פרשת כי תשא - נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה

[גל גל]

בס''ד

פרשת כי תשא: האם צריך ליטול ידיים על זיתים מקופסת שימורים

פתיחה

בפרשת השבוע מצווה משה על ידי הקב''ה לעשות את הכיור, ממנו ייטלו הכהנים את ידיהם ואת רגליהם לפני העבודה במקדש. כאשר התורה מצווה על נטילת הידיים מהכיור היא כותבת, שצריך ליטול דווקא ממנו ולא בתוכו, מכאן למד הרשב''א (א, קצא), שדווקא בנטילה במקדש אסור ליטול ידיים בתוך הכיור, אבל בשאר הנטילות (בבוקר או לאכילה) אפשר לשכשך את הידיים בתוך כלי:

''וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו... ולפיכך אנו צריכין להתקדש וליטול ידינו מן הכלי כמו כהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו. ומשכשך ידיו בתוך הכלי בין בשחר בין בשעת אכילה, מדאמרינן בכיור (שמות ל) ורחצו אהרן ובניו ממנו ולא בתוכו. שמע מינה (= נלמד מזה) הכא (= דווקא בכיור במקדש) הוא דכתיב ממנו, הא בעלמא (= בשאר נטילות) אפילו בתוכו שפיר דמי (= יוצאים ידי חובה). וכן גם להטביל ידיו בנהר שפיר דמי.''

למעשה גם בבוקר צריך דווקא ליטול ידיים, ולא לשכשך את הידיים בכלי. בטעם הדבר כתב הבית יוסף (או''ח סי' ד) בשם הזוהר, שבנוסף לכך שצריך להתנקות בבוקר מהלכלוך של הלילה, צריך ליטול ידיים כדי להעביר את הרוח רעה ששורה על הידיים. מכיוון שבשביל להעביר את הרוח רעה צריך ליטול את הידיים שלוש פעמים (ימין ואז שמאל לסירוגין שלוש פעמים), ברגע שמשכשכים את היד בתוך הכלי המים שבכלי פעם אחת הם כבר נטמאו, ואי אפשר להשלים את שלוש הנטילות.

בעקבות נטילת הידיים מהכיור, נעסוק השבוע בשאלה האם צריך ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה, ובשאלה האם צריך ליטול ידיים כשאוכלים זיתים מקופסת שימורים. כדי להבין במה מדובר, יש להקדים ולפתוח בשאלה, מדוע נוטלים ידיים לפני אכילת לחם.

1. נטילת ידיים ללחם

מדוע נוטלים ידיים לפני אכילת לחם? מצאנו בכך שני טעמים בראשונים בעקבות הגמרא בחולין (קו ע''א) ובברכות (נג ע''ב):

א. הגמרא במסכת חולין (שם) כותבת, שנוטלים ידיים לחולין (=מאכל שלא קודש) משום 'סרך תרומה'. כלומר, בעיקרון מדין תורה כל עוד אדם לא יודע בבירור שהידיים שלו נטמאו, הן נחשבות טהורות ויהיה מותר לכהן לאכול איתם תרומה. מכיוון שבדרך כלל הידיים עסקניות ונוגעות בהרבה דברים ובניהם דברים טמאים, חז''ל גזרו שכל עוד לא ידוע שהידיים טהורות, הם נחשבות 'שניות לטומאה', דהיינו שהם יכולות לטמא תרומה. משום כך, כהן שרוצה לאכול תרומה בטהרה, צריך קודם כל ליטול את ידיו.

לאחר חורבן בית המקדש חששו חז''ל, שכאשר ייבנה בית המקדש ישכחו הכהנים שאסור להם לאכול תרומה לפני שהם נוטלים ידיים, והם יאכלו תרומה בטומאה. משום כך הם תיקנו, שכל עם ישראל בכל הדורות לפני שהם אוכלים ייטלו ידיים, ואז כאשר ייבנה בית המקדש, הכהנים מתוך הרגל ייטלו ידיים לפני אכילת התרומה.

אם כן קשה, למה נוטלים ידיים דווקא על לחם ולא על כל שאר המאכלים?! הרי התרומה כוללת גם פירות וירקות! הסיבה לכך היא, שתרומת לחם היא מהתורה, בניגוד לשאר התרומות שהן רק מדרבנן, לכן בחרו חז''ל להחמיר דווקא בה ולא בשאר, וכך כותב רבינו יונה (ברכות מא ע''א בדה''ר):

''עיקר נטילת ידים הותקנה על הפת שנאחז בידים, שהנטילה היא משום סרך תרומה ורוב התרומות הם מהפת, אבל לפירות אין צריך נטילת ידים, שאין תרומתן מן התורה אלא הענבים אחר שיעשה מהן יין והזיתים אחר שיעשו שמן.''

ב. סיבה נוספת ליטול ידיים לפני האכילה מופיעה בגמרא בברכות (שם). הגמרא כותבת, שנוטלים ידיים לפני אכילה, כי באופן כזה אוכלים בנקיות וקדושה. ערוך השולחן (קנח, ג) מסביר, שתקנו ליטול ולהתקדש דווקא לפני אכילת לחם ולא לפני שאר דברים, מכיוון שרק אכילת לחם נחשבת אכילה מכובדת וחשובה, שהקדושה יכולה להיות ניכרת בה.

2. דבר שטיבולו במשקה

נעבור כעת לדין דבר שטיבולו במשקה. המשנה במסכת מכשירין (ו, ד) פוסקת, שבמידה ואחת משבעה המשקים הכוללים יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם ומים (י''ד שח''ט ד''ם) נגעו במאכל, לפני שאוכלים את אותו המאכל צריך ליטול ידיים, וכך פוסק רבי אליעזר במסכת פסחים (קטו ע''א): ''אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: כל שטיבולו במשקה - צריך נטילת ידים''.

האם יש קשר בין הסיבה שנוטלים ידיים ללחם, לסיבה שנוטלים לדבר שטיבולו במשקה? נחלקו בכך הראשונים:

א. התוספות (פסחים קטו ד''ה כל) טענו, שאין קשר בין הטעם שראינו לעיל שמחייב ליטול ידיים על אכילת לחם, לטעם שצריך ליטול ידיים על דבר שטיבולו במשקה. התוספות סוברים שלהלכה נוטלים ידיים על לחם בגלל הטעם השני שראינו לעיל, שצריך לאכול בקדושה ונקיות. לעומת זאת צריך ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה בגלל שתי נקודות: 1. כאשר נוגעים טמאים במאכל רטוב אפילו של חולין, המאכל נטמא. 2. אסור לאכול מאכלים טמאים.

משום כך מסיקים התוספות, שמכיוון שהיום גם ככה כולנו טמאים ואוכלים כל הזמן מאכלים טמאים, אז אין טעם בנטילה, וגם אם מאכל נרטב ממשקה לא צריך ליטול ידיים לפני אכילתו (בניגוד לטעם של אכילת ידיים ללחם, שעדיין תקף), וכן הביא גם הטור בשם המהר''ם מרוטנבורג (או''ח תעג), ובלשון התוספות:

''ונראה דנטילה דהכא לא משום קדושה ונקיות כמו בנהמא (= בלחם), אלא משום שלא יטמא המשקין להיות תחילה ויהא אסור לשתותן ולפסול את גופו... ולפי זה נראה דאין לברך על אותה נטילה... וכל שכן אנחנו שאין אנו נזהרין מלטמאות עצמנו ומלאכול אוכלין טמאין ואין אנו צריכין לאותה נטילה, והמברך הרי זה מברך ברכה לבטלה.''

ב. אמנם דעת רוב הראשונים שלא כדעת התוספות, והם סברו שכמו שנוטלים על לחם ידיים כדי שלא יטמאו את הלחם, כך נוטלים ידיים על דבר שטיבולו במשקה, כדי שלא יטמאו את האוכל שנגע בו אחד משבעה המשקים. כמו כן לפי שיטתם, כמו שמברכים על נטילת ידיים ללחם, כך מברכים על נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה. כך פסקו להלכה הטור בשם רש''י והגאונים (שם), הרא''ש (חולין ח, י) ועוד, ובלשון הרמב''ם (ברכות ו, א – ב):

''כל האוכל הפת שמברכין עליו המוציא צריך נטילת ידים תחלה וסוף, ואף על פי שהיא פת חולין ואף על פי שאין ידיו מלוכלכות ואינו יודע להן טומאה לא יאכל עד שיטול שתי ידיו, וכן כל דבר שטיבולו במשקים צריך נטילת ידים תחילה... כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וציוונו על נטילת ידים.''

להלכה

כיצד נפסק להלכה?

א. להלכה פסק השולחן ערוך (קנח, ד), שמצד אחד יש ליטול ידיים על דבר שטיבולו במשקה וכדעת רוב הראשונים. מצד שני, מכיוון שיש ראשונים שסוברים שאין צורך ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה, לא יברכו על הנטילה. כפי שמציינים השולחן ערוך והרמ''א, גם אם חלק מהמאכל רטוב ומחזיקים בחלק היבש, עדיין צריך ליטול ידיים, ובלשונם:

''אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם: י"ד שח"ט ד"ם דהיינו: יין, דבש, שמן, חלב, טל, דם, מים ולא נתנגב, ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה, צריך נטילה בלא ברכה. הגה: ואפילו אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי,אפילו הכי יטול בלא ברכה.''

ב. בניגוד לדעת השולחן ערוך, פסק הגר''א (ד''ה בלא ברכה) שצריך גם לברך על נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה. בטעם הדבר הוא נימק, שמכיוון שרוב מוחלט של הראשונים סוברים שיש ליטול ידיים עם ברכה לדבר שטיבולו במשקה, כך יש לנהוג (וכן נוהגים להלכה חלק מהתימנים ('הבאלדים') בעקבות הרמב''ם שפסק שיש לברך).

המנהג בזמן הזה

היום הרבה מהאנשים נוהגים שלא ליטול ידיים על דבר שטיבולו במשקה, האם יש להם על מה לסמוך למרות פסיקת השולחן ערוך? המגן אברהם (ס''ק ח) אכן הביא בשם הלחם חמודות, שלמעשה יש למקלים על מה לסמוך. הוא נימק, שמכיוון שלדעת התוספות כפי שראינו לעיל בכלל לא צריך ליטול ידיים לדבר שטיבולו למשקה בזמן הזה, וכן כתב ערוך השולחן (סעיף ד').

אמנם יש להדגיש, לכתחילה ודאי שיש ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה משתי סיבות:

1. קודם כל המשנה ברורה (ס''ק כ) כתב, שהרבה פוסקים חלקו על המגן אברהם, וכתבו שאין להקל כלל וצריך ליטול ידיים גם בזמן הזה לדבר שטיבולו במשקה, וכן פסקו להלכה הט''ז (תעג, ו), שולחן ערוך הרב (קנח, ג), הבן איש חי (תזריע שנה א'), הרב אליהו (תנא דבי אליהו תשע''ד) הרב עובדיה (ילקוט יוסף קנח) ועוד, ובלשון המשנה ברורה:

''הנה במגן אברהם הביא בשם הלחם חמודות דהעולם נוהגים שלא ליטול ויש להם על מה שיסמוכו, היינו על מקצת הראשונים הנ"ל. אבל הרבה אחרונים החמירו מאד בדבר, וכתבו דהעיקר כרוב הפוסקים דצריך נטילה אף בזמן הזה ועיין בביאור הגר"א שגם דעתו כן והחמיר מאד בזה שאף צריך לברך על זה, ולכן אף דהעולם אין נוהגין לברך על כל פנים אין להקל לאכול בלי נטילה. וצריך לזה כל דיני נטילה כמו לפת (= עם נטלה, מכח אדם, מים שלא נפסלו וכו').''

2. גם מדברי המגן אברהם שהקל נראה, שהוא כתב את דבריו רק כדי ללמד זכות על מנהג העולם שנוהגים שלא ליטול, אבל גם הוא סובר שלכתחילה צריך ליטול ידיים כפי
שעולה מרוב הראשונים ומפסיקת השולחן ערוך והרמ''א (ועיין הערה ).

צמצום החובה

מעבר לכך שרק אם נוגע אחד משבעת המשקים שראינו לעיל נוגע במאכל צריך ליטול ידיים, יש לציין מספר סייגים חשובים, שמצמצמים מאוד את החיוב ליטול ידיים לדבר שטיבולו במשקה:

א. רק כאשר המאכל נרטב ברצונו של האוכל, צריך ליטול עליו ידיים: לכן כאשר מוציאים פרי מהמקרר והוא רטוב, לרוב לא יצטרכו ליטול עליו ידיים לפני האכילה, מכיוון שלא נוח לאוכל שהפרי נרטב. לעומת זאת במידה ושוטפים את הפרי לפני האכילה, או שלוקחים זיתים וכדומה מתוך קופסת שימורים צריך ליטול ידיים לפני האכילה, כי נוח לאוכל שהמים שטפו את הפרי (גם אם ברגע זה הוא מעדיף שהם לא יהיו). כמו כו במידה ומייבשים את הפרי לפני האכילה, לא צריך ליטול ידיים.

ב. אכילה באמצעות כלי: כאשר יש מאכלים שאוכלים אותם תמיד בכף או במזלג כמו קורנפלקס עם חלב (וכפי שראינו חלב הוא אחד משבעת המשקים), פסק המשנה ברורה (ס''ק כו) שלא צריך ליטול ידיים לפני אכילתם. אמנם במידה והאדם החליט בכל זאת לאכול אותם עם הידיים, פסק ערוך השולחן (ס''ק יב) שהוא פטור מנטילה, וכן נקט להלכה גם כף החיים (ס''ק כג). הוא הדין גם לכיוון ההפוך. במידה ואוכלים מאכל בדרך כלל עם הידיים, גם אם יאכלו אותו עם כף או מזלג יצטרכו ליטול ידיים, ובלשון המשנה ברורה:

''והאחרונים הסכימו דמיני תבשיל כיוון שאין דרך ליגע בו ביד אלא לאכול בכף אין צריך נטילת ידיים ואפילו אם נוגע בו בדרך מקרה בתוך הכף גם כן אין צריך נטילה וכן נוהגין, אבל מה שדרך ליגע בו בידיו אף על פי שאוכל בכלי לא מהני.''

ג. רק דברים שרגילים לטבול אותם במים, צריך ליטול ידיים במידה ונוגע בהם המשקה: לכן אם נגעו אחד משבעת המשקים בבורקס או בבייגלה, לא צריך ליטול ידיים על אכילתם. לעומת זאת מי שטובל עוגייה בחלב או לחמנייה שברכתה מזונות כן מצוי שיישטפו אותם במים, לכן צריך ליטול ידיים (ולעניין טבילת ביסקוויט בקפה/ תה עיין בהערה ).

מוזמנים להגיב... מצורף גם כקובץ וורד, הרבה יותר נוח לקריאה...

[יואל שילה]

מה יש להגיב - הדברים מדוייקים...
ויש להוסיף שה"ה ברגילים לאכול מלפפון חמוץ עם הקוגל בקידוש.

[גל גל]

קרה כאן דבר דומה למה שקרה בספירת העומר. בעיקרון דעת רוב הראשונים, שגם מי שפספס יום אחד בספירת עומר צריך להמשיך לספור ספירת העומר בברכה. למעשה השולחן ערוך פסק (או''ח תפט, ח), שמי שפספס יום אחד ימשיך לספור בלי ברכה, כי הוא חשש לדעת ההלכות גדולות שסבר, שמי שפספס יום אחד בספירה לא ממשיך לספור. דבר זה גורם לכך, שהרבה אנשים שמפספסים יום אחד בספירה מפסיקים לספור בכלל (כי הם 'נפסלו'), כך שיוצא שהחשש לברכה לבטלה גרם לכך שבסופו של דבר לא יספרו בכלל ויפספסו את עיקר המצווה. גם פה, השולחן ערוך חשש לדעת התוספות, ולכן לא מברכים על נטילת ידיים לדבר שטיבולו במשקה, וזה גורם לכך שבסופו של דבר לא ייטלו כלל.

[עזריאל ברגר]

ועד"ז ישיבת הסוכה בשמע"צ, והשינה בסוכה כל ז ימי החג, ועוד ענינים רבים כיו"ב שעושים אותם בלי ברכה ואנשים נוטים להקל בהם מסיבות שונות.
ובזה מובן מה שתיקנו חז"ל לברך ביוט"ש כי היכי דלא ליתו לזלזולי ביה.

[גל גל]

בכלל נראה שהגישה של ספק ברכות להקל, קצת יצאה מפורופוציה. תסתכל שבוע שעבר כתבתי על ברכת הריח. ההנחה הבסיסית של הפוסקים היא, שאם יש ספק בברכות הריח, עדיף לא להריח כבר, ובכך לא להיכנס לספק ברכות, אבל לא חושבים על כך שיש חסרון גדול בכך שאתה לא משבח את הקב''ה על דבר יפה שיש בעולם

[יואל שילה]

ראה בגליון רקע"א ברכות י"ב., ובפשטות כוונתו שמותר לברך ולאכול, ואין כוונתו שיפרוש מאכילה מספק.

[ממרומי היער]

מה יש להגיב - הדברים מדוייקים...
ויש להוסיף שה"ה ברגילים לאכול מלפפון חמוץ עם הקוגל בקידוש.

צריך לזכור שלא כל דבר רטוב נחשב "טיבולו במשקה"....

וזה כבר תלוי באדם כמה הוא מנומס ומתורבת, דאם הוא אירופאי מסודר או שחס על נקיון ידו ומנהגו לאכול מלפפון חמוץ במזלג, הרי שגם אם יוצא לו לתופסו ביד ולאכול אין הוא צריך ליטול ידיים, ומאידך אם מנהגו לאכול עם הידיים את המלפפון חמוץ, גם אם הוא אוכל במזלג הוא צריך ליטול ידיים שהרי הוא אוכל "דבר שטיבולו במשקה".

[קרית מלך]

רבים וטובים הם המקילים ואין נוטלים ידים לדבר שטיבולו במשקה. בענין זה שמעתי ממרנא הגרש"ז זצללה"ה שאכן יש מנהג שמקילים בנטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה! והוסיף ראיה מעניינת לדבר, ואמר כך: הגר"ש קלוגר כתב על בנו שנלב"ע בחייו שבחים רבים ובתוך דבריו משבחו שנזהר בנט"י לדבר שטיבולו במשקה, מוכח מזה שהמנהג הרווח היה שלא נזהרו בכך, עד שמצא לנכון לשבח את בנו שהחמיר בכך.

[בתבונה]

א. רק כאשר המאכל נרטב ברצונו של האוכל, צריך ליטול עליו ידיים: לכן כאשר מוציאים פרי מהמקרר והוא רטוב, לרוב לא יצטרכו ליטול עליו ידיים לפני האכילה, מכיוון שלא נוח לאוכל שהפרי נרטב. לעומת זאת במידה ושוטפים את הפרי לפני האכילה, או שלוקחים זיתים וכדומה מתוך קופסת שימורים צריך ליטול ידיים לפני האכילה, כי נוח לאוכל שהמים שטפו את הפרי (גם אם ברגע זה הוא מעדיף שהם לא יהיו).

זה טעות והכותב חייב לתקן אותה.
יש ליטול ידיים לפני כל פרי הרטוב במשקים גם אם המאכל לא נרטב ברצונו של האוכל ובלבד שמדובר במשקים המקבלים טומאה (במים צריך שהיו תלושים מהקרקע בבחירה)
המחבר טעה בדיני הכשר אוכלים.
וטעה בכמה וגמה דינים
1. בעיקר טעה שמשקים טמאים (שנטמאים מידיו הלא נטולות) מטמאים ומכשירים כאחד גם שלא לרצון, וזה אף לדעת הרמב"ם שבעינן נתינה לרצון, ובפרט לדעת הר"ש ודעימיה שתמיד אין דין נתינה לרצון אלא רק תלישה לרצון.

2. גם בהלכות הכשר טעה
א. פרי שנרטב נחשב מוכשר לטומאה גם אחר שהתייבש, אמנם בעת שהפרי יבש לא צריך נטילה כי הידיים לא מטמאות אותו (כי אוכל לא נטמא מדיים שהם שניים לטומאה אמנם אם רטוב אז המשקים נהיים ראשון, שמשקים נעשים תחילה).
ב. בדיני הכשר זה תלוי בדעת בעלים אף אם האדם האוכל לא רוצה ברטיבות.
2. פרי שהוצא מהמקרר יבש ונרטב באוויר החדר זה קורה בגלל שהלחות באוייר מתעבה בטמפרטורה נמוכה יותר, עיבוי הלחות בחדר כל הדבר הקר יותר נראה שבד"כ זה נחשב כזיעת בתים שיחין מערות ובורות, שאינם משקים ואינם נטמאים אפילו אם הבעלים רוצה במשקים אלו.

[יואל שילה]

למדתי עם נכדי אמש את המשקין הנכללים בי"ד שח"ט ד"ם
וביארתי להם שדם - היינו דם דגים המותר באכילה
ושאל נכדי האם גם דם היוצא מהשיניים מכשיר
אמרתי לו שכהדם שבשיניים בתוך חלל הפה - הוא מותר באכילה, וממילא משכחת לה כשנגס בתפוח ויצא מדמו לתפוח, וכעת מעוניין לאכול את הצד שאינו מלוכלך בדם
סיפרתי זאת הבוקר לת"ח, והוא התקשר אלי כדי שלא אשאל אחרים את השאלה כי היא בושה עבורי, שהרי מפורש במג"א שדם דגים איננו מכשיר, וכ"פ כל הפוסקים.
והאחרונים מתרצים שדם כדי נסבא, או דמיירי כשאוכל עם דם מפני פיקו"נ.
מאחר ואותי לימדו דמיירי בדם דגים - יצאתי לחפש, ומצאתי שרעק"א על המקום (סי' קנ"ח) הקשה על המג"א 'מה דפשיטא ליה למגן אברהם דדם דגים אינו מכשיר לדידי צ"ע טובא דאף שומן דג מכשיר דדג כולו הוי מים וכדאיתא בזבחים דכ"ב מטבילין בעינו של דג וכן פסק הרמב"ם והש"ע וכיון דנחשב כמים ממילא מכשיר' .
ובנידון דם האדם כתב בילקוט יוסף (קנ"ח ד') שגם דם האדם שאסור מדרבנן - מכשיר
ובנידון התפוח כתב השואל בשו"ת הר צבי (או"ח א' פ"ז) שיש ליטול כשדם [שנחשב כמשקה] על קצה אחד של הפרי ואיננו יכול לחתוך אותו, ואוכל את הצד השני, והשיב לו ההר צבי שכפי שלא נוטלים ידים על שתית מים כי הדרך שלא לגעת במים בידים - כך י"ל שגם בכה"ג שהדם בקצה של התפוח - אין הדרך לגעת בו, וא"י ליטול ידים.
ובעיני זה תירוץ מוזר, שהרי גם בטבילת ביסקויט בתה אין הדרך לגעת בחלק שנשאר יבש, ועם זאת נחשב טיבולו במשקין.

[בשדי יער]

בענין טיבולו במשקה ראה דברי רבינו כף החיים ז"ל סימן קנח ס"ק כה: רש"ל פרק כל הבשר סימן י"ח והלחם חמודות פרק כל הבשר אות מ"א האריכו בזה וכתבו רובא דעלמא לא זהירי ליטול ידיהם לדבר שטיבולו במשקה, ובכל כי הא איכא למסמך אמנהגא, ומיהו המחמיר אינו מן המתמיהין רק שלא יברך יעו"ש. והביא דבריהם שיירי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות ג' ומגן אברהם ס"ק ח'.

מיהו כתב שם השיירי כנסת הגדולה דבמקומות הללו כולהו זהירים ליטול ידיהם אבל אין מברכין כפסק רבינו המחבר ז"ל עכ"ל. וכן כתב מהר"מ פאפירש בספר אור צדיקים סימן כ"ג אות י"ד דצריך ליזהר בנטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה. וכן כתב של"ה בשער האותיות דף פ"א ע"ב בהגה יעו"ש. וכן הרב מטה יוסף חלק ב' סימן ח"י ס"ק י"ט קרא תגר על זה וכתב דהמקיל הוא מן המתמיהין והרי הוא מכלל המזלזל בנטילת ידים דנעקר מן העולם וחייב נידוי, רח"ל, ועל כן ירא שמים יחוש לעצמו ויזהר בדבר ואל יחוש למנהג הרע עכ"ד. והביאו יד אהרן בהגהות הטור, והבית מנוחה אות כ"ב.

ועיין לרבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ"ב שכתב דכשמעלין את האדם במעלות כפי ערך המעלה שמעלין אותו צריך שיזדכך יותר אפילו בדקדוקי מצות כחוט השערה ובכל מדריגה ומדריגה שעולה צריך מירוק מחדש יעו"ש, ואם כן כל שכן בדבר הזה צריך ליזהר, דקודם כל עושין חשבון עם האדם אם קיים הדינים הכתובים בשלחן ערוך כמו שכתבנו לעיל סימן ה' אות ה' יעו"ש.

ועל כן יש חסידים נזהרין לילך אחר דברי המחמיר, אף על גב דלפום דינא הוא מותר, והוא מפני שבעת העליות מדקדקים עמהם כחוט השערה כנזכר, וכל איש כפי גבורתו. וכל אשר נשמתו זכה ביותר תאוה נפשו לעשות חומרות וחסידות ביותר, וכל אשר אין נשמתו מתוקנת כל כך תאוה נפשו לילך אחר הקולות, וסימניך בתר עניא אזלא עניותא. ובזה יוכל האדם להבחין את עצמו כמ"ש בעלי המוסר ודו"ק עכל"ק.

[פלוריש]

לגבי המנהג לא ליטול,
בילדותי פעם בליל הסדר קמתי אחרי הקידוש ליטול את ידיי, וסבתי מיד נתנה לי מוסר (כדרכה...) שאסור לקום מהשולחן באמצע האוכל.
אמרתי לי שאני קם לנטילת ידיים, והיא התעקשה שאשב ושהיא מביאה לסבא את הקערה והנטלה.
עניתי לה שהיא אמנם מביאה לסבא אבל לי אף אחד לא מביא נטלה ולכן אני הולך ליטול בעצמי.
סבתא התפלאה: אבל רק עורך הסדר נוטל ידיים!
חשבתי שהיא לא זוכרת, אז אמרתי לה שכולם צריכים כי הכרפס הוא דבר שטיבולו במשקה,
והיא התעקשה שאני טועה ורק עורך הסדר נוטל את ידיו.
ביארתי יותר, שיש הלכה כזו לכל אחד וכל ימות השנה, רק שבליל הסדר נותנים לזה דגש ואולי לכן היא זוכרת, ושאמנם יש שהקלו בזה אבל ברור ששורת הדין היא ליטול.
סבתא לא התרשמה מהידיעות שלי והכריזה שהיא צלולה ביותר והיא זוכרת בילדותה (סאנוק שבפולין) שנטלו רק בפסח ורק עורך הסדר.
טוב, שתקתי ולא ידעתי מה לענות, וביקשתי את רשותה לקום בכל זאת...
[משום מה לא זכור לי שאבי וסבי התערבו בדיון]

בחול המועד סיפרתי את שאירע לדודי, בנה. הוא חייך ואמר שלא רק שכך מנהג אמו אלא גם מנהג אביו (אוראן שבאלג'יריה), והוסיף שבילדותו לא נהג ליטול ידיו לדבר שטיבולו במשקה, וכשנכנס לישיבה והחל ללמוד הלכה זנח את מנהג אביו והחל 'להקפיד', ואילו כיום כשהוא יודע יותר וכבר רב, חזר אל מנהג אבותיו והפסיק להקפיד (רק בתור המחמיר תע"ב ולא כחובה). והראני דבר מפליא בשו"ת שמש ומגן (ח"ד או"ח סי' לא ועוד), שהביא פוסקים רבים שצווחו כנגד העם שאינו נוטל ידיו ושצריך להקפיד, והסיק מכך היפכא, שמנהג ישראל מדורי דורות לא ליטול ולכן אין חובה לעשות זאת!

[אגב, אני הקטן עדיין נוטל ידיי, ולענ"ד אף לדעת התוספות יש בזה משום 'מהרה יבנה המקדש']

[פולסברג]

רבים וטובים הם המקילים ואין נוטלים ידים לדבר שטיבולו במשקה. בענין זה שמעתי ממרנא הגרש"ז זצללה"ה שאכן יש מנהג שמקילים בנטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה! והוסיף ראיה מעניינת לדבר, ואמר כך: הגר"ש קלוגר כתב על בנו שנלב"ע בחייו שבחים רבים ובתוך דבריו משבחו שנזהר בנט"י לדבר שטיבולו במשקה, מוכח מזה שהמנהג הרווח היה שלא נזהרו בכך, עד שמצא לנכון לשבח את בנו שהחמיר בכך.

מן הסתם נתחלף לך בבעל החיי אדם

[ספרים וועלט]

רבים וטובים הם המקילים ואין נוטלים ידים לדבר שטיבולו במשקה. בענין זה שמעתי ממרנא הגרש"ז זצללה"ה שאכן יש מנהג שמקילים בנטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה! והוסיף ראיה מעניינת לדבר, ואמר כך: הגר"ש קלוגר כתב על בנו שנלב"ע בחייו שבחים רבים ובתוך דבריו משבחו שנזהר בנט"י לדבר שטיבולו במשקה, מוכח מזה שהמנהג הרווח היה שלא נזהרו בכך, עד שמצא לנכון לשבח את בנו שהחמיר בכך.

כבר המגן אברהם כתב שהמנהג כך!

[ספרים וועלט]

א. רק כאשר המאכל נרטב ברצונו של האוכל, צריך ליטול עליו ידיים: לכן כאשר מוציאים פרי מהמקרר והוא רטוב, לרוב לא יצטרכו ליטול עליו ידיים לפני האכילה, מכיוון שלא נוח לאוכל שהפרי נרטב. לעומת זאת במידה ושוטפים את הפרי לפני האכילה, או שלוקחים זיתים וכדומה מתוך קופסת שימורים צריך ליטול ידיים לפני האכילה, כי נוח לאוכל שהמים שטפו את הפרי (גם אם ברגע זה הוא מעדיף שהם לא יהיו).

זה טעות והכותב חייב לתקן אותה.
יש ליטול ידיים לפני כל פרי הרטוב במשקים גם אם המאכל לא נרטב ברצונו של האוכל ובלבד שמדובר במשקים המקבלים טומאה (במים צריך שהיו תלושים מהקרקע בבחירה)
המחבר טעה בדיני הכשר אוכלים.
וטעה בכמה וגמה דינים
1. בעיקר טעה שמשקים טמאים (שנטמאים מידיו הלא נטולות) מטמאים ומכשירים כאחד גם שלא לרצון, וזה אף לדעת הרמב"ם שבעינן נתינה לרצון, ובפרט לדעת הר"ש ודעימיה שתמיד אין דין נתינה לרצון אלא רק תלישה לרצון.

2. גם בהלכות הכשר טעה
א. פרי שנרטב נחשב מוכשר לטומאה גם אחר שהתייבש, אמנם בעת שהפרי יבש לא צריך נטילה כי הידיים לא מטמאות אותו (כי אוכל לא נטמא מדיים שהם שניים לטומאה אמנם אם רטוב אז המשקים נהיים ראשון, שמשקים נעשים תחילה).
ב. בדיני הכשר זה תלוי בדעת בעלים אף אם האדם האוכל לא רוצה ברטיבות.
2. פרי שהוצא מהמקרר יבש ונרטב באוויר החדר זה קורה בגלל שהלחות באוייר מתעבה בטמפרטורה נמוכה יותר, עיבוי הלחות בחדר כל הדבר הקר יותר נראה שבד"כ זה נחשב כזיעת בתים שיחין מערות ובורות, שאינם משקים ואינם נטמאים אפילו אם הבעלים רוצה במשקים אלו.

מגן אברהם סימן קנח ס"ק ה
דבר שאין דרכו לטובלו במשקה א"צ נט"י דבטלה דעתו אצל כל האדם,

[קרית מלך]

רבים וטובים הם המקילים ואין נוטלים ידים לדבר שטיבולו במשקה. בענין זה שמעתי ממרנא הגרש"ז זצללה"ה שאכן יש מנהג שמקילים בנטילת ידים לדבר שטיבולו במשקה! והוסיף ראיה מעניינת לדבר, ואמר כך: הגר"ש קלוגר כתב על בנו שנלב"ע בחייו שבחים רבים ובתוך דבריו משבחו שנזהר בנט"י לדבר שטיבולו במשקה, מוכח מזה שהמנהג הרווח היה שלא נזהרו בכך, עד שמצא לנכון לשבח את בנו שהחמיר בכך.

כבר המגן אברהם כתב שהמנהג כך!

וכי חידוש הוא, מה שחידש מרנא הגרש"ז שלמרות הדעות השונות עדיין המנהג כהמג"א ללא שינוי, ודו"ק.