אולם ממה שכתבו התוספות בפרק אע"פ ובפרק חזקת הבתים, כי הדברים אמורים דוקא כאשר הוא ובנו ובן בנו רואים זה את זה, אין ראיה.אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כֹּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ תַּלְמִיד חָכָם וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם, שׁוּב אֵין תּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם'. מַאי 'אָמַר יְיָ', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עָרֵב לְךָ בְּדָבָר זֶה. מַאי 'מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם', אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ. רַב יוֹסֵף יְתֵב אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא (שֶׁלֹּא תִּפְסֹק תּוֹרָה מִזַּרְעוֹ, רש"י) וְאַקְרְיוּהוּ 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ', יְתֵב אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא אַחֲרִינֵי וְאַקְרְיוּהוּ 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ', יְתֵב אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא אַחֲרִינֵי וְאַקְרְיוּהוּ 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ', אָמַר מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא צְרִיכְנָא, תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ.
ורב יוסף היה זהיר בכיבוד הוריו, כדמסקינן בההיא שמעתא גופא: רב יוסף כי הוה שמע קל כרעיה דאימיה, אמר: איקום מקמי שכינתא דאתיא. ונראה כי אביו לא האריך ימים שיגיע רב יוסף לכיבודו, כי אביו היה צורבא מרבנן ורב חייא שמו, כמו שכתבתי בסדר חייא.
ביקורת תהיה כתב:מן המסופר בפרק הפועלים יש לשמוע שלא היה תלמיד חכם, דהכי איתא התם:אולם ממה שכתבו התוספות בפרק אע"פ ובפרק חזקת הבתים, כי הדברים אמורים דוקא כאשר הוא ובנו ובן בנו רואים זה את זה, אין ראיה.אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כֹּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ תַּלְמִיד חָכָם וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם, שׁוּב אֵין תּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם'. מַאי 'אָמַר יְיָ', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עָרֵב לְךָ בְּדָבָר זֶה. מַאי 'מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם', אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ. רַב יוֹסֵף יְתֵב אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא (שֶׁלֹּא תִּפְסֹק תּוֹרָה מִזַּרְעוֹ, רש"י) וְאַקְרְיוּהוּ 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ', יְתֵב אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא אַחֲרִינֵי וְאַקְרְיוּהוּ 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ', יְתֵב אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא אַחֲרִינֵי וְאַקְרְיוּהוּ 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ', אָמַר מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא צְרִיכְנָא, תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ.
קאצ'קלה כתב:כהוספה לדברי הרב ביקורת, יש להביא דברי הריב"ק בערכי תנאים ואמוראים ערך רב יוסף:ורב יוסף היה זהיר בכיבוד הוריו, כדמסקינן בההיא שמעתא גופא: רב יוסף כי הוה שמע קל כרעיה דאימיה, אמר: איקום מקמי שכינתא דאתיא. ונראה כי אביו לא האריך ימים שיגיע רב יוסף לכיבודו, כי אביו היה צורבא מרבנן ורב חייא שמו, כמו שכתבתי בסדר חייא.
י. אברהם כתב:מדובר ברבי יהודה בן קלונימוס מבעלי התוספות
קאצ'קלה כתב:יש להביא דברי הריב"ק בערכי תנאים ואמוראים ערך רב יוסף: אביו היה צורבא מרבנן ורב חייא שמו.
כן היא הגירסא ביד רמ"ה, ודלא כגירסת הספרים שלנו 'רב יוסף בר חמא'.בְּעָא מִנֵּהּ אֲבוּהַּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חִיָּא מֵרַבָּה בַּר נָתָן.
הפשוט בפשטותו כתב:ביקורת תהיה כתב:מן המסופר בפרק הפועלים יש לשמוע שלא היה תלמיד חכם, דהכי איתא התם:אולם ממה שכתבו התוספות בפרק אע"פ ובפרק חזקת הבתים, כי הדברים אמורים דוקא כאשר הוא ובנו ובן בנו רואים זה את זה, אין ראיה.אָמַר רַבִּי פַּרְנָךְ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כֹּל שֶׁהוּא תַּלְמִיד חָכָם וּבְנוֹ תַּלְמִיד חָכָם וּבֶן בְּנוֹ תַּלְמִיד חָכָם, שׁוּב אֵין תּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם'. מַאי 'אָמַר יְיָ', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי עָרֵב לְךָ בְּדָבָר זֶה. מַאי 'מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם', אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, מִכָּאן וְאֵילָךְ תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ. רַב יוֹסֵף יְתֵב אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא (שֶׁלֹּא תִּפְסֹק תּוֹרָה מִזַּרְעוֹ, רש"י) וְאַקְרְיוּהוּ 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ', יְתֵב אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא אַחֲרִינֵי וְאַקְרְיוּהוּ 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ', יְתֵב אַרְבְּעִין תַּעֲנִיָּתָא אַחֲרִינֵי וְאַקְרְיוּהוּ 'לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ', אָמַר מִכָּאן וְאֵילָךְ לָא צְרִיכְנָא, תּוֹרָה מְחַזֶּרֶת עַל אַכְסַנְיָא שֶׁלָּהּ.
יפה, משם קאתינא.
היכן דברי התוס'?
אני סבור לתרץ שבלאו הכי כולנו בני אברהם יצחק ויעקב [ומובא לבאר שמה שרואים כאלו שאינם בני תורה הוא משום שתורה מחזרת על 'אכסניא' שלה, וצריך להכין לה אכסניא ולקבל אותה בסבר פנים יפות...] וא"כ מדוע עשה זאת רב יוסף, וכנראה שיש ענין להתחיל בעצמו.
למען הבהר דבר, כוונת התוס' שכל השלשה (האב הבן ובן הבן) ראו זה את זה, ובכך מתקיים בהם הכתוב 'החוט המשולש לא במהרה ינתק'. וכנראה, כוונתם היא, ששלשתם היו תלמידי חכמים כאחד, ולא שהכירו זה את זה הכרה בעלמא.קאצ'קלה כתב:יתכן שאביו של רב יוסף היה גדול בתורה, אלא שרב יוסף לא הכיר אותו, ולכן אינו נחשב עמו בחשבון שלשה דורות של ת"ח.
קאצ'קלה כתב:נדלה כאן חספא, ואחרי התגובות השונות חשוב לחזור על הראשונות, ולסכם את הדברים:
על השאלה האם 'חייא' אביו של רב יוסף (המוזכר בחולין יח ע"ב) היה אמורא, הביא הרב 'ביקורת תהיה' ראיה נחמדה שלא היה אמורא, ממה שרב יוסף נחשב כדור הראשון של "כל שהוא ת"ח ובנו וכו' ובן בנו וכו'", משמע שאביו לא היה אמורא.
ושדא ביה נרגא, ממה שכתבו התוספות כי ההבטחה "שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם" היא דוקא כאשר הוא ובנו ובן בנו רואים זה את זה. אם כן יתכן שאביו של רב יוסף היה גדול בתורה, אלא שרב יוסף לא הכיר אותו, ולכן אינו נחשב עמו בחשבון שלשה דורות של ת"ח.
על זה הבאתי מריב"ק (שספרו הוא מגדלור לעוסקים בימינו בתולדותיהם של התנאים והאמוראים) שכתב על חייא אביו של רב יוסף שהיה צורבא מרבנן, ושכפי הנראה נפטר לפני שהגיע רב יוסף בנו לעונת כיבוד. מזה יש חיזוק גדול לדברי הרב ביקורת תהיה.
הריב"ק מציין מקור למה שכתב שהיה צורבא מרבנן: כמו שכתבתי בסדר חייא.
ב'סדר חייא' הביא הריב"ק בפירוש את הגמרא בסנהדרין פא ע"א כמקור שהיה ת"ח (ולפי היסוד שנפטר בקוצר שנים, מובן מדוע אין שמו מצוי בגמרא הרבה). וכן, זאת היא הגירסא הנכונה שם.
הפשוט בפשטותו כתב:אבל מה תענו על כך שבלאו הכי כולנו בני אברהם יצחק ויעקב, ומדוע היה צריך לעשות זאת?
בקרו טלה כתב:הפשוט בפשטותו כתב:אבל מה תענו על כך שבלאו הכי כולנו בני אברהם יצחק ויעקב, ומדוע היה צריך לעשות זאת?
עי' באמרי אמת ובמרגליות הש"ס או' תתס"ה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 422 אורחים