האוכל גרגירי שומשום שנשארו בתחתית חבילת הבייגלאך מה יברך?

[איש הגבעה]

יש לדון מה יברך על שיריים של שומשום בחבילת בייגלאך האם שהכל מכיון שהיה טפל ואין דרך לאכול כך גרגירים בודדים או אדמה- אשמח לשמוע חוו"ד הת"ח דכאן!

[כדכד]

הכותרת צ"ל "האוכל/ אוכל גרגרי שומשום" מפני שהשאלה על ברכה ראשונה ו"אכל" משמע שכבר האכל ואז הדיון על ברכה אחרונה וכאן השאלה על שהכל או אדמה משמע ברכה ראשונה.
לעצם השאלה אולי בכלל יברך במ"מ כי מעורבים בגרגרים גם שיריים מהבייגלאך עצמם וא"כ הוא "כל שיש ב" אך אם זה לא נכון לא הבנתי מה שכתב הרב השואל "מכיוון שהיה טפל" הרי היה טפל לדבר שברכתו במ"מ ולא לשהכל, אמנם מצד שאין דרך לאכול גרגרים בודדים זו באמת סברה שיברך שהכל ולא בפה"א כי אין דרך אכילתו בכך

[שייף נפיק]

ובכלל, אין דרך לאכול שומשום בפני עצמו, ועל כן לכאורה יש לברך שהכל.

[איש הגבעה]

בספר וזאת הברכה כתב האוכל שומשום יברך אדמה ולא חילק, וכתב שם בהערה כיון שדרכם להאכל לפעמים בצורתו הטבעית בצורת ממתק שומשום וכדומה מברכים עליו האדמה, וציין לתשובות הרשב"א ח"א סי' ת ודוק וא"צ שיהיה רוב נטיעתו להיות נאכל באופן זה.
וממילא מעתה יש לדון דהברכה תמיד תהיה כשאוכל בנפרד את השומשום אדמה??!!

[כדכד]

לא הבנתי
מהו "מעתה יש לדון" מה פשט למר ה"וזאת הברכה" ובמה יש לדוון כעת"?

[אראל]

ומה הדין בשותה החלב שנשאר בקערה אחר אכילת סיריעל מה מברכים?, או איזה ברכה מברכים על המיץ שיוצא ונשאר בקערה אחר אכילת פרי גרעיפפרוכט [לא זכור לי כרגע איך זה נקרא במדינת ישראל]

[עזריאל ברגר]

זכור לי מ"סדר ברכות הנהנין" שבסידורו של בעל התניא, שמי שאוכל פת הבאה בכיסנין ונשאר לו מהמילוי שלה ואוכלו בפ"ע - לא יברך עליו.

[יושב סתר]

אגב הדיון, שמעתי הערה יפה - האוכל ביגל'ה אחד נכנס לשאלה של בריה על השומשום...
[בשו"ע נפסק להימנע מאכילת בריה כיוון שמספקא לן אם חייב ברכה אחרונה או לא.]

[שייף נפיק]

עד כמה שאין דרך אכילה בשומשום לבדו לא אכפ"ל מבריה. נזכר בריה לגבי בורא נפשות?

[ממרומי היער]

.

[ממרומי היער]

השאלה הזאת היא מהמורכבות ביותר להורות בהם הוראה בישראל, מפני שזה תלוי במשתנים רבים, וכל אדם רואה את הדברים אחרת, וכבר שמעתי פוסקים שונים שאומרים דברים הפוכים לגמרי אחד מהשני,

זכור לי שפעם דיבר על זה הרב אופיר מלכה באריכות - הוא התייחס לאחד שאוכל כריות עם חלב, מה יברך אם נשאר לו בסוף קצת חלב, והוא הניח שמברכים על הכל מזונות (דבר לא פשוט בפני עצמו, כי בעיני זה מסוג המאכלים שצריך לברך עליהם שתי ברכות, ואין כאן עיקר וטפל, אלא שני עיקרים, וכמו שפשוט שהאוכל עוף עם תוספת אורז, נאמר לו לברך שתי ברכות ולא נאמר שהאורז טפל לעוף)... ואם זכרוני אינו מטעני הוא פסק שלא צריך לברך על החלב בסוף כלום.

ומה נאמר בשומשום ובייגלה, ומה הדין בפירורי השניצל ועוד כהנה וכהנה.

ועל כגון דא שמעתי מרבינו יעקב אדלשטיין זצ"ל דבענייני ברכות הנהנין אין סוף לספיקות המתחדשים בכל יום, מכיון שתרבות האכילה משתנה מדור לדור מאדם לאדם, וכללים שהיו נכונים לפני מאה שנה אינם רלוונטים היום, ועל זה נאמר "האי מאן דבעי למיהוי חסידא לקיים מילי דברכות, כלומר שלא יכניס עצמו לספיקות, ע"י שימנע שיעקוף את הבעיות או שלא יאכל...

[יואל שילה]

ורעק"א בגליון הש"ס ברכות י"ב. כתב שיאכל מספק - ויברך.

[כדכד]

עד כמה שאין דרך אכילה בשומשום לבדו לא אכפ"ל מבריה. נזכר בריה לגבי בורא נפשות?

לא זכור לי שנזכר אבל מסברה למה לא?

[חגי פאהן]

אכן זו מחלוקת גדולה האם לאחר שהעיקר נגמר מברכים על הטפל. הבנתי הדלה מסתדרת עם האומרים שלא לברך, משום שהמשנה אמרה "ופוטר את הטפלה", משמע שפוטר לגמרי כאילו בירך גם עליה. וזה נאמר אפילו לגבי לחם שנאכל כדי להעביר את טעם הדג החריף, כ"ש חלב בדגנים וכד'.

[כדכד]

בסברה צודק מר אבל אפשר לדחות הראיה מלחם כי שם אוכל את הטפל רק כדי להעביר את טעם העיקר וכאן אוכל את הטפל לבדו אחר שנגמר העיקר ויש מקום לומר שכבר אינו נמשך אחר העיקר ואינו מתבטל אליו

[חגי פאהן]

זה לא נקרא אפשר לדחות, משום שזו המחלוקת עצמה: גם בלחם שנשאר אחרי הדג יחלקו. אם "פוטר את הטפלה" נחשב שבירך על הלחם עצמו, אז לא צריך לברך.

[כדכד]

לא
זה כן נקרא אפשר לדחות
המשנה עוסקת באוכל פת להעביר טעם של מליח ולכן ברור שאינה עיקרית
כאן אוכל שיורים של משהו שבתחילה היה טפל לעיקר אבל כעת אוכלו לבדו ולא מחמת העיקר כי אם מחמת עצמו

[בן ראובן]

דומני שהשאלה היתה לגבי מי שאוכל רק את השומשום (לאחר שמישהו אחר אכל את הבייגלאך, או אכלם בעצמו זמן רב קודם לכן), לא מי שאוכל את השומשום הנשאר לאחר שאכל את הבייגלאך (שבזה עסקו רוב המתדיינים).

[עזריאל ברגר]

דומני שהשאלה היתה לגבי מי שאוכל רק את השומשום (לאחר שמישהו אחר אכל את הבייגלאך, או אכלם בעצמו זמן רב קודם לכן), לא מי שאוכל את השומשום הנשאר לאחר שאכל את הבייגלאך (שבזה עסקו רוב המתדיינים).

הוא ודאי יברך אדמה. למה לא?
ולגבי ברכה אחרונה - תלוי במחלוקת לגבי בריה.

[יושב ירושלים]

עד כמה שאין דרך אכילה בשומשום לבדו לא אכפ"ל מבריה. נזכר בריה לגבי בורא נפשות?

לא זכור לי שנזכר אבל מסברה למה לא?

כי חיוב ברכת 'בורא נפשות' בעצמו [לא על ביצים ובשר] הוא מח' אמוראים, ורב אשי אמר על עצמו ש'זימנא דכי מדכרנא' היה מברך.

[כדכד]

דומני שהשאלה היתה לגבי מי שאוכל רק את השומשום (לאחר שמישהו אחר אכל את הבייגלאך, או אכלם בעצמו זמן רב קודם לכן), לא מי שאוכל את השומשום הנשאר לאחר שאכל את הבייגלאך (שבזה עסקו רוב המתדיינים).

הוא ודאי יברך אדמה. למה לא?
ו

אני חושב שהרב בן ראובן צודק .הרב השואל פירט את צדדי הספק בשאלתו הראשונה, שאולי יברך שהכל כי אין דרך לאכול כך ואולי אדמה ואני הוספתי צ שיברך במ"מ מדין כל שיש בו כי נדבק שיורים מהבייגלאך

[כדכד]

עד כמה שאין דרך אכילה בשומשום לבדו לא אכפ"ל מבריה. נזכר בריה לגבי בורא נפשות?

לא זכור לי שנזכר אבל מסברה למה לא?

כי חיוב ברכת 'בורא נפשות' בעצמו [לא על ביצים ובשר] הוא מח' אמוראים, ורב אשי אמר על עצמו ש'זימנא דכי מדכרנא' היה מברך.

רב אשי אמר את על מים אבל מה זה נוגע לענין. אחרי שנפסק שצריך לברך השאלה היא אם ברייה משמעותית או לא ולא משנה לאיזה ענין

[עזריאל ברגר]

מה שמעורבים שם פירורי דגן - צ"ע.
וזה שאינו דרך אכילתו - לא גרע מהכוסס את החיטה שמברך אדמה.

[ממרומי היער]

אכן זו מחלוקת גדולה האם לאחר שהעיקר נגמר מברכים על הטפל. הבנתי הדלה מסתדרת עם האומרים שלא לברך, משום שהמשנה אמרה "ופוטר את הטפלה", משמע שפוטר לגמרי כאילו בירך גם עליה..

כיונת לדעת החזון איש

[כדכד]

מה שמעורבים שם פירורי דגן - צ"ע.
וזה שאינו דרך אכילתו - לא גרע מהכוסס את החיטה שמברך אדמה.

הכוונה שאינו דרך אכילתו כמו האוכל פירות וירקות חיים כשדרכם לאכלם מבושלים ולהיפך שמברך שהכל ושמא ה"ה בזה

[עזריאל ברגר]

הבנתי שזאת הכוונה, ולזאת הבאתי ראיה מחיטה.

[כדכד]

אבל מי אמר שבחיטה זו לא הדרך לאכול כך?
ואם תאמר שלא אז מה ההבדל בין חיטה לדוגמאות שהבאתי ואז נראה למי דומה

[עזריאל ברגר]

אבל מי אמר שבחיטה זו לא הדרך לאכול כך?
ואם תאמר שלא אז מה ההבדל בין חיטה לדוגמאות שהבאתי ואז נראה למי דומה

מי אמר? חז"ל, שקראו לזה "הכוסס".
אכן צריך לעיין מה החילוק.

[כדכד]

הכוסס זה לא אומר שזו לא צורת אכילה נורמלית
יתכן שיש סיבה אחרת לכך שקוראים לזה כך
יתכן גם שהצורה היותר מקובלת לאכול חיטה היא כקמח אפוי בלחם ולכן אכילת גרעיני החיטה מוגדרת כסיסה אבל הדרך לאכול כך עדין אינה יוצאת מהנורמה

[כרמי שלי]

רש"י ברכות לו, ב ד"ה כס פלפלי:

כל דבר שאדם אוכל שלא כדרכו מקרי כסיסה.

[כדכד]

ואם כך צריך ליישב מה ההבדל בין אוכל חיטה לאוכל ירק שלא כדרכו (חי או מבושל) ואולי י"ל שכשאוכל גרעין חיטה אז אמנם לא אכלו כדרך אכילת פת אלא כדרך אכילת גרעין חיטה ולכן לא יברך המוציא או במ"מ אבל כן יברך בורא פרי האדמה כי הוא אכל פרי האדמה שדרכו בכך אבל אדם האוכל פרי או ירק שלא כדרכו לא יברך בפ"ה משום שכך אין אוכלים פרי האדמה זה או פרי העץ זה.
אם הסברי הוא נכון יל"ע לפ"ז בדין השומשום

[יושב ירושלים]

עד כמה שאין דרך אכילה בשומשום לבדו לא אכפ"ל מבריה. נזכר בריה לגבי בורא נפשות?

לא זכור לי שנזכר אבל מסברה למה לא?

כי חיוב ברכת 'בורא נפשות' בעצמו [לא על ביצים ובשר] הוא מח' אמוראים, ורב אשי אמר על עצמו ש'זימנא דכי מדכרנא' היה מברך.

רב אשי אמר את על מים אבל מה זה נוגע לענין. אחרי שנפסק שצריך לברך השאלה היא אם ברייה משמעותית או לא ולא משנה לאיזה ענין

רב אשי אמר את זה על מים ועל ירקות, וכן פסקו כל הפוסקים כרב אשי שמברכים, אבל מלשונו מבואר שאינו חיוב גמור, (וכ"כ הריטב"א [ברכות לה.] להדיא).
וז"ל הב"י [רז]:

אבל ברכה אחרונה שוה בכולם בורא נפשות רבות. בסוף פרק כיצד מברכין (מד:) אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו על הביעא ועל מיני קופרא בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות אבל ירקא לא ורב יצחק אמר אפילו ירקא אבל מיא לא ורב פפא אמר אפילו מיא אמר רב אשי אנא זמנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהו וכתבו התוספות (ד"ה עבידנא) וכן אנו נוהגים כרב אשי דמברכין בתר מיא ובתר ירקא בורא נפשות רבות וכן הוא דעת כל הפוסקים:

[כדכד]

וכל זה איננו שוה לי
באשר שסוף סןף צריך לברך ולברך כשיש שיעור
ואם בריה נחשבת שיעור למה לא תיחשב שיעור לענין בורא נפשות

[איש לוי]

לכאו' היה נראה שאינו מברך כלל, והם טפילים לעיקר אכילתו שאכל את הבייגאלך. ודוגמא לדבר האוכל מים שבישלו בהם ירקות, (מרק) שכל שבירך על הירקות בפה"א שוב אינו מברך על המים אפי' באופן שנשארו לו רק מים בצלחת ללא ירקות כלל, כיון שהם טפילים לירקות שאכל. וכמש"כ המשנ"ב בסי' ר"ה ס"ק י"ג. והוכיח כן המשנ"ב בסי' ר"ב ס"ק נ"ד ובעשה"צ שם אות ס"ו. דאע"ג שהראשונים פליגי ארא"ה בביאור הסוגי' דמי סילקא, מ"מ לעיקר דינו הם כן מסכימים, והרא"ה שם מיירי להדיא אפילו באופן שאכל את מי הסילקא בפנ"ע אחר שכבר גמר את אכילת הסילקא. וכמש"כ תלמידו הריטב"א שם ובהלכותיו. וא"כ מאי שנא שומשום הנשאר אחר אכילת הביגלאך.

[גם זו לטובה]

אגב הדיון, שמעתי הערה יפה - האוכל ביגל'ה אחד נכנס לשאלה של בריה על השומשום...
[בשו"ע נפסק להימנע מאכילת בריה כיוון שמספקא לן אם חייב ברכה אחרונה או לא.]

הערה נכונה, כיון דקיי"ל - היכא שאין בעיקר שיעור ברכה אחרונה, ובטפל יש, צריך לברך ברכת הטפל.

[כדכד]

לכאו' היה נראה שאינו מברך כלל, והם טפילים לעיקר אכילתו שאכל את הבייגאלך. ודוגמא לדבר האוכל מים שבישלו בהם ירקות, (מרק) שכל שבירך על הירקות בפה"א שוב אינו מברך על המים אפי' באופן שנשארו לו רק מים בצלחת ללא ירקות כלל, כיון שהם טפילים לירקות שאכל. וכמש"כ המשנ"ב בסי' ר"ה ס"ק י"ג. והוכיח כן המשנ"ב בסי' ר"ב ס"ק נ"ד ובעשה"צ שם אות ס"ו. דאע"ג שהראשונים פליגי ארא"ה בביאור הסוגי' דמי סילקא, מ"מ לעיקר דינו הם כן מסכימים, והרא"ה שם מיירי להדיא אפילו באופן שאכל את מי הסילקא בפנ"ע אחר שכבר גמר את אכילת הסילקא. וכמש"כ תלמידו הריטב"א שם ובהלכותיו. וא"כ מאי שנא שומשום הנשאר אחר אכילת הביגלאך.

הרב בן ראובן העיר לעיל שמדובר בכגון שאכל רק את גרגרי השומשום. האם גם בזה אומר כת"ר שנפטרים בברכה על הבייגלאך שלא אכל?
מלבד זאת הראיה ממיא דסילקא צ"ע לדעתי כי שם המים שבישלו בהם הסלק מקבלים מהסלק את טעמו ובדין הוא שיברכו עליהם כברכת הסלק וכאן גרגרי השומשום עומדים כשלעצמם ורק נאפו עם הבייגלאך

[איש לוי]

לכאו' היה נראה שאינו מברך כלל, והם טפילים לעיקר אכילתו שאכל את הבייגאלך. ודוגמא לדבר האוכל מים שבישלו בהם ירקות, (מרק) שכל שבירך על הירקות בפה"א שוב אינו מברך על המים אפי' באופן שנשארו לו רק מים בצלחת ללא ירקות כלל, כיון שהם טפילים לירקות שאכל. וכמש"כ המשנ"ב בסי' ר"ה ס"ק י"ג. והוכיח כן המשנ"ב בסי' ר"ב ס"ק נ"ד ובעשה"צ שם אות ס"ו. דאע"ג שהראשונים פליגי ארא"ה בביאור הסוגי' דמי סילקא, מ"מ לעיקר דינו הם כן מסכימים, והרא"ה שם מיירי להדיא אפילו באופן שאכל את מי הסילקא בפנ"ע אחר שכבר גמר את אכילת הסילקא. וכמש"כ תלמידו הריטב"א שם ובהלכותיו. וא"כ מאי שנא שומשום הנשאר אחר אכילת הביגלאך.

הרב בן ראובן העיר לעיל שמדובר בכגון שאכל רק את גרגרי השומשום. האם גם בזה אומר כת"ר שנפטרים בברכה על הבייגלאך שלא אכל? לא ברור מהיכ"ת שיפטר, טפל נפטר, במה הוא טפל, וכי בגלל שהיה דבוק על הבייגלאך, שוב יפטר כל ימי חלדו??? גם האוכל רק מיא דסילקא בלבד מברך שהכל לדעת הרא"ה.

מלבד זאת הראיה ממיא דסילקא צ"ע לדעתי כי שם המים שבישלו בהם הסלק מקבלים מהסלק את טעמו ובדין הוא שיברכו עליהם כברכת הסלק וכאן גרגרי השומשום עומדים כשלעצמם ורק נאפו עם הבייגלאך

הרא"ה והריטב"א בעקבותיו ס"ל דאע"ג שהסלק התבשל במים הללו וקיבלו המים טעם מהסלק, מ"מ אין ראוי לברך עליהם את ברכת הסלק, דהוא זיעא בעלמא, וע"כ פירש שם את הסוגיא דכיון שאוכל את הסלק שברכתו בפה"א שוב נפטרו המים מדין טפל, ואפילו באופן שכבר גמר לאכול את הסלק ונשאר לו רק מים, עדיין דינו כדין טפל לסלק. (וזהו נקודת המחלוקת בראשונים, כיצד ליישב את הסוגי' דמיא דסילקא עם מה שאמרו שמי פירות הם זיעא בעלמא, עי' תוס' שם ורא"ש ובתשובתיו ובמרדכי) ולמרות שהראשונים פליגי על הרא"ה בביאור הסוגיא, מ"מ ס"ל להמשנ"ב דבעיקר דינו לא פליגי, והאוכל שימורי אננס עם המים, נפטרו המים מברכה אפי' אחר שגמר את אכילת האננס. וא"כ הוא הדין האוכל שומשום אחר שגמר את אכילת הבייגלאך. דזה ברור שהגרעיני שומשום בהיותם יחד עם הבייגלאך הם טפילים. וא"כ ה"ה אחר שגמר את אכילת הבייגלאך.

[כדכד]

אז מה יברכו על גרגרי השומשום כשאוכלם בפני עצמם?

[איש לוי]

אז מה יברכו על גרגרי השומשום כשאוכלם בפני עצמם?

בפה"א. מה נראה לך אחרת שאתה מפקפק בזה?

[כדכד]

לעיל באשכול זה כבר כתבתי את צדדי הספק אשר כתבם כבר הרב איש הגבעה בפתיחת האשכול בקיצור

דומני שהשאלה היתה לגבי מי שאוכל רק את השומשום (לאחר שמישהו אחר אכל את הבייגלאך, או אכלם בעצמו זמן רב קודם לכן), לא מי שאוכל את השומשום הנשאר לאחר שאכל את הבייגלאך (שבזה עסקו רוב המתדיינים).

הוא ודאי יברך אדמה. למה לא?
ו

אני חושב שהרב בן ראובן צודק .הרב השואל פירט את צדדי הספק בשאלתו הראשונה, שאולי יברך שהכל כי אין דרך לאכול כך ואולי אדמה ואני הוספתי צ שיברך במ"מ מדין כל שיש בו כי נדבק שיורים מהבייגלאך