ארזי ביתר כתב:לגבי נושא האשכול המרכזי:
כידוע, איסור חמץ בפסח הוא במשהו. בשב"ק האחרונה, נתגלגל לידי עלון 'כי קרוב' המופץ ע"י ארגונו של ר' משה שילת, ובו ראיון עם הרה"ח רבי אליהו לנדא שליט"א, אחיו הצעיר של אב"ד בני ברק זצ"ל. במהלך הראיון הוא מבאר חומרות [או כלשונו 'זהירויות'] מיוחדות שהונהגו ע"י אביו הגר"י לנדא לפסח. בין השאר, הנחה אביו את כל בני הבית לשטוף את הידיים בכל פעם שנכנסים הביתה בפסח, וגם זאת אחרי שמשאירים את הנעליים מחוץ לבית. זאת, בשל העובדה כי לא ימלט שהרחוב מלא בחמץ הן על הרצפה והן במקומות המוגבהים; החמץ שעל הרצפה נדבק לנעליים, החמץ שבמקומות המוגבהים עלול להידבק לידיים העסקניות. ואיסור חמץ בפסח הוא במשהו.
וכאן הבן שואל, האיך נוכל להימלט מאיסור חמץ בפסח. מאן יימר שהמצות אכן שמורות לחלוטין מחימוץ, ובבשר אין כל שאלה, ואף שאר המאכלים נקיים לחלוטין ממשהו חמץ?
על כך דיבר בקדשו רבינו אהרן קדוש ה' מבעלזא, שאבותינו ואבות אבותינו, התפללו ושפכו דמעות כמים שיזכו להנצל מכל חשש וספק חמץ בפסח, ואנו סומכים עצמינו על תפילותיהם. אך היות שתפילותיהם היו רק על המאכלים אותם הם נהגו לאכול, אנו מקפידים לשמור על מנהגי אבותינו ולאכול רק את המאכלים שהם אכלו.
וכל הרוצה לקבל - יקבל.
וְגַם בְּעִנְיַן הַחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת בְּפֶסַח
לא הָיָה. מַסְכִּים כְּלָל עַל הַמַּרְבִּים לְדַקְדֵּק יוֹתֵר מִדַּאי
וְנִכְנָסִים בְּמָרָה שְׁחוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת
וְהֶאֶרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ אָז
כִּי אִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשֵׁינוּ שָׁאַל לוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
שְׁאֵלָה אַחַת בְּעִנְיַן אֵיזֶה חֻמְרָה בְּפֶסַח אֵיךְ לְהִתְנַהֵג
וְאָז הִתְלוֹצֵץ מִמֶּנּוּ מְאד
וְהִרְבָּה לְדַבֵּר מֵעִנְיַן זֶה שֶׁאֵין צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְשִׁגָּעוֹן וּבִלְבּוּלִים
וְאָמַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן כְּבָר הָיָה שָׁקוּעַ בְּעִנְיָן זֶה מְאד
שֶׁהָיוּ עוֹלִים עַל דַּעְתּוֹ חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת מְאד מְאד
וּפַעַם אֶחָד הָיָה חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּעִנְיַן הַמַּיִם עַל פֶּסַח
שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁמָּא יֵשׁ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ בַּמַּיִם שֶׁשּׁוֹאֲבִין
וְאִם יָכִין לוֹ מַיִם עַל כָּל יְמֵי הַפֶּסַח כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין קְצָת
גַּם זֶה לא הוּטַב בְּעֵינָיו
כִּי קָשֶׁה לִשְׁמר הֵיטֵב הַמַּיִם מֵעֶרֶב פֶּסַח עַל כָּל יְמֵי הַפֶּסַח
וְלא הוּטַב בְּעֵינָיו שׁוּם מַיִם
רַק מֵי מַעְיָן הַנּוֹבְעִים וְיוֹצְאִים וְהוֹלְכִים וּבָאִים מַיִם חֲדָשִׁים בְּכָל עֵת
אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה יוֹשֵׁב, לא הָיָה שׁוּם מַעְיָן כָּזֶה
וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לִנְסֹעַ עַל פֶּסַח לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם מֵי מַעְיָן כָּזֶה
כָּל כָּךְ נִכְנַס בְּחֻמְרוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרוֹת וְדִקְדּוּקִים יְתֵרִים
אֲבָל עַכְשָׁו הוּא מִתְלוֹצֵץ מִזֶּה
כִּי אֵין צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת, אֲפִילּוּ בְּפֶסַח
וְהֶאֱרִיךְ. בְּשִׂיחָה זוֹ הַרְבֵּה אָז
כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת
לְהַרְבּוֹת בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים
בְּלִי לְחַפֵּשׂ לְחַדֵּשׁ דַּוְקָא חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת
רַק לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים
וְלא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.
http://breslev.eip.co.il/?key=2391