שתיית מים אחרי האפיקומן רק אם הוא מצטער

[חד ברנש]

להלכה הרווחת, אחרי האפיקומן מותר לשתות רק מים.
האם מישהו הדגיש, שהיתר זה הוא רק אם הוא מצטער מהצמא, ממש "מעונה"?

[חלמישצור]

לפי הרמב"ם - אפילו מים אסור לשתות (ע"פ דיוק הגרי"ד מבוסטון, בין הלשון בה"ט על האפיקומן 'ובזמן הזה אוכל כזית מצה ואינו טועם אחריה כלום', ותו לא, ובה"י על כוס רביעית 'ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה, חוץ מן המים').

[דרומי]

ראיתי מציינים למרדכי ס"פ ערבי פסחים שגם מים אסור לשתות

[לבי במערב]

כתב כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע ב'לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח' - על דברי כ"ק אדה"ז "ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן":

ויזהר שלא ישתה אחר אפיקומן (רי"ף - כ"כ בח"י ובמ"מ בשו"ע רבינו סתע"ח. אבל צ"ע וכמ"ש בפרמ"ג בא"א רסתע"ח). שלא יבטל טעם האפיקומן (כן משמע מהב"י ורמ"א ר"ס תפ"א).

לכאורה צ"ע: א) הו"ל להזהיר שלא יאכל אחר האפיקומן ובפרט שאכילה חמורה מן השתי', כמ"ש בטושו"ע ונ"כ סי' תע"ח ותפ"א. ב) הול"ל ואסור לשתות, או ואין לשתות אחר אפיקומן, וכמ"ש כל הפוסקים. ומהו פי' ויזהר שלא ישתה. ג) אזהרה זו הו"ל לכתוב אחר גמר דיני אכילת האפיקומן, כיון שזמנה אח"ז.

וי"ל: פירוש ויזהר שלא ישתה, היינו ע"י שישתדל שלא יהי' צמא. ובזה מובן כהנ"ל:
א) לא הוצרך להזהיר על אכילה, כיון דבלאה"כ האפיקומן צ"ל נאכל על השובע. ב) לא בא להשמיענו דין איסור אכו"ש אחר האפיקומן, כי מקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור. ורק הנהגות הסדר קמ"ל, שישתה, באופן שלא יצמא אח"כ. ג) מובן שזהירות זו זמנה היותר אחרון הוא סמוך לאכילת האפיקומן וקודם לה, ולכן כתבה סמוך וקודם לתיבות ויאכל [בהסיבה, שמוסב על אכילת האפיקומן. ל. ב.].
- באו"א קצת י"ל: אם לא ישתדל שלא יצמא, ויתאב הרבה לשתות הרי יתירו לו לעבור על דעת קצת פוסקים ולשתות שאר משקין (סתפ"א ס"א, בשו"ע רבינו) ולכן מזהירין ע"ז, משא"כ באכילה.



שלא ישתה. מדסתם דבריו משמע: א) שמכל שתי' יזהר, ואפילו מים (ר"ש מאוירא במרדכי ס"פ ע"פ). ב) שגם בלילה השני צריך ליזהר (שבה"ל). וכן נוהגין.

וכנראה, שלזה התכוון הרב 'דרומי' בתגובתו לעיל.

[חד ברנש]

תודה למגיבים.
אבל במחילה, אין דבריכם נוגעים לשאלתי.
אני שאלתי, לפי ההלכה הרווחת כיום (שהיא לפי שיטת הרא"ש וסייעתו), שמותר מים בלבד, האם לשיטה זו ההיתר הוא רק אם מצטער?
(ניתן לומר, שהיתר שתיית מים רק במצטער הוא כדי שלא לעבור על איסור שתיית המים ע"פ הרמב"ם והמרדכי, אבל האם מישהו כותב את זה???)

[לבי במערב]

אני שאלתי, לפי ההלכה הרווחת כיום (שהיא לפי שיטת הרא"ש וסייעתו), שמותר מים בלבד, האם לשיטה זו ההיתר הוא רק אם מצטער?
(ניתן לומר, שהיתר שתיית מים רק במצטער הוא כדי שלא לעבור על איסור שתיית המים ע"פ הרמב"ם והמרדכי, אבל האם מישהו כותב את זה???)

לכאורה בדלעיל (מכ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע) מפורש שלא כדברי כת"ר.

וי"ל: פירוש ויזהר שלא ישתה, היינו ע"י שישתדל שלא יהי' צמא. ובזה מובן כהנ"ל:
א) לא הוצרך להזהיר על אכילה, כיון דבלאה"כ האפיקומן צ"ל נאכל על השובע. ב) לא בא להשמיענו דין איסור אכו"ש אחר האפיקומן, כי מקום הדינים הוא בשו"ע ולא בסידור. ורק הנהגות הסדר קמ"ל, שישתה, באופן שלא יצמא אח"כ. ג) מובן שזהירות זו זמנה היותר אחרון הוא סמוך לאכילת האפיקומן וקודם לה, ולכן כתבה סמוך וקודם לתיבות ויאכל [בהסיבה, שמוסב על אכילת האפיקומן. ל. ב.].
- באו"א קצת י"ל: אם לא ישתדל שלא יצמא, ויתאב הרבה לשתות הרי יתירו לו לעבור על דעת קצת פוסקים ולשתות שאר משקין (סתפ"א ס"א, בשו"ע רבינו) ולכן מזהירין ע"ז, משא"כ באכילה.

שלא ישתה. מדסתם דבריו משמע: א) שמכל שתי' יזהר, ואפילו מים (ר"ש מאוירא במרדכי ס"פ ע"פ). ב) שגם בלילה השני צריך ליזהר (שבה"ל). וכן נוהגין.

וא"כ, משמע שנקט ש"אם לא ישתדל שלא יצמא, ויתאב הרבה לשתות" - יתירו לו (לשי' הרא"ש וסיעתי') לשתות "שאר משקין", ול"ד מים; אלא שצריך להזהר גם משתיית מים - לחוש לד' המרדכי.
אבל אם אינו חושש לד' המרדכי - מותר לשתות מים אף בשאינו מצטער. וכ"פ (לפי פשוטו) כ"ק אדה"ז נ"ע בשלחנו (או"ח סי' תע"ח ס"א וסי' תפ"א ס"א).

[חד ברנש]

תודה רבה לך, אבל דרוש לי מקור הלכתי קדום יותר.

[לבי במערב]

תודה רבה לך, אבל דרוש לי מקור הלכתי קדום יותר.

כך הבנתי אף אני, אך מ"מ מדבריהם למדנו שכך הבינו בד' הקדמונים.

[דרך ישרה]

תודה רבה לך, אבל דרוש לי מקור הלכתי קדום יותר.

תסתכל בפייט של ר' יוסף טוב עלם לשבת הגדול. (נמצא ביוצרות). נדמה לי שהריטב"א ג"כ מצטט אותו בזה.

[חד ברנש]

אכן. לפי גירסת התוס' בפסחים קיז ע"ב, ד"ה רביעי (כך הסבירו ביוצרות מהדורת עוז והדר, עמ' שמ הערה קמה).

[הוגה ומעיין]

מקורות שכתוב בהם שהיתר השתיה הוא רק אם צמא, מספיקים? או שצריך שיודגש בהם שהוא מעונה מהצמא.

[משה דוויק]

הרב יצחק בן ר' יהודה אבן גיאת, כותב בשם רב האי גאון: "ואינו רשאי לא לאכול ולא לשתות לאחר כך כלום אלא מים "לצמאו", וכך מנהג כל ישראל מאין שינוי". [הרב יצחק בן ר' יהודה אבן גיאת, מאה שערים, שערי שמחה, חלק ב עמ' קב בשם רב האי, ובעמ' קד בשם רב יהודאי גאון "וכן אמר רב סעדיה וכולהו רבותא"; הרי"ף, (יט ע"א ברי"ף); הרב זרחיה הלוי, המאור הקטן, פסחים, ( כו ע"ב ברי"ף) מצטט אף הוא את דברי רב האי גאון; ר' יצחק בן אבא מארי, ספר העיטור, עשרת הדיברות הלכות מצה ומרור, דף קלה ע"א; רמב"ם הל' חמץ ומצה ו, יא; הרא"ש, פסחים י, לד העתיק את לשון הרי"ף; טור אורח חיים, סימן תעח; רבנו דוד בן ראובן בונפיד, פסחים, ירושלים תדש"מ, עמ' תב - תו; ר' אהרון הכהן ב"ר יעקב הכהן מנרבונה, אורחות חיים, הל' ליל פסח סימן לה בסוף; חידושי הר"ן, פסחים, עמ' קכה. כאמור, עוד ראשונים רבים סברו שאין להפטיר לאחר המצה האחרונה, ונציינם בהערות הבאות על פי התפלגות הטעמים השונים. ראה עוד: הרב מ"מ כשר, הגדה שלמה, עמ' 174-171]

[משה דוויק]

הדקדוק על "לצמאו". ודמה זאת להשותה מים לצמאו מברך שהנ"ב.

[הוגה ומעיין]

למקורות אלו שהביא ר' משה התכוונתי, ושאלתי אם הם מספיקים להרב פותח האשכול, או שהוא צריך משהו יותר מכך.

אגב, בסידור רס"ג (הנזכר בדברי ר' משה) כתוב רק "לצמאו". ר' מצליח גאון שעיבד את דבריו, הדגיש יותר: אם הוא צמא. אבל עדיין אין הכרח שמדובר דווקא במעונה.

[חד ברנש]

אני מהדיר כעת 'סימן' לליל הסדר, ובו נאמר:

וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יִשְׁתֶּה שׁוּם שְׁתִיַּת יֵיָנָה
פֶּן שֶׁטַּעַמַת אֲפִיקוֹמָן מִשְׁתַּנָה
וְאִם הַצִּימָאוֹן אֵילָיו עִינָּה
אָז רַק בִּשְׁתִיַּית מַיִם שָׁרִינָא

ניתן להבין, שהוא מתיר את שתיית המים רק אם הוא 'מעונה'.

[משה דוויק]

נראה שלהשלמת החרוז כתב כן, כידוע בדרכם של פייטנים.

[לבי במערב]

נראה שלהשלמת החרוז כתב כן, כידוע בדרכם של פייטנים.

כמדומה אני, שבדרכם של פייטנים קדמונים נודע - שברמיזות וקריצות תיבותיהם ואותיותיהם, תלי תלים של הלכות רמוזים בהם.

[משה דוויק]

לא תמיד.

[חד ברנש]

נראה שלהשלמת החרוז כתב כן, כידוע בדרכם של פייטנים.

להשלמת החרוז לא כתבו הפייטנים דברים לא נכונים.

[משה דוויק]

בעניני נדרים הוזכר עינוי נפש ושם תמצא שלא צריך עינוי ממש.

[חד ברנש]

ומדוע אתה חושב שהמשורר כתב את הדברים כשהלכות נדרים מרחפים לנגד עיניו?

[משה דוויק]

הרי אתה עצמך משייך את זה להלכה?

[משה דוויק]

ולבר מן דין תענה לראיה

[תם מה הוא אומר]

ולבר מן דין תענה לראיה

בנדרים הלך אחר לשון בנ"א

[תם מה הוא אומר]

הרב יצחק בן ר' יהודה אבן גיאת, כותב בשם רב האי גאון: "ואינו רשאי לא לאכול ולא לשתות לאחר כך כלום אלא מים "לצמאו", וכך מנהג כל ישראל מאין שינוי". [הרב יצחק בן ר' יהודה אבן גיאת, מאה שערים, שערי שמחה, חלק ב עמ' קב בשם רב האי, ובעמ' קד בשם רב יהודאי גאון "וכן אמר רב סעדיה וכולהו רבותא"; הרי"ף, (יט ע"א ברי"ף); הרב זרחיה הלוי, המאור הקטן, פסחים, ( כו ע"ב ברי"ף) מצטט אף הוא את דברי רב האי גאון; ר' יצחק בן אבא מארי, ספר העיטור, עשרת הדיברות הלכות מצה ומרור, דף קלה ע"א; רמב"ם הל' חמץ ומצה ו, יא; הרא"ש, פסחים י, לד העתיק את לשון הרי"ף; טור אורח חיים, סימן תעח; רבנו דוד בן ראובן בונפיד, פסחים, ירושלים תדש"מ, עמ' תב - תו; ר' אהרון הכהן ב"ר יעקב הכהן מנרבונה, אורחות חיים, הל' ליל פסח סימן לה בסוף; חידושי הר"ן, פסחים, עמ' קכה. כאמור, עוד ראשונים רבים סברו שאין להפטיר לאחר המצה האחרונה, ונציינם בהערות הבאות על פי התפלגות הטעמים השונים. ראה עוד: הרב מ"מ כשר, הגדה שלמה, עמ' 174-171]

מהיכן הקטע הזה לקוח?

[תם מה הוא אומר]

אני מהדיר כעת 'סימן' לליל הסדר, ובו נאמר:

וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יִשְׁתֶּה שׁוּם שְׁתִיַּת יֵיָנָה
פֶּן שֶׁטַּעַמַת אֲפִיקוֹמָן מִשְׁתַּנָה
וְאִם הַצִּימָאוֹן אֵילָיו עִינָּה
אָז רַק בִּשְׁתִיַּית מַיִם שָׁרִינָא

ניתן להבין, שהוא מתיר את שתיית המים רק אם הוא 'מעונה'.

לכאורה למקורות שהובא לעיל א"צ לומר "מעונה", אלא "לצמאו" לענין זה נחשב כמעונה.

[משה דוויק]

זה מה שציטטתי.

[חד ברנש]

כשהמשורר כתב את הסימן הוא נתכוון לכתוב את הלכות הסדר ומנהגיו וממילא לא סביר שניסח את דבריו לפי הלכות נדרים או פדיון פטר חמור.

[תם מה הוא אומר]

זה מה שציטטתי.

נכון, ומה אתה רוצה? ציינתי זאת.

ושאלתי לעיל: מהיכן ציטוט זה? ולא נענתי.

[משה דוויק]

בכבוד התם.

[פלגינן]

אני מהדיר כעת 'סימן' לליל הסדר, ובו נאמר:

וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יִשְׁתֶּה שׁוּם שְׁתִיַּת יֵיָנָה
פֶּן שֶׁטַּעַמַת אֲפִיקוֹמָן מִשְׁתַּנָה
וְאִם הַצִּימָאוֹן אֵילָיו עִינָּה
אָז רַק בִּשְׁתִיַּית מַיִם שָׁרִינָא

ניתן להבין, שהוא מתיר את שתיית המים רק אם הוא 'מעונה'.

איני רואה כאן הכרח לכך שהוא מתיר רק אם הוא מתענה בצמא, הוא פשוט מתאר את הסיפור. בזמנם במיוחד לא שתו מים סתם כך, אלא רק לצימאון מיוחד. ואם יהודי מבקש מים, מן הסתם הוא צריך, זה כנראה מציק לו.

[משה דוויק]

אני מהדיר כעת 'סימן' לליל הסדר, ובו נאמר:

וְאַחֲרֵי כֵן לֹא יִשְׁתֶּה שׁוּם שְׁתִיַּת יֵיָנָה
פֶּן שֶׁטַּעַמַת אֲפִיקוֹמָן מִשְׁתַּנָה
וְאִם הַצִּימָאוֹן אֵילָיו עִינָּה
אָז רַק בִּשְׁתִיַּית מַיִם שָׁרִינָא

ניתן להבין, שהוא מתיר את שתיית המים רק אם הוא 'מעונה'.

איני רואה כאן הכרח לכך שהוא מתיר רק אם הוא מתענה בצמא, הוא פשוט מתאר את הסיפור. בזמנם במיוחד לא שתו מים סתם כך, אלא רק לצימאון מיוחד. ואם יהודי מבקש מים, מן הסתם הוא צריך, זה כנראה מציק לו.

גא"מ

[חד ברנש]

חברים, יש לכם קריאה סלקטיבית. פנו בהקדם לרופא עיניים מומחה.
כתבתי והדגשתי: "ניתן להבין". תרגום לעברית נפוצה: אין הכרח להבין כך, רק אפשר, ובמיוחד אם נמצא מקורות מפורשים לכך.
בגלל זה פתחתי את האשכול בבקשה, שמא מישהו יודע מקורות מפורשים המתירים את השתייה רק כשהוא מצטער. אז במקום לקבל מקורות או דיון ענייני החליטו חלק מהכותבים לפלפל בדיני נדרים.

[חד ברנש]

בביאורי לסימן (שכבר נכנס לדפוס) כתבתי כך:

איני יודע אם מדברי סימננו: "ואם הצימאון איליו עינה" ניתן לדייק, שהיתר שתיית מים אחרי אפיקומן הוא רק אם מצטער הרבה, שהוא בגדר 'מעוּנה', חומרא הלכתית שלא מצאתיה בפוסקים, או שסימננו דיבר בהווה, שבדרך כלל אדם שותה כשהוא צמא. השווה רמב"ם, הלכות דעות, ד א: "לא ישתה אלא כשהוא צמא"

(וכאן התודה להרב משנ"נ על עזרתו באישי)

[עזריאל ברגר]

בביאורי לסימן (שכבר נכנס לדפוס) כתבתי כך:

איני יודע אם מדברי סימננו: "ואם הצימאון איליו עינה" ניתן לדייק, שהיתר שתיית מים אחרי אפיקומן הוא רק אם מצטער הרבה, שהוא בגדר 'מעוּנה', חומרא הלכתית שלא מצאתיה בפוסקים, או שסימננו דיבר בהווה, שבדרך כלל אדם שותה כשהוא צמא. השווה רמב"ם, הלכות דעות, ד א: "לא ישתה אלא כשהוא צמא"

(וכאן התודה להרב משנ"נ על עזרתו באישי)

ההשוואה לרמב"ם - יפה מאוד!