הודעהעל ידי מיללער » ד' מרץ 13, 2019 3:03 am
בגמ' ב"ק מט: כי יפתח וכי יכרה, אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כש"כ אלא שכל עסקי כרייה ופתיחה באה לו וכו'
ובתוס' שם ד"ה על הכרייה, הביאו מהמכילתא שתירצו על זה הקושיא שמכאן שאין עונשין מן הדין, והתוס' בריש מכילתין (ב. ד"ה ולא זה) כתבו שבג' שלנו לא תירצו את זה דס"ל דבממון עונשין מן הדין.
והנה המהרש"א במהדו"ב (שם מט: ד"ה על) כתב שאם לדין (של אין עמה"ד) יש תשובה, שהרי כאן אין שייך לומר שהוא ק"ו, דהא גבי כרייה גם עושה פתיחה רק שעושה עוד דבר אחר מלבד הפתיחה דהיינו שכורה וגם פותח וכו' היינו דס"ל דבמקום שהק"ו הוא כענין של יש בכלל מאתיים מנה, אין שייך לומר אין עונשין מן הדין.
ויש לדון על עצם דבריו ביסוד הטעם של אעמה"ד דהתינח אי הטעם הוא משום דדלמא יש להק"ו פירכא, זה לא שייך בדבר של בכלל מאתיים מנה, אבל להטעם דכיון שהוא חמור שיש בה גם הדבר הקל ובנוסף לזה דבר אחר לכן אולי לא סגי ליה בעונש הקל (ובעצם בממון זה לא שייך, ולכן ס"ל להתוס' דהגמ' שלנו ס"ל דעונשין ממון מה"ד) בזה לא שייך לתרוצי שבמקום שיש בכלל מאתיים מנה עונשין מן הדין.
ויש לזה עוד דוגמאות, ויש לדון בכל אחד אם אכן זה נקרא ממש שיש בכלל מאתיים מנה, כמו בתוס' יבמות ב: ד"ה בתו, שכתבו שבתו מאשתו אסורה מהאיסור של אשה ובתה, שהרי היא גם כן בת אשתו וחילקו מהק"ו של אחותו מאביו ומאמו שאינו נלמד מאחותו בת אביו או בת אמו משום דאין מזהירין מן הדין. ועוד מצינו כזה ברמב"ן עה"ת פרשת שמיני באיסור בהמה טמאה שאינה מפרסת פרסה וגם אינה מעלת גרה, אי נלמד מהכ' שאסרה התורה ביש לה רק סימן אחד.
אני מחפש מראי מקומות בספרי הכללים שדנו בזה, הם בגדרן של דברים איזה ק"ו נקרא בכלל מאתיים מנה, והן על עצם הדבר שבמקרה כזה לא אמרינן אעמה"ד.
נערך לאחרונה על ידי
מיללער ב ד' מרץ 13, 2019 12:27 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.