מפרשי האוצר - גירסת נסיון
חיפוש גוגל בפורום:

טווייתה של מרים הנביאה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
נוטר הכרמים
הודעות: 5698
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

טווייתה של מרים הנביאה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 28, 2019 7:38 pm

בפרשת ויקהל (לה, כו): וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים.

ופירש"י, טוו את העזים - היא היתה אומנות יתירה, שמעל גבי העזים טווין אותן.

כתיב בדברי הימים (א ב, יח), וְכָלֵ֣ב בֶּן־חֶצְר֗וֹן הוֹלִ֛יד אֶת־עֲזוּבָ֥ה אִשָּׁ֖ה וְאֶת־יְרִיע֑וֹת וְאֵ֣לֶּה בָנֶ֔יהָ יֵ֥שֶׁר וְשׁוֹבָ֖ב וְאַרְדּֽוֹן.

ובתרגום שם:
"וכלב בר חצרון אוליד מן עזובה אנתתיה, ומאן צווחין לה עזובה, מן בגלל דהות עקרה ובזיותא, וגלי קדם ד' עולבנה, ואיתרווחת ואישתבחרת (אולי צ"ל ואישתבחת) בחכמתא, והות עזלא בחכמתא ית מעזי על גווייתהון דעזיא בדלא גזין, מטול יריעת משכנא".

והנה בסוטה (יב, א) דריש על הך קרא,
"עזובה - זו מרים, ולמה נקרא שמה עזובה שהכל עזבוה מתחילתה". (שמתחילה חולנית היתה כדקרי לה הכא יריעות ולקמן קרי לה נמי חלאה ועזובה שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה. רש"י).

והנה אם נאחד את דברי התרגום עם דברי הגמ' נמצא שמרים הנביאה זכתה לעמוד בראש אותם הנשים אשר נשא לבן אותן בחכמה לטוות את העיזים.

[רעיון נפלא זה שמעתי בילדותי מפי הגאון רבי דב מאיר אייזינשטיין זצ"ל מגדולי ירושלים בדרשתו בליל ש"ק בבית הכנסת איצקוביץ, והיא לו נדפסה בספר הזכרון לרבי בצלאל זולטי עמ' שפז ואילך. והובא גם בספר כמוצא שלל רב כאן].

ובמדרש תנחומא (פרשת ויקהל אות ה) איתא,
ותראינה המילדות, ומה פרע להן הקדוש ברוך הוא, ויעש להן בתים. בתי כהונה ובתי לויה ומלכות, יוכבד נטלה כהונה ומלכות שכרה, משה ואהרן, ומה נטלה מרים שכרה, חכמה, שנאמר הן יראת ה' היא חכמה. העמיד ממנה בצלאל שהיה חכם, ואמלא אותו רוח אלהים.

והוסיף הגרד"מ זצ"ל וביאר דיוכבד קיבלה בשכרה בתי כהונה ובתי לויה ומלכות, משה ואהרן, ומרים לא נטלה רק את בצלאל שהיה חכם, אלא היא עצמה נטלה שכרה – חכמה, והיינו החכמה של טויית יריעות העיזים הנ"ל, ודפח"ח.

נוטר הכרמים
הודעות: 5698
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: טווייתה של מרים הנביאה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 28, 2019 7:42 pm

ונראה לבאר עוד בעומק הענין, ובהקדם מה שנראה לדקדק היטב בלשונות המקראות, ועמד בזה הגרא"ד אויערבאך שליט"א גאב"ד טבריה בספרו 'פתחי אברהם', דהנה גם לגבי מלאכת הנשים בטויה על גבי העיזים מודגש בפסוקים שהיה בזה חכמה ואומנות גדולה, ומ"מ נראה שחכמה זו כבר היתה טבועה בנשים, 'וכל אשה חכמת לב בידיה טוו', 'וכל הנשים אשר נשא לבן אתנה בחכמה טוו', ואילו לגבי החכמה של עשיית המשכן על ידי בצלאל מודגש שהיה כאן מילוי של 'רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת בכל מלאכה וגו' ולהורות נתן בלבו', והיה מתנה מיוחדת מן שמיא ולא טבוע בקרבו מקדמת דנא.

והנה לטיבה של אותה חכמה ורוח אלקים מהי, הרי כבר נתפרש להדיא בדברי התנחומא דהיינו 'הן יראת ד' היא חכמה'.

וכן איתא בשמות רבה (פרשת כי תשא פרשה מ),
א"ר חייא בר אבא מהו הן יראת ה'... ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה, מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים כדכתיב ותיראן המילדות את האלהים, א"ר ברכיה בשם ר' חייא בר אבא... מרים ע"י שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקדוש ב"ה בצלאל וזכה לחכמה ולבינה, הה"ד ראה קראתי בשם בצלאל וכתיב ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת.


ובספר הקדוש נפש החיים (שער ד פרק ה) למדנו גדרם של דברים במה שעמד בביאור דברי הגמ' שילהי ברכות (נה, א), אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, שנאמר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה. שמע רב תחליפא בר מערבא ואמרה קמיה דרבי אבהו, אמר ליה: אתון מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה דכתיב ובלב כל חכם לב נתתי חכמה.
"ולכאורה יפלא, דא"כ חכמה הראשונה מאין תמצא אצל האדם.
אמנם הענין, כי הנה כתוב מפורש שגם היראה נקראת חכמה, כמו שכתוב 'ותאמר לאדם הן יראת ד' היא חכמה', והוא מטעם הנ"ל שהיא אוצרו הטוב של החכמה שתשתר ותתקיים בה. וזהו שאמרו שאין הקב"ה נותן ומשפיע חכמה העליונה של התורה שתתקיים אצלו ויהא תלמודו בידו, אלא למי שיש בו חכמה, היינו אוצר היראה שהיא מוכרחת אצל האדם כנ"ל.
(ואיש תבונות יבין פנימיות מאמרם ז"ל זה לדרכנו על פי סתרי הזוהר וכתבי האריז"ל, אשר אמצרו שהחכמה העליונה מתגלית רק ע"י מידת מלכותו יתברך, היינו קבלת עול מלכות שמים כנ"ל ),

ולפי דבריו נראה שאמנם אצל הנשים לא היתה כאן נתינה מן שמיא, כי החכמה והתבונה שהיתה בהם היה מכח היראת שמים שהיא עבודתם העצמית כמו דאיתא בברכות (לג, ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וזוהי נשיאות הלב בחכמה האמורה בהן, ואילו בצלאל זכה ל'יהב חכמתא לחכימין', על היראת שמים שהיתה בו, לתוספת של רוח אלקים.

נוטר הכרמים
הודעות: 5698
הצטרף: א' אוקטובר 17, 2010 8:19 pm
מיקום: בני ברק

Re: טווייתה של מרים הנביאה

הודעהעל ידי נוטר הכרמים » ה' פברואר 28, 2019 7:42 pm

ועוד נראה לבאר בהקדם דברי הגמ' ביומא (סו, ב):
שאלה אשה חכמה את רבי אליעזר: מאחר שמעשה העגל שוין מפני מה אין מיתתן שוה. אמר לה: אין חכמה לאשה אלא בפלך, וכן הוא אומר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו.

וביאור הדברים, כתב רבי צדוק הכהן מלובלין (ליקוטי מאמרים עמוד קכח) שעיקר התורה היא דת אש שעיקרה בהשגת החכמה שבמוח רק שעורפת כמטר בלב לפוצץ היצר, וזהו על ידי הדעת המחבר המוח עם הלב שהוא בעורף, אולם לגבי אשה אמרו אין חכמה לאשה אלא בפלך כי חכמת הנשים עיקרה בלב וכמו שאמרו (נדה מה ב) שנתן בינה יתירה באשה שהבינה שבלב הוא באשה יותר והידים הם ענפי הלב כי כל כוחות הפעולה נמשכים מהלב ועל כן חכמת אשה הוא רק בפלך רצה לומר בכוחות הפעולה.

ונראה שכח החכמה והבינה יתירה הזה שעיקרו בלב בלי הערמימיות של החכמה שהיא מן המח, יסודו הוא מהרגשת הלב של יראת שמים.


חזור אל “מקרא ותרגום”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 11 אורחים