כדכד כתב:ביארו רש"י ורשב"ם "שהיו יולדות בניהם שם בלי עצב[b][/b]שלא ירגישו בהם המצריים
מה הענין המיוחד של התפוח שבגללו היו יולדות בלי עצב?
פרי יהושע כתב:זה בשביל יופיו של הפיוט, אמנם כנראה בדיעבד הם ראו בתפוח סוג של הנגדה ונחמה (טבעית של עניים) למרירות ולעצב שעלה בגורלם.
ישראל אליהו כתב:אולי מחמת קושיא זו נטו הגאונים [המובאים בתוס' שם על אתר] מפירוש זה.
שייף נפיק כתב:תפוח - אתרוג. ( תענית כט ב' בתוס' )
כדכד כתב:ישראל אליהו כתב:אולי מחמת קושיא זו נטו הגאונים [המובאים בתוס' שם על אתר] מפירוש זה.
תשובת הגאונים המובאת בתוספות שם עוסקת בנידון מאלו פירות להכין את החרוסת ואין לה קשר עם נידון זה
נהר שלום כתב:שייף נפיק כתב:תפוח - אתרוג. ( תענית כט ב' בתוס' )
עפ"ז מדוע נהגו לשים בחרוסת תפוחי עץ?
שייף נפיק כתב:תפוח - אתרוג. ( תענית כט ב' בתוס' )
'כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים' והוא פרי הדר.
ויופי והדר הפרי סייע והסיח דעתן.
ואולי מכאן המקור לסגולת האתרוג ליולדות ללידה קלה...
ישראל אליהו כתב:מה מקור דברי הגאונים? סתם המציאו?
פשטות דברי התוס' שהם חולקים על רש"י, ומפרשים ש"תחת התפוח" לאו דוקא, אלא נקטה הגמ' פסוק אחד לדוגמא לחיבת כנסת ישראל, ואה"נ ה"ה שאר פירות. שנמשלה בהם כנסת ישראל. [גם לשון התוס שכתבו "ובתשובות הגאונים מפרש" ולא "ומפרש בתשובות הגאונים", משמע דהגאונים פליגי].
כדכד כתב:ביארו רש"י ורשב"ם "שהיו יולדות בניהם שם בלי עצב[b][/b]שלא ירגישו בהם המצריים
מה הענין המיוחד של התפוח שבגללו היו יולדות בלי עצב?
פרי יהושע כתב:זה בשביל יופיו של הפיוט ...
שמואל שלומוביץ כתב:ישראל אליהו כתב:מה מקור דברי הגאונים? סתם המציאו?
פשטות דברי התוס' שהם חולקים על רש"י, ומפרשים ש"תחת התפוח" לאו דוקא, אלא נקטה הגמ' פסוק אחד לדוגמא לחיבת כנסת ישראל, ואה"נ ה"ה שאר פירות. שנמשלה בהם כנסת ישראל. [גם לשון התוס שכתבו "ובתשובות הגאונים מפרש" ולא "ומפרש בתשובות הגאונים", משמע דהגאונים פליגי].
כ"ה דקדוק לשון התוס' (פסחים דף קטז ע"א ד"ה צריך), 'ובתשובת הגאונים מפרש לעשות חרוסת בפירות שנדמה לכנסת ישראל בשיר השירים', ומשמע שדברי הגאונים לא נאמרו רק כמנהג בעלמא רק הם פירוש לדינא דזכר לתפוח.
וכן עולה מלשון הגר"א ז"ל בביאור שו"ע (תעג, ה) שהעמיד כמקור למש"כ הרמ"א שעושין החרוסת מפירות שנמשלו בהם ישראל, 'כמו שאמרו שם זכר לתפוח, ופירשו הגאונים ע"ש שנמשלו ישראל לתפוח וה"ה לשאר כו' עכ"ל, והרי שלמד שההנהגה לתת פרות שנמשלו בהם ישראל יסודה מדברי הגמ' שאמרו זכר לתפוח, ודברי הגאונים הם ביאור בזה שהיא לזכר ישראל שנמשלו לתפוח ביציאת מצרים.
אמנם זה צ"ע שהרי בגמ' אמרו לקהוייה זכר לתפוח, וזה לשון חמיצות, וגם אם נפרש שמנהג הגאונים הוא ביאור בענין זכר לתפוח, שהמכוון להזכיר ישראל שנמשלו לתפוח, מ"מ הדין לקהוייה מחייב לתת בה חמיצות זכר לישראל שדומים לתפוח שהוא חמוץ, ומה מהני לתת בה שאר פירות שאין בהם קיהוי, ואולי עיקר כוונת הגאונים על התפוח עצמו שהוא חמוץ ובו מתקיים לקהוייה בתפוח ממש, כמו שכתבו כמה מהראשונים שיש לקיים לקהוייה בתפוח, והגאונים הוסיפו מנהג בהרחבת הדין הזה, לתת בה אף שאר פירות שנמשלו בהם ישראל, אבל באמת בשאר פירות אין קיום לדינא דלקהוייה שזה אינו אלא ממנהגא.
אולי יש למישהו פתרון ?
שמואל שלומוביץ כתב:
אמנם תמוה מאד מה טעם יפסקו הגאונים נגד מסקנת הסוגיא שהחרוסת מצווה זכר לטיט וזכר לתבן, וכחתימת הסוגיא דהבריתא קאי כרבי יוחנן, מתגרי חרך שבירושלים. וכן אביי שהוא בתראי הצריך לעשותה זכר לטיט בוודאי (ואולי גם זכר לתפוח)
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטז עמוד א
מאי מצוה רבי לוי אומר זכר לתפוח ורבי יוחנן אומר זכר לטיט אמר אביי הלכך צריך לקהוייה וצריך לסמוכיה לקהוייה זכר לתפוח וצריך לסמוכיה זכר לטיט תניא כוותיה דרבי יוחנן תבלין זכר לתבן חרוסת זכר לטיט אמר רבי אלעזר ברבי צדוק כך היו אומרים תגרי חרך שבירושלים בואו וטלו לכם תבלין למצוה
'אף ע"ג דתניא כוותיה דרבי יוחנן וא"כ לא הוה צריך למיעבד זכר לתפוח נקטינן כאביי דמצריך',
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 25 אורחים