עובר ושב כתב:קראקובער כתב:ומה נעשה שהרבי מחב"ד בעצמו הלך לאוניברסיטה לצורכי פרנסה וכנראה שלא לכולם יש את היכולת לעבוד עם הידים דווקא.
שטות והבל, במחילה. חמיו (האדמו"ר הקודם, הריי"צ) הורה לו ללמוד תקופה קצרה באוניברסיטה, והיו לכך כמה טעמים. אין שום השוואה בין דמותו של הרבי מחב"ד לבין כל אחד אחר שהולך ללמוד באוניברסיטה, והמטרה של הרבי לא היתה "לצרכי פרנסה" כלל ועיקר.
בתקופה ההיא הוא התענה בה"ב, טבל במקווה, למד י"ח שעות ביום, בפעמים הבודדות שהוכרח לבקר באוניברסיטה החזיק בכל השיעור ספר תורני בו למד במקביל לשמיעת ההרצאה (הוא יכל לעשות שני דברים במקביל, כפי שמעידים מזכיריו שהיה עובר על מכתב אחד ובו זמנית מקריא את התשובה למכתב הקודם). היה גם מקרה שאחד הפרופ' שאל אותו מדוע אינו מקשיב לשיעור, והוא מיד ערך לו סיכום של כל הנאמר.
אעתיק שני סיפורים שיכולים להמחיש מעט את דמותו של הרבי באותם ימים (יש הרבה בספר הנפלא "חד בדרא". מומלץ בחום).
מספר הרה"ג רבי שלום דוב קובלקין שליט"א:
כאשר הגאון המפורסם הרב יוסף דב סולבייציק מבוסטון נסע לנחם את הרבי מליובאוויטש בשנת תשכ"ה (כשישב 'שבעה' על אמו הרבנית חנה ע"ה) ליוותי אותו בנסיעתו לרבי, ובמכונית אמר לי דברים נפלאים על הכרותו עם הרבי ועל הסיבה שהוא כה מעריץ אותו.
הוא גילה שהיה נפגש עם הרבי עוד בברלין. הם נהגו להיפגש בדרך-כלל אצל הגאון ר' חיים העלער ובאותן פגישות החלה להיווצר הידידות שלהם.
כאן סיפר לי מדוע הוא מחזיק כל-כך מהרבי:
- "פארוואס, מיינט איר, איך האלט אזויפיל פון דעם ליובאוויטשן רבין? איר ווייסט אז איך בין ניט קיין חסיד... ווייל איך קען אים פון ברלין" [= מדוע אתם חושבים אני אוחז כל-כך מהרבי מליובאוויטש? אתם יודעים הרי שאינני חסיד... זה משום שאני מכירו מברלין".
ומיד הוסיף:
- לא הכל יודעים מיהו באמת הרבי. הרבי החזיק אצלו תמיד מפתח של המקווה והיה הולך לטבול במקווה מדי יום, לאחר שביקר באוניברסיטה בסיבות השעה שתייים-שלוש אחר-הצהריים. איש לא ידע על מנהג זה של הרבי וגם לי-עצמי הדבר נודע רק במקרה.
פעם אחרת הצעתי לרבי לשתות משהו ביחד. הרבי סירב, וכשהפצרתי בו, הבנתי שהוא צם באותו יום. זה היה יום שני, והרבי התענה בה"ב.
"תאר לך", אומר לי הרב סולובייצ'יק, "תלמיד בברלין שלכאורה עוסק בלימודי חול כמו אחרים, ובסוף מתברר שמה שמונח לו בראש זה מקווה ובה"ב..."
"הדברים הללו", אמר לי הרב סולובייצ'יק, "הם שהתחילו לפתח בי את תחושת ההערצה כלפי האדם הגדול הזה. דווקא הפרטים ה'קטנים' הללו עשו עלי רושם אדיר. בנוסף לכך, כוח הזיכרון שלו הוא מופלא, "געוואלדיק", ומימי לא ראיתי אדם בעל כוח זיכרון כזה וכזו ידיעה מופלאה בתורה.
וכאן עבר הרב סולובייצ'יק לדבר על הבנתו של הרבי בתורה. ואני זוכר שהוא התבטא:
"אנחנו, בית בריסק, איננו אוחזים בשיטת הפלפול של פולין, אבל הרבי יש לו 'געוואלדיקע הבנת התורה".
אחר-כך הוסיף ואמר לי:
"היו אתי בברלין גם יהודים מחוגים אחרים שנחשבים לגדולי תורה מפורסמים, אבל שם באוניברסיטה התנהגו כמו שמתנהגים באוניברסיטה. ואילו היהודי הזה (הרבי) התנהג שם בברלין בדיוק כמו שמתנהג יהודי בוורשה או בקרמנצ'וג. יהודי שברלין לא עשתה עליו שום רושם ולא השפיעה עליו כהוא-זה".
וממשיך לספר הרב קובלקין:
הנסיעה בת השעה הגיעה לקיצה, והגענו לבית אמו של הרבי ברחוב פרזידנט. במקום היו כבר הרבה רבנים, אדמו"רים וגדולי תורה חשובים שהגיעו לנחם את הרבי, אך כששמעו שהגאון הרב סולובייצ'יק הגיע, פינו עבורו דרך תוך רגע ונכנסנו במהירות לחדר הקטן שהרבי ישב בו.
כשהרב סולובייצ'יק נכנס, הרבי שישב על שרפרף קטן נעמד לכבודו מיד. עוד קודם-לכן הוכנה בחדר כורסה מיוחדת עובר הרב סולובייצ'יק שסבל מכאבים בגבו, ומיד כשהתיישב אמר לו הרבי:
- בדברי תורה הרי אי-אפשר לשוחח, כי 'פיקודי ה' ישרים משחי לב' וכעת זה מצב של אבילות.
אבל מיד עבר לדבר על הלכות אבילות והתפתחה שיחה בענין גדר אונן. ככל הזכור לי, זה היה בקשר לעובדה שהרבי התפלל ערבית במוצאי שבת בהיותו אונן.
בהמשך התפתחה בין הרבי והרב סולובייצ'יק שיחה עירנית ומקיפה בגדרי אונן בהלכה. איני זוכר פרטים בשקלא-וטריא ההלכתית; אני רק זוכר שהרבי התבטא:
- נו, דאס איז דאך א רמב"ם. (כלומר שברמב"ם מדובר בנושא זה)
הרב סולובייצ'יק הגיב:
- ליובאוויטשער רבי, ליובאוויטשער רבי, ס'דאכט זיך מיר אז אז ס'איז נישטא אזא רמב"ם! [= דומני שאין רמב"ם כזה].
הרב סולובייצ'יק שידע שהרבי בקיא בכל חדרי התורה, התפלא לשמוע מהרבי דברים שהיה ברור לו שאינם מפורשים ברמב"ם, אבל הרבי הבהיר מיד:
- יע, יע, איך ווייס, סאיז ניט אין יד החזקה אבער ס'איז דאך א 'פירוש המשניות' [=כן, כן, אני יודע, זה לא ב'יד החזקה' אבל זה מופיע ב'פירוש המשניות להרמב"ם'].
עבורי, כעומד מן הצד, זה היה מדהים לראות את הרבי והרב סולובייצ'יק, שניהם סיני ועוקרי הרים, מתפלפלים ביניהם, ובעיקר נדהמתי מסגנון הדברים - הפרחת מראי-מקומות לחלל האוויר כמעט מבלי לציין את הדברים עצמם.
הביקור ארך כמעט שעתיים. לא יכולתי לשמוע את כל הדברים כי הרב סולובייצ'יק ישב בסמוך לרבי והשניים שוחחו ביניהם כמעט בלחישה. אני עמדתי מאחורי הרב סולובייצ'יק, וגב הכורסה שלו הפריע לי לשמוע מה דיברו.
כעבור כמה שבועות הגעתי שוב ל"ישיבה יוניברסיטי", והרב סולובייצ'יק מספר לי שהרבי שלח לו מכתב תודה על שהגיע לנחמו, וכאן ציין בהתרגשות רבה את העובדה שהרבי ביקש בשולי המכתב את סליחתו על שבתחילת הדברים אמר "כך כתוב ברמב"ם" - שמשמעו בפשטות ספר 'היד' - בעוד שהתכוון לפירוש המשניות. חבל שאין לי את נוסח הדברים, אך לפי זכרוני התוכן היה שהסליחה היא על כך שבאמרו שהתכוון לפירוש המשניות ניסה כביכול לפרש את דבריו הקודמים. הרבי אמר שלאדם אסור לפרש את דבריו שלא כפי שהובנו בפשטות...
והרב סולובייצ'יק אמר לי על כך:
- תופעה כזו רואים רק אצל הרבי מליובאוויטש, שב'ערלעכקייט' שלו, אין כדוגמתו בעולם. 'גדול' אחר כבר היה מוכיח לי שאני טעיתי, ואילו הוא מצא לנכון להתנצל על דבר שכזה. ער איז אמת אליין [= הוא האמת בעצמה] והוא עוד ביקש את סליחתי על כך... לכן אני כל-כך מעריך את הרבי.
(אלגמיינר ז'ורנאל 2.4.1992)
באותם ימים פעל בברלין "בית המדרש לרבנים" בראשות רבי יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל, בעל ה'שרידי אש'. הרב ויינברג, שהתחנך בישיבות ליטא, היגר לגרמניה בימי מלחמת-העולם הראשונה, ולאחר מכן נתמנה לכהן כראש בית המדרש לרבנים בברלין, תפקיד בו החזיק עד לסגירתו של בית המדרש בליל הבדולח (בשנת חצר"ת) על-ידי הנאצים ימ"ש.
הרב אברהם אבא ויינגורט מירושלים נמנה עם תלמידיו המובהקים של הרב וויינברג. בראיון ל"כפר חב"ד", סיפר הרב ויינגורט אנקדוטה היסטורית מעניינת באשר להיכרותו של הרבי עם הרב ווינברג. הנה סיפורו:
"את הסיפור הבא שמעתי מספר פעמים משני יהודים נאמנים - ידידי הרב קובלסקי ז"ל מציריך, איש ישר ונאמן מאוד, ששמע בעצמו את הסיפור מהרב ויינברג והוא חזר זאת לפניי פעמים רבות, כל פעם באותו הנוסח. ידיד נוסף ממנו שמעתי את הסיפור, היה הר' יחזקאל רנד, שהרב ויינברג התארח ולן בביתו מספר פעמים, וגם הוא שמע סיפור זה ממש מהרב ויינברג. שניהם, הרב רנד והרב קובלסקי ז"ל, סיפרו את אותו הסיפור ממש, כפי ששמעו אותו (כל אחד בנפרד) מהרב ויינברג זצ"ל. וכך סיפר הרב ויינברג:
בשנת 1928-9 (תרפ"ח-ט) נכנס אל הראבינער סמינר (שם הכינוי ל"בית המדרש לרבנים" בברלין) הרבי מליובאוויטש, שהיה אז חתנו המיועד של הרבי הריי"צ. הוא היה אז אברך צעיר לימים, אך מרשים מאוד. הוא ניגש אליי וביקש שאתן לו 'סמיכה'. מתן 'סמיכה' מבית מדרשנו לא היה דבר פשוט כלל, והדבר דרש פרקים רבים של הכנה.
די אם אזכיר שמעבר לבחינות בכתב ובעל-פה שהיה על כל תלמיד לעבור בהצלחה בכל חלקי השולחן ערוך, הייתה חובה על כל נבחן להציג 'תשובה' לשאלה גדולה שהצגנו לפניו, בכל אחד מחלקי השולחן ערוך.
הרבי הסביר, כי הספרייה הממשלתית בברלין פותחת את שעריה (על כל פנים חלקים ממנה) רק לבעלי תעודות מיוחדות, ותעודת רב מאישיות מוסמכת ומוכרת על ידם, היא אחת התעודות המקובלות עליהם לצורך זה. מאחר שברצונו להיכנס בחופשיות לספרייה, על כן הוא מבקש את מתן ה'סמיכה' ממני. השבתי שאינני נוהג לחרוג מהדרך המקובלת במתן ה'סמיכה', כך שלא אוכל להיענות לבקשתו. האמת אומר שלא היה זה נעים כלל, שכן הייתה לי היכרות קרובה עם חמיו האדמו"ר הריי"צ, ואף פגשתי אותו מספר פעמים בעת שהייתו בעיירת המרפא מארינבד שבצ'כוסלובקיה. זכיתי לטייל עמו ולשוחח על עניינים שברומו של עולם. אך למרות זאת חשבתי, שהנוהל התקין מחייב לנהוג בשווה כלפי כל באי בית המדרש.
אך לרבי, כך מסתבר, לא היה זמן לכל הפרוצדורה הנדרשת, והוא הפציר בי לדלג על הנוהל. במהלך שיחתנו, הציע הרבי, שהיה אז כאמור אברך צעיר לימים (כבן עשרים ושש!), הצעה שלא יכולתי לסרב לה. הרבי אמר: 'תנקבו בשמו של איזה ספר שתרצו, תנו לי עשרים וארבע שעות ואגיע להיבחן אצלכם על הספר'. 'אתם יכולים לבחור את הספר', חזר הרבי והפציר.
הדבר כמובן סיקרן אותי. יש כידוע ספרים רבים שהסוגיות הנידונות בהן מורכבות ועמוקות ולא שייך כלל 'לצלול' לתוכן בבקיאות ובהבנה בפרק זמן כה קצר, אלא אם כן אליהו הנביא לומד אתך בלילה. ההצעה של הרבי הייתה בעצם אמירה ברורה שהוא יודע את כל התורה כולה, כך שהוא יכול להרשות לעצמו 'להסתכן' בכל ספר תורני, איזה שיהיה.
בשלב זה הסכמתי, ולאחר מחשבה נקבתי בספר שבעצמי כתבתי, ספר שדן בסוגיות מורכבות וסבוכות. רק מי שמצוי זמן רב בסוגיות יכול היה להתדבר ולדון בסוגיות המתלבנות בספר. למחרת הגיע הרבי וביקש להיבחן על הספר. למרות שהייתי כמובן מצוי מאוד בחומר, שכן אני כתבתי אותו, עם זאת, הוא שלט בחומר אף יותר טוב ממני... נדהמתי מהיקף הידיעות. מובן שתכף הענקתי לו את הסמיכה שביקש, אך התניתי עמו שעליו להגיע מספר פעמים לבית המדרש על מנת לשמוע ממני שיעורים, ואמנם הוא כך נהג. כך זכיתי שהרבי מליובאוויטש נמנה גם עם שומעי לקחי..."
ומוסיף הרב ויינגורט: "כאשר החלו להתפרסם רשימותיו של הרבי, התגלו גם הערותיו לספר 'פינוי עצמות מתים', קונטרס שהוציא לאור הרב ויינברג שנתיים קודם לכן, בשנת תרפ"ו. התאריך הנקוב ברשימת הרבי הוא "טבת. פ"ח. ברלין", כך שהדבר מסיר כמעט מעל לכל ספק סביר, כי הספר אותו הציע הרב ויינברג לרבי להיבחן עליו, היה הקונטרס הנזכר. הספר דן, כאמור, בסוגיות סבוכות ומורכבות בסוגיות שבמסכתות טהרות.
כאשר לפני מספר שנים הוצאנו שוב לאור במהדורה חדשה את השו"ת 'שרידי אש', הדפסנו גם את הערות הרבי שהתפרסמו ברשימותיו".
איך נפתור את הסתירה? קודם אתה אומר שהרבי מליובאוויטש כמעט לא הלך לאוניברסיטיה, רק כאשר היה בלית ברירה, והוא למד שם י"ח שעות ליום. ולאחמ"כ אתה מביא מהרב סאלאבייציק שהוא הלך כל יום ולאחמ"כ הלך למקוה (אגב, דבר שאינו מעלה מצידי. ההליכה למקוה וההמנעות ממנה אחת היא בעיני). אז את מה להאמין?
#שוואנצאנות