של החתם סופר, שסבר שאסור להעלות על הכתב חידושי תורה אלא במקום שקיים חשש שהם ישכחו אם לא יכתבום, ולכן לא היה כותב את חידושי תורתו, כיון שסמך על כוח זכרונו, וכפי שכתב בספר חוט המשולש (עמוד יט): "ידוע שהגאון רבי נתן אדלר ז"ל אמר שמיום עמדו על דעתו לא שכח מה שלמד, ומטעם זה לא כתב חידושי תורה שלו על הספר, כי אמר שכל עיקר שהתירו חז"ל לכתוב דברים שבע"פ הוא משום עת לעשות לה' שהתורה נשתכחת בעוה"ר, והוא לא שכח מה שלמד, על כן לא העלה חידושי תורה שלו על הספר. רק סימנים נתן לעצמו בנקודות ותיבות. ואבא מאור הגולה הכתב סופר ז"ל הביא עמו משנת תרכ"ה מפראנקפורט דמיין הששה סדרי משנה אשר למד מתוכן הגאון רבי נתן אדלר ז"ל, ושמה נרשמים נקודות וכתוב בצידו "וצ"ע" או נקודות בלבד. ורב מובהק אחד באשכנז הדפיס חיבור על חלק א' ממשניות לפרש כוונת הגאון ז"ל בנקודותיו, ושם הספר הוא משנת דברי נתן". יתכן שבדומה לכך סבר מר שושני שאין לכתוב דברים שבעל פה, אלא אלו שכבר נדפסו, ולכן כל חידושיו מורכבים רק מלשונות שכבר באו בדפוס.

חוויית הלימוד בכתביו היא עצומה. חידושיו יורדים לעומק הפשט, כשהוא מקשה קושיות שאינן נראות לעין במבט ראשון, ומתרץ אותן בתירוצים מפתיעים. כאשר הקושיות והתירוצים הללו נחשפים על ידי הלומד, הנדרש לפענח את כוונת מר שושני בציטוטיו והדגשותיו, וברגע אחד מבריקה לו הכוונה - הדברים מאירים ושמחים. וכפי שהוא הוגדר על ידי תלמידיו, הרי הוא לפני הכל "מורה": מורה המלמד לחשוב לבד, לפענח את הרעיון העומד מאחורי הדברים; ובנוסף, גם מורה דרך העמקה בעומק הפשט במקומות אחרים.

חוויית הלימוד בכתביו היא עצומה. חידושיו יורדים לעומק הפשט, כשהוא מקשה קושיות שאינן נראות לעין במבט ראשון, ומתרץ אותן בתירוצים מפתיעים. כאשר הקושיות והתירוצים הללו נחשפים על ידי הלומד, הנדרש לפענח את כוונת מר שושני בציטוטיו והדגשותיו, וברגע אחד מבריקה לו הכוונה - הדברים מאירים ושמחים. וכפי שהוא הוגדר על ידי תלמידיו, הרי הוא לפני הכל "מורה": מורה המלמד לחשוב לבד, לפענח את הרעיון העומד מאחורי הדברים; ובנוסף, גם מורה דרך העמקה בעומק הפשט במקומות אחרים.

אולי תזכנו בדוגמא קטנה

הוגה ומעיין

לע"ע קבלת העתק מהכתבים הותנתה בכך שלא יפורסם מהם דבר.

הוגה ומעיין

הוגה ומעיין כתב: ואבא מאור הגולה הכתב סופר ז"ל הביא עמו משנת תרכ"ה מפראנקפורט דמיין הששה סדרי משנה אשר למד מתוכן הגאון רבי נתן אדלר ז"ל, ושמה נרשמים נקודות וכתוב בצידו "וצ"ע" או נקודות בלבד. ורב מובהק אחד באשכנז הדפיס חיבור על חלק א' ממשניות לפרש כוונת הגאון ז"ל בנקודותיו, ושם הספר הוא משנת דברי נתן.

שם הספר הוא "משנת רבי נתן", וה"רב המובהק" הוא הרצב"א בעל ה"נחל אשכול": http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?399&

מרחביה · הודעהעל ידי **מרחביה** » ה' ספטמבר 01, 2011 8:39 pm

כתבה במקור ראשון:

מי כאן הלל? / משה נחמני

'מר שושני', הגאון המסתורי שלימד את לוינס ואת שלום רוזנברג, את מניטו ואת אלי ויזל, היה בצעירותו תלמיד קרוב של הראי"ה קוק. כלתה של אחותו מאשרת את הזיהוי

מי אתה מר שושני?

הימים ימי ערב מלחמת העולם הראשונה. בישיבה הגדולה בשכונת מאה-שערים שבירושלים למדו עשרות בחורים, ספונים בעמל על תלמודם. בראש הישיבה עמד רבי מנחם-שלמה ראב זצ"ל, אישיות מוערכת גם בחייה הציבוריים של העיר.

אחד התלמידים הבולטים בישיבה היה בחור בשם הלל פרלמן. כבר מילדותו ניכרו בו גאונות ובקיאות יוצאת דופן, וכשהגיע לישיבה הוא התמסר כולו לשקידה בתורה, על מקצועותיה השונים.

במשך התקופה שבה למד הלל בישיבה, הוא התחבב על מורו ורבו ר' מנחם-שלמה, והיה מבאי ביתו. על אפיזודה מעניינת סיפר בנו של ר' מנחם-שלמה בזיכרונותיו שנותרו עד היום בכתב-יד:

זכורני כי ביום פורים אחד מלפני מלחמת העולם הראשונה הביאו כמה מבחורי הישיבה במאה-שערים, וביניהם הבחור הלל פרלמן, והבחור מיכל קיבילביץ, משלוח מנות בביתנו לאבא ז"ל, ובין המנות בלט גם "בקבוק יין" מעוטף יפה מהפירמה ראשון-לציון חתום היטב בשעווה רשמי.

אבא ז"ל בהכירו היטב את הבחורים שלו מהישיבה, כנראה הבחין מיד כאילו מתכוונים כאן לסדר אותו במנה אחת מהמשלוח מנות, ובטביעת עין שם מבטו בבקבוק יין והזמין אותם להתכבד להתיישב ליד השולחן, כיבד אותם במגדנות וכיבודים אחרים, וכן פתח עבורם גם את בקבוק היין שהביאו. מזג להם וגם עבורו כוסות מיינם הם, וחיכה לשמוע מהם הברכה שיעשו לפני השתייה. ברכת פרי הגפן? או שהכל? ואמנם התפרצו בבת צחוק – ועשו כולם פה אחד ברכת 'שהכל', כי היה בורשט אדום חמיצה מסלק, ולא יין.

אבא בטביעת עין של תלמיד חכם הבחין בהם ועל אפם שמשהו אינו בסדר כאן, ואחר ששרו ורקדו עזבו את ביתנו בשמחה, שמחת פורים.

באותה תקופה, בערך בשנים תרס"ט-תר"ע, הקים הראי"ה קוק את ישיבתו החדשה בעיר יפו, ובנו הרצי"ה עזר בגיוס התלמידים לישיבה זו. הם פנו לר' מנחם-שלמה ראב (שהיה ממעריצי הראי"ה וידיד קרוב של הרצי"ה) בבקשה לשלוח מטובי בחוריו לישיבה החדשה. הלה נעתר לבקשתם בשמחה, והמליץ על כך לכמה מתלמידיו.

בין התלמידים שעברו לישיבה החדשה ביפו היה גם הלל פרלמן. על כך מעיד בנו של ר' מנחם-שלמה בדפי זיכרונותיו:

כידוע שלח אבא ז"ל בחורי חמד אלו הנזכרים לעיל (הלל פרלמן ומיכל קיבילביץ) לישיבת הרב הראשי דיפו והמושבות הגאון מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ללמוד שם בישיבה שנוסדה מלפני מלחמת העולם הראשונה. לפי המכתבים הנמצאים בידינו מאז מודה הרב רבי צבי יהודא הכהן קוק שליט"א לאבא ז"ל במכתביו על התלמידים אשר שלח לישיבה שלהם ביפו שיסד אביו הרה"ג מרן הרב קוק זצ"ל, ומבקש מאד להוסיף לשלוח תלמידים כהנה וכהנה.

לכאורה, מעבר התלמידים ממאה-שערים, מעוז היישוב הישן בירושלים, אל ישיבת הרב קוק ביפו (מרכז היישוב החדש) היה צעד מהפכני, אך אין הדבר כן. ישיבת מאה-שערים על בחוריה ורבניה הייתה קשורה מאוד לראי"ה קוק ולהשקפותיו, במשך כל חייו.[1] אמנם, לא הכול התנהל על מי מנוחות: מעברה של קבוצת בחורים נוספת נמנע ברגע האחרון, כפי שעולה מחליפת מכתבים מעניינת בין הרב צבי יהודה קוק לר' מנחם שלמה ראב, שנמצאת בידינו – אך היא אינה מענייננו כאן.

במשך תקופה מסוימת למד הבחור הלל פרלמן בישיבתו של הראי"ה קוק ביפו, וקיבל תורה מפיו. הוא שקד על תלמודו בבקיאות ובעיון, והיה לתלמיד-חכם נכבד. אין בידינו מידע על אורכה של תקופה זו, אך ברור שבמהלכה נוצר קשר חזק ומשמעותי בינו ובין הראי"ה.

מכתבים משוייץ

קשר זה השאיר את רישומו גם בשנים הבאות, כאשר נמצאו שניהם במרחק גיאוגרפי רב. היה זה בקיץ תרע"ה. הלל נאלץ משום-מה לִגלות לאמריקה, ואילו הראי"ה התגורר בשוויץ, שבה התעכב עקב פריצת מלחמת העולם (לאחר שיצא מהארץ כדי להגיע אל 'הכנסייה הגדולה' של אגודת-ישראל בוינה). באותם ימים נערכה ביניהם התכתבות מרתקת, אשר מתוכה מתברר כי במשך זמן מסוים (זמן קצר לפני ההתכתבות) התגורר הלל בביתו של הראי"ה ביפו, כבן בית ממש – זאת למרות שהראי"ה עצמו שהה בחו"ל.

כבר בימים הראשונים לשהייתו באמריקה, שלח הלל מכתב לרבו הראי"ה, ובו סיפר כי הוא סובל מעניות, וכי אין לו מכיר ותומך במקומו החדש. ובכלל – צר ומר לו על שנאלץ לעזוב את הארץ הקדושה. כששמע זאת הראי"ה הוא שלח איגרת לידידו רבי מאיר ברלין שישב באמריקה, וביקש שיעזור להלל פרלמן להתאקלם שם. במכתב זה הוא מדגיש כי מדובר בבחור מיוחד במינו, אשר עתיד להיות לברכה לעם ישראל (אגרות ראי"ה ח"ג תשל"ג):

בעה"י, ס"ט גאללין, שווייץ, כ"ו אייר העת"ר.

ישאו הרים שלו' וברכות מרובבות לכבוד ידידי חביבי איש חיל רב פעלים הרב המאוה"ג אוצר נחמד ונבון, מלא כח ד' ועם קדשו וחבל נחלתו מו"ה מאיר ברלין שליט"א

[...] על של עתה באתי לטובת אחד הצעירים היותר מצוינים מבני ציון היקרים, הוא ידידי החביב החתן הרב החריף ובקי שלם ורב תבונות מר הלל פרלמן נ"י, אשר מתגרת יד הזמן נדד מני קודש לאמריקה, ומשם נודעתי שהוא מאין מכיר ותומך. וצר לי מאד על כלי חמדה כזה, שלא יפותח חלילה ולא יוציא אל הפועל את כשרונותיו הנפלאים, מכובד יד העניות המנוולתכל יופי ונשגב. אבקש בזה את כבוד אהובי: יעשה נא כברכת ד' עליו בהשפעתו בחוג מכיריו ומוקיריו ומעריציו הרבים, בשבתו שם באמריקה, לכונן יסוד של התקרבות הגונה ומכובדה להצעיר היקר הנ"ל, למען תשיג ידו להוסיף לקח לתורה ולתעודה, ויהי' לברכה לישראל בעזה"י [...]

מיד לאחר שליחת איגרת זו, שולח הראי"ה מכתב-חיזוק גם לר' הלל עצמו (שם תשל"ד):

ב"ה, ס"ט גאללין, כ"ו אייר תרע"ה

ידידי החתן היקר, האברך כמדרשו חריף ושנון, נבון בחדרי תורה וחכמה מר הלל פרלמן נ"י, שלו'.

שמחה מהולה בכאב עמוק הופיעה אלי בקבלת מכתבך היקר, שמחתי להיוודע משלומך הטוב ומלאתי צער על התרחקך גם אתה מארץ חמדתנו ומעיר קדשנו ביחוד. יואל ד' להשיב את כל המהלך לטובה ויפרוס סוכת שלומו על כל מעשיו, ונזכה לשוב לציון ברנה ושמחה.

ואתה, ידידי, חזק ואמץ ויהי ד' עמך ותגדל ותהי' לשם ולתפארת בישראל, כראוי לך לפי כשרונות נפשך היפה.

קבל בזה את מכתבי לידידי הרב רמ"ב נ"י והודיעני נא ממעשיך ומפעולתך בארץ נוד. דרש נא שלו' מכירי שמה. תחקור אחר ד"ר מ. זיידל נ"י, אחד מידידי המובהקים הוא. אם יהי' בידו אקוה שידאג לקרב אותך בעה"י, והנני חותם בברכה וצפית ישועה בקרוב, ידידך דוש"ת,

הק' אברהם יצחק ה"ק

אבקשך אהובי כאשר היית איזה זמן בביתי הודיעני נא משלו' כל ב"ב שי'. ביחוד אם ראית ילדותי אשר הנחנו בביתנו, את בתי' מרים ואת הקטנה אסתר יעל שתחי'. אין די באר את גודל המצוה כאשר תודיעני בפרטיות מה ידעת מהן ומה ואיך מעשיהן. אולי הי' לך לפעמים ביחוד איזו הזדמנות לדבר עם הקטנה אסתר יעל, שהיא ילדה חכמה וטובת שכל יותר מכפי ערך שנותי', תשיב בזה את רוחנו אם תוכל להודיענו דברים ברורים אודותה. הנ"ל.

את האיגרת הבאה שלח הראי"ה אל ר' הלל פרלמן[2] וידידו מאיר. איננו יודעים מיהו אותו מאיר, אך מתוך הדברים נראה שאף הוא היה קשור מאוד לראי"ה, ושניהם כאחד, ר' הלל ומאיר, נכתרים בשם 'ידידי נפשי, חביבים'.

מתוך האיגרת אפשר ללמוד שר' הלל ומאיר כתבו מכתב משותף לראי"ה. אותו מאיר היה בארץ זמן סמוך לפני כתיבת המכתב, וביקר בבית משפחתו של הראי"ה ביפו. את רשמיו משלום המשפחה הוא מסר לראי"ה בחציו הראשון של המכתב. את חציו השני של המכתב כתב ר' הלל, והוא כולל דברים בהשקפה ובאגדה, שעליהם הגיב הראי"ה באריכות תוך שהוא משבחם מאוד.

בעה"י ו' תשרי עתו"ר.

גמח"ט לכבוד ידידי נפשי החביבים איש איש כברכתו החתן היקר הרב החו"ב [חריף ובקי] מוכתר במעלות ומידות יקרות מו"ה הלל נ"י, והחתן היקר המופלג בתורה ויראת שמים צנוע ומעלי ומעוטר במדות ותכונות יקרות מר מאיר נ"י.

שלו' שלו' וברכה באה"ר.

ידידי היקרים, יותר ויותר מדי עכבנו את התשובה על מכתבכם היקר, ואתם בטובכם תדינו אותנו לכף זכות, כי רק מטרדות הנפש של צער הגלות והמית הלב מהמצב הכללי ד' ירחם, נדחו הדברים.

רב תודות לך מר מאיר יקירנו על מכתבך המפורט, אשר הואלת בטובך לכתוב לנו בפרטיות ממצב ב"ב [=בני ביתנו] באה"ק ביחוד ממצב הילדות שי', ישלם ד' לך גמולך הטוב וישמח את נפשך בכל אושר והצלחה ונזכה יחד לשמוח בשמחת ארץ חמדה על אדמת הקודש, בתת ד' ישועה לעולמו ולארצו ונחלתו במהרה במהרה בקרוב.

ואתה מר הלל חביבי, יישר כחך על דבריך היקרים דברי נגידים האמורים ברגש נכון ושאיפת לב טהור. עומדים אנחנו מול חזיון גדול ועצום אשר אין ההיסטוריה האנושית יודעת דוגמתו. אין ספק בדבר שחליפות רבות ערך כמוסות במעמקי חזיון עולם זה. ובזה ג"כ אין ספק כי יד ישראל ברוחו בקולו של יעקב מוכרח פה להגלות [...]

(את האיגרת המלאה ניתן לקרוא באגרות ראי"ה ח"ג תש"מ).

בעקבות דברים אלו, החלטתי לחפש מידע על אותו הלל פרלמן אשר זכה לקבל תורה מפי הראי"ה בישיבה ביפו. מה עלה בגורלו של תלמיד זה? חיפשתי בארכיונים שונים ובספרים רבים, אך לצערי במשך זמן רב לא הצלחתי למצוא כל מידע על אודותיו. הצטערתי גם על כך שאיננו מכירים כיום אנשים ממשפחתו של פרלמן, שאולי היו יכולים לספר משהו על חייו ואישיותו העלומה. ובעיקר – הדברים המופלאים אשר העיד הראי"ה על גאוניותו של ר' הלל דורשים הסבר. שהרי, כאמור, באגרות שהבאנו לעיל הראי"ה תלה תקוות גדולות ונצורות בר' הלל: "אחד הצעירים היותר מצוינים מבני ציון היקרים, כלי חמדה כזה יהיה לברכה לישראל".

אף במכתבים אל פרלמן עצמו לא נמנע הראי"ה מלכתוב הבטחות נכבדות בקשר לעתידו: "ידידי, חזק ואמץ ויהי ד' עמך ותגדל ותהי' לשם ולתפארת בישראל, כראוי לך לפי כשרונות נפשך היפה"; "אהובי מוכתר במעלות ומידות יקרות דבריך היקרים דברי נגידים האמורים ברגש נכון ושאיפת לב טהור".

שושני = פרלמן?

היו מי שביקשו לקשר בין הלל פרלמן ובין הדמות המסתורית של 'מר שושני', שהסתלקה מן העולם לפני כארבעים שנה,[3] דמות פלאית שסקרנה את כל הפוגשים בה. חכם מסתורי זה היה בעל ידיעות מופלגות בכל מקצועות התורה, ובייחוד בגמרא. בנוסף לכך היה גם בקי גדול במתמטיקה, בפיזיקה, בפילוסופיה, בשפות, בספרות ובדתות העולם.

יש בידינו ידיעות מועטות על תולדות חייו של שושני, ולהלן אציין כמה מהן. הוא נולד כנראה בשנת תרנ"ה, לא ברור בדיוק היכן. על פי השמועה, כבר כילד התפרסם שמו כבעל זיכרון פנומנלי, והוריו ערכו עמו מופעים שבהם הופגנו יכולותיו השכליות.

במהלך חייו שהה שושני באוראן ובערים אחרות במגרב, ובהן למד היטב את המנהגים של יהדות עדות המזרח ואת השפה הערבית. בשנת תש"ב שהה בפריז, ומכיוון שלא היו לו מסמכים נדרשים נעצר על ידי הגסטאפו, ועקב היותו נימול נחשד כיהודי. לשם בירור הדברים הוזמן המופתי הראשי של צרפת לתאו לברר את טענותיו. בתום חמש שעות שיחה יצא המופתי מן התא בהתרגשות, ודרש לשחרר את האיש – שהוא קדוש מוסלמי, כדבריו…

בין השנים תש"ז-תשי"ב התגורר שושני בצרפת, ולאחר מכן הגיע לארץ ישראל, והתיישב בקיבוץ בארות יצחק ובמקומות נוספים. לאחר מכן חזר לצרפת, ולאחר תקופה עבר לדרום אמריקה.

במשך השנים נתקבצו סביבו תלמידים ומעריצים למאות. כל שומעיו היו מהופנטים מעוצמתו הרוחנית ומהיקף ידיעותיו בתורה, ברוחב ובעומק, והוא עודדם להשתפר ולהתקדם כל הזמן. מספרים עליו שהיה יכול להסביר במשך שעות שורה אחת מהגמרא, בלי לחזור על אותו דבר פעמיים. בעזרת פיסקה קצרה מהגמרא הוא היה מסביר את כל הבעיות האקטואליות באותם ימים.

הוא קיים בביתו חוג שבו נלמד ספר נפש החיים לר' חיים מוולוז'ין. בין משתתפי השיעור היו הרב יהודה ליאון אשכנזי (מניטו) והרבי מליובאוויטש זצ"ל. הוא גם עמד בקשר עם רבנים מפורסמים, ביניהם ר' יחיאל יעקב וינברג בעל 'שרידי אש', הרבי מסאטמר ועוד.

שושני נפטר מהתקף לב בכ"ו בטבת תשכ"ח באורוגוואי. בשעת מותו היה על ידו תלמידו פרופ' שלום רוזנברג הי"ו.

על מצבתו נכתבו שתי שורות בלבד:

הרב והחכם שושני ז"ל

לידתו וחייו סתומים בחידה.

שושני השאיר אחריו מחברות, וחלקן נמצאות ברשותו של תלמידו, שלום רוזנברג. פענוח הכתבים קשה מאוד כיוון שהם כתובים בדרך בלתי מובנת ולעתים קרובות בקצרנות רבה. עם זאת, בעתיד הקרוב מתכנן רוזנברג לפרסם מעט מזער מתוך אותן מחברות, לאחר שבמשך שנים רבות עמל בפיענוחן.

דיו רב נשפך בניסיונות לפצח את "חייו הסתומים בחידה" של שושני, אך עדיין נותרה התעלומה בעינהּ. עד היום לא התברר כלל מהו הרקע ממנו הגיע, וכמעט שלא היו ידועים פרטים ביוגרפיים על תקופת נעוריו. כה מסתורי היה שושני, וכה שמר על חשאיותו (מסיבות שאף הן לא מובנות כדבעי), עד שגם לגבי שמו האמיתי נחלקו דעות מכיריו.

עדות האחות

כאמור, כמה מתלמידיו של שושני, וביניהם פרופ' שלום רוזנברג, טוענים כי שמו האמיתי של שושני היה הלל פרלמן, והוא הוא הלל פרלמן שעליו סופר לעיל, אשר למד בישיבתו של הרב קוק ביפו.

זו תזה מפתה, באשר היא פותרת לנו שתי תעלומות: תעלומת שנותיו המאוחרות והעלומות של פרלמן, ותעלומת שנותיו הראשונות והנסתרות של שושני…

אלא שאין זה כה פשוט: כמה מתלמידיו הגדולים של שושני, ביניהם הסופר אלי ויזל, שוללים בתוקף את ההנחה שלפיה שושני הוא פרלמן. הם סבורים (מסיבות שחלקן לא נתפרשו) כי שמו האמיתי של שושני הוא 'מרדכי רוזנבאום', או אולי 'מרדכי שושני'…

מי ששם קץ לוויכוח הוא הרב שלמה אבינר, אשר התקשר אליי וסיפר על עדות מעניינת וחשובה ביותר.

וכך סיפר לי הרב אבינר: "לפני מספר שנים פגשתי יהודי חרדי בשם משה שויבר, אשר מתגורר בירושלים. נודע לי כי מר שושני התגורר אצלו בביתו במשך שנים רבות, ושאלתי אותו האם לדעתו מר שושני הוא הלל פרלמן או לא. לשמע שאלתי ענה לי שויבר במילים אלו: למר שושני הייתה אחות שהתגוררה בניו-יורק, וכלתהּ סיפרה לי בפירוש כי שמו האמיתי של מר שושני היה הלל פרלמן".

כמובן, התקשרתי מיד לאותו יהודי, והוא אישר באוזניי את העדות הזאת.

אם כן, יש לפנינו אפוא עדות של קרובת משפחה המאששת את זיהויו של שושני כהלל פרלמן.

מעתה מתבהרת לחלוטין, בצורה חד משמעית, זהותו של הגאון שושני, ומובהר הרקע הגיאוגרפי והרוחני שבו צמח בנערותו, כתלמיד מובהק של הראי"ה קוק. מתברר כי החזון שתלה הראי"ה בתלמידו המוכשר הלל פרלמן קרם עור וגידים. אכן, גדל הלל והיה "לשם ולתפארת בישראל".

ועוד זאת: התוודעותנו לתלמיד-מופלא זה, וחשיפת זהותו והשתלשלות חייו, מאירות לנו פן נוסף בעולמו הרבגוני של מורו ורבו, מרן הראי"ה קוק זצ"ל, אשר האציל על הלל פרלמן מרוחו, חכמתו ורוחב משנתו.

[1] ראה על כך: 'בתוך החומות' עמ' 247, 248, 252. יבוא שלה עמ' קכג. מן המקור ח"ב עמ' 88. הסכמת הראי"ה לספר 'דודי לצבי' מאת ר' נתן רוטנשטרייך, ירושלים תרפ"ט. שבת הראי"ה גיליון 118.

[2] למרות שלא מפורש שם משפחתו של הלל זה, ברור כי מדובר שוב בהלל פרלמן, ולכך מספר ראיות: א' – אין עוד בכל מכותבי הראי"ה אדם בשם הלל, היכול להתאים לדמות הנמען כאן: בחור צעיר הנמצא בקשר הדוק עם הראי"ה. ב' – ר' מאיר מספר לראי"ה על מצב בנותיו, וזוהי הרי הבקשה שביקש הראי"ה מידידו ר' הלל פרלמן.

אגב: חוסר ציון שם משפחתו של הלל, לא בגוף האגרת, לא בהערות הרצי"ה על האגרות, ואף לא במפתח השמות (שסידר הרצי"ה) בסוף הספר – אומר דרשני. ואכמ"ל.

[3] מספר מאמרים נכתבו על דמותו; ראה למשל את מאמרה של מאשה טורנר: "ערב אחד עם מר שושני – מעשה שהיה", בתוך הספר 'בדרכי שלום' – עיונים בהגות יהודית מוגשים לשלום רוזנברג, עמ' 467 – 468. כאן הסתפקנו במעט פרטים ביוגרפיים, כדי שלא לחרוג מהנושאים שלנו כאן – זיהויו האישי של שושני, וקשריו עם הראי"ה קוק.

משה נחמני הוא מייסד ארגון 'אור האורות' לחקר תולדות הראי"ה קוק, ומחבר הספרים 'ביהכנ"ס החורבה ות"ת עץ חיים', 'בניין יוסף' ו'שני המאורות' על הראי"ה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' באלול תשע"א, 2.9.2011

בראשית · הודעהעל ידי **בראשית** » ה' ספטמבר 01, 2011 11:07 pm

א. דומני שלאחר עדות ברורה זו, יש לשנות מעתה את כותרת האשכול:
הגאון רבי הלל פרלמן - המכונה: מר שושני - ז"ל

ב. יתכן, ואולי יש להתייעץ ברב ומו"ץ לענין זה, שמעתה היה מן הכבוד הראוי לגדול בתורה כמותו, לשנות את נוסח המצבה שלו, ולכתוב עליו את שמו האמיתי ואת שם אביו וזהותו וכו', ובתוארים הראויים לו.

ג. האם יש תמונות של הרב? האם מישהו יכול להעלות לכאן תמונה שלו?

ישבב הסופר

בראשית כתב:ב. יתכן, ואולי יש להתייעץ ברב ומו"ץ לענין זה, שמעתה היה מן הכבוד הראוי לגדול בתורה כמותו, לשנות את נוסח המצבה שלו, ולכתוב עליו את שמו האמיתי ואת שם אביו וזהותו וכו', ובתוארים הראויים לו.

רצונו של אדם זהו כבודו, והרי ידענו שחפץ בעילום שמו והקפיד על כך, וא"כ מדוע איפוא לא נקיים דברי המת?
ולמרחביה: חן חן לך על שהמצאת לנו עדות נדירה זו.

בראשית · הודעהעל ידי **בראשית** » ה' ספטמבר 01, 2011 11:31 pm

מקריאת תולדותיו נראה ברור שחפץ היה שידעו ממנו לאחר פטירתו, אלא שלא עלתה בידו מאחר וידידו שהיה אמור לחשוף את סודו הגדול, נפטר לפני פטירת הרב הלל שושני/פרלמן ז"ל.

עשוי לנחת

ומכאן תצא קריאה לכל החברים, אנא אנא, למי שיש בידו איזושהו חידוש מדבריו, אני מסוקרן מאוד לראות.

תיקו · הודעהעל ידי **תיקו** » ו' ספטמבר 02, 2011 1:43 am

בספר של תלמידו הפילוסוף עמנואל לוינס "תשע קריאות תלמודיות" יש דברים ממנו.

תוך כדי דיבור

מאמר ביקורת מפוכח (למדי או יותר מדי - כל קורא וטעמו) על מר שושני, ושתי תמונות שלו:

פרופ' דב לנדאו - ביקורת על הספר Monsieur Chouchani של שלמה מלכה (תשנ"ד), מוסף 'הצופה':

היה זה בשלהי שנות החמישים כשכותב שורות אלה, בימים ההם סטודנט באוניברסיטת בר-אילן, נתקל בדמות אפרורית, לבוש חליפה מרופטת ועניבה מקומטת, שנשאה באותה עת מבין כל שמותיו הרבים את השם בן שושן. כך לפחות הוא הציג עצמו וכדי לתמוך בטענתו, הוא הוסיף שהוא יהודי שבא ממרוקו. עם הזמן, אחרי שנדד למקומות אחרים והרצה את דבריו לפני אנשים אחרים, למדנו שיש לו שמות נוספים כגון מרדכי שושני וכגון הלל פרלמן.
באותו יום עמד האיש במסדרון של מסעדת הסטודנטים ודרש בסוגיה מן התלמוד. על אף שהאוניברסיטה היתה עדיין קטנה, כשלש או כארבע מאות סטודנטים בסך הכל, עמד האיש במרכז וסביבו הצטופפו כחמישים סטודנטים. ניסיתי להתקרב כדי לשמוע, אבל היה שם צפוף מאד ולקח לי כרבע שעה עד שהצלחתי להתקרב כדי שאוכל לראות את האיש ולשמוע את דבריו. אני זוכר חליפה חומה שהייתה גדולה מעט ממידותיו, וסביר היה להניח שכבר ראתה ימים טובים יותר. קשה לי לזכור בדיוק, אבל נראה לי שקומתו לא הייתה יותר מבינונית. אם הוא היה מכוסה כסוי ראש או בלעדיו – לא אוכל לזכור. אילו נשאלתי, הייתי מיחס לו מעמד של פקיד מפוטר או מורה זוטר במעברה. המוזר ואולי המעניין או המרתק שבמעמד היה, שהכול עמדו סביבו והאזינו לדבריו, מהופנטים מעצמתו הרוחנית של האיש. שמעתי אותו מדבר בלהט קרוב לשעה אך לא הבנתי כיצד מתקשרים דבריו אל דברי הגמרא. עם זה הכל הקשיבו לו מרותקים ממש. לא הייתי שם בראשית דבריו, ולכן לא יכולתי לדעת כיצד השיג הקשבה זו. לבסוף ערער על דבריו אחד הסטודנטים שלמד שנים רבות בישיבת חברון וטען שהציטוט נמצא בכלל במסכת אחרת. האיש ביקש שיביאו לו גמרא. הגישו לו את המסכת שבקש, והוא פתח במקום הנכון. אחד מן המאזינים בקש להתגרות בו ושאל אם הוא יודע רק את הדף הזה או שמא הוא יודע יותר. כתגובה ביקש סיכה ואחת הסטודנטיות נתנה לו. הוא תקע את הסיכה בגמרא והחל לצטט את השורות מסביב לחור במקום חדירת הסיכה.
ידענותו המופלגת של שושני לא היתה עבורי בגדר חידוש. הכרתי בחיי מספר אנשים שידעו ש"ס בע"פ. בעלה של נחמה ליבוביץ' שהיה סגי נהור, ישב כל הימים ולמד גמרא עם רש"י ותוספות בע"פ. פעם הזדמנתי אצלם וחיכיתי למורתי נחמה. האיש ישב בפינת החדר ולמד. פתאום הוא שאל אותי אם מבין אני באותיות הקטנות. כשעניתי בחיוב ביקש ממני לקחת גמרא מן הארון, לפתוח בדף פלוני ולקרא לפניו דבור מתחיל אחד בתוספות. הוא הסביר לי שנתקע ואינו זוכר את ההמשך. קראתי לו מספר שורות עד שהגעתי למקום שנתקע בו. שם עצר אותי ואמר: "עכשיו קרא לי עוד מלה". קראתי, והוא מבלי לומר תודה המשיך בלימודו, ואני עמדתי המום מהתפעלות.
כמו יתר הדברים שנקשרו בו, גם שמו ומקום לידתו של איש המיסתורין "שושני" לוטים בערפל. הוא השתמש במספר שמות והפיץ שמועות שווא מעורפלות על ארץ מולדתו. בין היתר התגורר גם בארץ והיו לו קשרים עם הרב א"י הכהן קוק זצ"ל. האיש נפטר ב – 1968, אך הואיל ולא פרסם דבר ונכתב עליו רק מעט מאוד, היה קשה ביותר להציג אותו בפני הציבור בישראל. לתודעת הציבור בארץ ובעולם הגיע שושני בעיקר בזכות עדויות תלמידיו שהפכו מפורסמים בקנה מידה בינלאומי. שלושה המצהירים במפורש על חובם למורה הדגול בעיניהם הם אלי ויזל, בעל פרס נובל לשלום, עימנואל לווינס הפילוסוף היהודי הצרפתי שהטביע חותמו על החשיבה המודרנית, והפרופ' שלום רוזנברג המלמד פילוסופיה יהודית באוניברסיטה העברית. אלה המפורסמים, אך בצרפת ובמונטבידיאו שבאורוגווי שמעו את לקחו רבים, וכולם מפליגים בשבחו. עתה, לאחר שראה אור ספרו (בצרפתית) של שלמה מלכה, הבנוי על שורת ראיונות ועל דברי הערצה, ולאחר שהופיע ראיון סובייקטיבי בשבחו, מצאתי לנכון להעמיד דברים על דיוקם ומבלי לזלזל בערך האיש להתבונן במיתוס מפרספקטיבה אובייקטיבית יותר.
נראה שאף שושני היה גאון. הוא ידע גמרא, תנ"ך, זוהר, מתמטיקה ופיזיקה וגם עשרות שפות. סיפרו עליו שלימד בשטרסבורג אצל משפחה, הן את הילדים והן את המבוגרים. יום אחד שאלה אותו בעלת הבית אם הוא יודע פולנית, והוא השיב שאינו יודע. כעשר דקות לאחר מכן, כאשר בעלת הבית דברה עם בעלה פולנית, הוא התערב בפולנית שוטפת. "אבל הרי אמרת שאינך יודע פולנית, והנה אתה מדבר מצויין". נכון אמר שושני, אבל לדבר לא נקרא לדעת. כדי לדעת שפה חייבים להכיר את תרבותה ואת סיפרותה על בורין. לפי עדותם של אנשי שטרסבורג, כדי ללמוד צרפתית הסתגר שושני במשך שבועיים בחדר במלון עם מילון לרוס, ואחר שבועיים דבר צרפתית טובה. אגב אורחא הוא לימד מתמטיקה ופיזיקה גם רופאים וגם פרופסורים לפיזיקה ולשאר המדעים.
יש סבורים שנולד בצפון אפריקה אבל יש עדויות שנולד וצמח דווקא בגליציה או בליטא, בבית שדרש הרבה מן הילד. כל השבוע למד בישיבה, ובסוף השבוע, כאשר שב לביתו הוא עמד למבחן בעל פה על כל מה שלמד משך השבוע. ואולם יותר משלמד במסגרת מחייבת, הוא למד מתוך סקרנות באופן עצמאי מתוך ספרים. חי חיים צנועים מוגזמים, לבש בגדים פשוטים וישנים, והיתה לו אובססיה למזון טבעי, כחלב, לחם, ביצה, ודגים. חוץ מיין הקידוש לא שתה אלכוהול והסתפק בתה ובקפה. הוא דחה את כל ההצעות להכין לו מזון מגוון יותר, ואכל תמיד בחדרו ולא בנוכחות אדם אחר. התפרנס מכספים שהיו לו ואיש אינו יודע מניין. הוא עצמו ספר שבשנות העשרים התעשר מאוד בבורסה של ניו יורק, אבל לקראת שנות השלושים הפסיד את הכל. משך השנים עסק במתן שיעורים כמעט בכל המקצועות שנלמדו בבית הספר ובאוניברסיטה. הוא לימד יחידים, לימד במסגרת של משפחות, ואף בקבוצות. לקח מחירים מפולפלים, אבל היו לו תלמידים מובחרים שסרב לקחת מהם תשלום בכלל. כאמור, בין תלמידיו המובהקים נמנו אנשים בעלי שם בינלאומי כעמנואל לווינס, כאלי וויזל, כד"ר נרסון, כפרופ' שלום רוזנברג ועוד רבים. כל אלה הגיעו להשגים אולי בזכות רבם, אבל הרבי עצמו נשאר באלמוניות שבחר לעצמו.
היתה לו אובססיה למסעות וכבר מגיל צעיר היה מחליף תכופות את מקומות שהותו. גרמניה, צרפת, שוויץ, ספרד, מרוקו, ארה"ב, ארץ ישראל ובסוף ימיו כשתי עשרות שנים בדרום אמריקה במונטוידאו בבירת אורוגווי. בשנותיו המוקדמות הופיע בשטרסבורג ובילה שם שנים אחדות, אני זוכר אותו מן הארץ לקראת סוף שנות החמישים. היה מופיע במקום כלשהו על גבי הגלובוס, מוצא מקום ולפעמים משפחה כדי להתגורר ולאכול שם. לאחר מכן מצא לעצמו שעורים כדי ללמד ולהתפרנס, ועד מהרה יצא שמו ככוח אינלקטואלי בלתי רגיל.
יש מספר וריאציות לסיפור כיצד ניצל מן הגרמנים? הסיפור המענין ביותר הוא הסיפור שלפיו טען במטה הגסטפו שהוא מוסלמי. הביאו אליו את איש הדת החשוב ביותר בפריס, והלה ישב והתדיין עמו שעות ולבסוף אמר עליו: "הוא יודע הרבה יותר ממני". על יסוד חוות דעת זו הניחו לו הגרמנים ללכת לדרכו. איש אינו יודע מה מידת האמת בסיפור זה. על מותו אמרו רבים שהייתה זו מיתת נשיקה. היה זה ביום ששי כ"ח טבת תשכ"ח, ינואר 1968, במהלך סמינר השתלמות לחניכי בני עקיבא ולמורים דתיים שהתקיים במלון צנוע בכפר דורסנה שבאורוגוואי, כחמישים ק"מ ממונטווידיאו. שושני התמוטט, הובהל לבית חולים, שם נקבע שנפטר מהתקף לב. בשעת מותו היה על ידו תלמידו שלום רוזנברג. שמו נרשם כ – מרדכי בן שושן בן 63 שם אביו יוסף, אזרח מרוקאי. (נתונים אלה הם כמובן רק אחת האפשרויות מני רבות). על מצבתו נרשם: "הרב והחכם שושני ז"ל, לידתו וחייו סתומים בחידה".
דומה לי ששלמה מלכה עשה לעצמו מלאכה קלה. הוא ראיין אנשים, רשם כל מה שבפיהם והביא אותם אל הקורא במינימום של עיבוד. התוצאה היא חזרות רבות מדי, ואף שינויים בהצגת העובדות, שלעתים נראות כסותרות זו את זו. בספרו מביא מלכה רק סיפורים על חיצוניותו, ועל מוזרותו ואין כאן כלום על תורתו. מצער שמלכה לא עשה מאמץ מספיק לתאר סוגיות ששושני לימד. כל כך הרבה תלמידים, מעריצים כל כך גדולים הטוענים שעקר תורתם משושני, ואיש מהם אינו זוכר דבר, לא דיון על בריאת העולם, על מדרש קשה, על מקרא לא מובן או על סוגיה בגמרא. חוששני שמלכה עשה שרות דב לשושני וחבל, על אף שהדברים מרתקים מעניינים ומסקרנים גם כך. מכל מקום לפי ספר זה נראים הדברים פנטסטיים כלפי חוץ, אבל הם נשארים ריקים מבפנים.
מספרים ששושני יכול היה להסביר משך שעות שורה או אפילו מילה מן הגמרא, בלי לחזור על אותו דבר פעמיים. בעזרת פיסקה קטנה או דף מן הגמרא (או מטקסט אחר) הוא הצליח להסביר את כל הבעיות האקטואליות של דורו. מצער מאד שתלמידיו כל הזמן מספרים סיפורי נפלאות מן הסוג הנזכר, ואין בפיהם אף לא דוגמא קונקרטית לתוכן הממשי של דבריו. שושני, הם אומרים, הצליח ביותר להשפיע על שומעיו ולקרבם לאהבת התרבות היהודית על-ידי היכולת לחשוף בטקסט כל מה שיש בו. ושוב חבל שאין אנו זוכים לניתוח מלא של טקסט אחד כזה לפחות.
ולכן חייב אני לשאול את מר מלכה כיצד לא הצליח להציל משהו ממשי ממרואיניו. חייב אני לשאול גם את אלי ויזל הסופר שזכה בפרס נובל, ואת ידידי הפרופ' שלום רוזנברג מה הדבר המהותי שהם למדו אצל שושני. לא הפלגות על האישיות הפלאית של האיש אני מחפש, אלא משהו מתורתו שאפשר להיאחז בו. קושיא זו מתייחסת ביתר עוצמה גם אל הפילוסוף המנוח עמנואל לווינס. האמת היא שאף אני שמעתי את שושני בערך כשעה ואיני זוכר דבר מתוכן דבריו. לעומת זה בערך באותה תקופה עצמה שמעתי שעתיים של הרצאה מפי הפרופ' ארנסט סימון, ואני זוכר עד היום את עיקרי דבריו. הוא אמר אז שלעולם חייב המורה ללמד מעט מעל להשגת תלמידיו. לעולם אין המורה רשאי לרדת לאורך זמן לרמת תלמידיו, כי בשעה שהתלמידים מבינים את כל דברי השיעור בלי להתאמץ כלל, הם רואים את הדברים כקלי ערך וכמיעוטי חשיבות. כאשר הם אינם זקוקים לכל מאמץ כדי להבין את הנלמד הם גם מתרגלים שלא להתאמץ בלימודיהם. האם היה זה שושני שאין מה לזכור מדבריו, או שמא אין זו אלא אשמת תלמידיו בלבד? מה שברור הוא, כי לפי ספרו של מלכה אין בידינו דבר ממשי מתוכני תורתו של האיש המופלא הזה.
אפילו סיפורו של הפרופ' שלום רוזנברג על "תורת האצבעות" של שושני שלפיה קמיצת האצבעות מלמדת אותנו שצריך להיות קמצן ביותר בכתיבה (שהרי כותבים בעזרת האצבעות) ובפרסום, וכן סיפורו על "קבלת הרמב"ם", שלדעת המעריצים היא אינה הקבלה המקובלת, אלא קבלה מיוחדת במינה התואמת את תפיסת הרמב"ם, אינם מאפשרים להציץ לנבכי תורתו של האיש. רוזנברג עצמו מודה בראיון שהתפרסם ב – "מקור ראשון", שיש לו טראומה מכך, שאינו מסוגל להעביר הלאה את תורתו של שושני. אף המחברות שנשארו אחרי שושני, ואשר בהן הוא ניסה לשמור את תכניו, תכנן אינו ברור, ואין הן מאפשרות להבין את התורה הנסתרת של האיש הנסתר.
המחבר מלכה מכיר היטב את הטענות שהזכרתי. בעמוד 117 של ספרו, הוא מביא תחילה סיפור שלפיו, מעולם לא הצליח איש לרשום את תוכן שיעוריו של שושני. אחר הדברים האלה הוא מספר עוד, שאיש הרוח אנדרה נהר, איש שטרסבורג, שנחשב כמעט כנביא של יהדות צרפת, לא העריך ביותר את שושני, שלדעתו היה אמנם אינטליגנטי באופן בולט, אבל חי בלי מידות, בלי הרגלים מסודרים, בלי עקרונות ובלי איכויות. ובעמוד 118 מוסיף מלכה לספר, שאיש לא ידע לתאר את תורתו של שושני, ולכן בעניין תכניו איש לא ספר דבר. דמותו של שושני מתחמקת מכל הגדרה ומכל תוכן מוחשי. מלכה מביא אפילו דעה, שהדבר הנורמלי היחיד בחייו של האיש היה באופן פרדוקסלי דווקא מותו, כפי שזה מסופר על-ידי שלום רוזנברג. נראה ששושני נהנה מן המעמד המיסטי של אישיותו, הוא אהב את הפוזה של המצוי מעל לכל בני תמותה, ובנה את המיתוס סביב עצמו בכוונת מכוון. לכיוון זה מעידות גם כל המוזרויות של התנהלות חייו. נראה גם שכל ימיו נהנה מן המסתורין סביב אישיותו, ונראה גם שהיה שחקן בדם וכל חייו שמשו אותו כבמה להצגותיו ביחס לאורח חייו, לידיעותיו ולדרכי ההוראה שלו.
אין זה מקרה ששושני לא נכנס לפנתיאון של גדולי האומה היהודית. ליהדות חושים מאד מפותחים ביחס לגדולי האומה במיוחד בתחום הרוחני. מסיפורו אפשר ללמוד כי בעם ישראל מצפה גורל דומה של שכחה, לכל מי שבונה את אישיותו, אם בכוח עצמו ואם באמצעות מעריצים, כדמות המוצגת בפאתוס מוגזם ומנופח. לפנתיאון של גדולי ישראל זכה להיכנס רק מי שתכני תורתו ותכני חכמתו גלויים לכל ומדברים בעד עצמם.

ושתי תמונות ממנו - בצעירותו ובזקנותו (נשמרו אצל עמנואל לוינס ופורסמו בעיתונות):

: ש1.jpg (46.94 KiB) נצפה 75871 פעמים

: ש2.jpg (45.19 KiB) נצפה 75871 פעמים

עט סופר · הודעהעל ידי **עט סופר** » א' ספטמבר 04, 2011 12:20 am

האם השילוב של גאונות נדירה בעיקר בציטוטים, וחוסר הרצון להתרחץ וכו', לא מצביע על אספרגר [אוטיזום בתפקוד גבוה, לדעת מומחים רבים איינשטיין דרוין ניוטון היו אספרגר]

מורה צדק · הודעהעל ידי **מורה צדק** » א' ספטמבר 04, 2011 12:25 am

הוא לא היה מכסה את ראשו?

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » א' ספטמבר 04, 2011 1:13 am

הוגה ומעיין

מאמר הביקורת של לנדא הוא חשוב מאוד, כיון שחשוב שלא להיתפס לחיצוניות, חשוב שלא להיגרר אחרי עדויות מפליגות גם אם הן של אנשים הנחשבים גדולים, וחשוב לבדוק שוב ושוב דעות קדומות.

הביקורת שלו היא בעיקר על ספרו של מלכה שלא מביא שום תוכן פנימי בתורתו של האיש ועוסק כולו בחיצוניות ומוזרות. מכאן הוא עובר דרך הביקורת של אנדרה נהר, למסקנה לפיה ידוע לו למה לא נכנס שושני ל"פנתאון" של גדולי האומה היהודית (כמה צורם ההקשר!). אך הסיבה היא פשוטה בהרבה: שושני משום מה לא בחר להופיע בישיבות פוניבז' וחברון ולקנות שם מעריצים, ואפילו, אפילו לא "מרכז הרב". הוא העדיף לבקר באוניברסיטת בר אילן, בשטרסבורג ודומותיה. בלי להכיר את תורתו, עובדה זו כשלעצמה יש בה כדי להחשיד, להעלות ספק שמא חשש שתורתו לא תעמוד במבחן מול לומדיה ושוקדיה האמיתיים. הרוצה לשקר ירחיק עדותו.

אך כל זה נכון ביחס למידע שניתן להפיק מספרו של מלכה ודומיו.

למעשה, מר שושני אכן היה מיוחד בדרך הלימוד העיונית שלו ולא רק בבקיאותו. הוא הניח כמה הנחות מתוך שליטתו בתלמודים, ויישם אותן הלכה למעשה בכל סוגיא וסוגיא. הוא אחז שישנו קשר פנימי בין כל המימרות שבסוגיא, בהלכה ובאגדה, ואף בין כל ההלכות שבכל פרק גמרא; הוא הראה שיש משמעות לכל פרט הכי קטן המובא בגמרא; הוא אחז שכאשר סוגיא מתבססת על פסוק, יש קשר לפרשה המלאה שבה מובא הפסוק, וכאשר גמרא מופיעה בשתי מקומות יש קשר הדוק בין הסוגיות, על כל ההבדלים ביניהן; ועוד כהנה וכהנה. אך איך אפשר לדעת את כל זה, אם רושמי הביוגרפיות שלו אכן אינם מתארים דבר מכל זה?

הראשון שפעל בכיוון חקירת דרך לימודו הוא שמואל ויגודה בעבודת הדוקטורט שלו. על סמך חיפוש נרחב בכל כתבי לוינס והראיונות שנתן, ועל סמך ראיונות שערך בעצמו, הוא עמל ושרטט מפה נאה על דרך לימודו של שושני. אני יכול להצהיר שהוא צדק ברוב ככל דבריו, למעט אלו מהם שאינם ניתנים לבחינה מתוך הכתבים שהשאיר.

כפי שהתפרסם השבוע ב"מקור ראשון" והובא כאן למעלה, רוזנברג מתכוין לפרסם ממה שהצליח לפענח. ככל הנראה יש לו תוכניות שלעת עתה הוא מסתיר אותן, וכנגזרת של התוכניות הללו הוא גם מונע ממני מלפרסם דבר ממה שפענחתי. יש לקוות שבעתיד הקרוב יתפרסמו יותר דברים על תורתו של שושני, אך אני עדיין מאוד מסופק אם נזכה לראות בחנויות הספרים ספר בכריכה שאינה צבעונית, עם כותר בסגנון "חידושי רבי הלל". סביר יותר שחידושיו יופיעו באתר אינטרנט, או שהוצאה "כללית" תוציא משהו בכריכה צבעונית תחת השם "מר שושני: קריאות תלמודיות". וד"ל.

בראשית · הודעהעל ידי **בראשית** » א' ספטמבר 04, 2011 1:49 am

כמדומני, ואקווה שאינני יחיד בתחושה זו, שלאחר הכתבה שהובאה על ידי 'תוך כדי דיבור', ושתי התמונות המצורפות, אבד כל חשק להתעניין אודות האיש. הרושם הראשוני העצמתי, התורני והרוחני גם יחד, של תחילתה של אשכול זה, אבד ונעלם כליל.

הוגה ומעיין

בראשית כתב:א. דומני שלאחר עדות ברורה זו, יש לשנות מעתה את כותרת האשכול:
הגאון רבי הלל פרלמן - המכונה: מר שושני - ז"ל

ב. יתכן, ואולי יש להתייעץ ברב ומו"ץ לענין זה, שמעתה היה מן הכבוד הראוי לגדול בתורה כמותו, לשנות את נוסח המצבה שלו, ולכתוב עליו את שמו האמיתי ואת שם אביו וזהותו וכו', ובתוארים הראויים לו.

העדות אינה חדשה, והמידע על כך שיש לו אחיינים בארה"ב היודעים את שמו של דודם לא היה סוד עד עתה, וישנו חסיד בעלז ישיש בירושלים המספר זאת מזמן למעוניינים לשמוע (עם עוד סיפורים מעניינים על האיש שלא פורסמו עד כה). העובדה שהדבר התפרסם באינטרנט היא החדשה היחידה.

הוגה ומעיין

בראשית כתב:כמדומני, ואקווה שאינני יחיד בתחושה זו, שלאחר הכתבה שהובאה על ידי 'תוך כדי דיבור', ושתי התמונות המצורפות, אבד כל חשק להתעניין אודות האיש. הרושם הראשוני העצמתי, התורני והרוחני גם יחד, של תחילתה של אשכול זה, אבד ונעלם כליל.

הבאת בכך הוכחה נוספת לכלל העתיק שרושם המבוסס על חיצוניות מתפוגג כאשר החיצוניות מתמוססת.

אך מלבד הדיבורים אודות תחושות, גם אני אינני יודע כיצד להתמודד עם העובדה שככל הנראה הלך בגילוי ראש, אלא אם נידחק באותם לימודי זכות על יהודי "מערב אירופה" השומרים מצוות אך הולכים בגילוי ראש שלא בשעת התפילה. אלי ויזל, ב"שירת המתים", כותב: 'קראו לו "רבי" אך לא ידעו אם שמר מצוות'. לא ידעו שלא, אך גם לא ידעו שכן.

בראשית · הודעהעל ידי **בראשית** » א' ספטמבר 04, 2011 2:16 am

הוגה ומעיין כתב:
בראשית כתב:כמדומני, ואקווה שאינני יחיד בתחושה זו, שלאחר הכתבה שהובאה על ידי 'תוך כדי דיבור', ושתי התמונות המצורפות, אבד כל חשק להתעניין אודות האיש. הרושם הראשוני העצמתי, התורני והרוחני גם יחד, של תחילתה של אשכול זה, אבד ונעלם כליל.

הבאת בכך הוכחה נוספת לכלל העתיק שרושם המבוסס על חיצוניות מתפוגג כאשר החיצוניות מתמוססת.

אך מלבד הדיבורים אודות תחושות, גם אני אינני יודע כיצד להתמודד עם העובדה שככל הנראה הלך בגילוי ראש, אלא אם נידחק באותם לימודי זכות על יהודי "מערב אירופה" השומרים מצוות אך הולכים בגילוי ראש שלא בשעת התפילה. אלי ויזל, ב"שירת המתים", כותב: 'קראו לו "רבי" אך לא ידעו אם שמר מצוות'. לא ידעו שלא, אך גם לא ידעו שכן.

א. אכן, בדיוק לשם כך נכתבו הדברים שלי דלעיל.

ב. אמנם ראיתי באחת המקורות שמסתפק אם האיש היה שומר תורה ומצוות, ומאידך במאמר אחר עליו, מסופר עליו שעמד על כך שלא יקראו לו לעלות לתורה על מנת שלא לחשוף את שמו, ומכאן שנהג כיהודי דתי/חרדי לכל דבר.

הוגה ומעיין

בראשית כתב:
הוגה ומעיין כתב:
בראשית כתב:כמדומני, ואקווה שאינני יחיד בתחושה זו, שלאחר הכתבה שהובאה על ידי 'תוך כדי דיבור', ושתי התמונות המצורפות, אבד כל חשק להתעניין אודות האיש. הרושם הראשוני העצמתי, התורני והרוחני גם יחד, של תחילתה של אשכול זה, אבד ונעלם כליל.

הבאת בכך הוכחה נוספת לכלל העתיק שרושם המבוסס על חיצוניות מתפוגג כאשר החיצוניות מתמוססת.

אך מלבד הדיבורים אודות תחושות, גם אני אינני יודע כיצד להתמודד עם העובדה שככל הנראה הלך בגילוי ראש, אלא אם נידחק באותם לימודי זכות על יהודי "מערב אירופה" השומרים מצוות אך הולכים בגילוי ראש שלא בשעת התפילה. אלי ויזל, ב"שירת המתים", כותב: 'קראו לו "רבי" אך לא ידעו אם שמר מצוות'. לא ידעו שלא, אך גם לא ידעו שכן.

א. אכן, בדיוק לשם כך נכתבו הדברים שלי דלעיל.

ב. אמנם ראיתי באחת המקורות שמסתפק אם האיש היה שומר תורה ומצוות, ומאידך במאמר אחר עליו, מסופר עליו שעמד על כך שלא יקראו לו לעלות לתורה על מנת שלא לחשוף את שמו, ומכאן שנהג כיהודי דתי/חרדי לכל דבר.

ב. יש גם עדויות מפורשות על שמירת מצוות: הלך יחף ביוה"כ בפריז, ולמד בחדרו כשהוא עטור בטו"ת. גם אין עדויות על שלא שמר מצוות. אך עדיין, אפעס, משהו כאן לא מריח.

בראשית · הודעהעל ידי **בראשית** » א' ספטמבר 04, 2011 3:05 am

תמונה נוספת. כנראה תמונת פספורט, שנאלץ לעשות בגילוי ראש.

בראשית · הודעהעל ידי **בראשית** » א' ספטמבר 04, 2011 3:12 am

השלמות מתבקשות לזהותו, לאחר הוודאות שמדובר בר'/מר הלל פרלמן.

א. האם הוא התחתן? [הרב קוק מתארו באחד ממכתביו: "החתן"].

ב. מי הוא אחיו או אחותו המוזכרים למעלה שמילדיהם נמסר פרטים על הדוד?

ג. וכתוצאה מהנ"ל: מה שם אביו/אמו/זקיניו? ובעצם, מנין מוצאם של משפחת פרלמן, וכו'?

כרם · הודעהעל ידי **כרם** » א' ספטמבר 04, 2011 3:27 am

בראשית כתב:תמונה נוספת. כנראה תמונת פספורט, שנאלץ לעשות בגילוי ראש.

זו תמונת פרופיל, ועד כמה שידוע לי תמונת פספורט צריכה להיות עם 2 האזנים.

תוך כדי דיבור

עבור הדאוגים מסוגיית כיסוי הראש של מר שושני, אני יכול לבשר:

א. כפי הידוע ברחוב היה הולך עם כובע.
ב. התמונה האחרונה צולמה באותו מעמד עם זו שלפניה (השניה שהבאתי. פרופיל וחזית), וממילא מסתבר שהן אכן נועדו לצורך כלשהו של זיהוי.

נטורי קרתא

ראיון שערכו יואב שורק ואורי פז עם פרופ' רוזנברג (http://hagut.org/6724/):

עקיצתו של ענק הדעת - על מר שושני
עמנואל לוינס מתאר בסוף ספרו "חירות קשה" את דרכי חייו, כאשר בתווך רועם תיאור מחנה השבויים הגרמני בו היה כלוא משך כל שנות המלחמה. לוינס עושה זאת בתמצית, נוגע, דוגם וממשיך הלאה, אך מהאוטוביוגראפיה הקצרה הזו ניתן ללמוד רבות על הפילוסוף היהודי שהגיב בהגותו לשואה, היה פרשן מקורי לתלמוד ובן-שיח מרכזי לזרמים מחשבתיים בני זמננו. לוינס מתאר את ילדותו על ברכי התנ"ך מחד והספרות הרוסית מאידך, את הגירתו לשטרסבורג ואת מפגשו רב העוצמה עם הפנומנולוגיה. בהמשך אותה אוטוביוגראפיה הוא מזכיר מורה שהשפיע עליו ביותר, מורה בשם 'מר שושני', וכך הוא כותב עליו: "חיים במחיצתו של מר שושני, מורה מרשים ואכזרי לתלמוד".

לוינס לא היה עלם-עול-ימים המחפש מורה לחיים כשפגש את שושני; הוא כבר היה אדם בראשית שנות הארבעים לחייו, פרסם שני ספרי פילוסופיה חשובים ועבד כמנהל בית ספר להכשרת מורים. מה אם כן מצא בו לוינס, מה חשף וגילה לפניו אותו מורה, ומי בכלל היה האיש העלום והנסתר העונה לשם 'מר שושני'?

עם כל התהיות הללו, ההולכות ומעמיקות עם ההיחשפות להגותו התלמודית של לוינס שראתה אור בעברית בשנים האחרונות בדמות הספרים שהוציא בכישרון רב הרב דניאל אפשטיין, באתי אל פרופסור שלום רוזנברג. רוזנברג למד משושני באורוגוואי, עת היה סטודנט ארגנטינאי צעיר לתואר שני, ושושני אז כבר בשנותיו האחרונות.

גם לאחר הפרישה הרשמית מהאקדמיה, רוזנברג עסוק באין ספור עיסוקים ומקומות הוראה וכתיבה, בארץ ומחוצה לה, כך שלמצוא פינה חבויה בלוח הזמן שלו, היא משימה על גבול הבלתי-אפשרי. אלא שכנראה עמדה לנו זכותו של מר שושני, יחד עם זו של לוינס, ונפגשנו. אותי, כמי שלא פגש את שושני אלא רק סיפורי אגדות אודותיו, מעניינת בעיקר דמותו ואישיותו של האיש; את רוזנברג מעניינת יותר הגותו ותורתו. בין שני מוקדי העניין הללו ניסיתי להלך בערב ירושלמי קר בביתו של רוזנברג שבגבעת שאול בפתחת ירושלים.

רוזנברג כמעט ולא מזכיר את שמו של מורו המובהק, אבל כשהוא מזכיר את השם 'שושני' משהו בו בורק, נסחף אל המסתורין שבאיש הפלא ההוא; האיש אותו הוא רואה, כפי שראה אותו לוינס, כמורו המובהק, כאב רוחני. משהו בו צולל כאמודאי אל התעלומה המוטלת במצולות, אוחז בה בהתרגשות וכמעט ומצליח להביא אותה בשלמותה אל העומדים על שפת המים. אל אלה שלא באו בסוד. ומשהו בו גם מתמלא תסכול על האיש הפלאי שהיה ונעלם, על האיש שכה היה רוצה לפגוש בו שוב. על האיש שכל-כך חסר לו.

'הוא היה תנא!'
"ישבתי אז בגלות ארגנטינה הנשלטת ביד הברזל של פרון. הייתי סטודנט בשנות העשרים לחיי ופעיל עם ידידי דניאל רובינשטיין בארגון דתי שיצרנו יחד. הוא ישב אז באורוגוואי, מעין גן עדן של דמוקרטיה בתוך סביבת הגיהנום הרודנית של דרום אמריקה. האגדות על המורה הנעלם החלו אז להגיע. רק נהר לה-פלטה הפריד בינינו, אולם ממשלת ארגנטינה סגרה את שערי אורוגוואי. בעקבות המהפכה הצבאית שהפילה את משטרו של פרון, נפתחו עבורנו השערים. עברנו את הנהר והכרנו אותו. היינו אז סטודנטים האמונים על החינוך הרציונאלי ובוטחים על תבונתו, והנה, גודל אחר לחלוטין מכל מה שהכרנו. עד מהרה, בשיחותינו הפרטיות, לא דיברנו עליו בשמו. עבורנו הוא היה ה-'Omni' – האדם היודע כל, מעין יצור ממרחב אחר, מגלקסיה שונה או מתקופה אחרת, שהיווה עבורנו אתגר מתמיד".

וכאן, רוזנברג עוצר לרגע, משתהה, ופתאום מרים מבלי משים את קולו: "אם אתה שואל אותי איך היה נראה תנא, איך היה נראה הגאון מוילנה, אז אני יודע! הוא!"

והוא ממשיך לתאר את הפלאיות שבדמותו של שושני: "הייתה בו מזיגה מופלאה של סיני ועוקר הרים. ספרי היסוד של היהדות, תנ"ך, תלמוד וקבלה היו פרוסים בזיכרונו על פרטיהם ודקדוקיהם. כל זה היה מונח אצלו יחד עם המתמטיקה והפיסיקה המודרנית, הפילוסופיה על דורותיה ומכמני התרבות על גווניה ורבות מלשונותיה. זיכרונו הפנומנאלי היה מלווה ביצירתיות בלתי מוגבלת, במקוריות אנליטית, בביקורת מדוקדקת ובחיפוש אחר האמת המסותרת לרוב תחת מסכי אשליה וטעות.

"הנה בוא אתן לך דוגמה לאמת שהייתה בו במורי. עוד בילדותו, עת היה ילד פלא ואביו היה מסתובב בעיירות רוסיה ומראה לכל את ידענותו הרבה בתלמוד, עד כדי ידיעתו על פה, רצה לדעת מי צודק – החסידים או המתנגדים. אך אמר שאם ישאל חסיד – יאמר החסיד שהחסידים צודקים, ואם ישאל מתנגד יאמר שהמתנגדים צודקים. החליט לשאול אדם 'אובייקטיבי', אלא שכאן שוב הוא ניצב בפני בעיית האמת, שכן כל אחד שיאמר תשובה ממילא 'יפליל' את עצמו: אם יאמר שהחסידים צודקים ממילא יתברר שהוא חסיד, ואם יאמר שהמתנגדים צודקים – ממילא יתברר שהוא מתנגד. לכן סיים מורי ואמר – היחיד שיכול להכריע בכך הוא רק אני. אגב, מורי עסק רבות בחסידות ההגותית, אך היה נגד החסידות שעסקה והאדירה את עניין הניסים, על כך הוא הסתכל באירוניה דוקרת של מתנגד, שהרי בסופו של דבר הוא היה מתנגד".

החרים את המחברת
אני עוצר לרגע את שטף דיבורו של רוזנברג ומנסה להבין מעט את דמותו של שושני כמורה, כאדם, כבר שיח.

"תראה," הוא משיב לי, "כמורה הוא היה מלא הומור מחד אבל מאידך חריף, מקניט ועוקצני מאד ביחס לתלמידיו. דומה היה בכך לישעיהו ליבוביץ'. באותם זמנים היו לי שתי מחברות בהן הייתי רושם את עיקרי הדברים ששמעתי ממנו, באחת כתבתי את תורתו ובשניה את פניני ההומור שלו, המקוריים והחדים כתער. כשגילה את המחברת הכפולה שלי כעס והחרימה. אך אני שמרתי את זיכרונן של פנינים אלה, פרפראות לחכמה האמיתית הנסתרת שהייתה בו.

"היה לו ברור שיש תורת נסתר באגדות חז"ל, ברמב"ם ובתורת הנסתר עצמה, ואותה הוא רצה לחשוף. הוא חשב שהגיע לתורת הנסתר המסתתרת באגדות חז"ל. הרב אליהו אביחיל שהכיר אותו טוען - ובצדק - שרצה ללמד קבלה ע"פ הרמב"ם, אבל לא כפי שטוענים רבים להוכיח שהרמב"ם ידע את קבלת האר"י, אלא את הקבלה ואת הנסתר של הרמב"ם עצמו. שכן כפי שהזכרתי, הוא עצמו היה מקובל גדול ואף למד קבלה בישיבת המקובלים הירושלמית 'שער השמיים'.

"הנה בוא אתן לך דוגמה להברקה שלו: יש לנו ביד חמש אצבעות: בוהן, אצבע, אמה, קמיצה וזרת. הבוהן המתוחה מצויה בזוית של תשעים מעלות ביחס לאצבע, כמו אומר הדבר על הרווח של תשעים המעלות בין הבוהן המסמלת את המציאות לאצבע המסמלת את המחשבה. האמה, האצבע השלישית והגבוהה ביותר, היא השפה, היא גבוהה ומתרחבת יותר מהמחשבה, ולפעמים אף יתר על המידה. האצבע הבאה היא הקמיצה, היא מורה על הקמצנות הרבה שיש לנקוט ביחס לכתיבת המחשבות, והזרת, זו האצבע הקטנה ביותר, מורה על הקמצנות המופלגת ביחס לפרסום". ורוזנברג, עוצר לרגע, נהנה שוב מההברקה של מורו, שנאמרה לפני למעלה מארבעים שנה ומפטיר על עידן האינטרנט, שהכל כותבים ומפרסמים ללא גבול: "זה חמור ביותר. מורי בניגוד כה בולט לכך היה קמצן בדברים".

"הוא היה מתלהב מקצרנות, מכך שספר בראשית מוגדר במילה אחת: ספר הישר, ומכאן הוא למד, שצריך לסכם ספר שלם במילה אחת, ופרק שלם במילה אחת ואפילו לסכם מילה אחת במילה אחת!".

אני לא מניח לרוזנברג ומנסה לדלות ממנו פרטים על האיש שושני, לפענח צפנים ראשוניים בתעלומה הזו. על האיש שהיה מסתובב בכל העולם, מסתיר את זהותו ואת אישיותו הגאונית אך במקביל גם הדסטרוקטיבית, ושומר בקנאות על פרטיותו, עד כי מעולם לא ראוהו אוכל.

"אכן," אומר רוזנברג "להרבה הוא נראה כאנטיפת, אבל אחת הבעיות בעולם כולו הוא העיסוק בקליפה ולא בפרי עצמו. אותי מעניין הפרי עצמו. דרך הקליפה שעטה על עצמו הוא היטיב לשמור על חייו הפרטיים. בשבילי הוא מעבר לרכילות האישית. היתה בו רשלנות מגושמת וכבדות תנועה, אבל אני ראיתי ענק מלא כוח והדר. פשוט ענק. אני סובל עד היום הזה מכך שלא אכלתי מספיק מהפרי הזה. ועד היום אני עסוק ללא הרף בהתחקות אחר דבריו. ואגב, תלמידיו האחרונים כמעט שאינם מוכנים לדבר אודותיו. יש לי באופן אישי טראומה גדולה מכך שאינני יכול להעביר את תורתו הלאה, וה' יעזור לי ואכתוב ואפרש כמה מחידותיו המופלאות.

"ב-1963 עליתי ארצה ללמוד באוניברסיטה העברית, וב-1965 שבתי לדרום אמריקה ופגשתי בו שוב. אז כבר הייתי נשוי ואב לבבי הבכור. כן למדתי אז קבלה ופילוסופיה ויכולתי ללמוד ממנו יותר. אלא שרק היום, אחר עשרות שנים מהמפגש איתו, אני חש כבשל למפגש איתו. הייתי רוצה עכשיו להתייעץ איתו, לשאול אותו, לדלות ממנו את התורה שיכול היה לתת לי, ואני טרם הייתי ראוי לכך".

סוקרטס ואפלטון
"ישנם כמה אישים דגולים וגדולים בעולם האמת שיכולים להעיד על גדלותו של מורי. ראש לכולם הוא הרב קוק. הוא היה ממש בן בית בתחילת המאה אצל הרב קוק בירושלים, והוא אפילו כתב לו שתי אגרות. הנה בוא אצטט לך מהאיגרת אותה הוא שולח לרב מאיר בר-אילן בשנת תרע"ה (1915) אודות מורי:

על של עתה באתי לטובת אחד הצעירים היותר מצוינים מבני ציון היקרים, הוא ידידי החביב החתן הרב החריף ובקי שלם ורב תבונות מר הלל פרלמן נ"י, אשר מתגרת יד הזמן נדד מני קודש לאמריקה, ומשם נודעתי שהוא מאין מכיר ותומך. וצר לי מאד על כלי חמדה כזה שלא יפותח חלילה, ולא יוציא אל הפועל את כישרונותיו הנפלאים, מכובד יד העניות המנוולת כל יופי ונשגב. אבקש בזה את כבוד אהובי: יעשה נא כברכת ה' עליו בהשפעתו בחוג מכיריו ומוקיריו ומעריציו הרבים, בשבתו שם באמריקה, לכונן יסוד של התקרבות הגונה ומכובדה להצעיר היקר הנ"ל, למען תשיג ידו להוסיף לקח לתורה ולתעודה, ויהיה לברכה לישראל בעזרת ה' (אגרות הראיה, חלק ב', אגרת תשל"ג).

"שמו כאן הוא הלל פרלמן, ואכן זה היה שמו, ואף קראתי לאחד מילדי על שמו. אלא שאחרי המלחמה הגיע לצרפת ושם החליט לקרוא לעצמו בשם 'שושני', ובאשר לסיבת הדבר נאמרו על כך כמה הסברים. פרט לרב קוק, הוא היה בקשר עם הרב יחיאל יעקב וינברג, מחבר השו"ת 'שרידי אש', עם הרבי מליובביץ', אותו, כך לפי השערתי, הכיר כאשר הרבי למד בפריס, וכן עם הרבי הקודם מסאטמר איתו למד קבלה. כשהרבי מסאטמר היה מגיע לפריס, וכל הגבאים והמשמשים שלו לא היו נותנים להתקרב אליו, שושני היה כותב לו פתק ותוך רגעים ספורים הרבי היה מכניס אותו בחיבה גדולה והם היו לומדים יחד שעות רבות."

כאן אני עוצר לרגעי את רוזנברג ומנסה להתחקות על קשריו של איש גדול אחר, של לוינס עצמו, עם שושני.

"לוינס, כמו כל אדם חכם, הופנט מגדולתו של שושני והיה מדבר עליו בהערכה נפלאה. הנה אספר לך סיפור: אני פגשתי את לוינס דרך יהודי יקר פרופ' הראל פיש, שהיה מארגן בשנות השבעים והשמונים סמינרים פילוסופיים נפלאים אליהם הזמין גדולים וצעירים שנתן בהם אמון, אני זכיתי להיות אחד מאותם צעירים. בסמינרים הללו, שהתקיימו בארץ, פגשתי את לוינס. כשנפגשנו אמרתי לו: העולם מתחלק לשניים - אלו שהכירו את שושני ואלו שלא הכירו אותו. ואז הפכנו, לוינס ואני, לידידים.

"לוינס שהוא בעיני גדול הפילוסופים האחרונים באירופה, וראוי לכל החגיגות שנעשות עכשיו לכבודו בכל העולם במלאת מאה שנה להולדתו, הוא כמו אפלטון - אבל שושני היה סוקרטס! הוא היה כאותו גלילי שהגיע לבית המדרש של ר' חסדא, כאותם זקנים נעלמים שאנו פוגשים לפרקים בתלמוד ובזוהר – כך הוא היה. הוא היה ממש סוקרטס, צרעה שעקצה בנו, שלא נתנה להירדם באשליית הדעת, והכריחה אותנו לחפש תמיד את הנסתר והסודי.

"את השיעורים באגדה שמע לוינס משושני. ידידו ד"ר הנרי נרסון הפגיש אותו עם שושני והוא למד ממנו הרבה. אצל לוינס יש כמה הנחות בפרשנותו לתלמוד, אבחר בשתיים מהן: הראשונה היא שהוא מניח שישנו קשר אורגאני בין האגדות השונות שבתוך סוגייה אגדית אחת, זהו דבר שאינני בטוח שהוא צודק בו, וזה גם חידוש שלו. השניה, שכאשר התלמוד מביא פסוק בתוך הדיון התלמודי צריך להסתכל על הפסוק הזה בתוך כל הקונטקסט בו הוא נאמר במקור – את זה לוינס למד ישירות משושני".

הרציונליסט המיסטיקן
אני תוהה בקול כיצד דמות הקדומים הזו לא נכנסה לפנתיאון היהודי, כיצד כמעט ולא שמעו עליה. נראה שזה עדיין כואב לתלמידו הגדול והמסור. "זוהי טרגדיה גדולה," הוא מפטיר, "פשע שלא ישוער, אלא שכנראה שהממסד האקדמי לא היה בשל לגעת במעיין אדירים שכזה, וגם עולם הישיבות לא היה יכול לעכל אותו, אחד שעמד מעל רבים רבים", הוא מסיים.

"הוא העריך חכמה וטען שעלינו ללמוד להתהלך עם קושיה ארבעים שנה. לא להרפות, ולא להתייאש. או-אז יש סיכוי שנגיע לאמת. הנה אספר לך סיפור משפחתי שהיה לי איתו הממחיש את גודל חיבתו לאמת. היינו אצלנו, אני, אשתי ובננו הבכור, שהיה אז ילד רך בשנים. היינו סמוך לאוטובוס ובני ביקש דבר מאשתי, והיא אמרה לו שאין את אותו דבר. ובני שאל: 'מה פירוש אין?' שושני שמע את הדברים האלה של בני הקט והתלהב מאד, מהאמת שבדבריו. כי הוא אהב ילדים שהממסד לא קלקל אותם, שלא הצליחו להכניס אותם לפורמולות הנדרשות והמקובעות, ולכן אני מודה לקב"ה שתמיד הייתי תלמיד גרוע", וחיוך גדול וזדוני נפרש עכשיו על פניו של רוזנברג.

לקראת סיום השיחה בינינו, אני מנסה לגשת לקודש הקודשים, לפטירתו של שושני בזרועותיו של רוזנברג. רוזנברג, כמעט אנוס על פי הדיבור, נענה לי בשפה רפה.

"היינו איתו ביחד ב-1968 בסמינר בעיר שדה נידחת באורוגוואי, ולבו בגד בו. זה היה ליל שבת וחיפשנו בעיניים בוכיות רופאים, אלא שהרופא שמצאנו היה סנדלר. היה זה העולם השלישי במיטבו. ואז הוא החזיר את נשמתו ללא מלה. עדיין היינו צריכים לשבת וללמוד איתו, והסתלקותו היא טראומה גדולה בחיי, ואני בוכה על היופי הזה הקבור בעפר. אלי ויזל מספר סיפורי אגדה על מותו, אבל הכל אגדה – לא היה ולא נברא".

הוא נפטר בדיוק לפני שלושים ושמונה שנה, בכ"ו טבת תשכ"ח, ועל מצבתו נכתב: 'לידתו ומותו נשארו חתומים בחותם הסוד'.

לפני שאני יוצא מהבית אני מבקש מרוזנברג תמונות של מורו, "למה צריך תמונות שלו," הוא מניס את בקשתי, "אך בוא אתן לך צילום ממחברותיו שבכתב ידו המצויות אצלי". רוזנברג ניגש אל ארונו גדוש הספרים ומחפש את המחברות. "הנה!" הוא צועק בהתרגשות, ומראה לי מחברת בכתב יד צפוף שבין המילים הזעירות שתולים בה מספרים ותרגילי גיאומטריה. הוא מנסה לסרוק את המחברת בסורק הביתי, אך משום מה הסורק אינו משתף פעולה. לרוזנברג זה מספיק כדי להבין את האיתות.

"תכתוב", הוא מאיץ בי, "שפרופסור רוזנברג, הרציונליסט המושבע, בזה הוא מיסטיקן", ומחזיר את המחברת למקומה.

מותיב ומפרק

בעש"ק תצא פגשתי יהודי בשם בראך שהי' גר במונטיבידיאו אורוגויי, שאלתי אותו אם מכיר את השם שושני? ענה לי שכבר לא שמע את השם הזה ארבעים שנה. וסיפר ששוני לימד אותו הפשטיל שלו לבר מצוה, אבא שלו שילם לשושני מאה דולר עבור זה.
החלק ההלכה נסב בענין בל תוסיף. אחרי שגמר ללמדו ביקשו הילד שילמד אתו גם דברי אגדה. העביר את ידו על מצחו כמה שניות. ואמר לו י"ג (גיל בר מצוה) קושיות על רש"י ריש פרשת יתרו מה שמועה שמע ובא וכו'.. ותירוץ אחד ליישב את הכל. (ההוא עוד זוכר את הקושיות והתירוץ).
שאלתי האם הי' שומר תו"מ? וענה בנחרצות "בהחלט"! תמיד בכיסוי ראש הוגה בתורה או כותב בעזרת נשים של הביהמ"ד. פעם העיר הילד לאביו שאינו לובש טלית קטן, והראה לו אביו שחולצתו חתוכה לארכה בשני צידיהם וציצית על כנפיהם.
היה מתפלל בשבתות בביהמ"ד החסידי באורוגוויי (סטמר) ובקריאת התורה היה עובר לעז"נ מחשש שיתנו לו עליי' ויצטרך לגלות את שמו.
כמו"כ, העיד הנ"ל שהיו אנשים רבים ששלמו לו הרבה כסף שילמד אתם שעה.
הנ"ל הפנה אותי ליהודי בשם ר' שמואל נחמי' הירש, תושב ברוקלין נ.י. לשעבר מאורוגויי, שהכיר אותו מקרוב ושוחח אתו רבות. להלן כמה גרגירים ששמעתי ממנו הבוקר.
א) סיפר לו שאכן פגש את האדמו"ר מהר"י ט"ב מסטמר זלה"ה בפריז (לא כמו שציינו אחרים בשווייץ) ושוחח איתו שלש שעות.. כששאלו הרב הירש על שוחח אתו, ענה לו "דבר אחד אני יכול לומר לך האדמו"ר הוא חד בדרא בתורת הסוד"
ב) מישהו קנה לו ספר ויואל משה ועבר עליו מתחילה ועד סוף פעם א', אחרי זה ידע את הספר בע"פ מילה המילה.
ג) שאל אותו למה מגלח את זקנו, וענה ע"פ האריז"ל בדר בחו"ל.
ד) הסתובב כעני מרוד מלוכלך וריחו נודף.
ה) לפעמים ראהו לובש ב' זוגי תפילין בבת אחת.
ו) הרבה היו מגיעים אליו בביהמ"ד לשאול שאלות חשבון ופיזיקה וכדומה.
ז) על הרוב כשראהו יושב במשך היום, עסק בכתיבה, וכשראהו עם ספר היה בעיקר ספרי קבלה. (ראהו הרבה עם ספר רזיאל המלאך.)
ח) חברו של הרב הירש פגש אותו בתשכ"ד בירושלים בישיבת המקובלים (אינני יודע מה זה) מתפלל עם הציבור עם כוונות אר"י. כשגמר להתפלל, ניגש הנ"ל לשושני ושאל "מה יש כ"כ הרבה לכוון"? היה אז פרשת האזינו, אמר לו שושני, כמה ביאורים אתה יודע לומר על הפסוק הראשון " האזינו השמים ואדברה וגו'"? ענה לו ההוא אולי עשרה. אמר לו שושני אם אתה רוצה אשמיע לך מאה ביאורים. והתיישבו שם ודרש עד 4 לפנות בוקר מאה פירושים. וכשגמרו שאל אותו שושני אם הוא מוכך לשמוע עוד מאה? אמר לו ההוא, זהו, מספיק לי!
ט) ההברה שלו הברה ליטאית כבידה.
י) בקשו ממנו כמה פעמים בשבת אחה"צ לדרוש בפרקי אבות. ודיבר כמו שעתיים על ב' שורות משנה.
יא) סיפר הרב הירש הנ"ל, ששיחק אתו הרבה פעמים. שהנ"ל אמר כמה מילים בתוס', ושושני אמר מיד כמה מילים יש לפני זה בעמוד וכמה אחרי.
יב) שלט ב18 שפות.
יג) לא נתן לאף אחד לבשל בשבילו היה מגיע לביתם של כמה מכרים שם ומבשל לבד את מאכליו. בעיקר היה מבשל בבית משפחת ענגל. ( יש להם בן הרב משה יוסף ענגל תושב בני ברק וכהיום משגיח כשרות אצל הרב לנדא.. האם מישהו מכיר אותו? הבנתי שהוא יודע יותר אודות שושני.)
לסיכום: פלא!

ההוא עוד זוכר את הקושיות והתירוץ

אולי תוכל להביא אותם?

הוגה ומעיין

מותיב ומפרק כתב:בעש"ק תצא פגשתי יהודי בשם בראך שהי' גר במונטיבידיאו אורוגויי, שאלתי אותו אם מכיר את השם שושני? ענה לי שכבר לא שמע את השם הזה ארבעים שנה. וסיפר ששוני לימד אותו הפשטיל שלו לבר מצוה, אבא שלו שילם לשושני מאה דולר עבור זה.
החלק ההלכה נסב בענין בל תוסיף. אחרי שגמר ללמדו ביקשו הילד שילמד אתו גם דברי אגדה. העביר את ידו על מצחו כמה שניות. ואמר לו י"ג (גיל בר מצוה) קושיות על רש"י ריש פרשת יתרו מה שמועה שמע ובא וכו'.. ותירוץ אחד ליישב את הכל. (ההוא עוד זוכר את הקושיות והתירוץ).
שאלתי האם הי' שומר תו"מ? וענה בנחרצות "בהחלט"! תמיד בכיסוי ראש הוגה בתורה או כותב בעזרת נשים של הביהמ"ד. פעם העיר הילד לאביו שאינו לובש טלית קטן, והראה לו אביו שחולצתו חתוכה לארכה בשני צידיהם וציצית על כנפיהם.
היה מתפלל בשבתות בביהמ"ד החסידי באורוגוויי (סטמר) ובקריאת התורה היה עובר לעז"נ מחשש שיתנו לו עליי' ויצטרך לגלות את שמו.
כמו"כ, העיד הנ"ל שהיו אנשים רבים ששלמו לו הרבה כסף שילמד אתם שעה.
הנ"ל הפנה אותי ליהודי בשם ר' שמואל נחמי' הירש, תושב ברוקלין נ.י. לשעבר מאורוגויי, שהכיר אותו מקרוב ושוחח אתו רבות. להלן כמה גרגירים ששמעתי ממנו הבוקר.
א) סיפר לו שאכן פגש את האדמו"ר מהר"י ט"ב מסטמר זלה"ה בפריז (לא כמו שציינו אחרים בשווייץ) ושוחח איתו שלש שעות.. כששאלו הרב הירש על שוחח אתו, ענה לו "דבר אחד אני יכול לומר לך האדמו"ר הוא חד בדרא בתורת הסוד"
ב) מישהו קנה לו ספר ויואל משה ועבר עליו מתחילה ועד סוף פעם א', אחרי זה ידע את הספר בע"פ מילה המילה.
ג) שאל אותו למה מגלח את זקנו, וענה ע"פ האריז"ל בדר בחו"ל.
ד) הסתובב כעני מרוד מלוכלך וריחו נודף.
ה) לפעמים ראהו לובש ב' זוגי תפילין בבת אחת.
ו) הרבה היו מגיעים אליו בביהמ"ד לשאול שאלות חשבון ופיזיקה וכדומה.
ז) על הרוב כשראהו יושב במשך היום, עסק בכתיבה, וכשראהו עם ספר היה בעיקר ספרי קבלה. (ראהו הרבה עם ספר רזיאל המלאך.)
ח) חברו של הרב הירש פגש אותו בתשכ"ד בירושלים בישיבת המקובלים (אינני יודע מה זה) מתפלל עם הציבור עם כוונות אר"י. כשגמר להתפלל, ניגש הנ"ל לשושני ושאל "מה יש כ"כ הרבה לכוון"? היה אז פרשת האזינו, אמר לו שושני, כמה ביאורים אתה יודע לומר על הפסוק הראשון " האזינו השמים ואדברה וגו'"? ענה לו ההוא אולי עשרה. אמר לו שושני אם אתה רוצה אשמיע לך מאה ביאורים. והתיישבו שם ודרש עד 4 לפנות בוקר מאה פירושים. וכשגמרו שאל אותו שושני אם הוא מוכך לשמוע עוד מאה? אמר לו ההוא, זהו, מספיק לי!
ט) ההברה שלו הברה ליטאית כבידה.
י) בקשו ממנו כמה פעמים בשבת אחה"צ לדרוש בפרקי אבות. ודיבר כמו שעתיים על ב' שורות משנה.
יא) סיפר הרב הירש הנ"ל, ששיחק אתו הרבה פעמים. שהנ"ל אמר כמה מילים בתוס', ושושני אמר מיד כמה מילים יש לפני זה בעמוד וכמה אחרי.
יב) שלט ב18 שפות.
יג) לא נתן לאף אחד לבשל בשבילו היה מגיע לביתם של כמה מכרים שם ומבשל לבד את מאכליו. בעיקר היה מבשל בבית משפחת ענגל. ( יש להם בן הרב משה יוסף ענגל תושב בני ברק וכהיום משגיח כשרות אצל הרב לנדא.. האם מישהו מכיר אותו? הבנתי שהוא יודע יותר אודות שושני.)
לסיכום: פלא!

יישר כח גדול על הדברים המעניינים!

ישיבה מאן דהו

בעלון מעייני הישועה פסח התשע"ב עמ' 12 פורסם ראיון עם עם שאול אורן, שמציג את עצמו כתלמידם של מניטו, שושני, לוינס, ר' ברוך רבינוביץ ממונקטש-חולון, ר' שלמה בנימין אשלג וכו'.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » א' אפריל 22, 2012 10:18 pm

שורה תחתונה, האם יש דבר תורה אחד ממנו ששרד? האם יש רעיון אחד שאפשר לחזור עליו לפני בני ישיבה? האם חסרים עילויים שלא נשאר מהם כלום? אולי הוא עוד אחד כזה?

גוראריה · הודעהעל ידי **גוראריה** » א' אפריל 22, 2012 11:03 pm

ישיבה מאן דהו כתב:בעלון מעייני הישועה פסח התשע"ב עמ' 12 פורסם ראיון עם עם שאול אורן, שמציג את עצמו כתלמידם של מניטו, שושני, לוינס, ר' ברוך רבינוביץ ממונקטש-חולון, ר' שלמה בנימין אשלג וכו'.

משך כמה שנים הוא היה תלמיד?

פורום אוצר החכמה

מי מחובר