נוטר הכרמים כתב:למרות שהביקוש יורד מקונטרס לקונטרס,
ובשולחן ערוך הרב ביאר בטעמא דמילתא שיהיה אסור לחתכם בסכין אפילו לאכול לאלתר,
משום שאין דרך לאכלם אלא ע"י תערובת. והדברים סתומים
חיים סגל כתב:כתבת:ובשולחן ערוך הרב ביאר בטעמא דמילתא שיהיה אסור לחתכם בסכין אפילו לאכול לאלתר,
משום שאין דרך לאכלם אלא ע"י תערובת. והדברים סתומים
מצאתי בכתבי שכתבתי בכוונתו כך:
יש להבין בדעת הרשב"א בטעם ההיתר בחיתוך לאלתר הוא משום שרק מכינו לאכילה בכך, ומה לי שחותכו בשיניו, מה לי שחותכו בסכין קודם הכנסתו לפיו [וכן ביאר בבן איש חי, וע"ע באג"ט], ולפי"ז יש להבין שדווקא באוכל שהחיתוך בסכין דומה לחיתוך בשיניו נאמר היתר זה, אך תבלין שחיתוכו הוא לא כדי להקל לאכלו, שלא יצטרך לחתכו בשיניו, אלא החיתוך הוא מכשירו שיוכל לתבל בו הקדירה, ממילא לא נאמר בו היתר זה.
הארה מענינת מאוד אך הפתרון המוצע אינו מתקבל למעיין בדברי הרשב"א שמדבר להדיא גם על לפורר לחם לפני תרנגולים.חיים סגל כתב:כהמשך להודעה הקודמת:
התקשתי בהא דשנינו במשנה [שבת קלג] שמי שלא שחק מע"ש כמון לצורך המילה ילעסנו בפיו, ותמהתי, דהלא לדעת הרשב"א כל לאלתר אין זה בכלל טוחן וכמו בבורר, ולענין בורר פשוט שההיתר דלאלתר הוא לא רק לצורך אכילה, אלא גם לצורך שימוש אחר מיידי, וא"כ גם לענין טוחן לכאורה כן הוא, וא"כ מדוע הצריכו לטחון הכמון בשינוי, והלא יכול לטחון כדרכו בסכין וכדו' [אמנם בכלי המיוחד לטחינה אסור, עיי"ש בביה"ל ד"ה מידי], כיון שמיד אחר הטחינה משתמש בו לצורך המילה.
ואמנם המשנ"ב [עפ"י הב"ח והגר"א] מבאר דמיירי קודם המילה, ודלא כרוב הראשונים דמיירי אחר המילה, אך לכאורה גם סמוך למילה ממש הוי כלאלתר כמו קודם סעודה.
ובהכרח י"ל שלענין טוחן ההיתר הוא דווקא משום שהוא עושה את הפעולה שעושות השיניים, וממילא אין היתר זה אלא לצורך אכילה ולא לשימושים אחרים לאלתר. משא"כ בורר ההיתר בנוי על 'דרך אכילה' ולא 'דרך מלאכה' וזה שייך בכל שימוש מיידי.
ואמנם לשון הרשב"א לא משמע כן, אלא משמע שהענין הוא ממש כמו בבורר, ולא הזכיר כלל הא דעושה מה שהשיניים עושות, וצ"ע.
נוטר הכרמים כתב:הארה מענינת מאוד אך הפתרון המוצע אינו מתקבל למעיין בדברי הרשב"א שמדבר להדיא גם על לפורר לחם לפני תרנגולים.
אמנם הלא מבואר בראשונים [הובא במשנ"ב שם סקמ"ד] שהיתר דלאלתר בטוחן הוא גם במניח לפני התרנגולים לאכול לאלתר, ושם לא שייך הסבר זה, שהרי מה שיטחנו התרנגולים בשיניהם אין זו מלאכה כלל של האדם. וצ"ע אם כן מדוע לא הוזכר היתר זה דלאלתר כאן בכמון
דבר שאינו חפץ לאכלו ולטועמו ולא להאכילו לתינוק אסור ללעסו בשיניו כדי לשחקו משום טחינה...
נוטר הכרמים כתב:הדין של המג"א האוסר לעיסה שאינה לצורך הוא מחודש מאוד, ועמדו עליו הפוסקים, כי הרי לכאורה לא נתקן כלום בלעיסה כזו, ויש בזה כמה צדדים. בכל מקרה, ההיתר ללעוס לצורך התינוק הוא פשוט ומובן, וכנ"ל, שזהו דרך האכלה, ובכלל היתר לאלתר, ופשוט.
היא שיחתי כתב:יש אפשרות להכל בפידיאף מאוחד?
נוטר הכרמים כתב:על כמה נושאים עיקריים בעניני 'עשיית אוהל'
נוטר הכרמים כתב:על כמה נושאים עיקריים בעניני 'עשיית אוהל'
וביותר, שהרי במשכן היה גם אוהל, פריסת היריעות לאוהל על המשכן, והיו מן היריעות
שלא חוברו לקרקע כלל, ומפני מה לא חשבינן מהאי טעמא לאוהל כאב מלאכה
ל"א מעיקרא ויקם משה את המשכן (שמות מ) דהיינו יריעות שבתחילה פורס היריעות ולא הורידן בהקמת העמודים והאדנים אלא אחז היריעות בידו עד שהקים כולן.
הח"ח בספריו אלו העתיק כצורתם עשרות סימנים מ'זכרו תורת משה' של החי"א, ואי"ז מדיליה. והרי במשנ"ב סי' שיט מכריע בבירור דלא חיישינן לדעת התוס', ואפילו לא הזכיר שהחי"א הכריע להחמיר.ובאמת יש בדברי החיי"א חידוש על חידוש, שהרי השו"ע ורוב הפוסקים לא נקטו שיטת התוס' והטור להלכה, ולא חילקו בין אם האוכל מרובה או הפסולת מרובה. והראוני שרבינו הח"ח בס' מחנה ישראל פ"ח ובס' נדחי ישראל אחרי פל"ט העתיק דברי הטור
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 127 אורחים