שמואל דוד כתב:מי הגיה במרדכי?
יהודה בן יעקב כתב:שמואל דוד כתב:מי הגיה במרדכי?
לפי הנכתב בש"ס מהדו' וילנא, תיקונים בתוספת * בתחילתם הם מהרמ"א.
עמקן כתב:זה המאמר. זה אכן מד"ר זיו, שהוא גם הדהיר שו"ת הרמ"א ושו"ת שארית יוסף.
זה נראה משכנע מאד, אבל למעשה אינו סוף פסוק. הוא הוכיח שהגהת הרמ"א נכתבו על גליון המרדכי דפוס ריווא שהיה תחת ידו. אבל למעשה הגם שיש הגהות הרמ"א המתאימות רק לדפוס ריווא, יש עוד הגהות הרמ"א המתאימות לדפוס סביוניטה ולא לדפוס ריווא. ויתכן שהמדפיסים שלבו יחד הגהות מבית מדרשו של הרמ"א מב' עותקים שונים, למרות דמשמע ממה שכתבו בדפוס זיטאמיר, שהוא דפוס ראשון של הגהת הרמ"א, שהכל מספר אחד. וצריך תלמוד.
שמואל דוד כתב:למי כיון המרדכי במש״כ ״זקני״ ?
ועתה ראה נא ראה איך צדקו דברי חכמינו ז"ל שבשתא כיון דעל על, כי באמת המרדכי לא נכד הראב"ן ולא בן נכדו הוא, כאשר אראך בעזרת השם יתברך... וכל המקומות אשר נמצא בהן "ראב"ן זקני", לא מפי מרדכי יצאו, כי אם מפי ראבי"ה שהיה באמת נכד הראב"ן כנודע, והמרדכי לקחום מספרי ראבי"ה הנקראים אבי העזרי ואביאסף, אשר מהם ספר המרדכי מלא על כל גדותיו. בא נא, קורא נכבד ונבחין את כל המקומות אשר מהן נשתרבב הטעות:
א. בפרק מצות חליצה סימן נ"ז כתב המרדכי בפירוש "אעתיק מספר אבי העזרי" בסנדל של עץ וכו', ומסיים "עכ"ל אבי", ובתוך אותה ההעתקה נמצא וראב"ן זקני פסק דכי מעשינן וכו'.
ב. בבבא בתרא דף רמ"ד סימן תק"ה איתא: "פירוש באביאסף" מכאן יש ללמוד שאם סתם ראובן פתחו או חלונותיו ובא שמעון שכנו לפני פתחו וחלונו יכול ראובן לעכב עליו מלבנות שיכול לומר דדעתו לחזור ולפתחה והני מילי בשלא פירץ פצימיהן וצריך להרחיק ארבע אמות וכן פסק זקני ראב"ן כדאמרי לקמן וכו'.
ג. שם דף רמ"ה ע"ד סימן תקכ"ח לישתבע "כתב אביאסף" וז"ל רבותי פי' לישתבע דקאמר ר' אמי לישתבע להכחיש העד המעיד שחטף והוא אינו יכול לישבע שלא חטף שהרי אמר אין חטפי ודידי חטפי וזקני ראב"ן הקשה על זה וכו', ואחר כל הענין סיים המרדכי "עכ"ל אביאסף", ומיד אח"ז מפלפל המרדכי בדברי ראב"ן, ולא כתב ראב"ן זקני, כי אם "ומה שפסק ראב"ן" דכשכנגדו וכו'.
ד. בהג"מ פא"ט סימן תשל"ט: וכתב ר' אבי העזרי בכנף העוף שנשבר וכו' וראב"ן זקני כ' אם נשבר ברחוק מחבורו יש לעיין בצלעות וכו'.
והנה עוד מקומות אחרות במרדכי אשר נמצא בהן ראב"ן זקני וכולן לקוחים מספרי ראבי"ה, עיין מרדכי תענית סימן תרכ"ה, חולין סימן תר"ך בענין יותרת מגבה באוגה עליונה של ימין שכתב המרדכי שם וכן הורה רבינו זקיני (להתיר) הלכה למעשה דהוא הראב"ן כנראה מתוספות חולין מ"ז ע"ב ד"ה אבילו, אבל אם המרדכי מביא מעצמו דברי ראב"ן איננו קורא אותו זקיני, כי הראיתי לדעת לעיל בסמוך מב"ב סימן תקכ"ח וכן נמצא בהרבה מקומות פסחים סימן תקצ"ז, יו"ט סימן תרפ"ח ר"ה דף ר"ך ע"ד, יומא דף רכ"ח ע"ב סימן תשכ"ה תשכ"ו, סוכה סימן תשמ"ט, חולין סימן תרל"ז ותשי"ד. היוצא לנו מזה כי מס' המרדכי נראה שהמחבר לא היה נכד הראב"ן ולא בן נכדו.
שמואל דוד כתב:עמקן כתב:זה המאמר. זה אכן מד"ר זיו, שהוא גם הדהיר שו"ת הרמ"א ושו"ת שארית יוסף.
זה נראה משכנע מאד, אבל למעשה אינו סוף פסוק. הוא הוכיח שהגהת הרמ"א נכתבו על גליון המרדכי דפוס ריווא שהיה תחת ידו. אבל למעשה הגם שיש הגהות הרמ"א המתאימות רק לדפוס ריווא, יש עוד הגהות הרמ"א המתאימות לדפוס סביוניטה ולא לדפוס ריווא. ויתכן שהמדפיסים שלבו יחד הגהות מבית מדרשו של הרמ"א מב' עותקים שונים, למרות דמשמע ממה שכתבו בדפוס זיטאמיר, שהוא דפוס ראשון של הגהת הרמ"א, שהכל מספר אחד. וצריך תלמוד.
קובץ המצורף לא עובד
עמקן כתב:זה נראה משכנע מאד, אבל למעשה אינו סוף פסוק. הוא הוכיח שהגהת הרמ"א נכתבו על גליון המרדכי דפוס ריווא שהיה תחת ידו. אבל למעשה הגם שיש הגהות הרמ"א המתאימות רק לדפוס ריווא, יש עוד הגהות הרמ"א המתאימות לדפוס סביוניטה ולא לדפוס ריווא. ויתכן שהמדפיסים שלבו יחד הגהות מבית מדרשו של הרמ"א מב' עותקים שונים, למרות דמשמע ממה שכתבו בדפוס זיטאמיר, שהוא דפוס ראשון של הגהת הרמ"א, שהכל מספר אחד. וצריך תלמוד.
הוגה כתב:בסיני התפרסמו בהמשכים מאמריו של הרב ד"ר שמואל כהן, והביא עדות כתובה מנכדו של המרדכי שר' מרדכי בן הלל היה דור חמישי לראבי"ה בן אחר בת, וראבי"ה היה בן בתו של ראב"ן.
יהודה בן יעקב כתב:כתב מרדכי חולין סי' תשי וז"ל וזה לשון אבי"ה בסימן אק"ן פרש"י שעלו בקערה ע"י צלי וכן פסק בתשובותיו דוקא בצלי אבל נתבשלו בלעו טעם הרבה והוי טעם ראשון ולפי זה לא שייך להתיר גבי הגעלת כלים ביחד הרבה לומר נ"ט בר נ"ט כרבינו אפרים בר"י אבל (*רבינו) [*ראבי"ה] זקני פסק ל"ש עלו צלי ל"ש עלו מבושל וכן נראה דיותר בולע בצלי ממבושל וכן מוכח מהא דאמרינן והא דרב [דאסר] לאו בפי' איתמר אלא מכללא וכו' עד דרמא בשוליה בגויה אמר יהיב טעמא כולי האי ומדקדק התלמוד משם דנותן טעם בר נותן טעם אסור ואף על פי שיש לדחות והכי קאמר מדיהיב טעמא כולי האי הבין רב שאילו היה בצלי היה מרגיש נמי בטעמו ואף על גב שלא היה מרגיש כל כך כמו בבישול מסתבר דליכא חילוק כדפרישית עכ"ל:
וא"כ ודאי שהתיקון ראבי"ה הוא טעות, שהרי כל זה הוא מלשון ראבי"ה, והכתיב 'רבינו' נראה שהוא נכון, וכוונתו לרבינו זקנו הראב"ן.
הוגה כתב:הוגה כתב:בסיני התפרסמו בהמשכים מאמריו של הרב ד"ר שמואל כהן, והביא עדות כתובה מנכדו של המרדכי שר' מרדכי בן הלל היה דור חמישי לראבי"ה בן אחר בת, וראבי"ה היה בן בתו של ראב"ן.
וכן בספר איסור והיתר לרבינו המרדכי: זקני רבינו אבי העזרי. (הרב דוד דבליצקי ישורון כז תשעב עמ' כב).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 424 אורחים