האם דונש הקליר ועוד היו הוגים כמו אחינו הספרדים?!

[אוצר החכמה]

לענ"ד הדנים בדבר מתעלמים (באופן חלקי) מההשפעות הסביבתיות האמיתיות, כדי להבין את הבעייתיות בדיון הזה מספיק לגור כמוני במקום שיש אמריקאים (כנראה יוצאי איזורים שונים) ולראות את חוסר ההבחנה המובנית של אחדים מהם בין קמץ לפתח כמו שאנחנו תופסים את זה, אע"פ שברור להם שהם מתפללים בהברה אשכנזית, ולפעמים לאוזן שלנו נשמע ברור שאינם הוגים את הקמץ באותו אופן במילים שונות, (דוגמא אחרת בולטת היא החולם הרוסי), כך שלענ"ד רוב הדיון בזה והראיות דומים קצת להסקה על הניגונים שהשתמשו בהם בבתי כנסת אשכנזים מתוך התמונות בהגדות.

[שבטיישראל]

האמריקאים אכן אין כי אם הבדל דק בין קמ"ץ לפת"ח ומה גם שיש להם למ"ד ורי"ש משונה
(שיבוש זו שמקורה בניב האנגלית האמריקאית נמצא בעיקר אצל הליטאים באמריקה - אצל החסידים שמרו בקנאות על ההגייה ההונגרית או הגאליצאנית כך שאצליהם המצב הרבה יותר טוב)

ויצויין שאצל יהודי מחוז בוקבינה שברומניה היה בעיה אחרת שהם הגו גם את הפת"ח כמו קמ"ץ (ולדוגמא אמרו "צָדִיק" במקום "צַדִיק")

[אדג]

הניסיון להסיק מן פיוטים אודות צורת הגיה של מילים, נתקל שוב ושוב במכשול: כל צד ימצא הוכחות לכאן ולכאן. כאשר הפתח מתחרז עם הקמץ, מחד גיסא והקפדה שיטתית על אי-עירובם מאידך. ההסבר היחיד, הנראה לי, לכך (שלא כאמור לעיל, שהדבר בא מחוסר הבחנת ההמון, או מעירוב קבוע של שני ההברות) הוא שהיות שאנו עוסקים בפיוטים וחריזתם, קושי החריזה גבר על הדקדוק. או בסגנון אחר, הפייטנים התעלמו מטוהר הלשון והעדיפו את יופייה. כך, גם קמץ יתחרז בפתח ובחולם, ע"י אותו פייטן! אין בכך סתירה, יש בכך התפשרות עבור כתיבת פיוט יפה יותר.

במילי אחרות: אי אפשר להוכיח מפיוט צורת הגייה. וכלשון בעל האוצר זהו "הסקה על הניגונים שהשתמשו בהם בבתי כנסת אשכנזים מתוך התמונות בהגדות"...

[זקן ששכח]

אני הקטן קשה לי לתקוע ראשי בין שני הרים הללו: איש ספר מחד וחכם באשי מאידך, ובכל זאת אני מנסה להרהר, הלא פשיטא שלא הגה משה רבינו יום אחד קמץ אשכנזי ובמשנהו קמץ ספרדי, וברור הוא שתמיד היתה הגייתו שוה, ויש לנו לדעת אם כן, ממתי בדיוק קרה השינוי וכיצד. שאין ספק שביום מן הימים, אם לפני שבע מאות ואם לפני אלף שנה, אבל בזמן מסויים קרה השינוי, ועלינו לדעת, מתי ובעקבות מה.
[אותם הרהורים יעלו גם לגבי טעמי המקרא האשכנזיין והספרדיים]. אין לי בעיה בעצם הקמץ מה נכון, כי יתכן מאד ששניהם נכונים, עכ"פ במצב הנוכחי שזה מה שיש בידינו, אבל מאד מעניין ומסקרן לדעת מבטן מי נוצרו השינויים, ועל זה עלינו לתת את הדעת.

[חכם באשי]

ההסבר היחיד, הנראה לי, לכך (שלא כאמור לעיל, שהדבר בא מחוסר הבחנת ההמון, או מעירוב קבוע של שני ההברות) הוא שהיות שאנו עוסקים בפיוטים וחריזתם, קושי החריזה גבר על הדקדוק. או בסגנון אחר, הפייטנים התעלמו מטוהר הלשון והעדיפו את יופייה. כך, גם קמץ יתחרז בפתח ובחולם, ע"י אותו פייטן! אין בכך סתירה, יש בכך התפשרות עבור כתיבת פיוט יפה יותר.

חבל שאתה כותב בדברים שלא נראה שהנך מבין.
אילו היית מעיין ולומד את הפיוטים לא היית מגיע למסקנה זו ובוודאי שלא על הפייטנות הקלאסית (שהקלירי הוא 'מייצגה' המרכזי)