"זה" נאמר על הדבר הנוכח כנגדו

[חד ברנש]

ידוע שהרבה דרשות בחז"ל מבוססות על הכלל, ש'זה' נאמר על דבר המצוי לנגד הדובר.
אבל היכן מפורש הכלל הזה בחז"ל?
זכור לי גם מאמר שאסף הרבה דרשות, ואיני מצליח להיזכר במי מדובר (אולי במבוא ל'מקור ברוך'? חיפשתי כעת ולא מצאתי).

[דרומי]

יש את המפורסמים

זה א-לי ואנוהו - מלמד שהיו מראים באצבע

זה לכם הטמא (פ' שמיני) - שהיה משה אוחז ומראה לישראל כו'

ואולי הקדום ביותר בסדר פרשיות התורה הוא בענין הקשת: זאת אות הברית (נח ט, יז) וברש"י: "הראהו הקשת ואמר לו הרי האות שאמרתי"

[חד ברנש]

לא ענית על בקשתי.

[החושב]

לא כ"כ הבנתי את השאלה. אתה אומר שיש הרבה דרשות כאלה, אם כן איזה עוד סוג מקור אתה מחפש? אתה הרי לא מחפש שתהיה תוספת כזו על ברייתא דרבי ישמעאל...

בכל מקרה, עוד דרשה:
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טו עמוד ב
וכל זה איננו שוה לי - מלמד שכל גנזיו של אותו רשע חקוקין על לבו
מהרש"א חידושי אגדות מסכת מגילה דף טו עמוד ב
דמלת זה מורה בכ"מ אדבר הנראה עכשיו

[שבענו מטובך]

אולי חשובים לך דברי הרד"ק בספר השרשים ערך זה:

שרשים.JPG (23.56 KiB) נצפה 3803 פעמים

[חד ברנש]

יישר כוחך!

[ביקורת תהיה]

מאחר שלמדנו שלשון 'זה' משמש הן כהוראה באצבע על גוף נוכח ('זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה', 'זֶה הַבְּכֹר'), והן כרמיזה על גוף שאינו נוכח ('זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי', 'עוֹד זֶה מְדַבֵּר וְזֶה בָּא'), יש לתת טעם בכל מקום ומקום שדרשו חכמינו ז"ל מלת 'זה' במשמעות של הוראה באצבע, מה עילה מצאו בלשון הכתוב לדרוש כן?
וכנגד ארבעה מקומות שהוזכרו למעלה (קשת, כבודו, מינים הנאכלים ושאינם נאכלים, גנזי המן) הרי עוד ארבעה מקומות (מתוך פירוש רש"י על התורה):

א) 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה' - נִתְקַשָּׁה משֶׁה עַל מוֹלַד הַלְּבָנָה בְּאֵיזֶה שִׁעוּר תֵּרָאֶה וְתִהְיֶה רְאוּיָה לְקַדֵּשׁ, וְהֶרְאָה לוֹ בְּאֶצְבַּע אֶת הַלְּבָנָה בָּרָקִיעַ וְאָמַר לוֹ 'כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ'.
ב) 'זֶה יִתְּנוּ' – הֶרְאָה לוֹ כְּמִין מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ וּמִשְׁקָלָהּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, וְאָמַר לוֹ 'כָּזֶה יִתְּנוּ'.
ג) 'כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ' – כְּמִין דְּמוּת משֶׁה הֶרְאָה לָהֶם הַשָּׂטָן, שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתוֹ בַּאֲוִיר רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם.
ד) 'וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה' – שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶצְבַּע, לְפִי שֶׁנִּתְקַשָּׁה בָּהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר 'וְזֶה'.

[פלגינן]

ראה גם אסתר ז ו; מגילה טז ע"א ובמפרשים לגבי 'המן הרע הזה'.

[ביקורת תהיה]

אין ההפניה מחוורת די צרכה.

[פלגינן]

אין ההפניה מחוורת די צרכה.

[התכוונתי לענות לפותח האשכול.]

[.השוחט]

דרשה נוספת, לדינא, המבוססת על כלל זה.
שבועת מודה במקצת, בר"פ שבועת הדיינים דלרב כי הוא זה למודה במקצת הוא דאתי, והיינו דזה היינו שיש כאן חלק שמודה בו.
וזה כלל גמור דמיניה נפקא דכופר הכל פטור משבועת התורה כמ"ש תוס' בכ"מ (ב"ק קז. ומציעא ג.).

[סעדיה]

ע"ע ברשב"ם בראשית ל"ז י"ט

[דרופתקי דאורייתא]

ראה עוד אור החיים הק' בראשית כה, כב, "פירוש זה מורה באצבע, חוזר אל ההריון".

[שייף נפיק]

ידוע שהרבה דרשות בחז"ל מבוססות על הכלל, ש'זה' נאמר על דבר המצוי לנגד הדובר.
אבל היכן מפורש הכלל הזה בחז"ל?
זכור לי גם מאמר שאסף הרבה דרשות, ואיני מצליח להיזכר במי מדובר (אולי במבוא ל'מקור ברוך'? חיפשתי כעת ולא מצאתי).

כמדומה שראיתי אצל הגרי''ח סופר וכעת לא ידעתי מקומו, אבל זה היה או בספריו על התורה, או במאמריו עה''ת שבסוף העלונים. כמדומה שתלמידיו וקרוביו הרבים כאן יוכלו לענות.
ואגב, זה מש''כ בהגש''פ ''בעבור זה - לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך''.

[דרופתקי דאורייתא]

ראה עוד אור החיים הק' בראשית כה, כב, "פירוש זה מורה באצבע, חוזר אל ההריון".

עוד ראה דברי האור החיים הקדוש פרשת קרח, במדבר יז, י, עה"פ הרמו מתוך העדה הזאת: "ודקדק הכתוב לומר "הזאת", להראות באצבע במלינים, לשלול זולתם שאינן בכלל הכליון".

[הצעיר באלפי]

ידוע שהרבה דרשות בחז"ל מבוססות על הכלל, ש'זה' נאמר על דבר המצוי לנגד הדובר.
אבל היכן מפורש הכלל הזה בחז"ל?
זכור לי גם מאמר שאסף הרבה דרשות, ואיני מצליח להיזכר במי מדובר (אולי במבוא ל'מקור ברוך'? חיפשתי כעת ולא מצאתי).

ראה מנחות כט.

[דרופתקי דאורייתא]

פרקי דרבי אליעזר (ר"פ כג): וזה אשר תעשה אותה (בראשית ו טו), תני רבי שמעיה, באצבע הראהו הקב"ה לנח ואמר לו כזה וכזה תעשה לתיבה וכו'.
וראה עוד שם פרק מח.

וברד"ל (פרק כג אות א) ציין גם למנחות כט: ומכילתא פרשת בא. ראה שם.

הוספה
כעת ראיתי אריכות בשו"ת רביד הזהב ח"ג או"ח סי' ז אות ט.

ע"ע בעי חיי פרשת ויחי עמוד כג.

ע"ע מנחות קט: זה הוא

ע"ע כאן viewtopic.php?f=72&t=57898#p733658