פרי יהושע כתב:ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?
קו ירוק כתב:למה לך להפך דבר הגמרא והראשונים.
לחם לבב אנוש יסעד, והתורה לא אסרה לאכול לחם, וגם מצה היא לחם.
ובפסח הזהירה תורה 'שבעת ימים תאכל מצות' שלא לאכול לחם חמץ אלא רק לחם מצות.
אלא שבערב תאכלו מצות - הכתוב קבעו חובה.
וגם לולי דברי הגר"א מהיכן עלתה על דעת שצריך לימוד מיוחד שלא יהא בל תוסיף, ומהכ"ת להוציא הפסוק ממשמעו הפשוטה 'שבעת ימים תאכל מצות'.
עזריאל ברגר כתב:האוכל מצה בערב פסח - לוקה מכת מרדות מדרבנן כמי שבא על ארוסתו בבית חמיו.
ומדוע אינו לוקה מדאורייתא משום בל תוסיף?!
אלא מוכרחים לומר שאין זו הוספה כלל.
אב בבינה כתב:עי' תוס' ר"ה כח:
אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?
נכב"ב על שאלת מר בפורום נכבד זה (נא לחפש), והאמת שעוד לא נתיישבה דעתי בתירוץ טוב על זה.
ונתנו ידידים כתב:תמהתי על השאלה הרי שלא בזמנה לכו"ע אין עוברין אלא אם נתכון לשם מצוה ומאי בל תוסיף איכא, [ושוב נתישב לי כונת מר שמכיון שמתכון לצאת מספק משום דעת הגר"א אית לי' כונה וא"כ עה"צ דלית הלכתא כהגר"א עובר בבל תוסיף, אמנם גם זה אינו נכון דכל שעושה כן מספק מצוה אינו בל תוסיף וכמו מניח תפילין בחול המועד ואוכל בסוכה בחוץ לארץ בשמיני].למרות שאינו עובר שלא בזמנו אלא בכוונה, מכל מקום החמירו מדרבנן לעשות היכר בישיבה בסוכה בשמיני עצרת בחוץ לארץ, להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמונה ימים (בעל המאור סוכה מח א).
כגון שידליק בסוכה את הנר, אם היא סוכה קטנה שאין מכניסים את הנר לתוכה (ראה ערך סוכה), או שיכניס לתוכה כלי האוכל, אם היא סוכה גדולה (גמ' שם, לפי רש"י ד"ה הא לן).
או שאין יושבים בסוכה בליל שמיני, אלא רק ביום (טור או"ח תרסח, בשם יש נוהגין), כדי לעשות הפסקה בין שביעי לשמיני, שלא יהיה נראה כמוסיף על המצוה (ב"ח שם).
או שההיכר נעשה בזה שאין מברכים לישב בסוכה (ראה ערך שמיני עצרת), וממילא יש היכר שאינו עושה זאת בכוונה להוסיף על המצוה (ראבי"ה מגילה תקסב; מרדכי סוכה תשעב, בשמו)
ונתנו ידידים כתב:תמהתי על השאלה הרי שלא בזמנה לכו"ע אין עוברין אלא אם נתכון לשם מצוה ומאי בל תוסיף איכא, [ושוב נתישב לי כונת מר שמכיון שמתכון לצאת מספק משום דעת הגר"א אית לי' כונה וא"כ עה"צ דלית הלכתא כהגר"א עובר בבל תוסיף, אמנם גם זה אינו נכון דכל שעושה כן מספק מצוה אינו בל תוסיף וכמו מניח תפילין בחול המועד ואוכל בסוכה בחוץ לארץ בשמיני].
אמנם בין כך ברור דכל השיחה כאן הוא פטומי מילי בעלמא דהכתוב אומר מפורש שבעת ימים מצות תאכלו ואמרו חז"ל רשות ואו שהכונה כהגר"א או שהכונה כפשוטו, וממילא דא"א לומר בל תוסיף על דבר שנאמר מפורש בקרא שמותר לאוכלו, וכבר ביאר כן הרב 'קו ירוק', ומסתמא כונת מר להוכיח מכח הקושיא דבל תוסיף כשיטת הגר"א.
פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?
נכב"ב על שאלת מר בפורום נכבד זה (נא לחפש), והאמת שעוד לא נתיישבה דעתי בתירוץ טוב על זה.
אדרבא ציין היכן, כי הוא פירכא מעיקרא דבעי לימוד על כך
פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?
נכב"ב על שאלת מר בפורום נכבד זה (נא לחפש), והאמת שעוד לא נתיישבה דעתי בתירוץ טוב על זה.
ודברי הרב קו ירוק נכונים בטעמם, שבמצה לא ניכר עניין המצוה, ולכן לא שייך לאסור משום בל תוסיף
הגע עצמך שיהיה גם איסור בל תוסיף באכילת מרור, יהיה אסור לאכול כרין וחסה ביו"ט?
אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:אליהו בן עמרם כתב:פרי יהושע כתב:ולמה לכו"ע לא יעבור כשאוכל בשבת?
נכב"ב על שאלת מר בפורום נכבד זה (נא לחפש), והאמת שעוד לא נתיישבה דעתי בתירוץ טוב על זה.
ודברי הרב קו ירוק נכונים בטעמם, שבמצה לא ניכר עניין המצוה, ולכן לא שייך לאסור משום בל תוסיף
הגע עצמך שיהיה גם איסור בל תוסיף באכילת מרור, יהיה אסור לאכול כרין וחסה ביו"ט?
ידועה החקירה אם כוונת "לשם מצת מצוה" מהותה להחיל על המצה שם "מצת מצוה" (חפצא של מצוה), כמו בטווית ציצית או בעשיית תפילין.
או מצד שני, שאין כוונה זו מחילה שום "חלות שם", אלא רק "מייעדת" את העשיה ל"מטרת" מצת מצוה. (המקור עפ"י דברי הגר"ח בכוונת "לשם", ודברי העונג יו"ט לגבי מצה)
לענ"ד, אם כהצד הראשון, הרי נמצא אוכל בשאר הימים "מצת מצוה", חפצא של מצוה, ואינו דומה לאכילת חסה ומרור שאין בהם דין עשיה/הכנה "לשם מרור".
ודומה יותר למניח שתי תפילין שעובר ב"בל תוסיף".
פרי יהושע כתב:ונתנו ידידים כתב:תמהתי על השאלה הרי שלא בזמנה לכו"ע אין עוברין אלא אם נתכון לשם מצוה ומאי בל תוסיף איכא, [ושוב נתישב לי כונת מר שמכיון שמתכון לצאת מספק משום דעת הגר"א אית לי' כונה וא"כ עה"צ דלית הלכתא כהגר"א עובר בבל תוסיף, אמנם גם זה אינו נכון דכל שעושה כן מספק מצוה אינו בל תוסיף וכמו מניח תפילין בחול המועד ואוכל בסוכה בחוץ לארץ בשמיני].למרות שאינו עובר שלא בזמנו אלא בכוונה, מכל מקום החמירו מדרבנן לעשות היכר בישיבה בסוכה בשמיני עצרת בחוץ לארץ, להוכיח שאינו מוסיף על המצוה לעשות סוכה שמונה ימים (בעל המאור סוכה מח א).
כגון שידליק בסוכה את הנר, אם היא סוכה קטנה שאין מכניסים את הנר לתוכה (ראה ערך סוכה), או שיכניס לתוכה כלי האוכל, אם היא סוכה גדולה (גמ' שם, לפי רש"י ד"ה הא לן).
או שאין יושבים בסוכה בליל שמיני, אלא רק ביום (טור או"ח תרסח, בשם יש נוהגין), כדי לעשות הפסקה בין שביעי לשמיני, שלא יהיה נראה כמוסיף על המצוה (ב"ח שם).
או שההיכר נעשה בזה שאין מברכים לישב בסוכה (ראה ערך שמיני עצרת), וממילא יש היכר שאינו עושה זאת בכוונה להוסיף על המצוה (ראבי"ה מגילה תקסב; מרדכי סוכה תשעב, בשמו)
אליהו בן עמרם כתב:ונתנו ידידים כתב:תמהתי על השאלה הרי שלא בזמנה לכו"ע אין עוברין אלא אם נתכון לשם מצוה ומאי בל תוסיף איכא, [ושוב נתישב לי כונת מר שמכיון שמתכון לצאת מספק משום דעת הגר"א אית לי' כונה וא"כ עה"צ דלית הלכתא כהגר"א עובר בבל תוסיף, אמנם גם זה אינו נכון דכל שעושה כן מספק מצוה אינו בל תוסיף וכמו מניח תפילין בחול המועד ואוכל בסוכה בחוץ לארץ בשמיני].
אמנם בין כך ברור דכל השיחה כאן הוא פטומי מילי בעלמא דהכתוב אומר מפורש שבעת ימים מצות תאכלו ואמרו חז"ל רשות ואו שהכונה כהגר"א או שהכונה כפשוטו, וממילא דא"א לומר בל תוסיף על דבר שנאמר מפורש בקרא שמותר לאוכלו, וכבר ביאר כן הרב 'קו ירוק', ומסתמא כונת מר להוכיח מכח הקושיא דבל תוסיף כשיטת הגר"א.
על ראשון ראשון:
א. אם מנהג הגר"א לאכול חמץ מיד במוצ"ש, היה בגלל בל תוסיף, למה לא הסתפק באכילת מצה - לא לשם מצוה? כמדומני שאתה הוא שחידשת שזה הי' טעמו, וחוץ מזה במוצאי פסח שאפשר לאכול חמץ כבר צריך היכר
ב. היושב בשמיני בסוכה לא צריך לעשות היכר בסוכה?
על אחרון אחרון:
א. האם מר מצטרף למה שרציתי לומר (ב"העזה"), שבעצם התורה התירה לאכול מצה בשאר הימים בהיתר מפורש, גם כדי להתיר את ה"בל תוסיף", או שכוונת מר אחרת? איני יודע מה הי' כונת התורה אבל אם התורה אמר שמותר לאוכלו לא שייך כבר בזה ענין של בל תוסיף כי הוא עושה ע"פ תורה ואינו מוסיף על המצוה
ב. נכון, שאם לא יהיה תירוץ טוב, נמצאה לנו הוכחה לשיטת הגר"א לכאורה.
אליהו בן עמרם כתב:לולא דברי הגר"א שיש מצוה קיומית באכילת מצה בשאר ימי החג, לאחר ליל הסדר.
למה לא יעבור על "בל תוסיף" אם אכל מצה בשאר ימי החג לאחר ליל הסדר?
(דמטו מיניה דהגר"א שהקפיד לאכול חמץ במוצאי פסח, והוא לשיטתו אזיל שיש מצוה קיומית בשאר ימי החג)
ואם השאלה נכונה, האם אפשר ליישב את זה בבאור חדש על דברי הגמרא בפסחים ק"כ. - "מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות", שאין הכוונה רק לומר שלילה ראשון חובה ותו לא, אלא שנתחדש לנו ממדרש הפסוקים שאין "בל תוסיף" באכילת מצה בשאר הימים, לאחר לילה ראשון, כי יש לו "רשות" לאכול מצה.
נושא ונותן כתב:רק להעיר, דלפו"ר לא נכתב בשום דוכתא שטעמו של הגר"א הוא משום בל תוסיף, אלא כמ"ש במע"ר "ובמוצאי יו"ט היה משתדל לטעום חמץ וכן חדש באורתא [דשיבסר] נגהי תמניסר, וכ"ז להכירא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא יתעלה שמו".וכ"כ בחיי אדם כלל קל"ב י"ב לגבי חדש, "הגר"א היה מהדר לאכול מצות מחדש בליל י"ח ניסן כיון שהיה עליו שם איסור עד היום כדי להראות שמה שנמנע היה מחמת ציווי הבורא והיה מחמיר באיסור חדש ככל איסורי תורה",
אמנם שו"ר בתורה תמימה (שמות יב הערה קסח) שהשווה מנהג זה [שמקורו בתרגום יב"ע, כידוע] להא דעושין היכר בהכשר הסוכה להראות שפטורין ממנה, ושם הוא שייך לבל תוסיף דרבנן.
נושא ונותן כתב:החיבור שלך לדין מצוות צריכות כוונה אינו נכון, הן אמנם שייתכן ובבל תוסיף בזמנה תלוי הדבר אם יוצא יד"ח בכוונה, [ב' לשונות בעירובין צה, ב, ושם ברש"י וברא"ש וברמב"ן במלחמות] אבל שלא בזמנה מבו' להדיא בגמ' שצריך כוונה, ואף אם בעלמא ל"צ כוונה לקיום המצוה. וכל המקום להצריך היכר בקיום המצוה שלא בזמנה כמו הדלקת הנר והכנסת הכלים הוא חומרא מדרבנן בעלמא, וכלשון הבעה"מ בסוכה, ובמצה אין שייך לעשות כל היכר, ובני חו"ל אוכלים מצה ביום השמיני ואין בזה בל תוסיף משום שאינם מכוונים לשם מצוה עה"צ שאינו היום השביעי, וכמ"ש רש"י בעירובין.
וייתכן שאם היה שייך היכר באכילת מצה היו עושים זאת. אדרבא, אם יש לך רעיון נשמח לחומרא חדשה גם ליום שלאחר הפסח...
אליהו בן עמרם כתב:לולא דברי הגר"א שיש מצוה קיומית באכילת מצה בשאר ימי החג, לאחר ליל הסדר.
למה לא יעבור על "בל תוסיף" אם אכל מצה בשאר ימי החג לאחר ליל הסדר?
(דמטו מיניה דהגר"א שהקפיד לאכול חמץ במוצאי פסח, והוא לשיטתו אזיל שיש מצוה קיומית בשאר ימי החג)
ואם השאלה נכונה, האם אפשר ליישב את זה בבאור חדש על דברי הגמרא בפסחים ק"כ. - "מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות", שאין הכוונה רק לומר שלילה ראשון חובה ותו לא, אלא שנתחדש לנו ממדרש הפסוקים שאין "בל תוסיף" באכילת מצה בשאר הימים, לאחר לילה ראשון, כי יש לו "רשות" לאכול מצה.
והקשה הרא"ם לא לכתוב קרא ד"שבעת ימים תאכל מצות", והשתא לא צריך קרא גם כן ד"ששת ימים", ולא צריך לכתוב רק "בערב תאכלו מצות" כיון דכל ז' רשות הוא, ויראה לומר דלכך אתא "שבעת ימים תאכלו מצות" . . ועוד נראה, דבא ללמד כי כל השבעה הם רשות, ולא תאמר שאם יאכל מצות עובר ב"בל תוסיף", לכך כתב שהוא רשות. ואפילו לרבא דסבירא ליה במסכת ר"ה דלעבור בבל תוסיף שלא בזמנו צריך כונה שעושה לשם חובה, אבל שלא בכונה לא עבר שלא בזמנו, והשתא ממה נפשך - אם מכוין למצוה למה לא יעבור, ואם אינו מכוין לשם מצוה - למה יעבור, דנראה אלי כיון שנקרא "חג המצות" אפילו מכוין למצוה אינו עובר, דכיון שהכתוב אומר "שבעת ימים" הם רשות לאכול בהם מצות, אם אוכל בהם מצות אפילו לשם חובה - אין כאן איסור, כיון שהתורה נתנה רשות לך אם אתה רוצה לאכול אכול - אם הוא אוכל לשם מצוה אינו עובר בבל תוסיף, כך יראה:
כרמי שלי כתב:אליהו בן עמרם כתב:לולא דברי הגר"א שיש מצוה קיומית באכילת מצה בשאר ימי החג, לאחר ליל הסדר.
למה לא יעבור על "בל תוסיף" אם אכל מצה בשאר ימי החג לאחר ליל הסדר?
(דמטו מיניה דהגר"א שהקפיד לאכול חמץ במוצאי פסח, והוא לשיטתו אזיל שיש מצוה קיומית בשאר ימי החג)
ואם השאלה נכונה, האם אפשר ליישב את זה בבאור חדש על דברי הגמרא בפסחים ק"כ. - "מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות", שאין הכוונה רק לומר שלילה ראשון חובה ותו לא, אלא שנתחדש לנו ממדרש הפסוקים שאין "בל תוסיף" באכילת מצה בשאר הימים, לאחר לילה ראשון, כי יש לו "רשות" לאכול מצה.
כ"כ להדיא בגו"א עה"פ בא יב, טו. וז"ל:והקשה הרא"ם לא לכתוב קרא ד"שבעת ימים תאכל מצות", והשתא לא צריך קרא גם כן ד"ששת ימים", ולא צריך לכתוב רק "בערב תאכלו מצות" כיון דכל ז' רשות הוא, ויראה לומר דלכך אתא "שבעת ימים תאכלו מצות" . . ועוד נראה, דבא ללמד כי כל השבעה הם רשות, ולא תאמר שאם יאכל מצות עובר ב"בל תוסיף", לכך כתב שהוא רשות. ואפילו לרבא דסבירא ליה במסכת ר"ה דלעבור בבל תוסיף שלא בזמנו צריך כונה שעושה לשם חובה, אבל שלא בכונה לא עבר שלא בזמנו, והשתא ממה נפשך - אם מכוין למצוה למה לא יעבור, ואם אינו מכוין לשם מצוה - למה יעבור, דנראה אלי כיון שנקרא "חג המצות" אפילו מכוין למצוה אינו עובר, דכיון שהכתוב אומר "שבעת ימים" הם רשות לאכול בהם מצות, אם אוכל בהם מצות אפילו לשם חובה - אין כאן איסור, כיון שהתורה נתנה רשות לך אם אתה רוצה לאכול אכול - אם הוא אוכל לשם מצוה אינו עובר בבל תוסיף, כך יראה:
אליהו בן עמרם כתב:הלא באכילת מצה הנאת האכילה היא במקום כוונה, ואם כן נחשב שבאכילתו כיוון שלא בזמנה לשם מצוה גם אם לא כיוון להדיא, וא'כ למה לא יעבור בבל תוסיף?
כרמי שלי כתב:אליהו בן עמרם כתב:הלא באכילת מצה הנאת האכילה היא במקום כוונה, ואם כן נחשב שבאכילתו כיוון שלא בזמנה לשם מצוה גם אם לא כיוון להדיא, וא'כ למה לא יעבור בבל תוסיף?
הלא הנאת האכילה מועלת לצי"ח רק היכא דיודע עכ"פ שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה (דהוי כמו כונה פורתא), וזה כמובן ליתא שלא בזמנו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 23 אורחים