הודעהעל ידי אהרן תאומים » ו' נובמבר 30, 2018 2:59 pm
במסכת שבת דף כא ע"א הגמרא מביאה גבי דיני נר חנוכה את מימרת רבי תנחום נר של חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כסוכה וכמבוי, מימרא זו היא המסיימת את פרק הכונס במסכת בבא קמא ששם הוא המשנה היחידה שמוזכר בה חנוכה ודין זה בלבד משמו של רבי תנחום מובא שם בגמרא,
מיד לאחר מימרא זו במסכת שבת מובאת מימרא נוספת של רב תנחום - ואמר רב כהנא דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום מאי דכתיב {בראשית לז-כד} והבור רק אין בו מים ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים אלא מה תלמוד לומר אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו.
הגר"א ועוד דרשו את הקשר בין הדברים שטעמם אחד דהרי קשה איך ראובן חשב להצילו בבור שיש בו נחשים ועקרבים, ותירצו דכמו שמעל עשרים אמא לא שלטא ביה עינא ואין כאן פירסומי ניסא, כ"ש בעומק הבור אף בפחות מכך לא שלטא עינא ולא ידעו שנחשים ועקרבים אין בו, ורמזו בכך את הקשר של פרשת וישב הסמוכה תמיד לחנוכה, וכמו דאיתא בבני יששכר ובספרי רבי צדוק הכהן המיוסדים על דברי הטור שהקריאה בתורה בפרשה המקדימה את המועדות נרמז המועד הבא,
והנה במסכת חגיגה דף ג עמוד א, שבגמרא שם מובאת מימרתו זו של רבי תנחום והבור רק אין בו מים, בסמיכות למימרא נוספת על פטור חרש וחיגר מעולת ראייה ברגל, מפרש רש"י ד"ה והבור רק. משום דרבי תנחום אמרה נקט לה הכא גבי שמעתתא דרבי תנחום:
וכן רואים במקומות נוספים שרש"י מפרש כעין זה, ומכאן ראיה שסיבת הסמיכות כאן במסכת שבת ברורה ופשוטה ולכך רש"י לא כותב זאת, ונראה שהמקומות בהם רש"י כתב זאת, הם כשאין שום קשר אחר ובמסכת חגיגה המימרא הראשונה היא לגבי חיוב חיגר בעולת ראיה בשלוש רגלים, והשניה כמו כאן ביאור על והבור רק וכו',
ובהשקפה ראשונה בפשיטות נראה שכאן יש הקשר בין המימרות שהם קשורים לאותו תקופת זמן , לחנוכה ולפרשת השבוע - וישב - הנקראת בדרך כלל בשבוע שחל בו חנוכה, אלא שדברי רש"י המדויקים עד דק בכל מקום ומקום המלמדים על עומק דבריו, כך גם כשסותם דבריו ואומר במקום אחד ואינו אומר במקום אחר מצריכים תלמוד והתבוננות, והנה נראה שמימרות אלו רומזים למימרות הנוספים של רבי תנחום בש"ס, ויעלה מכך הסבר נפלא שבעיניו של פרשנדת"א מרא דתלמודא היה פשוט וגלוי.
וראשונה היא המימרא במסכת ברכות ס"ב ע"א א''ר תנחום בר חנילאי כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין ויש אומרים אף חלומותיו מיושבים עליו, ובכך נבין יותר את דרשתו של רבי תנחום על הפסוק והבור רק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו והקשר להמשך הפסוק ונראה מה יהיו חלומתיו,
ואיתא בירושלמי במסכת מועד קטן פרק ג הלכה ט גמרא: רבי תנחום בר עילאי דמך בחנוכתא, ומכאן נראה שהגמרא כאן מקיימת מילתא דהספידא לרבי תנחום והקשר שלו המיוחד לחנוכה, שזהו מהדינים היחידים שנאמרו משמו של רבי תנחום שרוב אמרותיו הם באגדתא מדברי רבו רבי יהושע בן לוי, וכמו שרואים שזה הגמרא היחידה המוסבת על משנה בעניני חנוכה זה מימרתו של רבי תנחום, ומהותו היה שחיבר והשווא את חנוכה מדרבנן המאוחרים יותר לדברי תורה סוכה ולדברי קבלה עירובין, והמשך מילי דהספידה היה המאמר על והבור רק ששייך לפרשת וישב הסמוך לחנוכה אבל לא רק ענין הסמיכות נדרש כאן אלא מהות הדברים ומהות הספד של תלמיד חכם כפי שנאמר שם בגמרא בברכות בדף סב ההוא ספדנא דנחית קמיה דרב נחמן אמר האי צנוע באורחותיו הוה א''ל רב נחמן את עיילת בהדיה לבית הכסא וידעת אי צנוע אי לא דתניא אין קורין צנוע אלא למי שצנוע בבית הכסא ורב נחמן מאי נפקא ליה מיניה משום דתניא כשם שנפרעין מן המתים כך נפרעין מן הספדנין ומן העונין אחריהן,
ועל רבי תנחום עצמו לאחר שאמרו את מימרתו לחנוכה ועל צדקותו שהשווה דרבנן לדאורייתא המשיכו והספידו דהוי צנוע, וידעו שהוא צנוע על פי הסימן משני מאמריו שכל הצנוע בבית הכסא ניצול מן הנחשים והעקבים וחלומתיו מיושבים , וכפי שנתקיימו ביוסף הצדיק שניצול מן הנחשים והעקרבים שבבור ונתקיימו חלומתיו, ואף רבי תנחום ניצול כיוסף כדאיתא בסנהדרין דף ל"ט ע"א אמר ליה קיסר לרבי תנחום תא ליהוו כולן לעמא חד אמר לחיי אנן דמהלינן לא מצינן מיהוי כוותייכו אתון מהליתו והוו כוותן א''ל מימר שפיר קאמרת מיהו כל דזכי למלכא לשדיוה לביבר שדיוה לביבר [מקום חיות רעות של מלכות (רש"י)]לא אכלוה א''ל ההוא מינא האי דלא אכלוה משום דלא כפין הוא שדיוה ליה לדידיה ואכלוה, (והן הן גם דברי שמעון ולוי לאנשי שכם שיוסף הצדיק נישא לאסנת בת דינה).