אוצר החכמה כתב:נתת דוגמה מצויינת.
אם אתה דן שמצבינו היום הוא כמו מצבינו ההלכתי כלומר שאין מרא דאתרא מחייב בתחומי ההלכה. וכל אחד שואל את מי שהוא רוצה או פוסק לפי דעתו בשאלות שהוא חושב שיודע עליהם את התשובה אז למה בעניינים אלה אינו כן.
ואם אתה סבור שבעניינים אלו המצב נחשב כמו שיש מרא דאתרא שכולם כפופים אליו אז למה כל אחד יכול ללכת לפי רבותיו. מה רבותיו משנים משהו כאן? או לאידך גיסא מה ששאלתי למה רבותיו כפופים אבל השומעים להם לא.
הטענה שלי לא היתה שהציבור לא כפוף או שהצבור כן כפוף. השאלה שלי היתה על הסתירה בעצם ההצעה של ללכת אחר רבותיו.
לא נראה לי שמדובר כאן בעניין הלכתי.
מצוות ההצבעה או אי ההצבעה היא חלק ממלחמת הישרדות ציבורית שלנו על הצביון שלנו. אינסטינקט ההישרדות הציבורי המפותח שלנו קובע את גבולות הגזרה (כלומר למי כדאי לשמוע). כשהאינסטינקט מרגיש שמישהו 'מפרק את השוחה', הוא מזדעק, ובצדק, כי זו שאלה של יסודי הדת בעצם, לפי ההבנה שהמציאות הזו היא ששומרת עלינו כציבור ירא וחרד.
ולהיפך כמובן השוללים.
'חכמת ההמונים' שהיא עצמה האינסטיקנט המפותח שלנו, קבעה את הכללים (גם את 'דו הקיום' עם השוללים), ומי שמיפר אותם, נוטש מודל מוצלח (יחסית, למרות כל חסרונותיו) לטובת הרפתקאות שסופן מי ישורון (כך על כל פנים לפי הבנת המצדדים בסדר הקיים, כצביונו, בלי שאלות ומענות).
כמובן שאם קריאת המציאות הזו נכונה, תיתכן גם אפשרות שלהפר את הכללים יהיה איסור חמור יותר מאיסור הלכתי. בדיוק כפי שיתכן שקריאת התורה בדקדוק מושלם בגליציה שלפני 150 שנה היתה איסור חמור יותר מאי הנחת תפילין.
