מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

עשרת המכות – עשרה לשונות של תפילה

דעת תפילה ופירושה, חקר ועיון בנוסחאות ומנהגי התפילה, לשונם ומקורם של פייטנים
נוטר הכרמים
הודעות: 7023
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

עשרת המכות – עשרה לשונות של תפילה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' ינואר 01, 2019 7:55 pm

איתא בשפת אמת (שמות [תרנ"ג], וז"ל,
שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי כל הלשונות שכ' במכות ויצעק משה ויעתר כו'. הוא כי ע"י עשרה מכות ניתקנו עשרה לשונות של תפלה כו'. והוא כענין הנ"ל שהדיבור היה בגלות והי' צריך תיקון. לכן צריכין לסמוך גאולה לתפלה. כי ע"י יצ"מ נפתח פיהן של ישראל. וז"ש א' שפתי תפתח. וקבעוהו בין גאולה לתפלה כי זה תכלית הגאולה להיות פתיחת פיהם של בנ"י. לכן איתא דבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה כי השבת עצמו הוא בחי' הגאולה ונפתח בו פיהם של בנ"י כי שבת סהדותא איקרי.

ועוד נוסף בזה בשפת אמת (וארא [תרמ"ג]), וז"ל,
וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל על מה שכ' בהמכות אח"כ ויעתר משה. ויצעק כו'. כי ע"י המכות נפתחו עשרה לשונות של תפלה. וכל הצרות שעברו על אבותינו במצרים הי' כדי לבוא לבחי' התפלה. כמ"ש חז"ל שהי' חביב צעקתם לפניו ית' במרום. לכן חזרו על הים כדי שיצעקו ע"ש במד' השמיעיני את קולך. וכמו כן יש יצ"מ בכל יום והיא הכנה לתפלה. לכן בכל יום יצרו של אדם מתגבר. וכן סמיכת גאולה לתפלה הוא כנ"ל שע"י יצ"מ נפתח הפה.

ונראה לבאר הענין על דרך הפשט, שהמושג של תפילה אינו כאשר פוקדת את האדם צרה ומצוקה והוא נאנח על מצבו הקשה, אלא יסוד ענין התפילה הוא האמונה והבטחון בד', שאדם פונה אל ד' וקורא אליו שיצילהו מן הצרה. ובמצרים היו כלל ישראל שרויים במצב של יאוש וחוסר תקוה, ואף שבודאי היה בהם ניצוץ של אמונה כמו דכתיב ויאמן העם, ולא נתייאשו לגמרי מן הגאולה, מ"מ זה היה ניצוץ קטן מאוד, וכמו שמעיד הכתוב ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה.

ואותם העשרה מכות שהיו גילויים אדירים של אמונה זה היה הארת פנים מיוחדת בתוך חשכת הגלות לגאול ולגלות את הכח של תפילה, ומאלו העשרה מכות נפתחו עשרה לשונות ושערים שונים של תפילה.

נוטר הכרמים
הודעות: 7023
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: עשרת המכות – עשרה לשונות של תפילה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' ינואר 01, 2019 7:58 pm

ואמנם לכאורה יש לעיין בהך מילתא, דהנה מצינו בפרשת שמות (ב, כג), וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֙מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים מִן־הָעֲבֹדָֽה.

ופשטיה דקרא משמע שהתפללו ושיוועו אל ד', וזה היה מקודם לעשרת המכות.

ואף כי באור החיים הק' כתב וז"ל,
מן העבודה. פי' לא שצעקו לאל שיושיעם אלא צעקו מן הצער כאדם הצועק מכאבו. ומודיע הכתוב כי אותה צעקה עלתה לפני ה', והוא אומרו שועתם וגו' מן העבודה פי' מצער העבודה וישמע ה' את נאקתם פירוש הרמת קול כאבם.
והיינו שמפרש שלא היתה זאת תפילה אל ד' אלא אנחה על המצב, הנה לא כן הוא פשט הכתוב.

וביותר שבדברי חז"ל נתפרש ששוועה זו זהו המקור לכמה לשונות מתוך העשרה לשונות של תפילה, וז"ל הספרי (פרשת ואתחנן פיסקא כו),
דבר אחר ואתחנן אל ה', עשרה לשונות נקראת תפלה זעקה שועה נאקה שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם, וישמע אלהים את נאקתם.

ובשמות רבה (פרשה ב),
ד"א מהו עמו אנכי בצרה כשיש להם צרה אינם קוראים אלא להקב"ה, במצרים ותעל שועתם אל האלהים.

ובבית יוסף הלכות תפילה (סימן קיב) הביא בשם שבלי הלקט (תפילה סי' יח):
מצאתי אגדה מאי על הסדר זה סדר עולם שכך מצינו י"ח ברכות של תפילה מעולם היו מתוקנות זו אחר זו כיון שבאו אנשי כנסת הגדולה כללום ותקנום כסדרן... כשנאנחו ישראל ויזעקו ושמע יי' נאקתם כדכתיב (שמות ב כד) וישמע אלהים את נאקתם אמרו שומע תפילה.

וראה עוד בזוהר הק' (פרשת חיי שרה דף קלב עמוד א),
דא צלותא דארים בר נש קליה בעקתיה כמה דאת אמר ותעל שועתם אל האלהים ומהו שועתם אלא דבצלותיה ארים קליה וזקיף עינוי לעילא כמה דאת אמר (ישעיה כ"ב) ושוע אל ההר.

וברבינו בחיי על אתר, וז"ל,
וע"ד הקבלה יתכן לפרש כי נרמז כאן ענין התפלה, ומתוך הצרה וגודל השעבוד כוונו אל העשר ואל הראש ועד הסוף, וכענין שכתוב אז תקרא וה' יענה (ישעיה נח, ט), ולכך נרמזו כולם בכאן, הוא שאמר ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה, ויעו"ש שמוצא רמז בפסוקים לכל העשר ספירות.

ואולי נמצא פשר בדברי הספורנו על אתר, וז"ל,
ויזעקו. זעקו מכאב לב על עבודתם, כענין הלילי שער, זעקי עיר (ישעיהו יד, לא): ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. לא בשביל תשובתם ותפלתם, אבל כמקנא על אכזריות המעבידים, כאמרו וגם ראיתי את הלחץ: וישמע אלהים את נאקתם. תפלת קצתם שהתפללו אז מצדיקי הדור, כאמרו ונצעק אל ה', וישמע קולנו (במדבר כ, טז).

ומבואר שבאמת לעם ישראל בכלליות לא היו פתוחים בפניהם שערי תפילה עד לגילוי של עשרת המכות, אולם היו יחידים צדיקי הדור שהיו במדרגת תפילה והם אלו שפעלו בתפילתם באלו הלשונות של תפילה.

ובאמת לשון הכתוב בנחמיה (ט, ט) וַתֵּ֥רֶא אֶת־עֳנִ֥י אֲבֹתֵ֖ינוּ בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־זַעֲקָתָ֥ם שָׁמַ֖עְתָּ עַל־יַם־סֽוּף, משמע שעיקר הגאולה במצרים לא באה בעבור קבלת ושמיעת הזעקה דשל אותם הצדיקים, אלא 'ותרא את עני אבותינו במצרים', ואילו הזעקה של כלל ישראל היתה אחר עשרת המכות על ים סוף.

נוטר הכרמים
הודעות: 7023
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: עשרת המכות – עשרה לשונות של תפילה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ג' ינואר 01, 2019 7:59 pm

ועכ"פ לפי הבנה זו שהגילויים של אמונה והגאולה הם הפותחים שער לתפילה יאירו לנו באור חדש דברי תלמיד רבינו יונה (בפירושו על הרי"ף ברכות ב, ב) בביאור ענין סמיכת גאולה לתפילה, וז"ל בטעם השני,
ועוד אמר מורי נר"ו טעם אחר מפני שכשמזכיר גאולת מצרים ומתפלל מיד הוא מראה שבוטח בה' בתפלה כיון שמבקש ממנו צרכיו שמי שאינו בוטח בו לא יבקש ממנו כלום. וכן נראה באלה שמות רבה בפרשת בא אל פרעה שאומר לשם שכשראו ישראל הנסים והנפלאות שהיה עושה עמהם הבורא שלא כטבעו של עולם בטחו בו ועל זה נאמר וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' וגו' וכיון שמזכיר עכשיו אותה הגאולה שבטחו אבותינו בה' והצילם ומתפלל מיד. נמצא שגם הוא בוטח בו שיענה אותו כמו שענה לישראל בעבור שבטחו בו ומפני זה מזכיר אותה הגאולה ומתפלל מיד והבטחון הוא עיקר היראה והאמונה ולפיכך זוכה בסיבתו לחיי עולם הבא.

ומה מאוד יוטעם לפי"ז המובא בבית יוסף (או"ח סימן נ), וז"ל,
בזמן הזה נוהגים לומר אחר ברייתא דרבי ישמעאל וכו' הודו לה' קראו בשמו וכו' ופסוקים אחרים. וכתוב בספר ארחות חיים (הל' ברכות סי' יח - כ)... ויש במזמור זה עשר לשונות של הודאה כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים.

והיינו שההקדמה של הודו לד' הנכלל בפסוקי דזמרה זה ג"כ למטרה זו של פתיחת שערי התפילה וההודאה המכוונים כנגד עשרת המכות, ולפי דברינו הטעם הוא כי הינם באים מכוחם.

שמר
הודעות: 625
הצטרף: ו' אפריל 07, 2017 2:30 am

Re: עשרת המכות – עשרה לשונות של תפילה

הודעהעל ידי שמר » א' מאי 10, 2020 10:28 pm

שמות יד, י "וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'"

פרש"י "ויצעקו - (מכילתא) תפשו אומנות אבותם. באברהם הוא אומר (בראשית יט) אל המקום אשר עמד שם. ביצחק (שם כד) לשוח בשדה. ביעקב (שם כח) ויפגע במקום".

ויל"ע מדוע לעיל (ב, כג) עה"פ "וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקים מִן הָעֲבֹדָה" לא פירש "ויזעקו"- תפשו אומנות אבותם - דהיינו תפילה.

מדוקדק מדבריו (מכילתא) ששם לא היתה זו תפילה - וכמש"נ.

ושמא אפשר לומר שהכא מפורש שהיא תפילה "ויצעקו אל ה'' משא"כ התם שנאמר "ויזעקו" סתם, לכן דוקא כאן פירש רש"י שתפשו אומנות אבותם.

בנצי"ב שם פי' "ויזעקו. נתקבצו כולם למקום אחד והסכימו לעמוד לתפלה ולצעקה".

וראה אריכות דברים בכלי יקר (שם) שביאר שאכן שתי קבוצות היו אלה המתפללים (ויאנחו) ואלה שלא (ויזעקו) עיי"ש.


חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 12 אורחים