"לעבדך ליצחק"

[חד ברנש]

בראשית כד יד: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ: הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה. וְאָמְרָה: שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה. אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי".
וכתב חד מקמאי:

לעבדך ליצחק: אם הוא עבדך ואינו יצחק, כדיי הוא, אם היא גומלת חסדים לינשא לו, כל שכן לעבדך שהוא יצחק, וצדיק בן צדיק, שהוא ראוי לאשה טובה שגומלת חסדים, וגם היא ראויה לו

לא מצאתי כזו דרשה. השווה פירוש רש"י: "'אותה הוכחת', ראויה היא לו, שתהא גומלת חסדים, וכדאי ליכנס בביתו של אברהם". ושמא זו דרשת מחברנו בדרך שנדרש פסוק אחר: "וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה" (במדבר יב ח), "כלומר: 'בעבדי' אף על פי שאינו 'משה', וכן 'במשה' אף על פי שאינו 'עבדי', כדאי היה לירוא מפניו, וכל שכן שהוא 'עבדי', ועבד מלך - מלך..." (תנחומא, צו, יג).
האם יש בידכם להוסיף?
ואולי מוכרים לכם דרשות נוספות בדומה ל"בעבדי במשה"?

[מה שנכון נכון]

כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. ערש"י.
אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר ישב בחשבון. ערש"י.
וע"ע כעי"ז מיד מצרים ומיד פרעה.

[חד ברנש]

תודה ענקית!!!

[בקרו טלה]

במ"ר יט, כט [והובא ברש"י]
כתיב סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון, אלו חשבון מלאה יתושים אין כל בריה יכול לכבשה. ואלו היה סיחון בבקעה אין כל בריה יכולה לשלוט בו, וא"צ לומר שהיה גבור ושרוי בעיר מבצר.

[חד ברנש]

תודה גם לך!

אבל הדרשה על 'לעבדך ליצחק' אף אחד לא מצא.

[מה שנכון נכון]

אבל הדרשה על 'לעבדך ליצחק' אף אחד לא מצא.

שים לב שאינו ממש כדרשות הנ"ל, ואינו אומר 'ליצחק אע"פ שאינו עבדך', כי אין מעלה עצמית של 'בנש"ק' כלפי שמיא, אלא רק כתוספת מעלה לצדקתו, כשם שאינה דומה תפלת צדיק ב"צ וכו'.

[חד ברנש]

קינטש מעניין..
ומתוך דבריך למדתי כוונתו בדבריו: "צדיק בן צדיק". שבכך הוא מגדיר מהו מעלת 'יצחק'. ייש"כ!

[לבי במערב]

בראשית כד, יד: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ: הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה. וְאָמְרָה: שְׁתֵה, וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה. אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי".
וכתב חד מקמאי:

לעבדך ליצחק: אם הוא עבדך ואינו יצחק, כדיי הוא, אם היא גומלת חסדים לינשא לו, כל שכן לעבדך שהוא יצחק, וצדיק בן צדיק, שהוא ראוי לאשה טובה שגומלת חסדים, וגם היא ראויה לו

לכאורה, פי' הדברים הוא: "'לעבדך' ש[אינו רק 'עבדך', כי בנוסף לזה] הוא [גם] 'יצחק', ו[היינו ש]צדיק בן צדיק [הוא]".
ושמא לזה כוון הרב 'מה שנכון נכון'.

[לבי במערב]

יש להעיר, כי הפרש נוסף קיים בין הדרשות הנ"ל לדברי אותו חד מקמאי:
בדרשות הנ"ל, נדרשת תיבת 'בני' כמורה על מעלת היותו 'בן הגבירה', 'בן צדיק'; ותיבת 'יצחק' - להיותו הגון כיצחק.
משא"כ האי חד מקמאי, שלדבריו תיבת 'עבדך' מורה על היותו "כדיי"; ודוקא מתיבת 'יצחק' - למד את מעלתו כ"צדיק בן צדיק".
וטעם החילוק הוא, בפשטות, מפני ההבדל בלשון הכתוב:
כשאמר 'בני' - ברור שכוונתו למעלת היותו "בן צדיק"; ותיבת 'יצחק' נדרש כלפי מעלתו כ"הגון" וצדיק מצ"ע.
אך כשהשתמש בלשון 'עבדך' - ברור שכוונתו למעלתו כ"כדיי" בפ"ע (ולא כ'בן צדיק'); וא"כ תיבת 'יצחק' נדרשת כלפי היותו "צדיק בן צדיק".
*
עוד בנו"ט להא'יר (בדרך דרש), דבפסוק הראשון הקדים מעלת אבותיו למעלת עצמו ("עם בני" ואח"כ "עם יצחק"); משא"כ בשני, שהקדים מעלת עצמו למעלת אבותיו ("לעבדך" ואח"כ "ליצחק").
ואוי"ל בדא"פ, שתלוי הוא בהאדם המדבר:
אליעזר עבד אברהם - נרגשה אצלו בעיקר מעלתו כ'עבד', שבא לעשות רצון קונו מצ"ע; משא"כ שרה אמנו - שאצלה נרגשה בעיקר מעלתו כ"בן" (על כל משמעויותיו), ולכן ציינה זה לראשונה.
ויש לצדד ולהאריך בכמה אופנים, ואכ"מ.