דרומי כתב:אישיות בזמן התורה שבכתב (חמשה חומשי תורה) -
התורה מפרטת את כל השושלת של אבותיו ואבות אבותיו, ומספרת גם על בנו ונכדו של אותו אדם.
אך על אותו אדם ספציפי היא 'מדלגת' והוא לא נזכר בתורה! מי הוא?
רם
אביו של עמינדב, בנו של חצרון בן פרץ
דרומי כתב:אישיות בזמן התורה שבכתב (חמשה חומשי תורה) -
התורה מפרטת את כל השושלת של אבותיו ואבות אבותיו, ומספרת גם על בנו ונכדו של אותו אדם.
אך על אותו אדם ספציפי היא 'מדלגת' והוא לא נזכר בתורה! מי הוא?
עתניאל בן קנז כתב:דרומי כתב:אישיות בזמן התורה שבכתב (חמשה חומשי תורה) -
התורה מפרטת את כל השושלת של אבותיו ואבות אבותיו, ומספרת גם על בנו ונכדו של אותו אדם.
אך על אותו אדם ספציפי היא 'מדלגת' והוא לא נזכר בתורה! מי הוא?
רם
אביו של עמינדב, בנו של חצרון בן פרץ
הפשטן כתב:עתניאל בן קנז כתב:דרומי כתב:אישיות בזמן התורה שבכתב (חמשה חומשי תורה) -
התורה מפרטת את כל השושלת של אבותיו ואבות אבותיו, ומספרת גם על בנו ונכדו של אותו אדם.
אך על אותו אדם ספציפי היא 'מדלגת' והוא לא נזכר בתורה! מי הוא?
רם
אביו של עמינדב, בנו של חצרון בן פרץ
יפה, אבל מתוך נוסח השאלה עולה, שהיית צריך להזכיר - גם את נכדו של רם - ולא רק את בנו של רם, כשם שהזכרת - גם את סבו של רם - ולא רק את אביו של רם.
עתניאל בן קנז כתב:הפשטן כתב:עתניאל בן קנז כתב:דרומי כתב:אישיות בזמן התורה שבכתב (חמשה חומשי תורה) -
התורה מפרטת את כל השושלת של אבותיו ואבות אבותיו, ומספרת גם על בנו ונכדו של אותו אדם.
אך על אותו אדם ספציפי היא 'מדלגת' והוא לא נזכר בתורה! מי הוא?
רם
אביו של עמינדב, בנו של חצרון בן פרץ
יפה, אבל מתוך נוסח השאלה עולה, שהיית צריך להזכיר - גם את נכדו (המוזכר בתורה) של רם - ולא רק את בנו (המוזכר בתורה) של רם, כשם שהזכרת - גם את סבו (המוזכר בתורה) של רם - ולא רק את אביו (המוזכר בתורה) של רם.
חשבתי שנחשון בן עמינדב מספיק מפורסם. (בשונה מהאחרים).
הפשטן כתב:ת'אמת? חצרֹן בן פרץ מפורסם לא פחות. גם חצרֹן וגם נחשון מוזכרים בחומש במדבר, אבל חצרֹן מוזכר - חוץ מבחומש במדבר - גם בבראשית, בעוד שנחשון מוזכר - חוץ מבחומש במדבר - גם בשמות.
עזריאל ברגר כתב:מצווה מסוימת נזכרה בפרשתנו דאתמול (כי-תשא) פעמיים, בשני הקשרים שונים לגמרי.
מיהי? והאם יש כמותה בפרשיות התורה?
לבי במערב כתב:הלא פשיטא שהתכוון לדעת (רוב) בנ"א (לאו דוקא 'פשטנים')...
לבנון כתב:שתים עשרה פרשיות בתורה, שהשבת נזכרת בהן?
(לא ימים טובים ויוה"כ ולא שנת השביעית)
לבנון כתב:עזריאל ברגר כתב:חידה:
א. אחים בפרשתנו (נח), שיש בתורה עוד אחים באותם שמות.
ב. יש בתורה לפחות עוד זוג שמות שנקראו בו שני זוגות אחים.
א. שבא ודדן.
ב. ארד ונעמן. (אבל לא לפי הרמב"ן).
לבי במערב כתב:היכי תמצי לשמו"ע של ערבית (גם בחול) שתהא מדאורייתא?
וארמזה: בפלוגתא תליא; מר אמר דערבית שבכ"י מדאורייתא היא, ולאידך מ"ד - היכ"ת רחוק הוא.
מי היודע?
לבי במערב כתב:היכי תמצי לשמו"ע של ערבית (גם בחול) שתהא מדאורייתא?
וארמזה: בפלוגתא תליא; מר אמר דערבית שבכ"י מדאורייתא היא, ולאידך מ"ד - היכ"ת רחוק הוא.
יושב סתר כתב:איזה דבר בתורה ש"לא היה ולא עתיד להיות" חוץ מבסו"מ ועיר הנדחת, לחד מ"ד?
רמז: משנה בזבים
יושב סתר כתב:איזה דבר בתורה ש"לא היה ולא עתיד להיות" חוץ מבסו"מ ועיר הנדחת, לחד מ"ד?
רמז: משנה בזבים
אלי כהן כתב:אגב, מה זה שבכ"י? אני מכיר רק: שבכ"י = שבכתב יד. מה, אי אפשר להיות ברורים יותר, לטובת הבורים ועמי הארצות (ובמיוחד כשאפשר לפענח את ראשי התיבות ביותר מדרך אחת)?
יושב סתר כתב:איזה דבר בתורה ש"לא היה ולא עתיד להיות" חוץ מבסו"מ ועיר הנדחת, לחד מ"ד?
רמז: משנה בזבים
יושב סתר כתב:פ"ב מ"ב: בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל במשתה ובמשא בקפיצה בחולי ובמראה ובהרהור הרהר עד שלא ראה או שראה עד שלא הרהר רבי יהודה אומר אפילו ראה בהמה חיה ועוף מתעסקין זה עם זה אפילו ראה בגדי צבע האשה ר"ע אומר אפי' אכל כל מאכל בין רע בין יפה ושתה כל משקה אמרו לו אין כאן זבין מעתה אמר להם אין אחריות זבים עליכם
עדיין לא הגעתי לפ"ה, התכוונתי לזה.
מצפה לישועת השם כתב:היכי תמצי שהיו עשרה אנשים בביהכנ"ס בשעת קריאת המגילה, וצריך לבדוק - האם בשעת הקריאה היו כל האנשים ערים - דאז לא יצעו יד"ח בקריאת המגילה, אבל אם יתברר שאחד מהעשרה אנשים ישן בשעת הקריאה - אז כולם יצאו יד"ח חוץ מאותו ישן?
אלי כהן כתב:לבי במערב כתב:היכי תמצי לשמו"ע של ערבית (גם בחול) שתהא מדאורייתא?
וארמזה: בפלוגתא תליא; מר אמר דערבית שבכ"י מדאורייתא היא, ולאידך מ"ד - היכ"ת רחוק הוא.
קי"ל, דמדאורייתא חייב אדם להתפלל - לפחות פעם ביממה (כך דעת רמב"ם ועוד רבים פסקו כך בעקבותיו). אמור מעתה: אם באיזושהי יממה עבר זמנן של שחרית ושל מנחה - מבלי שהאדם הצליח להתפלל אותן, קיים עוד קודם לכן את מצות עשה דאורייתא של "ולעבדו בכל לבבכם" - כאשר התפלל את שמו"ע של ערבית בתחילת היממה ההיא - ובמיוחד אם מלכתחילה כיוון לקיים בזה מצות עשה דאורייתא (כגון אם ידע מלכתחילה שלא יוכל להתפלל שחרית ומנחה).
"והנה, ספק התפלל או לא התפלל כלל כל [ה]מעל"ע, ובליל ב' בתפלת ערבית מתפלל שתים - על כל פנים אחת למעריב, ושני' לתשלומין של יום אתמול [דספק דאורייתא הוא, ואזלינן לחומרא. ל. ב.]. אמנם לאחר העיון, א"צ כה"ג להתפלל שתים - דמן התורה כיון שעבר המעל"ע תו לא מחויב, ומעוות לא יכול לתקון הוא; וכי אמרינן לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים - הוא רק מדרבנן, לא מן התורה. וא"כ, בעבר כל היום וספק לו אם התפלל - תו הוה ספק דרבנן לקולא, מאחר דתשלומין אינם אלא מדרבנן; וכדכתיבנא".
"איבעיא להו, טעה ולא התפלל מנחה - מהו שיתפלל ערבית ב'? את"ל, טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' משום דחד יומא הוא . . אבל הכא תפלה במקום קרבן היא, וכיון דעבר יומו בטל קרבנו . . ".
אלי כהן כתב:לבי במערב כתב:וארמזה: בפלוגתא תליא; מר אמר דערבית שבכ"י מדאורייתא היא, ולאידך מ"ד - היכ"ת רחוק הוא.
אגב, מה זה שבכ"י? אני מכיר רק: שבכ"י = שבכתב יד. מה, אי אפשר להיות ברורים יותר, לטובת הבורים ועמי הארצות (ובמיוחד כשאפשר לפענח את ראשי התיבות ביותר מדרך אחת)?
לבי במערב כתב:אלי כהן כתב:לבי במערב כתב:היכי תמצי לשמו"ע של ערבית (גם בחול) שתהא מדאורייתא?
קי"ל, דמדאורייתא חייב אדם להתפלל - לפחות פעם ביממה (כך דעת רמב"ם ועוד רבים פסקו כך בעקבותיו). אמור מעתה: אם באיזושהי יממה עבר זמנן של שחרית ושל מנחה - מבלי שהאדם הצליח להתפלל אותן, קִיֵּם עוד קודם לכן את מצות עשה דאורייתא של "ולעבדו בכל לבבכם" - כאשר התפלל את שמו"ע של ערבית בתחילת היממה ההיא - ובמיוחד אם מלכתחילה כיוון לקיים בזה מצות עשה דאורייתא (כגון אם ידע מלכתחילה שלא יוכל להתפלל שחרית ומנחה).
אכן, סוף רמיזתי פתר כת"ר על נכון, אך פתח חידתי עודנו עומד על מכון.
לבי במערב כתב:הלא בפירוש הקדמתי: "וארמזה", ולכך אף הרמז עצמו רמזתי. וק"ל.אלי כהן כתב:לבי במערב כתב:וארמזה: בפלוגתא תליא; מר אמר דערבית שבכ"י מדאורייתא היא, ולאידך מ"ד - היכ"ת רחוק הוא.
אגב, מה זה שבכ"י? אני מכיר רק: שבכ"י = שבכתב יד. מה, אי אפשר להיות ברורים יותר, לטובת הבורים ועמי הארצות (ובמיוחד כשאפשר לפענח את ראשי התיבות ביותר מדרך אחת?
קראקובער כתב:מצפה לישועת השם כתב:היכי תמצי שהיו עשרה אנשים בביהכנ"ס בשעת קריאת המגילה, וצריך לבדוק - האם בשעת הקריאה היו כל האנשים ערים - דאז לא יצעו יד"ח בקריאת המגילה, אבל אם יתברר שאחד מהעשרה אנשים ישן בשעת הקריאה - אז כולם יצאו יד"ח חוץ מאותו ישן?
הדין הוא שש"ץ שמתכוון לא להוציא שונאו שאף אחד לא יצא אבל במקרה ששונאו ישן ובלא"ה לא יד"ח אז האחרים כן יוצאים.
מצפה לישועת השם כתב:היכי תמצי שהיו עשרה אנשים בביהכנ"ס בשעת קריאת המגילה, וצריך לבדוק - האם בשעת הקריאה היו כל האנשים ערים - דאז לא יצעו יד"ח בקריאת המגילה, אבל אם יתברר שאחד מהעשרה אנשים ישן בשעת הקריאה - אז כולם יצאו יד"ח חוץ מאותו ישן?
אין קורין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים; ואם קרא, לא יצא... אבל היחיד קורא בה ... ויוצא בה ידי חובתו.
וכל בי עשרה מקרי צבור
חיים סגל כתב:מצפה לישועת השם כתב:היכי תמצי שהיו עשרה אנשים בביהכנ"ס בשעת קריאת המגילה, וצריך לבדוק - האם בשעת הקריאה היו כל האנשים ערים - דאז לא יצעו יד"ח בקריאת המגילה, אבל אם יתברר שאחד מהעשרה אנשים ישן בשעת הקריאה - אז כולם יצאו יד"ח חוץ מאותו ישן?
פשוט ביותר - שו"ע סי' תרצ"א סעיף ח':אין קורין בצבור במגילה הכתובה בין הכתובים; ואם קרא, לא יצא... אבל היחיד קורא בה ... ויוצא בה ידי חובתו.
ובמשנ"בוכל בי עשרה מקרי צבור
אמנם עיי"ש בביה"ל שלפי הטו"א לא שייכת חידה זו, וכן עיי' חזו"א או"ח קנ"ה ב'
מצפה לישועת השם כתב:היכי תמצי שאדם צריך לומר הלל בפורים?
עתניאל בן קנז כתב:מצפה לישועת השם כתב:היכי תמצי שאדם צריך לומר הלל בפורים?
לדעת כמה פוסקים, למי שאין בידו לקרא המגילה (לאור תירוץ הגמ' קרייתא זו הלולא).
מצפה לישועת השם כתב:עתניאל בן קנז כתב:מצפה לישועת השם כתב:היכי תמצי שאדם צריך לומר הלל בפורים?
לדעת כמה פוסקים, למי שאין בידו לקרא המגילה (לאור תירוץ הגמ' קרייתא זו הלולא).
יישר כח.
תוכל לציין אי אלו מקורות?
עתניאל בן קנז כתב:מצפה לישועת השם כתב:עתניאל בן קנז כתב:מצפה לישועת השם כתב:היכי תמצי שאדם צריך לומר הלל בפורים?
לדעת כמה פוסקים, למי שאין בידו לקרא המגילה (לאור תירוץ הגמ' קרייתא זו הלולא).
יישר כח.
תוכל לציין אי אלו מקורות?
שערי תשובה סימן תרצג
[ג*] אין קורין בו הלל. וכת' ברכי יוסף בשם המאירי דלהך טעמא דאמרי בש"ס משום דקריאתה זו הילולא אם אין לו מגילה לקרות בה יאמר הלל כו' והבר"י כת' כיון דרבא אמר טעמא משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן כו' לא יאמר הלל כלל והלכה כרבא דהוא בתרא וגם לגירסת הרי"ף הרא"ש והר"ן מתקיף לה רבא כו' משמע דהלכתא כוותיה דהא לא אותיבו עליה ולכן סתמו הפוסקים ומשמע דלעולם לא יאמר הלל ע"ש אך במח"ב הביא דבה"ג ורמב"ם כתבו ג"כ הטעם דקריאתה זו הלילא וכדמשמע מהמאירי ויהיב טעמא משום דמיסתבר להו טעמא דר"נ כו' עיין שם ולפ"ז חזר הדין דמי שאין לו מגילה יאמר הלל אך לענ"ד דעיקר כוונת הש"ס על עיקר התקנה אבל אחרי שלא נתקן הלל בפורים משום דקריאתה כו' ממילא שאין מקום לקרות הלל מה שלא תיקנוהו חז"ל לאומרה היום ולענ"ד דאעפ"כ כשאין לו מגילה לקרות יש לו לקרות הלל בלא ברכה שלפניו ושלאחריו כקורא בתהלים ושפיר דמי ואף אם יש לו חומש שקורא בו מגילה לעצמו מכל מקום הרוצה לקרות גם הלל בלא ברכה לא הפסיד דאפשר דעדיף אמירת הלל שלא נתקן שיהיה בכשרות קצת כס"ת משא"כ קריאת המגילה שעיקר תקנתה להיות כתובה כתיקנה ולכן יוצא ידי שניהם:
עזריאל ברגר כתב:קטע מהתנ"ך שנאמר בתפילת שחרית, רק ב(זמנים שמניחים בהם) תפילין.
שני סייגים-רמזים:
א. בחו"ל הוא נאמר פעם בשנה שלא בתפילין.
ב. ייתכן שהספרדים אומרים אותו כשבועיים בשנה שלא בתפילין.
אלי כהן כתב:(שגם הוא דן בערבית של כל יום, והיינו בגוונא דבכל יום לא התפלל שחרית ולא מנחה).
אלי כהן כתב:לא זו אף זו, לענ"ד בפתרוני כלולים פרטים - שחיוניים לצורך פתרון חידתך - ושאינם עולים מתוך דברי הפמ"ג, דהגע בעצמך: בגוונא - דמלכתחילה ידע האדם שיוכל להתפלל את כל שלוש התפילות - והתכוון אפוא מלכתחילה כי ערבית (אשר לגביה קי"ל דהיא "רשות" למי שמתפללים גם שחרית או מנחה) תיועד רק לקיים מצוות תפילה מדרבנן וכי למשל דווקא שחרית תהיה זאת אשר תיועד לצאת ידי חובת תפילה דאורייתא, אז פשוט שבערבית לא יוכל לצאת מדאורייתא, ולכן נזהרתי להעמיד את פתרון חידתך דווקא בגוונא דהאדם לא התפלל שחרית ומנחה, ובמיוחד בגוונא - דמלכתחילה ידע כי לא יוכל להתפלל אותן - ודלהכי כשהתפלל לפני כן את ערבית התכוון מלכתחילה לצאת ידי חובת תפילה מדאורייתא, וכל זה חיוני לצורך פתרון חידתך.
אלי כהן כתב:לא הבנתי מה יש בדברי הפמ"ג שאין בפתרוני . . גם לא הבנתי, מהו אותו "פתח חידתך" - אשר לדעתך עדין נותר "עומד על מכון" גם אחרי שהיצגתי את פתרוני לחידתך.
אלי כהן כתב:קיים עוד קודם לכן את מצות עשה דאורייתא של "ולעבדו בכל לבבכם" - כאשר התפלל את שמו"ע של ערבית בתחילת היממה ההיא - ובמיוחד אם מלכתחילה כיוון לקיים בזה מצות עשה דאורייתא (כגון אם ידע מלכתחילה שלא יוכל להתפלל שחרית ומנחה).
אלי כהן כתב:אם כעת התכוונת, שמלכתחילה גם ביקשת ראיה לכך שסדר התפילות מתחיל בערבית, הנה לא זו בלבד שבחידתך אין זכר להא דהו"א דסדר התפילות מתחיל בתפילה אחרת, אלא אף זו - דתמהני אמאי הו"א הכי, והלא מתוך פסוק מפורש בפרשה הראשונה של התורה "ויהי ערב ויהי בקר" - הוכיחה להדיא הגמרא בעמוד הראשון של הש"ס - דהיממה מתחילה בערב, וא"כ בשביל זה - לא צריך את דברי הפמ"ג - ואפילו לא את מה שהוכחת בעקיפין (ולא להדיא) שערבית קודמת לשחרית מתוך דברי הגמרא המאוחרים יותר שבתחילת פרק רביעי.
אלי כהן כתב:אילו מטרת הרמז הייתה - לא רק לרמוז לפתרון אלא גם - לייגע קצת את הפותרים המנסים להיעזר ברמז, אז זאת למודעי - שיש דרכים יותר יעילות להשיג את זה, למשל למסגר בתוך ראשי תיבות - גם את שתי המילים הראשונות של הרמז: מ"א. "מורי אבי"? לא! אז אולי "מגן אברהם"? גם כן לא! . . לישנא אחרינא: בשלמא אילו ראשי התיבות שכתבת היו מתפענחים באופן אחד ויחיד - אלא שהוא היה עלול שלא להיות ידוע לבורים ולעמי הארצות - באופן שמטרת החידה הייתה בין השאר גם לבחון את הידע הלשוני של אותם בורים, ניחא, ולחיי. דא עקא, שלאותם ראשי תיבות יש יותר מפענוח אחד, וא"כ כשיקראו בורים כמוני את לשון-הרמז - ויזכרו כמוני רק בפענוח: "שבכ"י = שבכתב יד", אז לשון הרמז רק תטעה אותם, ותהיה יותר מכשול מייגע מאשר רמז מסייע.
אלי כהן כתב:עזריאל ברגר כתב:קטע מהתנ"ך שנאמר בתפילת שחרית, רק ב(זמנים שמניחים בהם) תפילין.
שני סייגים-רמזים:
א. בחו"ל הוא נאמר פעם בשנה שלא בתפילין.
ב. ייתכן שהספרדים אומרים אותו כשבועיים בשנה שלא בתפילין.
מזמור לתודה?
ובא לציון?
הוספתי סימני שאלה, כי ראיתי שהמנהגים אינם חתוכים כל כך.
אלי כהן כתב:עזריאל ברגר כתב:קטע מהתנ"ך שנאמר בתפילת שחרית, רק ב(זמנים שמניחים בהם) תפילין.
שני סייגים-רמזים:
א. בחו"ל הוא נאמר פעם בשנה שלא בתפילין.
ב. ייתכן שהספרדים אומרים אותו כשבועיים בשנה שלא בתפילין.
מזמור לתודה?
ובא לציון?
הוספתי סימני שאלה, כי ראיתי שהמנהגים אינם חתוכים כל כך.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 105 אורחים